איור: אילה טל
שירה ריכטר, אמנית, אקטיביסטית ומומחית לאמנות ומגדר, היתה בטוחה בהתחלה שיש כאן טעות נקודתית: אחרי שהוזמנה על ידי היחידה לשוויון בין המינים שבמשרד החינוך להעביר הרצאה בנושא העצמת נשים ושכרה לא שולם לה, התברר לה בהדרגה שבכל הנוגע להזמנת הרצאות מתפקד משרד החינוך באופן ממוקד ונמרץ; כשהדבר מגיע לתשלום, ובכן, כאן הדברים מסתבכים. מקור הסיבוך נובע מסיבה אחת: הפרטה. את מערך התשלומים למרצים של משרד החינוך הממשלתי, ושירותים חינוכיים נוספים, מנהל היום גוף פרטי, הקרוי רשת "עתיד".
מעדויות שהגיעו לידינו זהו גוף עם מוסר תשלומים לקוי במיוחד, שאינו מעביר לאנשים שאת שירותיהם שכר המשרד שלו הוא כפוף את הגמול הכספי המגיע להם, מתייחס אליהם בזלזול ולא אחת מתעמר בהם. זו דוגמה אחת קטנה לשיטה הרווחת היום בישראל שבה גוף ציבורי מקים לצדו גוף פרטי נטול רסן וחופשי מביקורת, שעשה לו למטרה להרוויח כמה שיותר ולשלם כמה שפחות. העובדה שמרבית לקוחותיו הן מרצות נשים שתלויות בו לפרנסתן ולקידומן המקצועי, רק מקלה עליו להלין את שכרן.
"עבדתי עבורם ארבע פעמים", מספרת ריכטר, "לאחר שאת מוזמנת מטעם היחידה לשוויון בין המינים להעביר השתלמות או הרצאה את יוצרת קשר עם אחד ממרכזי פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה) הפזורים ברחבי הארץ, להם את מוסרת את הניירות הרלוונטיים ואת דרישות התשלום ומתאמת את מקום וזמן ההשתלמות – אך על התשלום עצמו לא אמונה פסג"ה אלא רשת עתיד וכאן, עבורי כמו עבור רבות אחרות, מתחילה שרשרת של טעויות, אי הבנות, טרטורים, מחלוקות, עד שמתחיל להיווצר הרושם כי הדבר לא נעשה בתום לב אלא בכוונת מכוון".
מתוך ארבע פעמים שעבדה ריכטר עבור פסג"ה, שכרה שולם לה רק פעמיים וגם כאן באיחור של יותר מחצי שנה. "זה היה כבר ברמה של עינוי סיני", אומרת ריכטר. "לאחר שנוכחתי שעבור שתי הרצאות שהעברתי השנה שולמו לי הסכומים באיחור של חמישה חודשים, החלטתי לעשות סדר ולבדוק מה עלה בגורל ההרצאות שהעברתי עבורם בשנה שעברה". להפתעתה גילתה ריכטר כי עבור אחת מן ההרצאות שהעבירה בשנה שעברה לא שולם לה כלל ועבור השנייה הועברו לחשבונה כ-60 שקלים מתוך 600, בטענה שטרם שובצה דרגת השכר שלה במשרד החינוך ולפיכך בינתיים היא זכאית ל-60 שקלים לשעה בלבד. "לא משנה שבכלל עבדתי שעתיים", אומרת ריכטר במורת רוח. "כששאלתי את מנהלת עתיד מדוע אם כן שולמו לי 60 שקלים בלבד כשהייתי אמורה לקבל לפחות סכום כפול נאמר לי כי זה השכר שמשלמים לשכירים, אלא שאני לא שכירה אלא עוסקת פטורה. מתברר שגם כשמתבצעת טעות של המזמינים, את זו שסופגת את ההפרש".
דוגמה זו היא רק חוליה בשרשרת התלאות שעברה ועוברת עדיין ריכטר במסעה להשיג את הסכומים עליהם סוכם אתה מראש; פעמיים נאמר לה שהסכומים מופחתים שכן היא רשומה על תקן שכירה; פעמיים נאמר לה שהסכומים מתעכבים שכן היא לא הגישה חשבוניות (עוסקת פטורה אינה אמורה להגיש חשבוניות); כשפקעה סבלנותה ופנתה למנהלת עתיד ישירות היא ננזפה חריפות על כך שיש לה "אטיטיוד" והואשמה בחוסר ארגון וכששוחחה על כך עם נשות הקשר שלה בפסג"ה נאמר לה כי בעתיד תיארו אותה כ"בעייתית".
"זה גוף ענק והבלגן שם חוגג, אפילו נשות הקשר מפסג"ה שמזמינות ממך את ההרצאות לא תמיד יודעות מה הסיבות לעיכובים ומתקשות ליצור קשר עם מנהלת עתיד. אבל בשורה התחתונה מי שיוצאת בנזק רציני זו רק את: נשים בצד את העובדה החמורה לעצמה שכספך לא שולם לך עבור עבודות שהתכוננת עבורן, השקעת בהן שעות ומאמץ וביצעת אותן במסירות – ברגע שאת מתקוממת על הסחבת, על עוול שנעשה לך פעם, ופעמיים ושלוש – את מצטיירת כמי שעושה צרות ובלגן וכך את מסכנת את הקשרים שלך ואת האפשרות שתועסקי שם בעתיד. אף אחד לא רוצה להיראות כמי שעושה צרות; את חשה את המסר הסמוי ברגע שאת מתחילה לנדנד להם; חבל שתעשי רעש, עדיף לך להיות ילדה טובה ואנחנו נמשיך לתת לך עבודה".
ערים למצוקתך וזעמך
לאחרונה גילתה ריכטר שהיא לגמרי לא לבד: בשבוע שעבר נפתחה בפייסבוק הקבוצה "גם אני מרצה שלא קיבל שכר מעתיד ומפסג"ה" ונכון לעכשיו חברים בה יותר מ-40 מרצות ומרצים שנאלצו להסתבך עם מוסר התשלומים הירוד של עתיד. עיון בעמוד מגלה דפוס פעולה קבוע מטעם עתיד: משכורות שמתעכבות לאורך חודשים ארוכים ולבסוף משולמות רק חלקית, טעויות ברישום ודירוג המרצים, אובדן מסמכים ומה לא. "ואם 40 יצאו מהארון בתוך כמה ימים, אפשר רק לתאר כמה עשרות ומאות סובלים מיחס זהה ואולי חוששים לדבר", מעירה ריכטר.
חנה בית הלחמי, יועצת שיווק ואסטרטגיה, מאמנת ארגונית, עסקית ואישית דווקא לא חוששת לדבר בגלוי: "אני לא מפחדת להגיד את מה שאני חושבת; משרד החינוך הוא לא המפרנס העיקרי שלי, הוא לא ירצה לתת לי יותר עבודה? לא מעניין אותי. נכון לעכשיו עתיד חייבים לי כ-3,000 שקלים, לא סכום קטן אבל לא כזה שיפגע אנושות בפרנסה שלי וימנע אוכל מילדי, אבל חשוב לי לדבר כי בעיני מדובר בהפרטה מושחתת, הקלאסיקה של ההפרטות שבאות על חשבון הציבור", היא מצהירה.
בית הלחמי העבירה מספר השתלמויות עבור פסג"ה כפר סבא יחד עם שותפתה אלה קנר. הסכומים נסגרו, הניירות הוגשו במסודר ופרטיהן של בית הלחמי וקנר הוכנסו למעטפה אחת שנשלחה למינהלת עתיד לשם תשלום על עבודתן. "עד שלא התחילו הבעיות עם הכסף בכלל לא ידעתי על קיומה של עתיד; אם הייתי יודעת שעלי לעבוד עם שני גופים מנותקים זה מזה יכול להיות שלא הייתי מסכימה", מחדדת בית הלחמי, "הרי לא הסכמתי להעביר את ההשתלמויות כי אני רואה את הקריירה שלי בהשתלמות למורות, אלא ממניעים אידיאולוגיים, כי אני מאמינה בזה; אבל יש עוד דרכים לממש אידיאולוגיות".
כעבור מספר חודשים, בעת ששהתה בחופשה בחו"ל, סימסה לה קנר כי הסכום ממינהלת עתיד שולם לה וביקשה לדעת אם גם בית הלחמי קיבלה את כספה. לאחר שבדקה את חשבון הבנק גילתה בית הלחמי כי לה לא הועברו הכספים. "אלה קנר התקשרה בשמי וסיפרה שנתקלה ביחס בלתי אדיב עד עוין מטעם נציגי המינהלה, ובטענה כי הסכום לא שולם לי משום שאני שכירה, אך אני לא שכירה כבר מאז שנת 1998, מה גם שאני וקנר הגשנו ניירות זהים, באותה מעטפה. הסיפורים הזהים שמעתי מבהירים שמדובר במהלך מכוון וחוזר".
בימים האחרונים פורסם בעמוד הקבוצה מכתב שנשלח למספר מרצים מטעם מינהלת עתיד, לפיו העיכוב בתשלומים מקורו בכך, שמשרד החינוך טרם העביר את התקציב לרשת עתיד וכי נציגים של משרד החינוך פועלים "ללא לאות" כדי להסדיר את הנושא. המכתב המקומם, המלא ביטויים כמו "לצערנו הרב אנחנו לא מעבירים לך את תגמולך", או "אנחנו ערים למצוקתך וזעמך, את רשת עתיד מנוע להעביר תשלומים למרצים", הוא מופת של הסרת האחריות המתאפשרת ברגע שהגוף המעסיק אינו הגוף המשלם. מצטיינת במיוחד הרטוריקה, ההופכת את המרצות לנשים במצוקה, מונעות על ידי זעם, ואת הרשת לאמפטית כלפיהן, במקום מה שהיא באמת – מלינת שכר ועוברת על החוק.
צילום: לילי בן עמי
בית הלחמי: "הם אומרים שלא נשאר להם תקציב אך מדובר בשקר גס, כי לפי חוק תקציב המדינה, עד שמאשרים תקציב חדש, משלמים על פי תקציב זהה לשנה שעברה: 1 חלקי 12 לכל חודש, מה שאומר שהם חיים על החלק היחסי, לא עושים תוכניות חדשות, אבל מערך ההשתלמויות מתוקצב", טוענת בית הלחמי, שמאז פנייתה הראשונה לעתיד הובטח לה שוב ושוב שכספה יגיע בימים הקרובים, אך עד עכשיו אין ממנו סימן ואות.
"אלה מהלכים שיטתיים לחלוטין אך גם בכאלה שאסור לנו להשלים אתם: ברגע שמשרד מפריט את עצמו לדעת ומפריד בין תשלום לביצוע, זה לא מקרי. וכדאי לשים לב להיבט המגדרי: מצד אחד, סוג כזה של עושק וניצול מתאפשר בעיקר כי רוב אוכלוסיית המרצים שעובדים בפסג"ה הן מנשים; מצד שני, רוב העובדות בפסג"ה גם הן נשים – נשים ערכיות מאוד, רובן מורות לשעבר, מאוד נאמנות למערכת ולכן חשוב להן מאוד להמשיך ולתפעל אותה: לא פעם, למרות העיכובים המחפירים בתשלום, הן מתקשרות ומבקשות ממני בכל זאת להעביר את ההשתלמות הבאה – כי 'כבר פרסמנו ואנשים יודעים', כי זה נושא חשוב – וחשוב לציין, הן לא הרעות בסיפור. אבל ההפרטה ותוצאותיה מציבה אותנו משני צדי המתרס".
איפה שר החינוך
הניסיון של רשת עתיד לטעון כי זהו כשל נקודתי, שנובע מבעיות תקציב זמניות מתמוסס די מהר לנוכח עדויות של מרצות שסבלו מגישה דומה בשנים עברו. דנה סבוראי, מרצה בתחום המגדר ומניעת הטרדה מינית הוזמנה בראשית אוקטובר 2011 דרך מיזם הדיבייטינג כדי להעביר מבוא בן שלוש שעות למגדר עליו יוכלו המורים לבסס נושאים לדיבייט – עימות מונחה סביב נושא עקרוני וערכי. "התשלום, 1,000 שקלים, הגיע לחשבוני לאחר תלאות, הרפתקאות, אי-מיילים ואינספור שיחות עם מי שהזמינה ממני את ההרצאה, רק בסוף ינואר 2012", מספרת סבוראי. "בראשית פברואר 2012 הוזמנתי להנחות פאנל בתשלום בסדר גודל דומה. ביום ההרצאה הגשתי דרישת תשלום והעברתי את כל המסמכים הנחוצים.
"לאור העובדה שמדובר ברשת עתיד, ביקשתי מפורשות ממי שהזמינה ממני שאנחה את הפאנל שתזרז את התשלום כי יש לי ניסיון גרוע אתם. אחרי שלושה חודשי הפצרות, בדיקות ותזכורות קיבלתי תשלום של בערך חצי מהסכום. כשפניתי לרשת עתיד הסבירו לי שלא הבינו שאני עוסק פטור ממע"מ, שאשלח להם בחזרה את הסכום שקיבלתי ושהם יטפלו בביצוע התשלום מחדש. שלחתי מיד את הסכום שקיבלתי וביקשתי תשלום נכון. אז הודיעו לי שהמערכת לא יכולה לקלוט זיכוי וחיוב באותו חודש ולכן אצטרך להמתין לחודש הבא. בסופו של דבר קיבלתי את התשלום הנכון רק כעבור חודשיים ממועד התיקון, כלומר חמישה חודשים ממועד ביצוע ההרצאה, רק ביולי 2012".
גם סבוראי בטוחה שיש כאן מדיניות מוכתבת: "הבעיה היא לא עם מי שמטפל בתשלום בשטח, הן היו מאוד נחמדות והשתדלו לעזור. הבעיה היא מדיניות התשלום לספקים, שלהבנתי נקבעת על ידי המנכ"ל והחשב. לי אין ספק שזו מדיניות מוכתבת מראש, התנהלות מכוונת שלא נתקלתי בה בשום מקום – לא בעיריות, לא במרכזי סיוע לתקיפה מינית שהם גוף הרבה פחות חזק כלכלית מרשת עתיד, וגם לא מאנשים פרטיים. אפשר להגיד באופן מוחלט שרשת עתיד היא הגוף המשלם הגרוע ביותר שנתקלתי בו אי פעם. אני חושבת ששר החינוך, בתור מי שעומד בראש המשרד שמסתייע ברשת עתיד לתפעול פעולות כה רבות ממפעלותיו, צריך לעשות בדק בית מה נעשה אצלו; בין היתר צריך לבדוק איזה סוג חינוך יש להשלים לעומדים בראש רשת עתיד".
בדק בית בעניין רשת עתיד נשמע כמו רעיון שצריך היה להתבצע לפני זמן רב: זו אינה הפעם הראשונה שמושמעות טענות חריפות כנגד עתיד, אשר עלתה בפברואר האחרון לכותרות בעקבות תחקיר של עיתון "הארץ", שפרסם אור קשתי ועסק בכפר הנוער רזיאל, הנמצא בבעלות עתיד. "היו כל מיני תקלות בשכר", טענה אחת מן המדריכות שהתראיינו לאותה כתבה, "לא קיבלנו את התשלום שהבטיחו על ליווי טיולים… בתלוש המשכורת מופיעים לפעמים ימי היעדרות או מחלה שלא לקחתי". גם בכתבה על כפר הנוער רזיאל צוין היחס המבזה והבוטה מטעם נציגי רשת החינוך כלפי מי שהעזו לדרוש את המגיע להם.
עדיף לעבור הלאה
אבל במצב הנוכחי, בדק בית, שלא לומר שידוד מערכות, נשמע כמו משאלת לב רחוקה. בינתיים המרצות עומדות מול מצב לא פשוט. "אני כרגע די במלכוד", אומרת בית הלחמי, שאמורה להעביר השתלמויות נוספות ברעננה, בה היא מתגוררת. "עיריית רעננה זה הכל קשרים אישיים שלי, רעננה זו הקהילה שאני חיה בה, המורות האלה מלמדות בחטיבה, הבת שלי לומדת בחטיבה כך שגם בהתנדבות הייתי עושה את זה. בנוסף, הם כבר התחילו לפרסם את ההשתלמויות, אז איך אני אשבש להם את זה?" "ככל שזה תלוי בי לא אעבוד אתם יותר", אומרת מנגד סבוראי. "אם יש גורם במשרד החינוך שירצה לקנות ממני הרצאה הוא יצטרך לתת לי צ'ק פרטי, לפחות למשך הזמן שייקח עד שעתיד יעבירו לי את התשלום".
בנוסף, אי אפשר לשכוח כי בניגוד לבית הלחמי וסבוראי ישנן מרצות לא מעטות שתלויות בהשתלמויות הללו לפרנסתן וסובלות ממצוקה של ממש בגין אובדן ההכנסה. לא מעט מהן בוחרות להפסיד בקרב בתקווה שלא לאבד את המערכה כולה. "הרבה אנשים בוחרים להרים ידיים ולא להתאבד על סכום כזה או אחר", מחדדת ריכטר, "רובנו עצמאיות, מעבירות 20-10 עבודות בחודש, שכל אחת דורשת עבודת ניירת די רצינית ובסוף את אומרת 'טוב, זה לא קורה, אני כבר לא אתעסק עם זה ואעבור הלאה'. הרי האפשרות השנייה היא לתבוע, ולמי יש זמן וכוח לטירטור של פנייה לבית משפט? ועל סכומים של מאות או כמה אלפי שקלים? עורך דין כבר עולה יותר. אז אנשים מוותרים על הכסף שלהם. ולכן זו שיטה, לכן הטירטור פה הוא מכוון; כל הסכומים הקטנים האלה מצטברים בסוף למשהו גדול. וכשהמערכת לקויה, הכסף הקטן הזה אכן מצטבר לכסף גדול, ומישהו מרוויח ממנו, ככה זה עובד".
תגובות
ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "מאחר שוועדת הכספים של הכנסת אישרה רק ביום שלישי האחרון את החזר התקציב בגין ההתחייבות התקציבית לשנת 2012, התקציב המיועד לרשת עתיד הועבר אליהם ביום למחרת, קרי יום ד, 11.9".
למרצות שהתראיינו לכתבה זו או לשאר המרצים החברים בקבוצת הפייסבוק לא הועברו כספים כלשהם. על השאלה מה הסיבה לכך שמדובר בתופעה שיטתית. בחר משרד החינוך שלא לענות, כמו גם לשאלה מדוע נבחר המודל המפריד בין הגוף העוסק בתוכן לגוף העוסק בתשלום. לשאלה אם בשל הכשלים עתיד להתבצע בדק בית יסודי בנוהלי התשלום השיבו מדוברות משרד החינוך כי "המשרד בודק עצמו תמיד". ממינהלת עתיד לא נמסרה תגובה עד לרגע זה.