ינואר 2011. "בוקר טוב לכולם, מה נשמע?", תומר כובשי נכנס בצעד בטוח לסניף מחסני חשמל בנשר. ראשיהם של כל העובדים מסתובבים אליו. נראה שכולם מזהים אותו, חלק אפילו רוצים להתקרב, אבל הם עומדים במקום, מבטיהם משוטטים סביב, מחפשים את פניה של מנהלת הסניף. לא חולפת דקה עד שהמנהלת, אישה צעירה, ניגשת אלכובשי. היא אוחזת בסלולרי שלה כמו עומדת להתקשר, ובלי גינוני ברכה אומרת לו: "אני מבקשת שלא תפריע לעובדים".
במילים שחזר עליהן כבר עשרות פעמים מסביר לה כובשי שבא להחתים את עובדי הסניף לוועד, במטרה לשפר את תנאי העסקתם, ושאינו פוגע באיש. "הדרך שבה אתם מקימים את הוועד היא לא תקינה", אומרת לו המנהלת, "בטח לא מאחורי הגב של המנכ"ל". כשכובשי אומר לה שגם את תנאי העסקתה שלה הוא מנסה לשפר היא חותכת: "אני רואה את עצמי חיילת של ההנהלה".
העובדים מתפזרים בשקט, לא מישירים מבט אל כובשי. המג'נון מגדרה, הם קוראים לו, מנהל המכירות בסניף נס ציונה שהחליט יום אחד להקים ועד עובדים במחסני חשמל, על אפם וחמתם של הטייקונים שבבעלותם ובהנהלת נמצא הרשת. כובשי, אז בן 36, נשוי ואב שניים (כיום אב לבת נוספת), לא נבהל. הוא יודע שאחוזי ההצטרפות לוועד מקרב עובדי סניף נשר היה קטן יחסית, נכון לתחילת השנה, ובדיוק בגלל זה לקח יום חופש ללא תשלום ועלה צפונה, עם ערימה של טפסי החתמה.
ובאמת, עד מהרה מתברר שמידת השליטה של המנהלת על עובדי הסניף מוגבלת, למרות האיומים הדי מפורשים ששלחה הנהלת הרשת לעובדים דרכה ודרך המקבילות שלה בסניפים האחרים. בזמן שהיא מתווכחת עם כובשי, כבר חותמים העובדים שהתרחקו משם על טפסי הצטרפות להסתדרות אצל שותפתו של כובשי לצוות הקמת הועד, רמת שנהב, 42, מוכרת "מוצרים קטנים" (מיקרוגלים, טוסטרים ובלנדרים) מסניף ראשון לציון. הם מתגודדים סביבה חרישית במסדרונות הגבוהים שיוצרות שורות מכונות הכביסה וערימות מסכי הפלזמה בחלקו האחורי של הסניף, מדי פעם מוודאים שמנהלת הסניף לא מתקרבת.
באופן שהוא כמעט אירוני, 17 שנה לאחר הקמת מחסני חשמל, הפך היתרון היחסי של הרשת על פני המתחרות שלה לכלי בידי עובדי החברה בבואם להתאגד. העובדה שכל סניף של מחסני חשמל הוא מחסן הסחורה של עצמו, מה שאמור להבטיח שהלקוח יקח הביתה את המוצר שרכש במעמד הרכישה ולא "עוד שבועיים כי חסר כרגע במלאי", נותנת יתרון טקטי אדיר לכובשי ושנהב. בחלקו האחורי של כל סניף יש מחסן סחורות אדיר מימדים, ושם הם יכולים להחתים את עובדי הסניף בהיחבא, בצילם של מקררי ענק עם דלת כפולה.
העובדים מצידם משחקים את המשחק, ובניגוד לחמימות שהפגינו כלפי ראשי הוועד שלהם בעת שחתמו על הטופס מאחורי המקררים, הם מקפידים להסתייג משניהם בצורה מופגנת כשמנהלת הסניף לידם. אחד המנהלים הזוטרים של הסניף, למשל, הצהיר בפומבי שכובשי הוא פראייר כי הוא עובד על הקמת הועד בהתנדבות אבל רבע שעה לאחר מכן, כשמנהלת הסניף התרחקה, הביע תמיכה בוועד ואף המליץ למנות נציג באחד מסניפי הצפון שירכז את החתמות העובדים באזור.
מנשר המשיך כובשי לסניף עכו, חלומו הרטוב של כל מקים ועדים, גן עדן של חיזוקים חיוביים. שם, האמין, ימצא את רכז הצפון שלו. "חבר'ה, כובשי הגיע!", קיבל את פניו אחד העכואים. מבושם מהתמיכה והחיבוקים, כובשי נתן לעובדי סניף עכו את הנייד שלו כדי שיאזינו בעצמם להקלטת השיחה שלו עם סמי לוי, סמנכ"ל מחסני חשמל והממונה הישיר עליו. כובשי מספר שלוי שלף אותו החוצה מהכנס, איים עליו שאם לא יגיש לו את טפסי ההצטרפות להסתדרות שנחתמו כבר על-ידי עובדי הרשת, כדי שיישרפו אותם יחד, הוא לא יקדם אותו ולא יראה בו "האיש שלו".
שמונה עובדים, גברים צעירים, התקבצו סביב הסלולרי של כובשי כדגי פירינאה עצבניים, מזועזעים ממה ששמעו אוזניהם. כובשי מינה אחד מהם להחתים עובדים צפוניים נוספים, והורה לו לפקסס את טפסי ההצטרפות להסתדרות. הם נפרדו בהתרגשות של אנשים שפתאום יש להם משהו מן המשותף, שהוא הרבה יותר מאותו מקום עבודה.
גם להביט בהם מהצד זו חוויה חזקה. התארגנות עובדים היא אולי האפשרות היחידה היום בישראל עבור אדם מבוגר שאינו עשיר ועובד קשה למחייתו להשפיע על חייו, לעשות משהו גדול מהיום יום, מעשה פוליטי. האומץ שנדרש כאן, בגלל החשש שמלווה כמעט כל התארגנות – להפסיד את המעט שיש לך, את מקום העבודה – יחד עם התמיכה שקיבלו כובשי ושנהב מחבריהם בסניפים השונים, ממלאים השראה ומגבירים את הנחישות. אין בהם יוהרה, לא עקבות אגו טריפ, בטח לא הסיאוב שנוהגים מתנגדי עבודה המאורגנת לייחס לאנשי וועדים.
"זו ההרגשה הכי טובה בעולם, להיכנס לסניף ושאומרים לך 'איזה גבר אתה, סחתיין שאתה עושה משהו בשביל כולם'", אומר כובשי, "בטח אחרי שבתחילת הדרך כולם אמרו לי שהעובדים ברשת חושבים רק על עצמם ושאין סיכוי לאגד אותם".
מכתבי איום מההנהלה
רשת מחסני חשמל הוקמה לפני 17 שנה ונרכשה במארס 2007 על ידי חברת אלקטרה מוצרי צריכה (אמ"צ), בסכום של כ-200 מליון שקלים. הרשת הצטרפה לשקם אלקטריק וביג סנסור, שתי רשתות מוצרי חשמל נוספות שנמצאות בבעלות אלקטרה, כשזו שומרת על הפרדה מיתוגית בין הרשתות. ההצטרפות לחברה גדולה שירתה כנראה היטב את הנהלת מחסני חשמל, אבל פגעה בעובדים.
כשכובשי התחיל להחתים עבדו במחסני חשמל 674 עובדים ב-23 סניפים ברחבי הארץ, ומרמור מתמשך שרר בקרבם בגלל חוסר היציבות של שכרם, היעדר מדיניות של העלאה במשכורת לפי ותק והתחושה שאין להם אוזן קשבת ויחס ראוי מצד ההנהלה. חלק ניכר מהם כלל לא חתום עד היום על חוזה העסקה מסודר, ותנאי ההעסקה שלהם סוכמו בעל פה מול הנהלת הרשת.
בינואר 2013, שנתיים אחרי הביקור ההוא בנשר, הכיר בית הדין הארצי לעבודה במחסני חשמל, חברת בת של אלקטרה, כב"יחידת מיקוח נפרדת", כלומר כזו שמספיק לאגד שליש מעובדיה להקמת וועד יציג – ואין צורך בשליש מעובדי אלקטרה כולה. במו ידיו יצר מנהל המכירות מנס ציונה תקדים משפטי, שמאפשר להקים וועדי עובדים במפעלים וחברות שהם חלק מתאגידים גדולים, ועד היום נמנעה מהם כמעט לחלוטין היכולת להתארגן.
כשהעובדים ניסו להתאגד, באמצעות ההסתדרות, התברר להם שגם כאן עבדה המכירה של החברה לאלקטרה לרעתם. החוק בישראל קובע שאם עובדים מחתימים לפחות שליש מחבריהם לעבודה, ונתמכים על ידי ארגון יציג כמו ההסתדרות או כוח לעובדים – הם הופכים לוועד שמייצג את כלל עובדי החברה, המעסיק חייב להכיר ביציגות שלהם ולשבת איתם למשא ומתן.
[heart]
כדי להשיג את השליש המיוחל כובשי התחיל להחתים עובדים יחד עם עובד נוסף, דני וייסמן, שבאותם ימים שימש כמנהל שירות הלקוחות של מחסני חשמל והאחראי על הטיפול בתביעות המשפטיות נגד החברה. לאחר זמן קצר זומן וייסמן לשיחה עם יקי ודמני, מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה. וייסמן סיפר לכובשי שהוצע לו קידום, התנצל והודיע שהחליט לקחת את ההצעה ולפרוש מצוות ההקמה של הוועד. אותו קידום, כך מתברר, לא כלל העלאה בשכר אלא שדרוג סמכויות בלבד. לוייסמן הוצע לשמש באותו תפקיד, אבל בחברת אלקטרה כולה ולא רק במחסני חשמל, ולטענתו הוא נעתר להצעה משום האתגר המקצועי. אלא שיום לאחר אותו קידום, מספר וייסמן, כשראתה ההנהלה שכובשי הוא זה שמוביל את הקמת הועד, הודיעוה לו שהוא חוזר לתפקידו המקורי במחסני חשמל. ביוני 2012, לאחר כ-7 שנים בחברה, וייסמן פוטר ממחסני חשמל. הסיבה הרשמית שנמסרה לו היתה "קיצוצים". מאז הוא לא עובד, ולטענתו הפיטורים גרמו לו לטראומה קשה שרק לאחרונה הוא מתאושש ממנה.
כובשי המשיך בדרכו, ויחד עם קומץ עובדים התרוצץ ברחבי הארץ והחתים ללא הרף. מנהלות סניפים נשלחו לגרש ולהפחיד אותם. רמת שנהב מספרת שאחד המנהלים צחק בפניה כשאמרה שלפי החוק אסור לו להפריע לה להחתים. עובדים טענו שאיימו עליהם, אולם כשכובשי הגיש תלונה על האיומים והלך למשפט – הם חששו להעיד והמשפט עסק רק באיומים עליו עצמו. בהכרעת דין חריפה וחד משמעית קבע השופט שהיו איומים כאלה, ובצעד ראשון מסוגו פסק לכובשי פיצויים.
[/heart]
הכרעת הדין בעניינו של תומר כובשי
כשראו שהעובדים לא עוצרים, עברו בהנהלת אלקטרה לבריונות משפטית. הם שלחו מכתבי איום בתביעת לשון הרע לכל חברי הוועד עם שליח הביתה בשישי אחר הצהריים, שיטה מוכרת, שבהסתדרות טוענים שמטרתה לשבור את "מנהיג המרד".
ב-1 בדצמבר 2010 השיגו חברי הוועד את השליש. האסטרטגיה של הנהלות מחסני חשמל ואלקטרה הייתה לסרב להכיר בוועד בטענה שמחסני חשמל אינה חברה נפרדת, אלא "מחלקה" בתוך אלקטרה מוצרי צריכה. משום כך, טענו בהנהלות, על העובדים להתאגד בוועד שיכלול גם את עובדי "שקם אלקטריק" ו"סנסור", בסביבות 2000 עובדים, ורק כשיושג שליש מכל אלה תכיר ההנהלה בהתארגנות.
העובדים כבר ראו עמל של חודשים יורד לטימיון, אבל לא נכנעו. נציגי ההסתדרות טענו בשמם שמחסני חשמל מתנהלת כרשת עצמאית לכל דבר גם לאחר שנרכשה בידי אלקטרה, ושבתשקיפים שפרסמה אלקטרה נכתב שבין הרשתות שבבעלותה יש "תחרות עזה". הם הוכיחו גם שתנאי ההעסקה של עובדי מחסני חשמל, שקם אלקטריק וסנסור אינם זהים, והשתמשו בכך שלמחסני חשמל היה בתחילת 2011 מנכ"ל נפרד בשכר גבוה מאוד.
חבורה של מפונקים
במשך שנתיים התנהלה ההתדיינות המשפטית סביב שאלת "יחידת המיקוח" בבית הדין לעבודה. לאחר שבית הדין המחוזי לא קיבל את הטענה שמחסני חשמל היא יחידת מיקוח רלוונטית להקים בה ועד ופסק לטובת אלקטרה, עתרה ההסתדרות לבית הדין הארצי לעבודה.
בינואר 2013, בפסיקה תקדימית, הכיר בית הדין הארצי במחסני חשמל כיחידת המיקוח הרלוונטית ובכך אישר את הקמתו של ועד עובדי החברה. השופטת ורדה וירט-לבנה קבעה שבנסיבות של התארגנות ראשונית של ועד במקום עבודה שאין בו ארגון יציג – צריך לאפשר הגדרה קלה וגמישה יותר של יחידת המיקוח.
אלא שגם הפסיקה התקדימית אינה משכנעת את הנהלת מחסני חשמל. היא עתרה לבג"צ נגד פסיקת הארצי, ובינתיים ממשיכה להתעלם ביהירות מהוועד. ההכרה בו אמורה להתחיל במעבר של ההנהלה על טפסי ההצטרפות להסתדרות, כדי לוודא שאלה תקינים. כרגע ממתינים 240 טפסים מעודכנים כאלה, הרבה יותר משליש, אבל הנהלת אלקטרה הודיעה באמצעות עורך הדין אריאל שמר שאין בכוונתה לבדוק את תקינות הטפסים, עד שלא יתקיים הדיון בבג"ץ. בהסתדרות, שמחויבת להשיב לבג"ץ עד ספטמבר, טוענים שלמחסני חשמל אסור להשהות את פתיחות המו"מ עם הוועד היציג עד לקבלת תשובה מבג"ץ, והיא מתחילה לארגן צעדי מחאה. רשת מחסני חשמל בחרה לא להגיב לכתבה.
בכל מקרה, התקדים המשפטי הזה הוא בשורה לעשרות אלפי עובדים בלתי מאוגדים בשוק הפרטי, שעובדים בחברות ומפעלים ששייכים לתאגידי ענק. מהשנה יש להם סיכוי להקים ועד במקום העבודה שלהם, גם בלי להחתים מאסות גדולות של עובדים שאין להם שום קשר אליהם, חוץ מאותו מעסיק-על שאותו לא פגשו מעולם, ובטח לא יפגשו. כל מה שהם צריכים עכשיו זה ערימה של טפסי החתמה, וכמה טונות של אומץ.
רגע הניצחון – ראיון עם תומר כובשי
במהלך השנתיים של המאבק חלו עוד שינויים במחסני חשמל, מספר תומר כובשי, לרעת העובדים. בין היתר, החליטה אלקטרה לצמצם את מספר המחסנאים בכל סניף, ככה שמנהלי המכירות, הוא ביניהם, יעסקו גם באספקת המוצרים, פיזית.
"היתה לנו לפני כמה חודשים ישיבה בנושא הזה עם שמוליק כהן, המנהל", מספר כובשי, "ואמרתי לו שם שיש מנהלי מכירות בני 50 ומעלה שקשה להם להרים מקררים לרכבים של לקוחות. כשהם מעמיסים מקררים – הם מפסידים לקוחות בחנות, ומרוויחים פחות, הרי השכר שלהם מבוסס על אחוזים מהמכירות. שמוליק אמר שאנחנו מפונקים".
בשנתיים האלה ירד מספר העובדים במחסני חשמל מ-670 ל-540, לאחר שרבים מהם עזבו. כובשי אומר שפשוט נמאס להם מתנאי ההעסקה. בין העוזבים היו חלק ממקימי הועד. הנה, אפילו רמת שנהב, שותפתו של כובשי למאבק, כבר לא עובדת במחסני חשמל.