במבה וכלים חד פעמיים הם לא תחליף לוועדת חקירה

״לפני ארבעה חודשים נמצא אריאל אבאווא בן ה-17 תלוי בחדר השירותים הצמוד לחדר בו התגורר, בפנימייה של ישיבת "אביר יעקב" בנהריה. חקירת המשטרה נסגרה אחרי שלושה ימים – בלי שנבדקו מצלמות האבטחה, בלי שנבדק הסלולרי של אריאל, בלי שתושאלו תלמידים ומדריכים. סיבת המוות שנקבעה: התאבדות. המשטרה לא מצאה לנכון לברר מדוע הוא עשה זאת, האם מישהו התרשל בתפקידו, האם אריאל היה בדיכאון, האם היה מאוים. השוטרים שביקשו רשות לבצע נתיחה אחרי המוות הגיעו ללא מתורגמן. האם, שאינה מדברת עברית, לא הבינה במה מדובר והייתה בטוחה שמבקשים ממנה לתרום אברים של אריאל – וסירבה״ (מתוך כתבתו של יהודה יערי, 8.6.16).

• אריאל נמצא מת בישיבה בה למד – ואיש לא חוקר
• משפחת מנגיסטו: גם לנו מגיע לבקר את אברה
• אני לא יכולה להסתכל ליוצאי אתיופיה בעיניים מרוב בושה

שבועיים לאחר פרסום הכתבה, וכמעט חמישה חודשים מאז מותו של אריאל, סמי אבאווא, אחיו של אריאל, לא מבין למה הוא לא מצליח לקבל תשובות. ״אנחנו מבקשים תשובות מהמשטרה וממשרד החינוך. אף אחד לא מספר לנו כלום, המשפחה מחכה. במשך הרבה זמן לא הצלחנו להוציא מהם תשובות, עד הפוסט שכתבתי בפייסבוק. יהודה יערי שמע על המקרה שלנו ובא לעזור לנו. עכשיו יש לנו שני עורכי דין, חברים של יהודה ובזכותם אחרי כמה מכתבים למשטרה ולמשרד החינוך נפתחה החקירה מחדש ועכשיו התיק עבר לפרקליטות.

---

סמי אבאווא

"מאז עברו חודשיים ולא אמרו לנו שום דבר, אף גוף לא מתקשר אלינו. אנחנו לא מבינים את כל ההתנהלות של המשטרה ומערכת החינוך. אחרי שעורך הדין שלנו פנה מספר פעמים, סוף סוף התחיל לזוז משהו. העבירו את התיק למבקר המדינה, לפני שבועיים הקימו ועדה של משרד החינוך ופגשו אותנו בבית, אבל לא הסבירו לנו כלום, רק שאלו אותנו שאלות ובינתיים לא שמענו כלום מהם״.

לא נחקרו דברים בסיסיים

מאז פרסום הכתבה, הגיע המקרה אל חברי הכנסת מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני), דב חנין (חד"ש) ואכרם חסון (כולנו בראשות משה כחלון), שהתכנסו לדיון והגישו ב-15 ביוני הצעה דחופה לסדר היום בנושא, וכתוצאה מהלחץ התקשורתי וההצעה לסדר של חברי הכנסת, התקיימה ב-20 ביוני פגישה של אנשי משרד החינוך, שהותירה את המשפחה מתוסכלת לאחר ששוב לא קיבלו את התשובות להן ציפו.

הדיון במליאת הכנסת והפגישה עם משרד החינוך הגיעו אחרי חודשים רבים של עבודה מאומצת מצד עורכי הדין של המשפחה. יצחק יערי, אחד מעורכי הדין, בן דודו של יהודה יערי שהביא לראשונה את הסיפור, מספר על התהליך הארוך שעברו מול המשטרה, אחרי שבמשך זמן רב, הטיפול במקרה התנהל באופן לקוי. יערי מספר שהוא ועורכי הדין פנו למשטרה כדי לקבל את חומרי החקירה מיד לאחר סגירת התיק כדי ללמוד מה נעשה מצד המשטרה. ״החומר נראה חסר לחלוטין. קיבלנו שניים וחצי דפים, כשאחד מהדפים היה עדות של האמא, אליה הגיעו שוטרים באמצע הלילה, ולא היה כלום חוץ מזה. לא ראינו עדות אחת של מדריך, לא של תלמיד, לא ניסו לבדוק את הטלפון או את מצלמות המעקב או כל דבר כזה.

"בחקירה הראשונה לא נחקרו דברים בסיסיים: הטלפון היה אצל המשפחה. כשפתחו מחדש את החקירה ושאלנו אותם למה לא חשבו לפתוח את הטלפון, החוקר צלצל אל סמי שיביא לו את הטלפון. סמי נמצא באזור ירושלים והם נמצאים בנהריה, אז החוקר אמר לסמי שישלח בדואר. סמי אמר לו, ׳אני לא אשלח בדואר׳, אז אני נכנסתי לתמונה וכתבתי לשוטר שאם הוא צריך להשיג איזושהי ראייה, שישלח ניידת לאסוף את הטלפון.

ח"כ דב חנין (חד"ש)

"בסוף סמי הביא את הטלפון לתחנת משטרה בירושלים והם הגיעו לקחת אותו במהלך אותו שבוע – הכל רק אחרי מכתבי איומים, ואז הם אמרו שאין להם את הסיסמה לטלפון ושהם לא יודעים מה לעשות. אז כתבנו להם עוד מכתב ואמרנו להם שיש לנו מעבדה שיכולה לפתוח אותו, אם משטרת ישראל לא יכולה להתמודד עם זה. כנראה שהם הסתדרו בלעדינו כי הם לא חזרו אלינו אחרי המכתב הזה.

"לאחרונה, לפי מה שאנחנו יודעים, הם העבירו את התיק לפרקליטות, ככה הם הודיעו לנו במכתב רשמי. מן הסתם מי שמוסמך לסגור תיק כזה, זה הפרקליטות. אני לא יודע מה יש בחומר החקירה, ביקשנו לעיין, אבל רק אחרי שתתקבל החלטה בפרקליטות נוכל לעשות את זה. אני מניח שהתיק ייסגר כי ימצאו שאין סימנים פליליים. החקירה היא על השאלה האם זו התאבדות או מעשה פלילי.

"זו לא חקירה על מה הביא למקרה, כי זה לא תפקיד המשטרה. אם האיש התאבד זה לא עניין למשטרה. משרד החינוך אמור להקים ועדת בדיקה, על פי חוזר מנכ״ל, לתחקר את האירוע. לאחרונה הם הקימו ועדה אחרי חודשים. הם ביקרו פעם אחת בבית המשפחה, זהו. אנחנו מחכים לשמוע מהם, אבל הם לא הסבירו למה זה לקח כל כך הרבה זמן להקים את הוועדה חוץ מאמירות כלליות כמו 'אנחנו לוקחים את זה ברצינות' או 'זה לוקח זמן' וכל מיני מכבסות מילים. ברור שהיה אפשר להקים ועדה תוך יומיים, אבל זה לא קרה״.

בעירוני ד' זה לא היה קורה

בדיון שהתקיים ב-15 ביוני, נכחו רק שישה חברי כנסת. בהצעה לסדר היום שהוגשה, שוטחים חברי הכנסת את פרטי המקרה הידועים ודורשים תשובות משר החינוך. ״המשטרה סגרה את התיק מבלי לחקור״, אמר במליאה ח״כ טרכטנברג, ״מבלי אפילו לבדוק את מכשיר הטלפון שלו שנמצא לידו. משך חודשים ארוכים משרד החינוך לא בדק, לא התעניין, לא הקים ועדת בדיקה, כפי שמחויב לעשות, על-פי חוק, תוך 30 יום, עד שחברי המשפחה גייסו עורכי-דין בהתנדבות ועירבו את מבקר המדינה. ואז, ארבעה חודשים לאחר המוות סוף סוף ניאות משרד החינוך לתת את הדעת על כך.

אלה העובדות הידועות לנו על מותו הטרגי של אריאל. אנחנו לא יודעים יותר, לא יודעים מה קרה שם, כי אף אחד במדינת ישראל לא חקר ולא בדק. האם בפנימייה עשו בירור פנימי? האם המערכת טולטלה והזדעזעה? האם שרים רצו להתראיין ולהביע תדהמה או הגיעו לבית המשפחה לנחם, להביע הזדהות? לא, כל זה לא קרה. אנחנו לא יודעים, ובעיקר – ההורים לא יודעים. ההורים, עולים חדשים דוברי אמהרית, נמצאים עד היום בעלטה, בחרדה ובחוסר ודאות, כי אף גורם ממשלתי לא התעניין בהם, לא בנער, לא בהם. המשטרה ומערכת החינוך עסקו כולם רק במינימום שבמינימום שצריך כדי להסיר מעליהם אחריות. כמו שנאמר, עסקו בכסת"ח, ולא בשום דבר מהותי״.

״יש מצלמות בפנימייה, אף אחד לא טרח לבדוק את המצלמות״, אמר ח״כ אכרם חסון. ״להפך, המשטרה אחרי שבוע סגרה את התיק. ואני אומר לכם, אם הילד הזה היה בבית-הספר "בליך" בפתח-תקווה, או בבית-הספר "הריאלי" בחיפה, או ב"עירוני ד'" בתל-אביב, הצעקה שהיתה נשמעת הייתה בוודאי צעקה קשה מאוד. היו מבקשים ועדות חקירה, והיו מבקשים להדיח את ההנהלה ולעשות בדיקה מעמיקה״.

ח"כ אכרם חסון (כולנו בראשות משה כחלון)

במהלך הדיון, קרא שר הבריאות, יעקב ליצמן, את תגובתו של שר החינוך למקרה (מצורפת בסוף הכתבה). לא ניתן למצוא במכתב פירוט הצעדים שנעשו, אם בכלל, לחקירת המקרה ונסיבותיו, לא ניתן הסבר מספק לעיכוב בהקמת ועדת הבדיקה על ידי אנשי משרדו, ולא נענות לטענות על הפקרתה של המשפחה במשך חודשים ארוכים. במקום זאת, הוא טורח לציין ש״הצוות החינוכי והתלמידים שהיו בלוויה ספגו עלבונות קשים, אך המשיכו לתמוך מתוך הבנה שאין אדם נתפס בשעת צערו״. בתום הדיון, הסכים השר ליצמן להפנות את המשך הטיפול לוועדת החינוך של הכנסת.

״תשובת שר החינוך לחלוטין אינה מספקת״, אמר ח״כ דב חנין בתגובה. ״התחושה היא קשה, שהקהילה האתיופית אינה זוכה להתייחסות הראויה לה, שהדברים נמרחים ולא מטופלים וזאת תופעה רוחבית, מעבר למקרה הזה. אנחנו לא נניח למקרה הזה להיעלם ונדרוש המשך טיפול על ידי מערכת החינוך. ואנחנו מצפים שמערכת החינוך תעשה את עבודתה, בתקווה שהיא תעמוד במוטל עליה. יש יותר מדי מקרים דומים בקהילת יוצאי אתיופיה והמערכת לא נותנת מענה נאות פעם אחר פעם״.

כשסמי אבאווא שמע על תגובת שר החינוך שהוקראה בדיון בכנסת, בייחוד על הטענות שאנשי הישיבה ספגו עלבונות, הוא רותח מזעם. ״איזו מין תגובה זאת? מאיפה יש לו את המידע הזה?! הוא לא טרח לפנות אלינו לשאול אותנו מה הגירסה שלנו! איך שר החינוך יכול לנהוג בצורה כל כך חסרת אחריות ולפרסם דברים כאלה בלי לבדוק אותם?! מה הוא משחק לי פה בפוליטיקה על הגב שלנו?! אפילו אם מישהו סיפר לו את זה, למה לא טרחו לבדוק את זה גם מהצד שלנו?״

"הפגישה נועדה להשתיק אותנו"

פגישת המשפחה עם משרד החינוך שהתקיימה ב-20 ביוני ארכה שעתיים ורבע, אליה הוזמנו הוריו ואחיו של אריאל. את הפגישה ניהל בני פישר, מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער, יעקב מלקמו, מפקח ארצי על קליטת חניכים יוצאי אתיופיה בפנימיות ונתמר הלל, מנהלת האגף הפסיכוסוציאלי בחינוך ההתיישבותי.

״היתה פגישה חשובה״, כתב דובר משרד החינוך בהמשך לפנייתנו, והבטיח תגובה מפורטת יותר בהמשך – שטרם הגיעה. סמי אבאווא, לעומתו, חש מאוכזב ומרומה בתום הפגישה הארוכה. ״ישבנו שם יותר משעתיים. רצו לדעת מה ההרגשה שלנו. זאת לא הרגשה, זאת עובדה, שלא נותנים לנו שום תשובה ואף אחד לא עוזר לנו או פונה אלינו. כשאנחנו פונים, לא עונים לנו. הכאב מחמיר ושום דבר לא נפתר. אני אמרתי להם שאני רוצה לדעת למה הזמינו אותנו, האם יש להם משהו לתת לנו, פרטים חדשים, כל מידע.

"הוא (בני פישר – י.ה.) אמר שהזמינו אותנו לשמוע אותנו. אמרתי שזאת לא שאלה לעניין, אחרי חמישה חודשים להזמין אותי לשאול איך אני מרגיש, פתאום נזכרתם? זה מה שאני שומע כבר חמישה חודשים. כל מי שפוגש אותנו, רוצה לשמוע מה הטענות שלנו ואומר, אנחנו נבדוק וניתן לכם תשובה. אבל אף אחד לא בא לתת לנו תשובה, אף אחד לא בא לעזור לנו, אף אחד לא בא לתמוך.

משמאל: אריאל ז״ל, גטנט אבאווא (אבא) ,אדיסה אבאווא (אמא), בת חן (אחות), דניאל ,חגיא, קרביך.

"למה כל הטרטורים מירושלים לתל אביב? אני מאד מאוכזב. חשבתי שיתנו לנו מידע, שיחדשו לנו. אבל לא נתנו לנו כלום, לא אמרו מה קורה בוועדה. כלום. הפגישה מאכזבת. זה כאילו הפגישה נועדה להשתיק אותנו. עכשיו הם יכולים להגיד, 'מה אתם רוצים, הנה נפגשנו עם המשפחה ואמרנו להם שנבדוק, שימתינו'. זה העניין, זה פוליטי. המשחקים האלה לא עובדים עליי. כבר התייאשתי.

"מה שיעזור לנו זה שהם יעשו מעשה, לא שיתנו לנו הבטחות עוד פעם. הוא (בני פישר – י.ה.) אמר לנו שהוא יבדוק ואחר כך, אחרי חקירת המשטרה, אחרי הכל, ייקח את כל המשפחה לפנימייה, שנוכל לפגוש את כל הצוות ולשבת איתם אחד אחד ולשוחח, עם התלמידים, עם החברים שלו, עם המדריכים. אני לא חושב שזאת העבודה שלי, ללכת לשאול אותם שאלות. זה הם צריכים לשאול אותם ולהביא לנו את העדות. לא אנחנו. מה זה המשחק הזה, לתת לנו הרגשה שעושים ולא לעשות מה שצריך באמת? שהם יחקרו, שיעשו את העבודה שלהם. מספיק שגוררים אותנו לכאן ולא מסבירים לנו מה קורה״.

״העזרה שהמשפחה צריכה זה לא במבה וכלים חד פעמיים", אומר יערי. "הם צריכים תמיכה, עידוד ותשובות מה קרה. הרי הוא היה אצלכם בפנימייה, תסבירו איך הוא היה בימים שלפני, תנו את כל התשובות. הם לא קיבלו משר החינוך תשובות כשהם היו אצלו. כל מה שמעניין את המשפחה זה מה קרה, למה הילד מת ולא עוזרים להם״. יערי מביע תקווה שההתפתחויות החדשות יסייעו להתקדמות החקירה. ״אני מניח שעכשיו, אחרי שפתחו את החקירה מחדש, נמצא דברים שהיו חסרים בתיק ונראה מה יש שם, בתקווה שיתנו לנו לראות גם את החומר של ועדת הבדיקה של משרד החינוך," הוא אומר.

"שואלים שאלות שאין לי תשובה עליהן"

הרב רפאלי, ראש הישיבה, וראובן קדוש, מחנכו של אריאל ז"ל, מדברים בכאב אמיתי על האובדן שחוו, אך מתנערים מביקורת על התנהלות המוסד, ודוחים טענות על אחריות אנשי הישיבה או התלמידים להתאבדות של אריאל ז״ל. ״אני איבדתי ילד לכל דבר״, אומר קדוש, שהיה המחנך של אריאל בחמש השנים בהן למד בישיבה. ״אני חייתי איתם בפנימייה, גרתי איתם, ביליתי איתם שעות בבתי חולים, בשמחות, ילדים ישבו במעצרי בית בבית הפרטי שלי, הם ילדים שלי לכל דבר. לקבל האשמות שנתנו לנו ילד בריא, ושאנחנו החזרנו אותו ככה, או כל מיני האשמות של גזענות… אני עבדתי עם העדה האתיופית ואני מאד מעריץ את העדה הזאת, ולחטוף בסוף האשמות כאלה, זה הכי פוגע. אז הבנו בהתחלה, קיבלנו שזה בא ממקום של צער, של כאב, אבל באיזשהו שלב החלטנו שעדיף להתרחק. היה קשה ולא הוגן״.

רפאלי מספר שעוברת על הישיבה תקופה קשה, שמתקיימים במוסד מעגלי השיח עם התלמידים המזועזעים, לצד עבודה עם העובדות הסוציאליות. כמו קדוש, גם הוא מעדיף לדבר על תחושת העלבון שלו ושל אנשי הישיבה ומתקשה להבין מדוע המשפחה כועסת או מרגישה זנוחה. ״המציאות קשה להורים. זאת אבידה של ילד״, אומר רפאלי, ״אבל האם הסבירו להם מה קרה? כן. אולי קשה להם לקבל את המציאות, אבל נתנו להם הסברים. הם שואלים שאלות שאין לי תשובה עליהן, שאלות שצריך להפנות למשטרה. את סרטי מצלמות המעקב אני לא יכול לתת להם, כי יש שם ילדים אחרים, אבל מסרתי אותם למשטרה והם יכולים לבקש אותם מהם".

אריאל אבאווא ז"ל

מדבריהם של רפאלי וקדוש, עולה שהטענות בנוגע לקללות ויריקות בהלוויה מצד משפחת אבאווא – הטענות שצוינו במכתב שר החינוך – הגיעו מהם. ״הם לא מתנהגים כראוי", אומר רפאלי. "התחילו לחקור אותי בשבעה. כשבאים לנחם, צריך לנחם, ואחרי זה אפשר לשאול שאלות. אנחנו היינו הרבה מאד זמן עם אריאל בחמש השנים האחרונות, הרבה יותר מסמי. בהספד קיבלנו עלבונות, על כל מה שקורה בחברה הישראלית, על מה שקורה בצבא. זה לא מגיע לנו אחרי כל השנים האלה״.

״נראה לך שאין לי מה לעשות בזמן שאני טומן את הגופה של אחי?״, אומר סמי, בתגובה לדברים. "מי בכלל שם לב למה שהולך מסביב? קברנו ילד. אתה חושב שבזמן כזה תשומת הלב שלנו היתה לאנשים מהישיבה?״ סמי ציין את אחד מנציגי משרד החינוך שנכח בלוויה על מנת לאשר את דבריו, אבל הנ״ל מסרב להגיב, וביקש שנפנה לדובר המשרד.

יערי לא מופתע מכך שהישיבה לא מספקת פרטים, ושמתקיים בה קשר שתיקה מצד התלמידים. ״בישיבה הזו לומדים תלמידי פנימייה ותלמידי חוץ. אלה אנשים שמפחדים שיעיפו אותם משם. כנראה אמרו להם, אל תדברו, אז הם לא מדברים. ראש הישיבה, כשהגיע לשבעה והתחילו לשאול אותו שאלות, אמר להם ׳אל תעשו לי ועדת חקירה׳. אף אחד לא נותן להם תשובות״.

—

כל עוד החקירה בעיצומה, משטרת ישראל לא מספקת פרטים נוספים אודותיה. פנייה לוועדת הבדיקה נענתה בתשובה שהם מנועים מלהגיב כל עוד הבדיקה נמשכת, יחד עם הפנייה לדובר משרד החינוך, ששלח בתגובה את תשובת שר החינוך להצעה הדחופה לסדר היום של חברי הכנסת:

"אריאל ז"ל התאבד ביום  רביעי ה- 3.2.16. עם היוודע דבר ההתאבדות בסביבות השעה 20:00, יצאו לכיוון המוסד החינוכי, המפקחים הכוללים של המוסד, המפקחת על היועצים והשירות הפסיכולוגי חינוכי של נהריה. אלו עדכנו מידית את כל גורמי המטה הרלבנטיים, קבלו הנחיות מקצועיות הכוללות התייחסות לדילמות מקצועיות שעלו באותו ערב.

חשוב לציין, כי אנשי החינוך והטיפול טיפלו בו זמנית בצרכי המשפחה ובצרכי התלמידים שנחשפו להתאבדות ובכלל תלמידי המוסד המזועזעים. באשר להליך וועדות הבדיקה במשרד החינוך במקרה של התאבדות –

וועדת בדיקה מוקמת ע"י משרד החינוך מתוקף נוהל פנימי של המשרד לצורך קיום תהליך למידה ובמטרה לקדם מאמצי מניעה למקרים מעין אלה. יודגש, כי נוהל זה קיים לגבי כל מקרה התאבדות של תלמיד/ה, בין אם ההתאבדות התרחשה במוסד החינוכי או בבית, וגם כשההתאבדות מתרחשת במהלך חופשה (הרוב המוחלט של המקרים  מתרחשים בבית ולא בביה"ס).

הוועדה מורכבת מאנשי מקצוע, שאינם מהמחוז בו התרחש האירוע והיא כוללת: שני מפקחים כוללים, פסיכולוג/ית מחוזי, מפקח/ת על היועצים החינוכיים ונציג רשות. מינוי הוועדה הוא הליך מורכב ולעיתים חלים בו עיכובים טכניים.  אין מקרה בו לא מוקמת וועדה לאחר אישור משטרה.

ליווי צוות המוסד את המשפחה – להלן הצעדים שנקטה הנהלת המוסד על מנת  לתמוך במשפחה בשעותיה הקשות:

מרגע ההודעה להורים, הצוות החינוכי של המוסד, הכולל את מנהל המוסד, המחנך, העובדת הסוציאלית והיועץ ליוו את המשפחה במהלך  הגעתם לנהריה בלילה. מנהל המוסד ליווה את המשפחה בזיהוי הגופה.

סידורי ההלוויה, הקבורה והשבעה –

א. סיוע בהוצאת רישיון קבורה, בהעברת הגופה מנהריה לגן יבנה (לרבות תשלום לאמבולנס פרטי על חשבון המוסד החינוכי).
ב. בלוויה השתתפו מנהל המוסד, כל צוות הפנימיה, וחלק מהמורים המלמדים במוסד החינוכי, כמו כן השתתפו בלוויה כ- 80 תלמידים,  כל תלמידי העולים וחלק מתלמידי כתות יא, יב.
ג. שעה לאחר ההלוויה, הובאו לבית משפחת התלמיד ארגזים של משקאות קלים, מזון וכלים חד פעמיים לרווחת המשפחה.
ד. במשך כל ימי השבעה –  כל יום – הגיעו לנחם נציגים מהמוסד החינוכי. כל יום יצא רכב מהישיבה במשך כל השבעה, לרבות מוצאי שבת. תלמידים, חברים נסעו לנחם את ההורים בליווי צוות מורים.
ה. בתום השבעה הזמין מנהל המוסד את ההורים לשיחה וליווה אותם לחדרו של אריאל ז"ל בפנימייה. למשפחה הוצעה עזרה בקשר מול הגורמים שהיו מעורבים בטיפול הראשוני בהתאבדות:  המשטרה, מד"א ורווחה.
ו. ביום השלושים, בגילוי מצבה, השתתפו  נציגים מהמוסד החינוכי.
ז. לצד הטיפול במשפחה התקיימו שיחות עם תלמידי המוסד ועם הצוותים החינוכיים. כמו כן הוקצו שעות טיפול לתלמידים, שגילו מצוקות חריפות בעקבות ההתאבדות.

כל המהלכים נעשו בלווי צמוד של מפקחי עלית הנוער, מפקחי משרד החינוך, השרות הפסיכולוגי חינוכי בנהריה והמפקחות על הייעוץ במחוז ההתיישבותי ובמחוז צפון. ברצוננו להעיר, כי הצוות החינוכי והתלמידים שהיו בלוויה ספגו עלבונות קשים, אך המשיכו לתמוך מתוך הבנה ש"אין אדם נתפס בשעת צערו".

וועדת הבדיקה מונתה באפריל 2016, כחודשיים לאחר ההתאבדות. העיכוב קשור בהליך ההקמה של הוועדה ולא בשום סיבה אחרת. הועדה ביקרה בבית המשפחה בליווי מגשר. המהלך נעשה ברגישות גבוהה ומתוך אמפתיה לצערה של המשפחה. מטבע הדברים, הוועדה איננה יכולה כרגע למסור פרטים למשפחה, כאשר התהליך נמצא בבדיקה.

המשרד מביע צער עמוק ומשתתף בצערה הכבד של המשפחה. מיד עם היוודע המקרה, ולאורך כל הדרך, מנהל הישיבה, הצוות החינוכי, צוות הפיקוח וגורמי חינוך נוספים ליוו את המשפחה, תמכו בה והעניקו לה סיוע מלא. התמיכה והליווי של צוותי החינוך יימשכו, ככל שיידרש. יודגש שוועדת הבדיקה עושה את עבודתה בצורה מעמיקה, ובסיומה יעמדו נציגיה בקשר עם המשפחה".