צילום: יובל אצילי
"בוקר אחד, כשהגעתי לעבודה בבית הספר כרגיל", מספרת אור מרטון, מורה מצטיינת למדעים לשעבר, "צלצל פתאום הטלפון ובעלת הבית שלי היתה על הקו. היא הודיעה לי שלא שילמתי שכר דירה. כך גיליתי, בלי שום הכנה מראש, שהצ'ק של שכר הדירה שלי לא הופקד. שאין לו כיסוי. לא הבנתי איך זה ייתכן עד שצלצלתי לבנק וגיליתי שהמשכורת שלי בכלל לא הופקדה באותו חודש. לא הבנתי מה קרה. בגזברות בית הספר אמרו לי שלא יודעים ושזה לא קשור אליהם. ניסיתי שוב ושוב לתפוס בטלפון את האחראית בגזברות הראשית בתל אביב אבל לא הצלחתי. עירבתי את מנהלת בית הספר שלי, והיא שלחה פקסים בזה אחר זה בניסיון לברר איפה הכסף. אבל בגזברות הראשית אף אחד לא ענה. התעלמות מוחלטת".
איך נודע לך מה קרה?
"שיתפתי חברה טובה במצב וביקשתי שתבוא אתי למשרד החינוך לברר מה קרה כי הם לא עונים לפקסים, אבל התקשיתי להאמין שיתעלמו מגוף אנושי שעומד מולם. נסענו לשם פעמיים עד שתפסנו את האחראית בגזברות. היא לא ידעה להגיד לי בדיוק מה זה אומר, כל המספרים האלה. כשלחצתי לדעת בכמה מסתכמים החובות שלי, היא הצביעה על הצג ואמרה שאני חייבת 'כ-20 אלף שקל'. אף אחד לא החתים אותי על כלום ואין לי שום מסמך שמאשר את זה רשמית. ישבתי מולה די המומה, חסרת אונים מול כל המספרים האלה שאין לי מושג מאיפה הם, וניסיתי להבין ממה אני אוכלת עכשיו. אמרתי לה: 'נגיד שזה בסדר מה שאת אומרת, אבל מה אני עושה עכשיו? אין לי שכר דירה ואין לי ממה לקנות אוכל'".
איך באמת הסתדרת בלי כסף?
"מאז שעזבתי את הבית בכרמיאל בגיל 18 אחרי טראומה משפחתית, וידעתי שאין לי לאן לחזור – אף אחד לא עוזר לי ואני מממנת את עצמי לבד. פתאום, בגיל 32, גיליתי שאני לא מצליחה לשלם שכר דירה ואין לי מושג מה יהיה. זרקתי את עצמי מהדירה כשהבנתי מחישוב מהיר שאני לא יכולה לשכור אותה יותר. הפכתי תלויה בחסדים של אחרים. קרה אפילו שמורות עשו לי קניות. אשה בת 32 עם תיק ושני ארגזים שהעברתי מהדירה שגרתי בה בתל אביב במשך חודשיים וסחבתי ממקום למקום. בהתחלה עברתי לגור אצל חברה, ובהמשך ישנתי במקום העבודה החדש, והתחלתי לנדוד מבית לבית של משפחות שטסו לחו"ל. במשך חודשים זה נהפך להיות הבית שלי – תיק ושני ארגזים. עד שנכנסה המשכורת הראשונה ממקום העבודה החדש".
לפני כשנתיים וחצי קרה לאור מרטון, 34, מה שקורה בימים אלה למאות מורים אחרים במערכת החינוך. הם התבשרו פתאום כי נפלו טעויות במשכורותיהם, אשר חושבו על ידי גזברות משרד החינוך – והטעויות הללו נמשכו לאורך שנים ונצברו לסכומי עתק מבלי שאיש הבחין בהן או טרח לתקנן. כעת הם נדרשים לשלם את מחיר הטעות המערכתית ולהחזיר אלפי או עשרות-אלפי שקלים, מהכנסתם שממילא הצטמקה משמעותית.
המורים שקיבלו את הבשורה בימים אלה כבר יודעים שהם לא לבד ונאבקים ביחד ברוע הגזרה. כשזה קרה למרטון, אשר בנקל אפשר לבלבל את חזותה השברירית והצנומה עם כזו של תלמידת תיכון – היא היתה שם לגמרי לבד. מרטון נראית כמי שחרדה עד שיתוק מהתעמרות ביורוקרטית – עברה את הכל ללא כל הכנה מוקדמת או ייעוץ הולם. כמי שמלכתחילה נעדרה כל עורף משפחתי או גב כלכלי, והתנהלה בעולם בכוחות עצמה בלבד, כשהיא מממנת משתי עבודות את לימודיה, מגוריה וכלכלתה הבסיסית – מרטון פשוט קרסה מבחינה כלכלית.
במשך חודשים זה נהפך להיות הבית שלי – תיק ושני ארגזים. צילום: יובל אצילי
מצוינות בפערים
לחינוך הגיעה מרטון במקרה בספטמבר 2008. אחרי שנים של אידיאליזם אקטיביסטי ב"שומר הצעיר", ששימש לה כבית, היא גילתה שכל העבודות שמעניינות אותה דורשות תואר בחינוך, והתחילה ללמוד חינוך במכון לחינוך דמוקרטי. בשנה הרביעית לתואר, כשהגיע הסטאז' וההתמחות בבית הספר, המליצה לה מזכירת המסלול להתנסות בעבודה במשרד החינוך ולזכות גם בתעודת הוראה על הדרך. היא התקבלה לעבודה בבית ספר בהרצליה במתכונת המורחבת של "אופק חדש" ועבדה במסגרתו ארבע שנים. הפרעת הקשב, שהיא סובלת ממנה, עיכבה בינתיים את סיום התואר בשנתיים, אבל בנובמבר 2011 היא כבר היתה בעלת תואר בחינוך עם תעודת הוראה בביולוגיה וכימיה. כדי להתקיים, נאלצה לעבוד בבית קפה.
לקראת סוף שנת הלימודים של 2012 ממילא תכננה לעזוב את מערכת החינוך ולמצוא לעצמה מסגרת חינוכית ברוח אחרת: "המשבר האישי שלי כמורה התחיל עוד לפני כל הסיפור הזה, בינואר של אותה שנה, כשזכינו במקום הראשון ב'מצוינות 2000', בחידון שאני הובלתי במדעים וראיתי את הפער בין הילדים. ראיתי את אלה שמצטיינים במדעים ובוחרים להשתתף בתוכנית המצוינות, שמרכיב הבחירה בה חזק, ולכן מצליחים להגיע בה להישגים ולהצטיין – לעומת אלו שלא בוחרים. אלה שמכריחים אותם לשבת וללמוד. הבנתי בשלב מסוים שנהפכתי להיות כמו המורות שלא רציתי להיות, שצועקת על התלמידים ורוצה שיהיו בתבנית מסוימת. זה היה הפחד שלי תמיד, כמי שהגיעה ממקום ביקורתי כלפי המערכת ותחושה שנועדה לייצור פועלים לתעשייה. בבתי הספר השעון הוא שעון, כמו במפעל. מפעל למידה, משמעותית או לא. אז דווקא אחרי שניגשנו שלוש פעמים לתחרות הזאת והגענו למקום ראשון, הבנתי את הפער הזה בין הילדים שבוחרים לבין אלו שלא – והחלטתי לחתוך וללכת למקום שיש בו בחירה. הרגשתי שאני לא יכולה לכפות על ילדים לאהוב את מה שאני אוהבת".
האידיאליסטית המעופפת נזכרה להודיע למשרד החינוך על קבלת התואר רק במאי 2012, חצי שנה אחרי שקיבלה אותו. "ואת יודעת מה היה הלה-לה לנד שלי בכלל?", היא משחזרת בחיוך מריר, "כשדיווחתי על סיום התואר, במאי, חשבתי שאני הולכת לקבל יותר כסף עכשיו. חשבתי לעצמי שהנה, אני כבר אקדמאית, וביוני-יולי יש גם דמי הבראה וביגוד ושכר גבוה יותר. חשבתי שוואו, איזה קיץ הולך להיות לי. הייתי בעננים. אבל מתברר שזה מה שגרם לכל הבלגן, כי המחשב עשה אחד ועוד אחד ויצא לו מינוס 21 אלף. מתברר שארבע שנים עבדתי במערכת במתכונת המורחבת של 'אופק חדש', ורק בשנה מתוכן היה לי תואר, מה שאומר ששלוש שנים קיבלתי 'סכומי יתר'".
התלוש שלך במינוס
ההידרדרות היתה מהירה וחסרת רחמים. ראשית נעלמה המשכורת בשלמותה, ואלו שאחריה. ואז הגיעו תלושי השכר הבלתי נתפשים, שסכום הנטו לתשלום בהם היה מינוס אלפי או אפילו עשרות אלפי שקלים.
כדי להתקיים קיום בסיסי ולהצליח לשלם שכר דירה, כאמור, נאלצה מרטון לעבוד בשנת 2012 בעבודה נוספת – בבית קפה בפלורנטין. לכן הורידה יום עבודה אחד בשבוע בהוראה ועבדה במתכונת של 70 אחוזי משרה.
על פי התלוש שלה במרץ 2012, למשל, היא הוכרה כ"מורה בכירה", והיקף המשרה העניק לה תשלומים בסך 4,556 שקלים ו-45 אגורות. הנטו לתשלום, לעומת זאת, לאחר תשלום מס הכנסה (2,183 שקלים) והורדות נוספות, כפי שהעתקתי אותו אחד לאחד מתלוש המשכורת שלה – הוא 1,729.50 שקלים.
כן, זו המשכורת שהופקדה בחשבון הבנק של מרטון כמי שאמורה היתה להיחשב בטעות "מורה בכירה". מוזמנים לקרוא שוב את הסכום ולהרהר לבד איך אמורה אשה בת 32, שמתגוררת בשכירות ומכלכלת את עצמה לבד משתי עבודות תובעניות, להתקיים מסכום כזה. וזו היתה, מתברר, משכורת גבוהה בהרבה ממה שהגיעה לה בפועל. יש לקוות שלפחות בעבודה בבית הקפה היא הצליחה להכניס קצת יותר לחשבון הבנק שלה.
הצמיתה מהפלייליסט: כשאיה כורם יצאה לחופשי
צילום: יובל אצילי
בחודש אפריל של אותה שנה, כ"מורה בכירה" בהיקף משרה של 70 אחוזים, זכתה מרטון ב-5,677 שקלים, שהנטו מהם הגיע ל-1,949 שקלים. סכום שלא מגרד אפילו דמי שכירות מהעלובים ביותר שיכולה היתה למצוא.
בחודש מאי, לאחר שעידכנה את משרד החינוך, באיחור של חצי שנה, בקבלת התואר, ולמעשה היתה אמורה כבר להרוויח כמורה בכירה, היא נקראת פתאום בתלוש השכר תחת ההגדרה "מורים בלתי מוסמכים". היקף המשרה שלה היה עדיין 70 אחוזים, אבל הנטו לתשלום שהיא זכתה לו הפעם היה מינוס 8,61.24 שקלים. כן. מינוס. לא די שהמשכורת לא נכנסת, אלא שהיא אמורה לשלם את הסכום הזה למשרד החינוך בתמורה לעבודתה המאומצת שם.
בחודש יוני התעשת משרד החינוך והבין שאם כבר אמורה המורה לשלם תמורת העסקתה, למה להסתפק במועט כל כך? הנטו לתשלום שהופיע הפעם בתלוש המשכורת שקיבלה הפעם היה, שימו לב: מינוס 21,148.08 שקל. מעל עשרים ואחד אלף שקלים שהיא חייבת למשרד החינוך תמורת הזכות ללמד ילדים שם. סכום שאפילו בחלומותיה הוורודים ביותר לא נושק למה שראתה אי פעם בפלוס. אני לא בטוחה שהשוק האפור היה מבצע עבודה מרהיבה יותר של גביית חובות.
בחודש יולי היא כבר מוזכרת בתלוש בהגדרה שלישית שצצה פתאום: "מורים ב.א.". המשכורת המגיעה לה לפי התלוש היא 4959.65 שקלים. הנטו לתשלום שלה הוא מינוס 9,784 שקלים.
בחודש אוקטובר, שבו כבר לא היתה יותר חלק מהמערכת ופרשה למקום העבודה החדש שלה, היא שוב מקבלת תלוש ובו הסכום שהיא חייבת הפעם: מינוס 10,495.22 שקלים. גם בנובמבר היא עדיין מקבלת תלוש ומחויבת ובו במינוס 10,494.67 שקלים.
"זה חלק ממה שהטריף אותי", היא מספרת, "הסכומים שמשתנים כל חודש. הבנתי שאין עם מי לדבר ופשוט קיבלתי את זה". נוסף למשכורות שנלקחו ממנה, שסכומן האמיתי אינו ידוע, היא חויבה בעוד 5,775.90 שקלים ועוד 12,040 שקלים, משוואה לא ברורה, שאין לדעת על מה היא מתבססת, ששורבטה בחיפזון בכתב יד על פיסת נייר שנתלשה ממחברת כלשהי. על הסכום הנ"ל היא קיבלה הנחה, והסכום חולק ל-18 תשלומים של 300 שקלים בחודש. אותם היא משלמת עד היום ותמשיך לשלם עד יוני 2015.
לישון במקום לא שלך
אבל כשהתגלה החוב היא עוד עמדה מול כיתה שלמה ולימדה, כשחוסר הוודאות מה תאכל והיכן תישן באותו יום מלווה אותה: "כשהייתי אצל האחראית בגזברות ואמרתי לה שאין לי מה לאכול", היא נזכרת. "היא עשתה לי מחווה והפקידה לי 1,500 שקלים בחשבון, אבל חייבו אותי עליו בנוסף לחוב הרגיל. חודש אחר כך, כששוב לא היה לי מה לאכול, ביקשתי ממנה עוד, היא הכניסה לי 3,500 שקלים. ותוך כדי שהיא אומרת לי שהיא מפקידה לי את הסכומים האלה ועושה לי עאלק ג'סטה כדי שאוכל להתקיים קיום בסיסי, רץ לי בראש כל הזמן שזה על חשבוני, ושאני מגדילה את המינוס. אבל לא היתה לי ברירה. הייתי צריכה לאכול. אני יושבת מולה ואשכרה אומרת: 'אוכל? משהו?'. רבאק, אני עומדת מול ילדים ואמורה להגיע שבעה. אז היא זורקת לי את העצם הזאת שמתווספת לחוב שלי ובראש שלי אני מבינה מה זה אומר מבחינתי. זה מה שהכי הרג אותי. אם עכשיו עולות לי דמעות כשאני מדברת על זה, תחשבי מה הרגשתי שם: 'אני יודעת שיש לי כרגע מה לאכול, אבל לא יודעת איפה החוב ייגמר'".
הדברים התבהרו בהמשך?
"בדיעבד חזרתי לתכתובות עם אותה אחראית בגזברות, כדי לנסות לברר שוב את הסכומים המדויקים, וגיליתי שכתבה לי: 'המחשב לא מצליח לקבל עדכונים'. אף פעם לא ציינו בפני במפורש כמה אני חייבת אפילו. יוצא שאת עוד חייבת להם כסף מעבר למשכורות שאין לך – על העבודה שאת עושה. מחישוב מהיר הבנתי שאני לא אקבל את כל המשכורות הבאות שבניתי עליהן, ונוצר עוד חוב למשרד החינוך בנוסף שאני ממשיכה לשלם".
מרטון זוכרת שהיה איזה דף שהגיע מתישהו עם הסכום הסופי שהיא חייבת, אבל היא מפשפשת בניירות המתויקים ובקלסרים העמוסים ולא מצליחה למצוא אותו".
למה לא התקוממת נגדם?
"לא הצלחתי לדמיין את עצמי מתקשרת שוב להתעמת עם המערכת. לא ידעתי מה הסכום הסופי של החוב ועד מתי יימשך. ועכשיו זה כאילו סמלי לא למצוא את הדף הסופי שאומר לי מהו".
בתנאים כאלה עדיפה כבר הלוואה מהבנק, לא?
"בסופו של דבר גם לזה הגעתי".
במשך שלושה חודשים היא נדדה וחיה מהיד לפה. "יצא ככה שחברה טובה טסה להודו ונתנה לי לשמור לה על הבית בסכום סמלי שאני לא זוכרת מאיפה הגרלתי בכלל. בעיקר הלוואות מחברים שאני עדיין חייבת להם כספים. ואז עברתי לפרדס חנה וגרתי חודש במקום העבודה ב'בית העגול', שזה בית ספר דיאלוגי נפלא. אבל זה לישון במקום לא שלך. בלילה את פורשת מזרן וישנה עליו, ובבוקר הילדים כבר מגיעים ומתרוצצים מסביב וזה המקום שלהם, לא שלך. אין לך מחשב, אין לך מיטה שהיא שלך ואין לך פינה. אם את עייפה בצהריים אין לך מקום להניח את הראש כשהילדים מתרוצצים שם. וחוץ מזה אנשים אירחו אותי בבית. הייתי הולכת למנהלת של 'הבית העגול' שאתה התחברתי ישר. בארוחות ערב הייתי כל הזמן אצלם. במקום משכורות נכנסו תלושים במינוסים לא ברורים. כל החופש הגדול שהייתי אמורה להיפרד יפה מתל אביב ולעבור לפרדס חנה, עם משכורות גבוהות יותר בגלל שבחודשים האלה אמורים להיכנס דמי הבראה ותוספת ביגוד, הכל לקחו לי בתוך הסכומים האלה. לא נשאר לי כלום".
נשמע מדכא.
"אני יודעת מה זה דיכאון וזה הפחד שלי, להיכנס לזה, אז אני לא מדברת במושגים כאלה בכלל. אבל היתה תחושת חוסר אונים נוראית, ותסכול. אותי זה משתק והייתי בסוג של ניתוק. זה להתנהל ולא להתנהל".
את זוכרת איך הרגשת כשלא היה לך איפה לישון בלילה, ובבוקר נאלצת לעמוד מול כיתה וללמד?
"אני לא זוכרת מה הרגשתי באותה תקופה. אני בהדחקה מוחלטת של הטראומה הזאת. אבל אני זוכרת שעבר לי בראש שאיך כל זה ייתכן. שאני עובדת ועובדת ויוצא שאני חייבת כסף למקום העבודה שלי".
אילו ידעת שהמשכורת אמורה להיות נמוכה בהרבה מהמעט שהרווחת בפועל, היית בוחרת להישאר שם ארבע שנים?
"אני מניחה שהייתי הולכת משם אחרי שנה. עם השנים אני מתחילה לקחת את עצמי בידיים ולא להיקלע לדברים יותר".
הודעה מראש? שימוע? מה פתאום
עוד לפני שנוגעים בכאוס השערורייתי בחישובי השכר במשך השנים, ובכשל המוסרי בטיפול במרטון – נראה כי בהתנהלות משרד החינוך מולה נפלו פגמים והפרות נהלים גם מבחינה חוקית. מהוראות החשב הכללי, שסיפק הנחיות מדויקות בנוגע ל"החזר חובות בגין תשלומי יתר ששולמו לעובדים", עולה כי על פניו, ההתייחסות למרטון במשרד החינוך נגועה באי תקינות. "מיד עם גילוי תשלום יתר מכל סוג שהוא…ישלח חשב המשרד הודעה מקדימה על גילוי תשלום יתר לעובד". גם פרטי ההודעה הנדרשת מפורטים בהנחיות.
"לאחר ביצוע הבדיקה ישלח החשב לעובד הודעה בדבר תשלום היתר, אשר תכלול ציון של סכום החוב שהצטבר, ציון זכותו של העובד להעלות את טענותיו בכתב נגד החוב וחובתו להסדיר את חובו בחשבות". בהמשך מצוינת זכותו להשמעת טענותיו בשימוע בפני שלל גורמים, אשר יתועד ויישלח לעובד בכתב.
ויש עוד: "במקרים שבהם הכיר העובד בכך ששולם לו תשלום יתר… יגיע עמו חשב המשרד להסדר פריסת תשלומי החוב, שיעמוד בהוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 האוסרות ניכוי של יותר מרבע משכרו של העובד בכל חודש בגין החוב שנוצר". גם הסדר זה אמור להיות מתועד כראוי, ולקבל את תגובת העובד, שזכאי לתזכורת נוספת תוך 30 יום, ורק בהיעדר תגובה יועבר הטיפול בגביית החוב לערכאות משפטיות".
למרטון, כזכור, לא רק שלא נשלחה שום הודעה או הבהרה באשר לחובה ולא ניתנה לה שום זכות שימוע או ערעור, אלא שנגזלו ממנה משכורות שלמות תוך התעלמות מוחלטת מחוק הגנת השכר, מה שהביא אותה בפועל לפת לחם.
לא מעט שאלות עקרוניות עולות מהמקרה שלה, וחלקן משליכות, ככל הנראה, גם על מקרים דומים של מורים שחויבו להחזיר תשלומי יתר: מדוע בטופס שנתוני השכר והסכום לתשלום בו משתנים בכל חודש, איש לא יידע את המורה מה אמור להיות שכרה המדויק מלכתחילה?; מדוע עליה לשלם ממשכורותיה הנמוכות, כשהיא עובדת בשתי עבודות כדי לכלכל את עצמה, על טעויותיו של משרד החינוך?; אם במשך שנים היא קיבלה משכורת מסוימת, וביססה עליה התחייבויות כמו שכר לימוד באוניברסיטה ושכר דירה, איך היא אמורה להתמודד עם אותן התחייבויות כשמשכורתה נחתכת רטרואקטיבית?
וכן, אם היא קיבלה משכורת מסוימת, ממנה נגזרו החלטותיה המקצועיות כמו המשך תעסוקה בתחום זה, ומגלה רק רטרואקטיבית שמשכורתה היתה בעצם קטנה משמעותית ממה שעליה ביססה את שיקוליה – איך ייתכן שנשללת ממנה בדיעבד הזכות האלמנטרית להחליט החלטות מקצועיות מושכלות על סמך משכורת ידועה מראש? אולי, אם היתה מגלה מראש שמשכורתה אפילו קטנה יותר מזו שקיבלה בפועל, היתה בוחרת בתחום עיסוק שיאפשר לה קיום בכבוד?
ועוד: כשכבר הוחלט לגבות ממנה את החוב, מדוע איש לא טרח להודיע לה מראש, באופן מסודר, כי התגלו תשלומי היתר שהיא מחויבת להחזירם? מדוע לא ניתנה לה זכות עירעור ושימוע מבעוד מועד? האם חישובי החוב כוללים גם את הורדות המס ואת שאר התשלומים הגבוהים ששילמה במשך השנים על סמך גובה התקבולים, והאם גם הללו אמורים להיות מוחזרים לה רטרואקטיבית על כל השנים הללו? האם ניתנת לה הזכות לעקוב בצורה מסודרת אחרי קיום זכויותיה כחוק?
נפצעת? אולי ניקח לך את הילדה לאומנה?
"עמוק בפנים אני רוצה להאמין שעשה את זה מחשב". צילום: יובל אצילי
כל חודש משכורת אחרת
ובכל זאת, יתעקשו אולי רבים לשאול, האם לא הבחינה כל השנים שהיא מרוויחה יותר מהמגיע לה? "אני זוכרת שמההתחלה לא הבנתי את דירוג השכר ואת הדירוג של מורה מוסמכת ולא מוסמכת", טוענת מרטון. "שאלתי בבית ספר אבל אף אחד לא ידע להגיד לי. אני ממש זוכרת שלא הבנתי למה אין סרגל של היררכיה בין התפקידים, ולכי תביני איפה זה כתוב. ביקשתי עזרה, אבל למי לפנות? אין לדעת. בשנים שעבדתי שם כמעט כל חודש נכנס סכום אחר. אין לך מושג איך לקרוא את התלוש הזה בכלל. חשבתי שזה הגיוני שעם 'אופק חדש' זו תהיה המשכורת שלי. למעשה, ההסכם של 'אופק חדש' נותן כאילו ביטחון למורות חדשות שיקבלו שכר של 4,500 שקל פלוס, כי עובדים יותר שעות.
"בעולם הישן יש מורות שהרוויחו 2,800 שקל. אז נראה לי הגיוני שהמשכורת תהיה סביב ה-5,000 שקל כשאת עובדת קשה יותר. זה מה שאת מצפה לקבל. למעשה, עד היום אין לי מושג ובא לי לדעת מה המשכורת שהייתי אמורה לקבל לפני ואחרי התואר. במשך כמעט שנה מגיעה לי משכורת מלאה – גם אם היית רוצה לדעת אם החישוב מדויק או שטעו לך, אין לך כלים לעשות זאת".
לא הבנת שמדרגת השכר שלך שגויה?
"מתברר בדיעבד שדירגו אותי בדרגת שכר של אקדמאית, וודאי שלא ידעתי מזה. לא אמרו לי כלום בעניין הזה אף פעם. כי אין שם אף אחד שמדבר אתך. אני לא זוכרת, מרוב נסיונות להדחיק את הטראומה, אם חתמתי אישית על הסכם, או שזה היה הסכם קיבוצי. הרי אם הייתי יודעת שאני מקבלת יותר כאקדמאית – לא הייתי הולכת למשרד החינוך ומעדכנת אותם בששון ובגאווה שקיבלתי סוף סוף את התואר. הייתי סותמת את הפה והולכת משם בשקט. ברגע שעידכנתי אותם על קבלת התואר, כנראה שאיזה מחשב קלט שהיתה שם טעות. עמוק בפנים אני רוצה להאמין שעשה את זה מחשב ושלא יושבים שם בני אדם, אחרת אני רוצה לקוות שמישהו היה מתקשר אלי ואומר לי שלא אקבל משכורת. מכין אותי לזה איכשהו. אני מעדיפה להאשים מחשב ולא בני אדם באטימות הזאת".
ציפית ליותר ממשרד החינוך?
"כשמשרד החינוך לא רואה בני אדם, מי כן יראה? בתקופה ההיא הבנתי שהמערכת הזאת, שאמורה לדאוג לילדים ולמורות – פשוט לא רואה בני אדם כבני אדם, אם ארבעה חודשים לא מכניסים משכורת ונותנים לי לרעוב ולהיזרק מהבית. איפה אתם לעזאזל כשזה קורה לאחת המורות שלכם?"
מרטון היא לא היחידה שכשלה בהבנת המגיע לה מתוך תלושי המשכורת, מתברר. לילי בן עמי, מנהלת מרכז נאורה למנהיגות בויצ"ו ירושלים ומי שהיתה רכזת הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך מהנהנת בהבנה:"האמת שזה לא מפתיע אותי. יצא לי לשמוע בעבר על עוד כמה סיפורים כאלה. יש שם אי סדר בגזברות משרד החינוך. השירותים הללו אינם מופרטים, אלא נעשים על ידי משרד החינוך עצמו אך בחוסר מקצועיות משווע. בעיקרון בכל בית ספר יש מנהלנית שמחשבת את משכורות המורות ומדווחת למשרד החינוך. משכורת של מורה משתנה מחודש לחודש. בחיי. כל חודש סכום אחר. מטורף.
"למעשה לאף מורה אין מושג אם בסוף החודש היא באמת קיבלה את מה שמגיע לה או לא, כי התלוש לא ברור. לא קריא. אין שקיפות. החישוב משתנה בין היתר בגלל שעות מילוי מקום, ליווי טיולים, תוספות למיניהן. העסק הזה כל כך מסובך- עד שפעם מינהלן של בית ספר גדול אמר לי: 'ביננו, לאף אחד אין מושג באמת איך לחשב שכר של מורה'. אפילו לא למנהלנים ולא לחשבים במשרד החינוך עצמו. זה כל כך מסובך. כל כך הרבה הנחיות ועדכונים ותוספות, שיכולים להצטבר לספר עב כרס לא ברור – שלפיו אפשר רק לנסות לחשב את הסכום ולהתפלל שהתקרבת לסכום הנכון של המשכורת שלה זכאית המורה. אם אני אראה לך את תלושי המשכורת מהתקופה שלי כמורה, או יותר גרוע- את הדוחות השנתיים של הפנסיה ושל קרן ההשתלמות – את תשפשפי את העניים. בלגן עצום. פעם אחת ישבתי 24 שעות מפרכות ועשיתי הצלבה בין הדוחות האלה לבין תלושי המשכורת- וגיליתי שחייבים לי כ 20,000 שקל".
גם המורה לפיזיקה ומדעים דודי כפרי, ששיתף פוסט שלי בענין תשלומי היתר למורים בפייסבוק, ליווה אותו בפתיח הבא: "שמעתי את מי שכבר אמר 'איך המורות לא שמו לב שהמשכורת שלהן עלתה פתאום ככה'. אז אני מזמין את כל מי שרוצה, לראות את תלוש המשכורת שלי, ולהגיד לי מה אני מקבל על מה. אין תלוש משכורת יותר מורכב ולא ברור מזה של המורים. השילוב של הרפורמה שלוותה בהודעה נרגשת 'תקבלו יותר כסף' וחוסר היכולת לדעת ולהבין איך הוא מחולק גרמה לזה שאף אחד לא יכול לדעת.
"אגב – אין לי מושג כמה אני אקבל במשכורת הקרובה. ואני מבין. קצת. ויש לי הערכה. אבל כמה בדיוק אני אקבל – אין לי מושג. פלוס מינוס 400-300 שקל לכל כיוון לא יפילו אותי מהכיסא. כן, כאלה הפרשים. זה כי אני בשתי רפורמות ובכל אחת חלקית וזאת משכורת ראשונה. אני גם יודע מניסיון שהשתיים-שלוש משכורות הראשונות יכולות לזוז לכל מיני כיוונים עד שזה יסתדר. אם בגזברות שלהם לא הצליחו לחשב, למה שהמורים יצליחו?היא לא יכלה לדעת. לא באמת.יש לי תואר מהנדס מהטכניון ואני מתעסק בעצמי בענייני הפנסיה כי אני לא סומך על חברות הביטוח, ועדיין לא הבנתי את התלוש.
"בחצי השנה הראשונה אחרי ההסבה כל חודש קיבלתי סכום אחר. שהיה שונה בעשרות אחוזים אחד מהשני. ישבתי אצל החשבת שכר והיא לא יכלה להגיד לי מה תהיה המשכורת הבאה שלי.אין פאקינג תלוש יותר מסריח ומפגר מהתלושים של משרד החינוך. והיום יש טבלאות יותר מפורטות – כשיצא 'אופק חדש' זה לא היה מפורט וברור.כל הססמה היתה 'תקבלו יותר'. בהיי-טק קיבלתי כמעט פי 3 ממה שאני מקבל היום, או צפוי לקבל אחרי הכניסה השנה לרפורמה.אבל כרגע העניין הוא לא הכסף אלא האשמת המורה – אז לידיעתך כשאת מקבלת משכורת יותר נורמלית והבטיחו לך לקבל משכורת יותר נורמלית וממילא את לא יכולה לדעת מה הפירוט בדיוק – את אומרת תודה".
לאף אחד אין מושג באמת איך לחשב שכר של מורה. צילום: יובל אצילי
למני מזוז זה לא היה קורה
הפרות הנהלים שצוינו כאן הן רק חלק מתמונת העוול שנעשה למרטון. כנראה שלשאלות העקרוניות שעולות פה היה משקל בסוגיות דומות שעלו בעבר בקשר לעובדי מדינה אחרים. לאחרונה קראנו על שופט העליון מני מזוז, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, שנהנה במשך כשש שנים מתשלומי יתר של המדינה לחשבונו. לפני כשנה התגלה כי לקרן ההשתלמות שלו הופרשו בטעות סכומים גבוהים מהדרוש ונוספו לו תוספת השתלמות, דמי הבראה, קצבת ביגוד ועוד, בשיעור גבוה מהמגיע לו. כשהטעות התגלתה נדרש מזוז להחזיר למדינה כ-100 אלף שקלים, אך סירב לעשות כן ועד עתה לא נפלה החלטה בעניין. מזוז טען "האם אתם זכאים היום, שנים לאחר מעשה, לדרוש השבה? לדעתי התשובה לכך היא שלילית".
במקביל, התברר בבדיקה באגף החשב הכללי באוצר כי נפלו טעויות בהפרשות תשלומים לקרנות השתלמות ותשלומים עבור קצבת ביגוד ודמי הבראה לבכירים נוספים בשירות הציבורי, דוגמת היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי יהודה ויינשטיין. נדמה לי שויינשטין לא מצא את עצמו עדיין מקבל שיחת טלפון מבעלת הבית של דירתו השכירה בגין צ'ק שכר דירה שחזר. אבל כאן ביועצים המשפטיים הנכבדים עסקינן, ולא במורה קטנה למדעים שעובדת בשתי עבודות, שמתגוררת בשכירות ונאלצת גם לעבוד בבית קפה לפרנסתה.
מובן שאיש לא העז לגבות את הסכומים ממזוז או ויינשטיין כך סתם, ללא בירור ועירעור. ודווקא במקרה שלו יש להניח כי גם אילו מזוז היה מחזיר את אותם סכומי כסף לא היה מתמוטט כלכלית, ישן במקום העבודה ומקושש סיוע מחברים כמו מרטון. מזוז הסתמך בדבריו על "פרשת אסרף", פסק דין שניתן בתביעת רופא, רב פקד במשטרת ישראל, שהועסק במשטרה ושולם לו בטעות שכר גבוה מהמגיע לו, על פי דרגת סגן ניצב, במשך כעשר שנים. השכר תוקן, אך הרופא לא חויב להחזיר את הכספים שניתנו לו, בניגוד לדרישת המדינה.
והיו גם תקדימים נוספים. ב"פרשת קדם", עובדת במכון רפואי בבית חולים בתל אביב קיבלה בתקופת עבודה שנמשכה שנתיים ושמונה חודשים "תוספת מאמץ", שהיתה אמורה להינתן רק למי שעבד במשמרות אחר הצהריים. בית הדין הארצי קבע כי פיצויי הפיטורים שלה לא יחושבו על פי התוספת אלא על פי משכורת הבסיס, אולם גם כאן היא לא חויבה בהשבת הכספים שקיבלה.
גם ב"פרשת פרגר" עסק בית המשפט העליון במשכורת ששולמה לרב סרן בצה"ל והיתה גבוהה משמעותית מהמשכורת לה היה זכאי. הקצין קיבל תשלום "לפי דירוג מחקר" גם אחרי שהועבר לתפקיד שלא כלל את הדירוג. הקצין טען כי הסתמך על התשלום הנ"ל וכי מצבו השתנה לרעה ולכן אין מקום להפסיק את התשלום, לא כל שכן לתבוע ממנו החזרים. בית המשפט דחה את טענותיו אך גם כאן לא עמד על השבת הסכומים ששולמו בטעות עד אז.
נדמה אם כן שאדם אחר, ממולח או בעל אמצעים יותר ממרטון, היה מצליח להשיג ייעוץ משפטי הולם ואולי היה עולה בידו לעצור את העוול שעוללה המערכת, ברמה החוקית וברמה האנושית. למרטון לא היה סיכוי מולם. למה לא ניסתה לתבוע אותם? "כשאני רואה עוול פה לידי אני ישר צועקת. אבל כשאין לך כסף בכלל, אפילו לא לאכול ובטח לא עורך דין, ואת מול מערכת כל כך גדולה שלא רואה אותך ולא יודעת לתת לך תשובות, לא היה לי כוח. זה לא משהו שאני מסוגלת לעשות, להתעמת אתם. אני מעדיפה לשלם חובות עד יוני 2015, כמו שקבעו לי, למרות שאולי המשכורות שלקחו ממני מסתכמות ביותר מהחוב בכלל, ולא לעמוד מולם שוב. בראש אני יודעת שזה לא צודק, אבל יש מנגנון בנפש שמשדר חוסר אונים. מי אני בכל זה? מי מדבר אתי בכלל? למי להגיד שחתכו לי את המשכורת ככה? חוסר אונים ועוד חוסר אונים זה משתק".
ממשרד החינוך נמסר בנוגע לטענות שעלו בכתבה כי "במסגרת פעולות הבקרה, אשר ערכה חשבות המשרד (במעבר ל"אופק חדש") נמצא, כי כ- 500 מורים קיבלו שכר יתר, בעוד שכ- 5,000 מורים קיבלו שכר נמוך מזה המגיע להם על פי דין. בתוך כך הוחלט לבצע את ההתאמות הנדרשות לשתי האוכלוסיות הללו. המורים ששכרם היה נמוך, יקבלו את תוספת התשלומים הנדרשת, ואילו המורים אשר קיבלו תשלומי יתר, שכרם יקוזז באופן הדרגתי, כך שהוא לא יעלה על רבע ממשכורתם. באשר למורה שעניינה עלה בכתבה, הרי שכבר לפני שנתיים הגיעו עורכי דינה של המורה עם משרד החינוך להסדר נוח מאוד של החזרת הכספים. ההסדר נעשה בהסכמה של שני הצדדים ולפיכך איננו חושבים שיש מקום לפתוח אותו כעת מחדש".
בשיתוף "כולאננה"- יוזמה לקידום חברה הוגנת ורבגונית