איור: טל גרנות
תמר אסרף, הדוברת של המועצה האזורית בנימין, שבשטחה יושבות ארכי-התנחלויות כמו עפרה, בת-אל ועלי, מרבה להשתמש במלה "מרחב". היא משתמשת בה בהקשרים פיזיים ("מרחב בנימין", "מרחב שומרון") ולשם המשגה מופשטת ("המרחב הדתי-לאומי"). אם במובן הראשון "מרחב" באה להחליף את המלה "גִזרה" שנושאת אתה מטען בטחוני-צבאי, במקרה של "המרחב הדתי-לאומי" נועד השימוש ב"מרחב" להסתיר את הביטויים המתבקשים "מגזר" או "סקטור".
שתי הבחירות האלה של אסרף מקפלות בתוכן את האג'נדה השיווקית שלה ושל מערך ההסברה של מועצת יש"ע. היא והקולגות שלה, שנשמעים כמו שיבוטים מוצלחים של יו"ר מועצת יש"ע לשעבר ומי שהקים את המערך, נפתלי בנט, מעוניינים שהישראלים יפנימו שני דברים: ראשית שהם, המתנחלים, לא גרים בבסיס צבאי גדול ומוטרף אלא על גבעות מוריקות נוטפות איכות חיים; ושנית שההפרדה בין הסקטור שלהם לשאר הציבור הישראלי היא מלאכותית עד לא קיימת. העובדה שהמלה "מרחב" מקושרת בתודעה הישראלית לשיח אזרחי, ירוק וסביבתי ("המרחב הציבורי", "המרחב האישי") מסייעת אף היא בהדחקת המציאות המדינית, זו שבה אחוז ניכר מהציבור בארץ ומרבית מדינות העולם רואים במתנחלים את אחד המכשולים הגדולים לשלום, אם לא ה….
אופס, הוא לא קלולס
את המרחביזציה של השיח על ההתנחלויות ניסתה אסרף להפעיל על מולי שגב, עורך התוכנית "ארץ נהדרת" ומי שחתום בעצמו על כמה מטבעות לשון מובילים (כולל זה המסיים את הפסקה הקודמת). אסרף ערכה לשגב סיור יומי בשטחים לפני כחודש, יום שהתחיל באיסוף של בכיר הזכיינית "קשת" מתחנת הרכבת של ראש העין והמשיך בנסיעה לכיוון אריאל. השניים פצחו בסמול-טוק על תופעת החתונות והבר-מצוות בישראל וכמה מטורף זה שאנשים מוציאים מאות אלפי שקלים על ארוע בזמן שאין להם גרוש על התחת, כשאסרף נמנעה באלגנטיות מהאזכור המתבקש והצפוי של הביטוי "בת מצווּש" כדי לזכות בנקודות אצל שגב.
כעבור 20 דקות זה קרה: ה"מרחב" נשלף לראשונה. "אז בוא אספר לך כמה דברים על המרחב שלנו. אנחנו עולים כרגע לעבר רצועת ההר המרכזית של ישראל", היא פתחה, אבל שגב הסביר שהוא לא קלולס שיודע רק לכתוב פאנצ'ים ואמר: "כולנו למדנו שיעור גיאוגרפיה, כן? אני מכיר את המפה של ישראל". בהמשך השיחה הוא הוסיף שהיכרותו עם התנחלויות לא נגמרת בשירות הסדיר, שכן רק שבוע קודם לכן הוא ביקר בהתנחלות כשהצטרף לאשתו לחתונה של קרובי משפחה בגוש עציון. אסרף הבינה שאין לה עסק עם פראייר (מאוחר יותר שגב אף אמר לה "כולנו קראנו את דו"ח טליה ששון", מה שהבהיר סופית שהבן אדם בעניינים), והתאימה את עצמה לרמה שלו. "מההתחלה היה לי ברור שתמר לא בקטע של להתנצח ולהתווכח, והיא באמת מצליחה לשמור כל הזמן על תחושה נעימה", אמר שגב כמה ימים לאחר הסיור. ואכן, אסרף היא מסבירנית מהדור החדש שמבינה שאווירה נעימה היא קלף מנצח, חשוב הרבה יותר מלומר את המלה האחרונה בעוד ויכוח אינסופי עם שמאלני ממושקף מערוץ 2 בנוגע לאחריות של מועצת יש"ע לתופעת שריפת מטעי הזיתים בכפרים הפלסטינים.
של מי יהיה כל זה. המרחב צילומים: עופר מתן
השיטה שלה רשמה הישגים ראשונים כבר אחרי 45 דקות, כששניהם הסכימו ש"השאלה הגדולה היא למי שייכת הארץ ולא שאלות מקומיות וקטנות כמו למי שייך השדה הזה או האחר". קצת לפני כן, במסגרת שאלה שהיתה לו על האזור, השתמש שגב במלה "מרחב".
בנט נגד רחווול
הסיורים של מועצת יש"ע מוצעים ללא תשלום לקבוצות של סטודנטים, לתלמידי מכינות קדם צבאיות, לעיתונאים ול"מובילי דעת קהל". הקטגוריה האחרונה כוללת מפורסמים, מגישי טלויזיה ואנשי עסקים, ולתוכה נכנס שגב. העובדה שהוא עומד בראש צוות הכותבים של תוכנית הסאטירה הפופולרית בישראל, שבשנים האחרונות הסתלבטה על המתנחלים במספר מערכונים זכורים, הופכת אותו ליעד מבוקש, וככזה הוא זכה לסיור אישי במשך שמונה שעות וליחס חם ומכיל מצד מערך ההסברה.
במועצת יש"ע מסרבים לספר אילו עוד מפורסמים הצטרפו לסיור התנחלויות אישי ומסבירים שהמסיירים עצמם ביקשו להישאר אנונימיים. בגזרת העיתונאים עברו תחת ידיהן של אסרף והקולגות שלה בין היתר יאיר לפיד (לפני שנכנס לפוליטיקה), נחום ברנע, יונית לוי, ירון לונדון, תמר איש שלום (בשני סיורים לאזורים שונים), דנה וייס, טלי ליפקין-שחק וכתבים מכלי תקשורת זרים, ביניהם ה"ניו יורק טיימס". כל אחד מהם בוחר לעצמו את תפריט הסיור שמעניין אותו: איזור, התנחלויות ותיקות ו/או מאחזים לא חוקיים, מפגשים עם בכירים ועוד.
בשטח פועלים עוד גופים, כמו "ועד מתיישבי השומרון" שמציע מסלולים דומים, מתגאה בהיותו הראשון שהביא אח"מים לשטחים, כשתמונה של לפיד (המקורי) מתנוססת באתר. למערך ההסברה של מועצת יש"ע יש אמנם בי-ליסט של סלבס (מנחם בן, עורכי מקומונים) אבל האס שלהם הוא אברי גלעד, שהגיע, חש "הרבה קרבה וחמימות" כלפי הציבור שפגש, ומצוטט בדברים שאמר בתוכניתו למחרת: "ביקרתי במקומות שחונכתי לשנוא אותם. חזרתי מבולבל".
מערך ההסברה מייצג את הכיוון האסטרטגי שאליו פונה ההנהגה הפוליטית של המתנחלים במאמציה למנוע הקמת מדינה פלסטינית ופינוי עתידי של התנחלויות. בנט עצמו הגדיר את הסיורים בראיון ל"ידיעות אחרונות" בנובמבר 2011 כ"פרויקט הדגל שלנו. יש לסיורים האלה יותר משמעות מלהפגנות ואפילו מלפייסבוק וליו-טיוב". בהמשך הראיון הוא התייחס לתדמית של המתנחלים ולאחראים העיקריים לה, מה שמסביר את ההתלהבות הגדולה מההתעניינות של שגב בסיור.
"הבנו שהאסוציאציה הציבורית למלה 'מתנחלים' היא דימוי שנצרב בפרודיות של ארץ נהדרת", אמר בנט, "של מחנה פליטים גדול, צפוף ומלא ריבים. המציאות כמובן שונה לחלוטין. יהודה ושומרון זה קודם כל בית של 350 אלף ישראלים ואת זה אנחנו רוצים להביא לידיעת הציבור הישראלי".
מי שמובילות את סיורי יש"ע הן נשים: הילה לוקסנבורג, ראש מערך הסיורים, ותמר אסרף, שתיהן כותבות בבלוג הפופולרי "מתנחלות ברשת", שזכה להרבה חשיפה בתקשורת המיין סטרים. לאחרונה, סיפרה אסרף לשגב בעת הסיור, קיבלו נשות הבלוג הצעה לקבל תוכנית אירוח בהנחייתן באחד מערוצי הברודקאסט. לוקסנבורג היא זו שמושכת הכי הרבה התעניינות מצד העיתונות מכיוון שהיא מתנחלת חילונית, תושבת כפר אדומים, עובדה שאמורה להפיל אנשים מהכיסא. במאי השנה, בזמן שפרשת עמנואל רוזן התפוצצה, היא פרסמה פוסט שבו טענה שגם אחריה רוזן חיזר בבוטות וכינתה אותו "ילד חרמן בן 20".
כולנו למדנו גיאוגרפיה. שגב באחיה
הלבוש האופנתי והמעודכן שלה – היא עובדת גם כסטייליסטית – אמור לסייע לה באינטראקציה עם עיתונאים וידוענים חילונים. הראיון ב"ידיעות אחרונות" מ-2011 שבו צוטט בנט התמקד בכלל בה, כולל תמונה שלה עם ז'קט עור חום ומגפיים שחורים תחת הכותרת "הפנים היפות של יש"ע" (לפני שאיילת שקד זכתה בתואר). בסיור שערכה לקבוצת סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב מוקדם יותר השנה ואליו הצטרפתי, בלטו סגנון הדיבור שלה (משתמשת הרבה בשם התואר "הזוי") ושפת הגוף בעלת הגישה הלא-מתאמצת שזועקת חילוניוּת ידידותית, מה שלפי תורת הלחימה היש"עית אמור להחליק בקלות בגרונם של קהל כזה.
מבוגצים
התחנה הראשונה בסיור היתה ההתנחלות עלי, שבה גרה אסרף עצמה. עוד לפני שהמכונית שלה טיפסה בכביש המתפתל שמוביל לשער ההתנחלות, הספיקו היא ושגב להציג זה לזו את תעודת הזהות הפוליטית, כמו כדי לסמן גבולות גזרה (או מרחב) ליום הזה. שגב מציג דעות של שמאל-ציוני קלאסי. הוא מעוניין בהיפרדות מהפלסטינים כמה שיותר מהר מתוך אמונה שבינינו לבינם יש פער תרבותי גדול. בנועם הוא הסביר לאסרף שלפי תפישת עולמו לא ייתכן שבזמן שלערביי יפו יש זכויות אזרח מלאות, צה"ל מרשה לעצמו להיכנס לישובים ערביים בגדה ולעצור אנשים באמצע הלילה בלי משפט וסיבה ראויה. זה לא מוסרי בשום קנה מידה ומשחית אותנו כחברה, הוא מסביר.
אסרף נולדה בכלל חילונית, גדלה ברעננה וחזרה בתשובה רק כשהכירה את בעלה, אייל אסרף איש צבא שבתפקידו הנוכחי הוא מפקד חטיבת החי"ר במילואים עודד. עד היום היא מתקשה להסתגל לקור של עלי, שנמצאת על כיפת הר שומרוני גבוה, ומתגעגעת ללילות החורף המתונים של השרון. היא הבהירה שאינה קיצונית שרצה על גבעות כל היום ומשוכנעת שהיא ושגב מעוניינים באותם דברים עבור ילדיהם. "אם יבוא היום ואדרש להתפנות מביתי", הדגישה, "אעשה את זה בצער אבל גם בלי שום היסוס כי אני חלק מהחברה הישראלית, ומקבלת את ההחלטות שלה".
יש גם ספר! צילום: עינת פישביין
איום הפינוי אינו מופרך במקרה שלה, שכן בית משפחת אסרף נמצא בשכונת "היובל" בְּעלי, שכונה שנוסדה ב-1998 ובניגוד לשאר ההתנחלות אינה רשומה כדין בתב"ע. "שלום עכשיו" עתרו לבג"ץ נגד בנייתה של השכונה, שחציה קראוונים וחציה וילות (אסרף גרה באחת כזו. היא קפצה לרגע פנימה כדי להעניק לשגב עותק של מדריך הטיולים "יש"ע זה פאן" שכתבה קרני אלדד)' והוויכוח המשפטי טרם הסתיים. משרד הבטחון ניסה להכשיר את השכונה וקמפיין ציבורי של הנהגת המתנחלים וח"כים מהימין ניסה לעצור הרס של כמה בתים במקום בטענה ששניים מהם שייכים למשפחותיהם של אלירז פרץ ורועי קליין – שני קצינים שנפלו, קליין במלחמת לבנון השנייה ופרץ בעזה – ולא סביר להרוס בתים של גיבורי ישראל. כך או כך, הסטטוס המשפטי של המקום לא מאפשר יותר מדי בנייה ופיתוח בשכונה, או כפי שאסרף מנסחת את זה: "אנחנו מבוגצים".
בנקודת תצפית עם נוף מרהיב בעלי ממוקם קרון רכבת ישן שבראשית ימי ההתנחלות שימש למגורים וכיום משמש מרכז מבקרים ובית קפה. פנים הקרון מעוצב לפי האסתטיקה של צימרים: קירות ורצפה מעץ אורן בהיר וחלונות חמודים שמכניסים פנימה אור מלטף ועל צדם החיצוני נוקשים ענפי עץ אלון. על השולחן חיכתה ארוחת בוקר שאף היא כמו נלקחה מצימר וכללה בייגלס, מאפים, גבינות שמנת בטעמים שונים, שני סוגי סלטים, מיץ תפוזים וקפה. הפינוקים נועדו לשמש תפאורה רכה לפגישה בין שגב לבין דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע הנוכחי ותושב מעלה שומרון.
דיין התעכב מעט ובינתיים שגב ואסרף סעדו את נפשם יחד עם מיכל ברבש, תושבת עלי שעונה גם היא על הפרופיל של אסרף: צעירה ודינמית עם חזות מטופחת ודיבור שנשמע חילוני. אחרי שהיא הלכה נאמר לנו שברבש נשואה לבנו של הפרופ' גבי ברבש, מנהל בית החולים איכילוב, ובהיעדר הסבר נוסף לנוכחותה בארוחת הבוקר הסקתי שקִרבה משפחתית לאליטה חילונית מתל אביב זה משהו שנתפש בעיני החברים ממועצת יש"ע כקלף הסברתי. ברבש ואסרף ביקשו להבהיר לשגב שהן "ממש אבל ממש לא כמו הדמות של רחווול מ'ארץ נהדרת'" (דמות אקסצנטרית של מתנחלת מבוגרת בגילומו של טל פרידמן שעוטפת אמירות גזעניות בטון דיבור מתוק ומתנחמד, ע"מ). ההצגה הג'דאית של רחווול מעליבה אותן, בתור מי שרואות עצמן מודל של מתנחלת מושכת ומודרנית.
מסכימים על הכל, חוץ מהשורה הסופית. אסרף, ברבש, דיין ושגב
דני דיין הגיע ואתו משב רוח של דוגריוּת. "שמע, המערכון של המתנחלים שחטפו את גלעד שליט עשה לנו טוב בסופו של דבר", אמר ואז קבע: "אין מה לעשות, אנחנו ניצחנו אתכם". ב"אתכם" הוא מתכוון לשמאלנים ולנציגיהם בתקשורת. שגב הסכים אתו לגמרי. הוא הפנה אליו שאלה שהפנה אייל קיציס לנתניהו כשזה הגיע לראיון על הסט של "ארץ נהדרת": האם היית חותם היום על הסכם שמשאיר את כל ההתנחלויות ללא יוצא מהכלל, כולל המאחזים, במקומן, אבל נותן לפלסטינים מדינה? דיין השיב ב"לא" נחרץ והסביר שלפלסטינים תמיד תישאר הכמיהה הלאומית לכל ארץ ישראל, ככה שאין מקום לשום הסכם. הוא חזר כמה פעמים על המנטרה ש"אני ואתה מסכימים על הכל חוץ מהשורה הסופית": מדינה פלסטינית- כן או לא.
זו טקטיקה שמצמצמת את אי ההסכמה למינימום ויוצרת מצג שווא כאילו הפערים בין המתנחלים למרכז-שמאל קטנים ממה שהם באמת. הגישה ההסברתית של דיין שונה מזו של אסרף ולוקסנבורג, שמדברות על הקמת מדינה פלסטינית ופינוי התנחלויות כתסריט עתידי סביר. הן לא יגידו משפטים כמו "אנחנו ניצחנו", ועם זאת הסיורים שלהן מדגישים את גודלן ושגשוגן של ההתנחלויות, לא רואים בהם אפילו צל של פלסטיני, ותחושת הנינוחות שלהן משדרת שהסיפור גמור. נשאר רק להסביר אותו, למי שעוד לא הבין.
"הרגשתי שמתחת לפני השטח מנסים לייאש אותך", ניתח שגב בדיעבד את הגישה של אסרף, "כי לראות את כל ההתנחלויות האלה מוציא אותך בהרגשה שהעסק הזה גדול מדי בשביל שיהיה אפשר לפנות אותו. זה שהסיור מתמקד בהתנחלויות שהן מחוץ לגושים מעיד על זה: יוצאים מתוך נקודת הנחה שהגושים הם בקונצנזוס הישראלי, ולכן יש למקד את השיח בהתנחלויות המבודדות".
פלסטינים מעדיפים בוגרי מכינות
ריח של בסיס טירונים מקבל את פני הבאים למכינה הקדם צבאית בעלי. הנוכחות של הרבה בחורים בני 20-18 במתחם קטן יחד עם ניחוח ממרח שוקולד "השחר" וקצף גילוח מזכירים נשכחות. תלמידי המכינה הם דתיים-לאומיים שמגיעים מכל הארץ לשנת לימוד תורה לפני גיוסם לשירות צבאי חלקי (במסגרת המסלול של בני הישיבות), שבהרבה מקרים הופך לשירות מלא וממשיך לקצונה. בוגרי המכינות הדתיות בכלל וספציפית בוגרי המכינה בעלי, שנחשבת לטובה בתחומה, מגיעים לצה"ל עם ידע רב על מה שעומד להתרחש לעומת רוב הטירונים ההמומים. התחושה היא שאי אפשר להפתיע או לייאש אותם.
אחד מהמורים במכינה, נתנאל אלישיב, מתפנה לשוחח עם שגב. הוא מספר שבוגרי המכינה שומרים אתו על קשר טלפוני בזמן השירות הצבאי ומתייעצים בו בסוגיות שונות. שגב מתעניין בפעמים שבהן שאלו הבוגרים בנוגע לפינויי התנחלויות והוא סיפר ש"אין לנו במכינה עמדה פוליטית, רק רוצים לתרום למדינה. אין לנו דעה כמכינה לגבי סירובי פקודה בפינוי ישובים". עם זאת, טוען אלישיב, בגל הבא של הפינויים יהיו כנראה יותר סירובים בגלל השבר של ההתנתקות. "אני אומר לך באחריות", הוא אומר, "שאם הייתי פלסטיני במחסום הייתי מעדיף שמולי יעמוד חייל בוגר מכינת עלי על פני כל חייל אחר".
לא קיצונית שרצה כל היום על גבעות. אסרף ושגב
הניסיון האישי שלי עם בוגרי מכינת עלי בשירות הצבאי (המ"פ והסמ"פ שלי היו בוגרי המכינה וגם כחמישה חיילים ששירתי אתם או פיקדתי עליהם) לא מאשר קביעה זו. הם בלטו לפעמים ברעוּת פנים יחידתית (התנדבות להישאר שבת בשביל כל המחלקה, למשל), אבל בכל הנוגע להתנהגות כלפי אזרחים פלסטינים הם התנהגו כמו החי"רניק הממוצע, לעתים אף גרוע ממנו. "המסר התת-הכרתי שלקחתי משם הוא שהם בונים צבא", אומר שגב. "אתה ממש רואה איך יש להם מנגנון של כניסה לחלל הצבאי שאנחנו השארנו".
אצל ארז ביקב
גולת הכותרת של הסיורים שמארגן מערך ההסברה מבחינת הפאן היא הביקור ביקב טורא בהתנחלות רחלים. האלכוהול ממיס התנגדויות, צפוי ככל שזה יהיה, ואנשים אוהבים מאוד לקבל מתנות חינם. ברחבי יהודה ושומרון פועלים כ-14 יקבים, מיקב ארזה המשפחתי הוותיק ועד ליקביי בוטיק קטנטנים. בניגוד לגידול הזיתים, שנתפש בעיני הישראלי הממוצע כעיסוק אופייני לפלסטינים, ייצור יין משויך אסוציאטיבית לאירופה: צרפת, איטליה, ספרד. בנוסף לפן האסוציאטיבי, בראש היקב עומדת פצצת ההסברה ורד בן סעדון. גם היא משתייכת לז'אנר המתנחלות המטופחות שיודעות לדבר עם חילונים, אלא שהיא בולטת במיוחד בחברמניות שלה. יש לה קול צרוד של רשג"דית שלא תפסיק לשיר עד שמגיעים לראש המצדה, שיער בלונדיני ועיניים כחולות (היא ממוצא הולנדי).
בנאום הפתיחה שסעדון נותנת למבקריה, בין אם אלה סטודנטים או עורך "ארץ נהדרת", היא תמיד אומרת ש-40 אחוז מהבקבוקים שמיוצרים ביקב נשלחים לחו"ל ושהמכירות לא נפגעו כלל מאז החלטת האיחוד האירופי שלא לסחור עם עסקים מהתנחלויות. הנתונים נאמרים תוך לגימת טעימות, כשסעדון מדגישה ש"גם בתל אביב שותים את היין שלנו בטירוף". היא אוהבת להשתמש בביטוי שלרוב מופיע במדורי הכלכלה- "בכירי המשק"- כדי לתאר את קהל הלקוחות של היקב ולהמחיש עד כמה הוא חלק מהמיינסטרים הישראלי.
בכירי המשק אוהבים בטירוף. היקב
בן סעדון לוקחת את טקטיקת ההסברה צעד אחד קדימה, לכאורה עד כדי חשיפת המנגנון. "אני מבקשת שתצא מפה ותהיה שגריר טוב", היא אמרה לשגב, "תספר שהמתנחלים הם לא גזענים, מסריחים, קיצוניים שהורגים ערבים כל הזמן". גם היא, כמו אסרף, חוזרת שוב ושוב על הרצון שלה להיות חלק מהחברה הישראלית ומבטיחה שבמידה שהממשלה תחליט לפנות את רחלים – ואותה – היא תתפנה בשקט בלי לעשות בעיות.
בזמן שסעדון נתנה את הנאמבר שלה הגיח מאחוריה בעלה ושותפה לניהול היקב, ארז בן סעדון. אם ורד היא פצצת הסברה, ארז הוא תקלת הסברה. האיש לא מנסה לייפות את המציאות או את הדעות שלו אלא מציג אותן בלהט ובחיוך. היה משהו מרענן במשב הרוח שהביא אתו, שהיה כה שונה מההתנהלות השקולה והסינטתית כמעט של אנשי מערך ההסברה. "אתה מארץ נהדרת?", הוא פנה לשגב, "וואה וואה, אתם הורגים אותנו! מתי תציגו אותנו טוב, תגיד לי? אמא מגהצת בגדים על גב של ערבי? לא יפה, בחייך. למה תמיד להציג את המתנחלים גרוע, למה? אתה יודע שאני גדלתי ליד ערבים כל החיים שלי במעלה מכמש (התנחלות נוספת בשטחי מועצת בנימין, ע"מ), ועכשיו אני שונא ערבים, כן. למה? כי הם האויבים שלי".
שתי הנשים נעו באי נחת בכיסאות שלהן בזמן שארז נתן את הנאום שלו ואסרף הסבירה ש"ארז הוא מהאנשים התמימים שלא מבינים שאנחנו היום סקטור חזק, הוא משוכנע שאנחנו עדיין אנדרדוג". שגב שאל את ארז אם הוא לא שם לב שהפוליטיקאים שלו יושבים בממשלה בתפקידים הכי חשובים וארז טען ש"הם לא עושים מספיק, וגם אמרתי את זה לביבי כשהוא היה פה. כן, ישב ממש פה וטעם מהיין שלנו".
בטיחה להתפנות בשקט. בן סעדון
"אני לא חושב שארז הוא פנאט בכלל", טוען שגב, "כי אם הוא היה פנאט הוא לא היה מדבר אתי. גם הוא היה מתפנה אם היו מחליטים לפנות את רחלים, אין לי ספק. קשה לא לסמפט אותו כי הוא אדם שהקים עסק במו ידיו ובמידה רבה הוּלַך שולל על ידי ממשלות. הרי עד אוסלו אף אחד לא טען שיש שום דבר פסול בלשבת פה".
נערי גבעות סוררים
כל הסיורים של מערך ההסברה שבהם השתתפתי כללו ביקור באתר ההיסטורי של שילֹה העתיקה. הביקור שם אמור לתת את הממד הרציני ליום, שהרי המתנחלים לא יכולים לנמק את החיים שלהם ביהודה ושומרון בעזרת גבינות ויין בלבד. מבחינה היסטורית וארכיאולוגית נטו שילה היא אתר מרתק, המרכז הפולחני-דתי של שבטי ישראל בחלק מהתקופה המקראית, אלא שברמה ההסברתית מדובר בנפילת מתח עצבנית. בלב האתר ניצב מבנה דמוי פלנטריום ענק ששגב מצא עצמו נכנס אליו ומתיישב בלב קבוצה של נוצרים משיחיים שהגיעו מארצות הברית. יחד הם צפו בסרט מושקע שמתאר את ההיסטוריה של שילה וגם קצת משכתב אותה (הרבה מילדי בני ישראל עם עיניים כחולות ונמשים, למשל. חובבי הז'אנר ישמחו למצוא שם כמה משלימי הכנסה מתל אביב כמו שמעון ממרן בתפקיד יהושע בן נון ומאיה גסנר כפאם פטאל מקראית).
בעליה משילה לכיוון ההתנחלות אחיה שבה מגדלים גפנים בכרמים חלפו אסרף ושגב על פני מקבץ של ג'יפים צבאיים, ניידות משטרה ומכוניות פרטיות. להלן: תקרית בטחונית. אסרף טענה שזה נראה כמו פינוי של מאחז של נערי גבעות סוררים, ואכן לאחד הפרייבטים נתחב טינאייג'ר ארוך שיער ומדובלל פאות שישב בפרצוף תשעה באב כשידיו אזוקות.
נוף קסום, שתיקה רועמת ברקע. דיין, אסרף ושגב
אסרף התחילה בגינוי שלא משתמע לשתי פנים של נוער הגבעות ותופעת תג מחיר והבהירה שבין מועצת יש"ע לחבר'ה האלה יש מרחק עצום ושלכל חברה יש את העשבים השוטים שלה. "זה משגע אותי ש-15 נערים אדיוטים מסובבים ככה את הצבא", היא התלוננה.
אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שהסברתית "תג מחיר" והקיצוניות של נוער הגבעות הם סוג של נכס של מועצת יש"ע. על ידי גינוי חריף של התופעות האלה הם מצליחים לטבול בלי שרץ בידם ומקבעים את נוער הגבעות, ולא את מפעל ההתנחלויות עצמו, כמה שראוי לגינוי. כל אייטם תקשורתי על תופעת תג המחיר הוא דיון ציבורי אחד פחות על השאלה האם ההתנחלויות החוקיות והממוסדות שגדלות ומתרחבות הן מכשול לשלום או לא. "האמת שהיה יום די מהנה", סיכם שגב את הסיור. "בכל זאת זה אוויר הרים ונוף ארצישראלי קסום, אין מה לומר. הנפש מתרחבת למראה הטבע והפסטורליה אבל את הכל מלווה שתיקה רועמת ברקע".
אתה חושב שפיצחת את שיטת העבודה של מועצת יש"ע?
"לדעתי הם מניחים שאם תראה את המקום בעיניים אז זה יעבוד לך על החושים ואז הם יצליחו להתנחל לך בלב. הם רוצים שאנשים יראו שהם מדברים ומתנהגים כמוני וכמוך, אבל להתרשמותי הם לא מחזיקים מאתנו כציבור יותר מדי. הם חושבים שאם יראו לנו טוסקנה וכאלה – זה יעבוד עלינו. זו אסטרטגיה שעדיין בחיתוליה, הם עדיין לא למדו אותנו אם הם חושבים שמסעדה שנראית כמו צימר תשנה לנו את הדעות הפוליטיות".
המתנחלים מוטרדים מאוד מהייצוגים שלהם בארץ נהדרת.
"יש פער אדיר בין איך שהם תופשים את עצמם לאיך שאנחנו תופשים אותם. הם משוכנעים שהם החלוצים המודרנים ולא מבינים שישראל הנורמלית רואה בהם משיחים הזויים, ולכן כשהם רואים את הייצוג הסטריאוטיפי הם נעלבים".
איך הסיור ישפיע על הפעם הבאה שתשב לכתוב מערכון על מתנחלים?
"לא חושב שהסיור ישנה את הגישה שלי אליהם. הם מחזיקים מאתנו אנשים שטחיים שלא פגשו מתנחל מימיהם ורק קראו עליהם אצל גדעון לוי, בזמן שזה ממש לא ככה. אנחנו ישראלים איכפתיים שיודעים מה הולך סביבם ומודאגים ממצב המדינה, וברור שאני מכיר גם אנשים שלא בדעה שלי. כתיבה טובה היא כתיבה על טיפוסים שאתה מכיר ופגשת פייס טו פייס בחייך, בין אם זה מתנחלים או פועלים רומנים או ילדות בת מצווה, ואגב זה ממש לא קשה למצוא אותם. יש מתנחלים אפילו בערוץ 2".
רעננה היא בעצם הבעיה
שלושה שבועות אחרי הביקור של מולי שגב שאלתי את תמר אסרף על התרשמויותיה ממנו. "די מהר הבנתי שאני לא יושבת עם בן אדם שמדבר בססמאות, אלא עם בן אדם שיודע על מה הוא מדבר", אמרה השבוע, "יכולת לראות שהדעות שלו מבוססות על הבנה וידע. כמובן שמעבר לידע יש לו גם תפישת עולם. לפעמים הוא נותן לידע שלו להנחות אותו בקביעת הדעה שלו, ולפעמים תפישת העולם היא זו שקובעת. הרשים אותי שדי בהתחלה הוא אמר שהיה מעדיף לא לראות אף מתנחל נעקר מביתו ושאם היה אפשר לקיים שוויון זכויות לפלסטינים מבלי לפנות אף אחד – הוא היה שמח. זה שונה ממה שאני שומעת בדרך כלל מאנשים בסיורים שאנחנו מעבירים, כי לאנשים יש נטייה לבחון את הדברים בשחור או לבן, ולמולי יש גם אפור בחשיבה.
"מולי הכותב ומולי האדם אינם זהים. כבנאדם הוא יודע שאין באמת דמויות בקרבנו כמו רחווול ושאנחנו לא מגהצים בגדים על גבם של ערבים, אבל בכתיבה הוא חושב שנכון להגחיך אותנו ולייצר דה לגיטימציה כלפינו מאחר שאנחנו חזקים ובשלטון וכו'".
ויש סיכוי לדעתך שהסיור ישפיע על מולי ככותב ולא רק כאדם?
"אני לא חושבת, בגלל שקיימת אצלו ההפרדה הזאת. בשם האג'נדה שלו הוא מוכן להפוך אותי לרחווול, למרות שהוא יודע שאני לא רחווול".
אם ככה היה שווה בכלל לערוך לו סיור?
"למרות שלא שינינו את דעתו משמעותית ולא נשנה את האופן שבו הוא כותב עלינו, אני חושבת שהסיור היה חשוב. הפעמים הספורות שמולי אמר 'וואלה, את זה לא ידעתי' או 'על זה אני צריך לחשוב' היו שוות את הסיור מבחינתי. אני חושבת שהרחבנו לו את ההבנה והידע הקיים לגבינו. אנחנו לא מחפשים לגזור קופון בסוף הסיור, אבל עם מולי אני חייבת להודות שהושגה תועלת גם לציבור שלנו, כי לאנשים היה חשוב לדעת שמולי שגב היה פה וביקר באזור והוא לא חי בפלנטה רחוקה ושונא אותם משם. ולך תדע, אולי הוספנו לו דמויות לארץ נהדרת".
למשל של רעננית שהפכה למתנחלת מעודכנת שעושה סיורים לתל-אביבים.
"היה שלב שמולי אמר לי בסיור 'אז אני מבין שרעננה היא בעצם הבעיה', אחרי שגילה שגם אני וגם בנט במקור מרעננה. זו תובנה מרשימה שהוא קלט אותה תוך שנייה. רוב האנשים לא מצליחים לקלוט שהרבה מהמתנחלים זה בכלל ייבוא מבחוץ, מרעננה, מתל אביב".