המדינה געשה בעקבות איסור ההפרדה בין גברים לנשים במופע בעפולה. נטען נגד שדולת הנשים ומערכת המשפט, בין השאר, שמדובר בכפיה חילונית. מדוע למנוע מהציבור החרדי ליהנות מאירוע תרבות אחד שמתקיים בהפרדה, בתוך מאות אירועים שהעירייה מתקצבת? למה שדולת הנשים מתנשאת על נשים חרדיות וכופה עליהן ערכים לא שלהן?
אבל לא משנה אם המרחק מהבמה שווה או אם הכיסאות מרופדים באופן דומה – עצם ההפרדה, כשאינה רלוונטית, מפלה נשים. למעט במקרים מצומצמים כמו הפרדה בבית הכנסת, שהיא בליבת חופש הדת, או הפרדה בחוף הים; סימון נשים וגברים כשונים מעמיק את התפיסות שנשים נבדלות מגברים באופן מהותי. סימון כזה הוא תזכורת שפועלת להצדקת סטריאוטיפים שמעמיקים את הפערים הלא צודקים בין המינים.
סימון נשים וגברים כשונים הוא תזכורת שפועלת להצדקת סטריאוטיפים שמעמיקים את הפערים הלא צודקים בין המינים
אם נשים הן שונות, אז הן למשל רגשניות יותר, ולכן פחות מתאימות למקצועות שדורשים קשיחות, כמו מסחר בניירות ערך למשל. בדומה, אם נשים מפתות בעצם נוכחותן, אז גברים ש״נופלים״ ולא שועים לסירובן לקיים מגע מיני, לא באמת אשמים.
כפי שלא נקבל ״רק״ אירוע אחד מבין מאות אירועים שיתקיים בהפרדה בין מזרחים לאשכנזים, כך אין לקבל תשובות כאלה גם לגבי הפרדה מגדרית. מתי כן רלוונטי להבחין בין נשים לגברים? יש הקשרים שבהם ההבחנה רלוונטית. למשל בשירותים ציבוריים או בשאלה איפה לאשפז אישה שבאה ללדת. גם כשמדובר במזרחים ואשכנזים, יש הקשרים שבהם ההבחנה רלוונטית (למשל בדיקות גנטיות למחלות שמאפיינות עדות מסוימות, או שיחה נרגשת על זיכרונות מהמטבח של אמא ב״מאסטר שף״). ועדיין, לא נסמן מוצא עדתי באירועי תרבות או בכיתות באקדמיה כי ההבדל הזה עלול להנציח תפיסות כמו שמזרחים הם חמומי מוח או שאשכנזים הם רציונליים.
הפרדה מפלה נשים לא רק ברמה הסמלית, אלא גם בתכל'ס. יתרה מכך, התפשטות ההפרדה פוגעת גם בנשים חילוניות והולכת לפגוע בהן יותר ויותר. טיעון זה נתקל בתגובות מזלזלות: ״אתן סתם מגזימות, ישראל לא תהפוך ל׳סיפורה של שפחה׳״.
כמי שעוקבת אחרי הנושא בעשור האחרון, אני נדהמת מעוצמת ההדחקה וההתכחשות למתרחש מתחת לאפנו. הציבור הכללי טועה לחשוב שאנחנו חזקים מספיק כדי להכיל איים של סובלנות להפרדה ולכללי צניעות. אנחנו מסרבים להכיר בפגיעה הזוחלת (למעשה הדוהרת) בנערות ובנשים, לא משנה מה רמת דתיותן.
אירועים לגברים בלבד
המדרון החלקלק כבר איננו טיעון תיאורטי. אנחנו מתגלגלים במורדו במהירות. כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה, לתשומת לבן של נשים, נערות, בני זוגן ואבותיהן: בת 18 לא הועלתה לאוטובוס לירושלים בגלל מכנסיה הקצרים, בעוד שאגד תעבורה טוענת להגנתה שהנהג פעל כ״שומר המידות״. יותר ויותר אירועים בתקציב ציבורי מתקיימים לא בהפרדה, אלא לגברים בלבד. כך ניסתה לעשות עיריית נתיבות בסוכות האחרון – נשים הוכנסו רק עקב התערבות משרד המשפטים – וכך אירוע לגברים בלבד מתוכנן בקרוב בחיפה.
קורס יוקרתי לצוערים לשירות המדינה נפתח לקבוצת גברים חרדים בלבד, ורק בהמשך נפתח קורס נוסף לנשים, בתימרוצו של בית המשפט. מרצות באקדמיה מופלות בעבודה כי אינן רשאיות ללמד בכיתות הגברים החרדים והחרד״לים, וזאת ללא כל עיגון הלכתי. פסיכיאטריות ומומחיות אחרות בכנס על הפרעות קשב וריכוז בחסות גופים מובילים במשק, הורשו לאחרונה לדבר רק מול קבוצת הנשים. מה שחשוב היום הוא מינך, לא הידע שלך. לראשונה ב-70 שנות המדינה, ח״כ מש״ס ביקש שיזיזו את מקומו במליאת הכנסת כך שלא ישב ליד אישה, ובקשתו התקבלה.
עצרו וחישבו: מה יעצור את הח״כים החרדים בכנסת הקרובה מלבקש שהנשים ישבו בנפרד מהם גם בחדרי דיוני ועדות הכנסת או בתור בקפיטריה? מה יעצור הצעות חוק כמו שניסה השר בצלאל סמוטריץ' להעביר בכנסת הקודמת, להתיר לבעלי עסקים לאסור על כניסה לבית העסק שלהם בלבוש לא צנוע, או לחייב עמידה בתור נפרד אם הדבר נובע מהשקפתו הדתית של בעל העסק או מההעדפות של לקוחותיו? מי יעצור הסכם קואליציוני שנחשף אחרי הבחירות האחרונות, שלפיו כל הפרדה במרחב הציבורי תהיה מותרת?
מה יעצור הצעות חוק כמו שניסה השר סמוטריץ' להעביר בכנסת הקודמת, להתיר לבעלי עסקים לחייב עמידה בתור נפרד?
ההתנגדות לאירועים בהפרדה איננה קטנונית. בלעדיה ניסיונות שכבר נוסו ובינתיים נבלמו רק הודות למאמצים של פעילות ופעילים ולמערכת המשפטית ישובו לחיינו. למשל, לאפשר מדרכות נפרדות בשכונות חרדיות, או לאפשר מניעה מוחלטת מנשים לעלות לשידורי רדיו, או למנוע הצגת שלטי חוצות של פוליטיקאיות בגבול בני ברק.
במקום לצקצק נגד שדולת הנשים והמערכת השיפוטית, עלינו להודות להם על שמירתם על הדמוקרטיה, השוויון והחירות של כולנו.
ד״ר יופי תירוש היא משפטנית וממובילות המאבק בהדרת נשים