איור: אילה טל
עוד לפני היין האדום והדיאט ספרייט ישבה ח"כ עדי קול בדיון בוועדת חוקה על חוק המשילות, יוזמה משותפת של ישראל ביתנו ויש עתיד, ואמרה שאמנם תצביע בעד משום מחויבותה למשמעת קואליציונית, אבל עמדתה היא שיש לקיים בו דיון מעמיק יותר לפני שחורצים גורלות. זהבה גלאון החמיאה, משה מזרחי שיבח וקול רק חייכה במבוכה. "תצביעי לפי מה שאת חושבת", דירבנו אותה חברי האופוזיציה ובינתיים הגישו נחשול של הסתייגויות במטרה לעכב את הדיון בחוק ולסלקו מסדר היום. השעות נקפו, העצבים נמרטו, וכדי לסיים את מלחמת ההתשה הזאת נוסח מתווה פשרה: החוק יפוצל, כאשר הסעיפים שבנוגע להם יש הסכמה רחבה (למשל הגבלת מספר השרים ל-18) יובאו לאישור כבר באותו הלילה, ואילו על הסעיפים השנויים במחלוקת, ובפרט זה שנוגע להכפלת אחוז החסימה, תתקיים הצבעה נפרדת.
ואז הגיע ליברמן.
היות שהסעיף הוא בבת עינו, כששמע יו"ר ישראל ביתנו על ההסכם המתגבש הוא מיד ירד לוועדת חוקה כדי לעשות סדר. ליברמן פנה לנציגי יש עתיד שבחדר – הח"כים רונן הופמן (מגיש הצעת החוק), ועדי קול, ומנהל הסיעה אורי שוהם – וביקש מהם לגשת אליו ל"התייעצות". בסופה הודיעו אנשי יש עתיד שהפשרה שהושגה בטלה ומבוטלת.
האופוזיציה עוד ניסתה להשתמש בכל הכלים הטכניים שעמדו לרשותה, אך מבעד לכאוס כבר אפשר היה להבחין ביו"ר הסיעה ח"כ עפר שלח, מלווה בח"כ רות קלדרון, נכנסים לחדר כדי להבטיח את הרוב הדרוש לשני מרכיבי החוק. המתנגדים פנו לשניים וביקשו מהם שישקלו לסגת לאור האמוציות הרבות שהחוק מעורר, ובהתחשב בכך שכלל לא נכחו בחדר בעת שהתנהל דיון סוער ומעמיק במשמעויותיו, לשווא. "תחלופה בין ח"כים בתוך הוועדות – בהנחה ששניהם מאותה סיעה או משתייכים לקואליציה – היא עניין שגרתי, אבל הסמיכות בין ההתערבות של ליברמן לבין הרמת היד האוטומטית של שלח וקלדרון, בכל זאת היתה צורמת", אומר גורם אופוזיציוני שנכח בחדר, "הם יצאו הכי קבלני משנה של ליברמן, חיילים פשוטים, כאלו שבאו לעשות עבורו את הכביסה המלוכלכת".
חוק המשילות עבר ברוב דחוק, שוגר לדיון במליאה והפעם ח"כ קול גיבתה דיבורים במעשים ונמנעה. ההמשך ידוע. שלח, בהוראתו של הבוס יאיר לפיד, התבקש לאלף את הסוררת, קול פרסמה התנצלות משפילה ("זו היתה החלטה שפגעה בעיקר בחברי לסיעה") והושעתה מפעילות בכנסת.
לא מזמן, כעיתונאי, התנער שלח בחריפות מהרעיון של חיזוק המשילות באמצעות חקיקה. "אין טכניקה שתציל אותנו מעצמנו. מה שצריך הוא מנהיגים שירצו לשלוט, וציבור שיתבע את זה מהם מדי יום", כתב בטור ארוך ומנומק ב"מעריב", "כל השאר הוא אחיזת עיניים, שרק עוזרת לשמר את הכאוס הקיים כי היא יוצרת אשליה שאם רק נשנה איזה חוק, הכל ייפתר". מהסתייגויות אלו לא נותר זכר באותם ימים טעונים במשכן.
נכון, יש משהו לא הוגן, אולי אפילו קל מדי, בהשוואה בין עמדותיו של פובליציסט המתנהל בעולם בבדידות מזהרת – הוא, מוחו הקודח ומקלדתו – לבין פוליטיקאי שנדרש לעבוד בצוות וששגרת היום שלו מורכבת משרשור אינסופי של פשרות. ובכל זאת, האלימות שבה בוצעה סדרת החינוך הזאת לקול, כאילו שנבעה מאיזה להט אידיאולוגי מתפרץ, מאפשרת לנו להצביע על הפער הזה.
"יש החלטות שמתקבלות והוא לא בהכרח אוהב אותן אבל הוא יודע שזה קורבן שצריך להקריב בשביל להניע תהליכים משמעותיים כמו השוויון בנטל ", אומר ח"כ יואל רזבוזוב, מספר שמונה בסיעה, "גיליתי שהוא איש מאוד ערכי. דברים שהוא בחיים לא היה תומך בהם הוא עכשיו מצביע בעדם כי הוא יודע שזה מקדם מטרות גדולות יותר".
אלכוהול וניחומים
הם הכירו לפני יותר מ-20 שנים ב"מעריב". לפיד, בן למשפחה מיוחסת, היה בזמנו עורך מקומון. שלח, מ"פ במילואים שנפצע קשה בלבנון, שימש כסגן עורך מדור הספורט.
הקריירה שלהם, כמו גם הבחירה ללכת לפוליטיקה, עוצבה בהשראתו של אב דומיננטי שאליו היו קשורים במיוחד, ולכן לא מפתיע שאובדן האב, שחוו שניהם בסמיכות יחסית, הידק את הקשר. עפר היה לצדו של יאיר באבלו על אביו יוסף טומי לפיד, וכשנתיים אחר כך, כאשר נפטר חזי שלח, איש עסקים, כלכלן והיסטוריון, יאיר הגיע לשבעה עם בקבוק וויסקי איכותי "ומשם הוא ועפר המשיכו ללילות ארוכים של אלכוהול וניחומים", מספר חבר משותף. גם באבלו של שלח על אשתו מיכל, שנפטרה ב-2009, לפיד שימש משענת. היתה זו אחותו, מירב, פסיכולוגית קלינית, שסייעה רבות לשלח ולילדים. "יאיר הלך איתי בחושך של החיים, ראינו אחד את השני ברגעים שלא הרבה אנשים רואים", אמר שלח בראיון ל"אולפן שישי" ערב הבחירות. שאלת ההמשך היתה כיצד יסתגל להיררכיה החדשה ביחסים ביניהם. "אני בהחלט מוכן למרות שלו", השיב. ל"מעריב" אמר ביולי האחרון כי "ביני ובין לפיד יש חילוקי דעות בהרבה נושאים, אבל אני חסיד התפישה שאומרת שכשאתה עובד יחד, חילוקי הדעות מבוררים בחדרי חדרים. ותאמיני לי, הם מבוררים היטב… אוי לנו אם לא היו לנו ויכוחים".
כשפורסמה הרשימה האפרורית משהו של יש עתיד, עפר שלח סומן בה כמרענן הרשמי. הסלבריטאות כמובן לא הזיקה, אבל במקרה של שלח התחושה היתה שלא מדובר בקליפה ריקה, אלא שהברק, החדות והתעוזה שהפגין כעיתונאי, כמגיש וכפרשן1 הם נכסים שיקבלו ביטוי הולם גם בכנסת. העמדות היוניות הברורות שהשמיע לאורך השנים בצד תפישתו החברתית והבטחונית המגובשת, שכנעו גם מתלבטים שסלדו מההתבצרות של יו"ר המפלגה במרכז הפוליטי, לתת את קולם ליש עתיד. אפילו בחוגים ברנז'איים, שבהם הלעג ללפיד הוא חלק מהחוויה השבטית, היו מי שהודו בליל הבחירות ש"עפר שלח כשר תרבות וספורט זה לא רעיון רע כל כך".
צילום: יוסי גורביץ
כחצי שנה חלפה. שלח, בשמשו סמל המבצעים או רס"ר המשמעת של יאיר – בוועדות, במליאה, בתקשורת – נהפך לציר משמעותי ביותר בקואליציה, על כך איש לא מערער, אבל בשגרת היום שלו אין שום דבר זוהר או מלא ברק. נדמה שגם שלח יהיה מוכן לחתום על האבחנה הזאת ולראיה, בראש עמוד הפייסבוק שלו הוא בחר לפרסם את הציטוט הבא: "מדהים מה אתה יכול להשיג אם לא איכפת לך מי מקבל את הקרדיט" – שמיוחס לנשיא האמריקאי הארי טרומן2 . כך, את העיתון והטלוויזיה – פלטפורמות שבהן הקרדיט הוא חזות הכל – הוא המיר בפעילות סיזיפית מתוך המנגנון הבלתי מתגמל של ועדות הכנסת. תפקיד יו"ר הסיעה דורש ממנו עיסוק אינטנסיבי בנושאים פרוצדורליים כמו נוכחות ח"כים, קיזוזים, ובמסגרתו שלח מגיר זיעה כדי לייצר חזית מתפקדת במפלגה שבה הדבק האידיאולוגי רופף, חוסר הניסיון ניכר ופוטנציאל הפדיחה עלול להתממש בכל רגע (ודי אם נזכיר בהקשר את זה את ח"כ רות קלדרון3).
ספק רב אם לפני הבחירות פינטז שלח, מספר שש ברשימת יש עתיד והחבר הכי טוב של יאיר, על תפקיד רס"ר משמעת. מה גם שאחרי שהתבררו ממדי ההישג של המפלגה בקלפי, שלח לטש עיניים לתפקידים נוצצים בהרבה. הוא רצה להתמנות ליו"ר ועדת חוץ וביטחון אבל נדחה על הסף מרגע שהוחלט שהתפקיד יישמר בנאמנות אצל אביגדור ליברמן עד שיתברר מצבו המשפטי. בהמשך דובר על תפקיד סגן שר הביטחון, אולם במקרה הזה שלח היה זה שהחליט לוותר כשהבין שתחת השר משה בוגי יעלון מיועד לו תפקיד של ריהוט משרדי לכל היותר. אנשים ששוחחו אתו בתקופת המשא ומתן הקואליציוני מתרשמים שהיא היתה מלווה אצלו בתחושה של חמיצות, שהקרינה גם על מערכת היחסים עם הבוס. התסכול לא נבע בהכרח מההיבט האישי – כולם קיבלו ורק לעפר לא נשאר – אלא מחילוקי דעות מהותיים יותר. שלח, לפי מקורביו, הרגיש ממודר.
הוא סבר, למשל, שיצירת הברית ההדוקה עם הבית היהודי והאח בנט היתה שגויה והאמין שאת ההישג האלקטורלי אפשר היה לתרגם טוב יותר למינויים סביב שולחן הממשלה ובוועדות.
מה שבטוח, מאז זה עבר לו. מי שמצוי אתו בקשר מעיד שהיום שלח זורח, שרוי באופוריה תמידית, חש עצמו כמי שנולד לפוליטיקה. הוא הסתגל במהירות ובכישרון לתרבות הדילים וכיפופי הידיים שהם חלק אינהרנטי מעבודת הכנסת ומתנהל בשדה הפוליטי במיומנות רבה. "למרות שכולנו בסיעה חדשים בפוליטיקה, לשלח בכל זאת יש יתרון", אומרת ח"כ פנינה תמנו-שטה, "מעבר לעובדה שהוא היה עיתונאי שבקי ברזי הפוליטיקה ולידע הרב שיש לו בכל מה שקשור למערכת הביטחון, את חלק מהאנשים בכנסת הוא הכיר באופן אישי עוד לפני שנהפך לח"כ. זה ניכר בהתנהלות הפוליטית שלו. הוא ניצח על המערכה של התקציב בוועדת הכספים וסביב חוק ההסדרים. בכירים באוצר אמרו שהם לא זוכרים מתי זה עבר בצורה מקצועית ומהירה כל כך".
כחמישה חודשים מאז שקפץ מהטריבונה לתוך המגרש, שלח עדיין מרוגש מן העובדה שיש לו ערוץ ישיר לכל מי שקובע, ושביכולתו להזיז מיליונים מצד לצד בהינף אצבע. אף על פי כן, אי אפשר לומר שהוא נהנה מהשררה לעצמה או שהתנהלותו מדיפה ניחוח עסקני. להיפך. אנשים שאתם שלח משוחח על עבודתו בכנסת, מתרשמים שהוא ניגש אליה ביראה מהולה בחרדת קודש ובלי מיליגרם של ציניות. שלח, איש חריף ובעל חוש סרקסטי מפותח, משעה את המרכיבים האלה באישיותו כשהוא מדבר על המפלגה, על הדרך, על יאיר, ועובר להלך רוח של הזדהות טוטאלית. אפילו את הטרמינולוגיה של לפיד – "אנחנו ביש עתיד" – תמיד בגוף ראשון-רבים, אימץ שלח.
מבוגר אחראי
ההשפעה היא כמובן דו-כיוונית. שלח לא היה נהפך לצומת עיקרי של כוח אלמלא הגיבוי הרחב שמעניק לו לפיד. "דברו עם עפר, זה כבר יגיע אלי", הוא נוהג לומר. כל מי שרואיינו לכתבה זו שותפים לשתי הנחות יסוד: הראשונה – שלח שולט בחברי מפלגתו ביד רמה; והשנייה – מנהיגותו הבלתי מעורערת, אף שגם הוא פרלמנטר טרי, מעידה במידה רבה על חולשת הסיעה. "אם תחסיר מהרשימה של יש עתיד את חמשת השרים וסגן השר מיקי לוי, נשארת עם 13 ח"כים ומתוכם שלח הוא היחיד שאיננו הזיה", מאבחן גורם המעורה בכנסת.
"שלח הוא ה-זרוע הפרלמנטרית של יאיר", אומר גורם נוסף, "בגלל שסיעת הליכוד מפוררת וכל מי שלא מונה לשר מסתובב ממורמר, שלח בעצם מניע את הסיעה החשובה בכנסת".
"הוא ללא ספק המבוגר האחראי בסיעה שלנו", אומר אחד הח"כים של יש עתיד שביקש לא להתראיין בשמו. "יש בו הכל – אינטליגנציה רגשית, חשיבה אסטרטגית והוא יודע מתי להפעיל קסם אישי ומתי סמכות". ח"כ מהקואליציה, שעד באופן קבוע לאופן שבו שלח מנווט את הסיעה, מתרשם פחות: "יש שם קבוצת חיילים שאסור להם להגיש הצעת חוק, שאילתא, הצעה לסדר – בלי לקבל אישור מהבוס. לא צריך להיות בשביל זה מפקד בעל כישורים מיוחדים". כדי לתמוך באבחנה הזאת, מתאר אותו גורם סיטואציה מהצבעה מכריעה בוועדת הכספים ששלח ניהל בשלט רחוק, משום ששהה בחו"ל. "הוא היה על הקו עם העוזרת שלו שתפעלה את הכל דרך האוזנייה. היא דאגה שארבעת החיילים של יש עתיד, שלא הגיעו לישיבות ולא יודעים על מה מדובר, פשוט ייכנסו לחדר כשצריך להרים יד ולהצביע. זה היה מזעזע. ואחר כך הם קוראים לזה פוליטיקה חדשה".
האם הטיפול הקשוח שלו זוכה קול וחבריה לסיעה הוא תוצר של מדיניות אחידה? לא בטוח. ביולי האחרון הודיעה הקואליציה כי תתנגד להצעת חוק שביקשה לאסור העסקת עובדי קבלן בשירות המדינה דרך חברות כוח אדם, אולם שי פירון, שר החינוך ומספר שתיים ביש עתיד הצביע דווקא בעד. אף על פי כן, לא הוטלו עליו סנקציות וככל שידוע הוא גם לא נקרא לשיחת נזיפה. בסביבתו של השר מסבירים שבשל התנגדותו העקבית והפומבית להעסקת עובדי הקבלן, צו מצפונו לא איפשר לו להצביע אחרת. באופן כללי, אומרים ביש עתיד, שלח אינו משמש "משגיח" על חמשת השרים של הסיעה, מאחר שאלו כפופים ממילא למשמעת ממשלתית, ואת מרב תשומת הלב שלו הוא משקיע בח"כים הזוטרים יותר. "לעפר יש פרסונה מאוד עניינית", מעיד רזבוזוב, "הוא מאוד תכליתי, מאוד ברור, יודע להציג את הדברים כמו שצריך ואני חושב שבין השאר בזכותו אנחנו מצטיירים כסיעה אחראית". האם אותה תכליתיות לא יכולה להתפרש כבוטות פשוטה? "עפר בן אדם קשוח וזה הכרחי בתפקיד שלו", משיב רזבוזוב. "אני ועפר מגיעים מתחום הספורט ולכן שנינו אנשים פרקטיים: כן-כן, לא-לא. ואם לא – אני יודע להתמודד עם זה".
אגב ספורט, מאצ'ואיזם וצבא, שאלתי דמות בכירה ביש עתיד, האם אפשר להקיש משהו מן העובדה שהחיכוכים של שלח היו בעיקר עם חברות הכנסת של הסיעה. "אני לא חושב שיש לזה רקע מגדרי", אמר, "אלא שזה נובע מהאופי של הח"כים. הגברים ביש עתיד הם בגדול יותר נוחים לעומת הנשים שהן יחסית יותר מוקצנות".
קצת כמו פרינססה
ביוני האחרון הוביל שלח מתווה מסוים לחוק הריכוזיות ולהפרדה בין נכסים ריאליים לפיננסיים אולם שלושה ימים אחר כך, לקראת העלאתו להצבעה בוועדת הכספים, הגיש הצעה מחודשת שכללה הקלות משמעותיות בשורה של סעיפים. ב"דה-מארקר" סיקרו את הנושא בהרחבה וציינו ששרי אריסון, המחזיקה בבנק הפועלים, תהיה אחת המרוויחות העיקריות מהחוק בגרסתו החדשה ותהו – "מי בדיוק לוחץ על חברי הכנסת?". שלח קרא ורתח. הרמיזה כאילו נפגש במחשכים עם נציגי הטייקונים וגיבש מתווה חדש כדי לרצותם, היתה בלתי נסבלת בעיניו.
שלח אינו מתנזר מחשיפה תקשורתית. למעשה הוא משמש כפרזנטור העיקרי של יש עתיד ברוב הסוגיות שעל סדר היום. הוא התרוצץ בין אולפני הטלוויזיה כדי לדברר את תקציב הגזירות של לפיד, את המתווה של ועדת פרי לשוויון בנטל4 והתמיכה הפתאומית של יש עתיד בחוק משאל עם. שלח אוהב את המסך. עד כדי כך שמגיש שאתו שוחחנו סיפר שהוא אינו מהסס להפגין מורת רוח במקרה ששיבוצו בסדר האייטמים בתוכנית לא נראה לו וש"באופן כללי הוא מתנהג קצת כמו פרינססה".
כאשר הוא לא בפרונט, שלח משמש שותף בכיר בעיצוב המסרים של המפלגה מתוך כוורת מצומצמת שהחברים העיקרים בה, פרט ללפיד, הם המפיק לשעבר דני וסלי, ראש המטה של שר האוצר; איש העסקים הלל קוברינסקי, שעמד בראש צוות המו"מ הקואליציוני; ושר החינוך פירון, שמגיע פחות באדיקות. הצוות הזה אמון על חידוד המסרים של יש עתיד ויירוט פרסומים בלתי מחמיאים. הציניקנים עשויים לכנותו "הפורום לענייני ספינים". גורם באופוזיציה סיפר שלאחר שהציג לפיד את תוכניתו הכלכלית וזכה לקיתונות של ביקורת ציבורית על שהוא מפר את הבטחותיו להגן על מעמד הביניים, הצוות חיפש דרכים כיצד למלט אותו מהעליהום התקשורתי. כך, לדברי אותו גורם, נולד "משבר הגיוס". יש עתיד פוצצה את דיוני ועדת פרי, תחת האמתלה של מחלוקת בנושא הסנקציות הכלכליות ושר האוצר הכריז ש"יהיה שוויון בנטל – או שהממשלה הזאת תתפרק". בליכוד היו מי שתהו על מה ולמה, אך למחרת כבר חזרו הדיונים למסלולם. "זה היה משבר קואליציוני יזום של שמונה שעות שנועד להסיט את תשומת הלב מהגזירות", מעריך אותו גורם. גם הסערה סביב סירובה של שלי יחימוביץ לאפשר קיזוז עם ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד שנעדרה מהמליאה עקב חופשת לידה, טופחה ונופחה מעבר למידותיה בידי אותו פורום. מי שנשלח לחזית היה פירון שדיבר על "טשטוש ערכים", לא פחות.
גם הקריאה הרפטטיבית של לפיד כלפי יחימוביץ – "יכולת להיות שרת אוצר אבל העדפת לברוח מאחריות" – שנשלפת על אוטומט בכל פעם שיו"ר האופוזיציה מעזה להשמיע ביקורת, נהגתה באותו החדר.
"הם מגבשים איזשהו דף מסרים ושלח מוריד אותו לסיעה. ואז אתה רואה את כל הח"כים של יש עתיד מדקלמים את אותו רעיון, כאילו שהם עדיין בתוך קמפיין", אומר אותו גורם אופוזיציוני. שאלתי את ח"כ תמנו שטה לפשרו של אותו "דף מסרים". "אין ספק שכשסיעה מתנהלת כראוי, וכאשר על הפרק נמצאים נושאים כבדי משקל שלגביהם יש הסכמה, אין סיבה לא לתת לחברי הכנסת איזשהו דף שיהיה להם לעזר", השיבה, "אם יש לי שאלות על התקציב, הגיוני מאוד שאקבל מידע מסודר ונתונים שאוכל להשתמש בהם כלפי חוץ. זה חשוב ברמה הארגונית ובטח לא אומר שמכניסים לנו מלים לפה".
החבר של סלומינסקי
אי אפשר לומר על שלח שהוא חביב המשכן. אפילו ח"כים שיושבים אתו בקואליציה, רואים בו איש בלתי נגיש, מרוחק ואפילו יהיר.
לפני ששלח העלה לדיון את הנוסח החדש, המקל, של חוק הריכוזיות, הוא שיגר טיוטה שלו לכמה מחברי ועדת הכספים כדי לגשש אתם אם יתמכו. ח"כ מרב מיכאלי, שבאותה תקופה החליפה את ח"כ סתיו שפיר בוועדה ולמעשה שימשה כחברה מן המניין, לא זכתה לקבל עותק וניסתה לברר מדוע. בתגובה, שיגר לה שלח מסר שממנו השתמע כי המידע על עצם קיומו של המייל כלל לא היה אמור להגיע אליה, והוא חושד בה שהשיגה אותו בדרך לא דרך. מרב מיכאלי סרבה להתראיין לכתבה.
סוגיית המיילים הוסיפה לעורר אמוציות גם בוועדת הכספים. ח"כ אראל מרגלית מהעבודה הצית ויכוח קולני כשטען שהנוסח החדש שמקדם שלח למעשה מסרס את חוק הריכוזיות ומרוקן אותו מתוכן. "כל העבודה שעשינו לפרק את הריכוזיות ולהפריד את החברות הריאליות המשמעותיות ובין בעלי הבנקים, חוץ מכמה חברות, ירדה לטמיון", אמר מרגלית. שלח, שהצטרף לדיון באיחור אמר כי את הנוסח החדש שהציע הוא שלח למרגלית במייל והאשים אותו בהדלפתו לפני שהוא עלה לדיון. "בדל של הצעה מקורית לא היה לך בחיים", קרא שלח לכיוונו של מרגלית, שהשיב: "אני מאחל לך שתעשה דברים מקוריים כמוני. לא יצרת מקום עבודה אחד".
לעומת זאת התקשורת שלו עם ח"כ יריב לוין, יו"ר הקואליציה – אחד העורקים החיוניים בממשלת נתניהו – היא שוטפת וטובה, אף שהם אוחזים בשתי תפישות עולם מנוגדות. בהמשך לכך, שלח מנהל דיאלוג פורה עם ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי, יו"ר ועדת הכספים, שהוא ככל הנראה נגזרת של הברית לפיד-בנט. באחד הדיונים בחוק הריכוזיות, כאשר ח"כ סתיו שפיר ביקשה להקריא את שמות הלוביסטים הנוכחים כדי לקבל תמונת מצב מדויקת של מפת האינטרסים בחדר, היסה אותה סלומינסקי וביקש להמשיך הלאה. שפיר התעקשה, ושלח נרתם לעזור ליו"ר. "לא היה פה שמץ של תזוזה בגלל לוביסטים", אמר. הכימיה עם סלומינסקי מיתרגמת גם להישגים. שלח היה גורם דומיננטי בריכוך הגזרות של תקציב המדינה ובמפלגה זוקפים לזכותו, בין היתר, את העובדה שבמקום ההעלאה המתוכננת של 1.5 אחוזים במס הכנסה באופן גורף, העלייה תחושב לפי מדרגות שכר. "שלח עבד בשקט ובהתמדה עם היו"ר (סלומינסקי)", אומר אורי שוהם, מנהל סיעת יש עתיד, "הם עבדו כשני אנשי סוד ושים לב ששום דבר לא דלף עד שהם הגיעו לסיכום עם משרד האוצר. זה לא מובן מאליו".
מתרגל חשיבה עצמאית
ביקשתי מבכיר ביש עתיד למקם את שלח על הציר שקצותיו הם "חייל צייתן" ו"שחקן חופשי". "במפלגה יש בסופו של דבר בוס אחד, אז אם להשתמש בטרמינולוגיה שלך הייתי מגדיר אותו לא כחייל פשוט, אלא כקצין".
כקצין שלח מפרגן לעצמו מדי פעם מרד בזעיר אנפין. בכנס בנושא היוזמה הערבית שהתקיים ביוני האחרון, הדוברת הראשונה היתה סגנית שר התחבורה ציפי חוטובלי מהליכוד, שטענה כי העיקרון המאחד בקואליציית נתניהו הוא ההסכמה שההתנחלויות אינן מהוות מכשול לשלום. שלח התנער ממנה בחדות. "ההתנחלויות הן מכשול להסדר. הן התחילו בסדר פסח לפני כמה עשורים – סדר פסח שנמשך עד עצם היום הזה – והמכשול הזה הולך וגדל", אמר, ובהמשך דבריו הוסיף: "הכיבוש משחית. הוא משחית את החברה הישראלית, את צה"ל, את הצדק הישראלי, את התקשורת הישראלית, את התודעה הישראלית, את השפה הישראלית". שלח, מעידים אנשים שנכחו בפאנל, השמיע נאום שלא נבע מאובדן שליטה.
כאשר כתבים פוליטיים התקשרו לאמת את הציטוטים, הוא לא ניסה לרככם ובהמשך גם העלה את עיקרי הדברים לעמוד הפייסבוק שלו. האמירות של שלח עוררו סערה לא רק משום נחרצותם וחריפותם אלא משום שהם המחישו עד כמה מקוטבת קואליציית נתניהו. בכינוס של "שלום עכשיו" שהתקיים בסוף חודש אוגוסט, ניפק שלח התבטאות מדינית נוספת בעלת אג'נדה עצמאית . "אני לא רואה הסדר אפשרי שבו הפלסטינים לא יוכלו לקרוא למזרח ירושלים בירת המדינה הפלסטינית", אמר. דברים אלו סותרים במידה רבה את עקרונות יש עתיד כפי שפורסמו במהלך המשא ומתן הקואליציוני, ואת הצהרותיו החוזרות שנשנות של לפיד לפיהן "ירושלים תישאר בריבונות ישראלית ולא תחולק".
שלח לא היסס לנפק התבטאות נוספת נגד גורמים בממשלתו, כשהפעם החצים הופנו כלפי האחים מהבית היהודי. בתגובה לתמיכת כמה מהם במועמדותו של הרב שמואל אליהו לתפקיד הרב הספרדי, חרף התבטאויות גזעניות מן העבר ופסקי הלכה שפרסם הקוראים שלא להשכיר דירות לערבים, אמר שלח כי ״אפשרות בחירתו מביישת כל יהודי, דתי כחילוני. מצער שמתוך רשימה מכובדת של רבנים ספרדים לא נמצא מועמד ראוי יותר מהרב אליהו".
גם מתוך המשכן, כיו"ר הסיעה, הוא לעתים מתרגל חשיבה עצמאית. לאור הוויכוח הציבורי הגועש סביב סוגיית ייצוא הגז, התאגדה באפריל האחרון יוזמה אופוזיציונית שקראה להעביר את הדיון במסקנות ועדת צמח לכנסת, ולא להסתפק באישורן החטוף סביב שולחן הממשלה. לבסוף, בזכות התגייסות כוללת של סיעות האופוזיציה בצד טיפטופים מקומיים של חברי קואליציה, נאספו חתימותיהם של 60 ח"כים שמוענו למשרד ראש הממשלה, והניחו את התשתית לעתירה לבג"צ שקוראת להעביר את ההכרעה לכנסת. המהלך הזה לא היה מתאפשר אלמלא הטיעון שהשמיע ח"כ דב חנין, מאדריכלי היוזמה, באוזני שלח שלפיו זו סוגיה פרלמנטרית גרידא ולא סוגיה של מדיניות. שלח השתכנע, חתם על המסמך, ובכך נתן אור ירוק לעוד שבעה ח"כים ממפלגתו להצטרף ליוזמה. נתניהו, מן הסתם, לא רווה נחת מפרץ המחאה הזה שנשען על חברי כנסת מהקואליציה, ונראה שגם לפיד ראה בו מטרד. בדיעבד, גילו ח"כים מיש עתיד שבטרם שוגר המכתב ללשכת נתניהו, ניסו בלשכתו של סגן שר האוצר מיקי לוי לבצע סוג של ועדת חקירה בלתי פורמלית, ולגשש מי מהם ניאות לחתום (תגובת סגן השר מיקי לוי לא התקבלה).
תפס מרובה
הפוליטיקה אולי מסעירה ומאתגרת יותר, אבל גם שלח יודה שלפני שכרך את גורלו בזה של לפיד, ימיו היו מגוונים בהרבה. הוא נדד בין אולפני טלוויזיה כמגיש וכפרשן (חדשות 10 וערוץ הספורט, עד שהתבקש לבחור), הגיש גם ברדיו, נסע עם מכבי תל אביב ברחבי העולם, הזרים פרשנויות ל"מעריב", כתב גם ל"בלייזר" בשביל הפאן ואגב כך הפך את המולטי-דיסציפלינריות לסימן ההיכר הבולט ביותר שלו. בתחום הספורט, כדורסל זו המומחיות העיקרית, ומשם נגזרת גם שליטה אבסולוטית באן-בי-אי, והבנה לא מבוטלת בפוטבול ובכלל בהתמצאות בהיסטוריה אמריקאית, פוליטיקה אמריקאית וכיו"ב.
שלח נתפש גם כאוטוריטה בכל הקשור לענייני מערכת הביטחון. הוא פרסם שלושה ספרים בנושא (אחד עם רביב דרוקר ואחד עם יואב לימור) ואפשר לסמוך עליו שישלוף בן רגע עמדה מנומקת, בין אם על הפרק עומדים עניינים מבצעיים-טקטיים-נקודתיים ובין אם סוגיות מהותיות יותר של יחסי צבא-חברה. ביחס לכל אחד מהנושאים הללו, ואחרים, שלח היה מסוגל לנפק מאמר מצוחצח בהתראה של 20 דקות, ובל נשכח שבתחילת דרכו האיש כתב גם לקסיקון לקולנוע וב-2012 הוציא ביחד עם אביו את "המדריך ליוליסס", מורה נבוכים לרומן של ג'יימס ג'ויס. הרב-תחומיות הזאת, שאי אפשר שלא להתפעם ממנה, זימנה כלפיו גם לא מעט חשדנות.
האם "סינדרום עפר שלח" כבר ניכר בעבודתו הפרלמנטרית? מתנגדיו כמובן לא יפספסו הזדמנות לנגח את נטייתו להתפרש ולחלוש על כמה גזרות במקביל. "הוא הדוגמה הקלאסית ל'תפסת מרובה לא תפסת'", אומר גורם בוועדת הכספים, "הוא חבר בוועדת חוץ וביטחון וחבר בוועדת הכספים, ששתיהן מאוד תובעניות, ובנוסף משמש כיו"ר הסיעה. אז מה שקורה זה שהוא לא מורגש לא כאן ולא כאן. הוא לא מגיע לכל הישיבות, לא יורד לפרטים, והרבה פעמים נראה שהוא לא מבין על מה הוא מדבר". מנגד, אם זמן פנוי הוא מדד למידת המחויבות של שלח כלפי הג'וב הנוכחי, אז נראה שהוא הרוויח ביושר מדבקה של תלמיד מצטיין.
עיתונאי שעבד אתו בעבר מפרש זאת אחרת: "שלח מסוגל לשכנע אותך בהכל. הוא ישלוף לך את הנתון הראשון שהוא קרא ויגבש לפיו איזשהו טיעון סופר-קוהרנטי ומנומק. אבל אם תלך ותבדוק קצת לעומק ייתכן שתגלה שהבסיס שלו די רעוע. כשזה קורה אצלנו, בעיתונות, אז בדרך כלל לא נגרם אסון גדול, אבל מפחיד לחשוב למה יכולה להוביל הנטייה הזאת בעולם שבו מתקבלות ההחלטות החשובות באמת".
תגובת ח"כ עפר שלח:
"הדברים העולים מן השאלות שהופנו אלי מבוססים בחלקם על שקרים מוחלטים, ובחלקם על עובדות שהקשרן עוות לגמרי. כך, רק למשל ובאופן חלקי, לא היתה שום התייעצות בין ח״כ ליברמן לחברי יש עתיד במהלך ההצבעות על חוק המשילות, ואני לא 'הוזעקתי' לחדר כדי להצביע בעדו. נוסחו הסופי של החוק, שכלל את הצעת החוק של ח״כ רונן הופמן מיש עתיד, נוסח לאורך שבועות בהסכמה בין סיעות הקואליציה, בדיונים שבהם הייתי שותף מלא, נידון בשתי ישיבות סיעה לפחות של יש עתיד ובוועדת החוקה, חוק ומשפט, והצבעתי היתה עניין טכני שנבע מחסרונם של ח״כים אחרים. דווקא אני נקראתי להצביע כי החוק היה מוכר לי יותר מלרבים מחברי וועדת החוקה שנכחו בחדר.
האמירות על דברים שאמרתי במסגרת המו״מ הקואליציוני או במסגרת צוות תגובות של יש עתיד הם שקר גמור. ההצבעה על חוק הריכוזיות, שהיא ההצבעה בה שהיתי בחו״ל, היתה אחרי שבועות של דיונים גלויים לגמרי לציבור, הוכרעה ברוב מכריע שכלל גם אנשי אופוזיציה ועמדתם של אנשי יש עתיד בשעות ההצבעה הובלה על ידי ח״כ בועז טופורובסקי בסמכות מלאה וגיבוי מוחלט שלי. האמירה למרב מיכאלי על הצצה באייפד היתה בדיחה בינינו, ולא היה לה שום קשר לתפוצה של מיילים. העברתי לה לא מעט מיילים במהלך המו״מ על חוק הריכוזיות, כשם ששוחחתי עם אנשי אופוזיציה רבים במהלך דיוני התקציב והשתמשתי בהערותיהם במו״מ שניהלתי יחד עם ניסן סלומינסקי מול אנשי האוצר.
מועמדותי לראשות ועדת החוץ והביטחון לא עלתה במו״מ הקואליציוני, שכן היה ידוע שהתפקיד מיועד לח״כ ליברמן, שאף כיהן בשל כך כיו״ר ועדת החוץ והבטחון הזמנית מהשבוע הראשון של הכנסת החדשה. זוהי, כאמור, רשימה חלקית בלבד.
אשר לכתבה עצמה, היא אינה אלא חלק מהמסע המגמתי נגד יש עתיד. אני יודע משהו על סטנדרטים עיתונאיים, והעובדה הבאה היא בגדר אקדח מעשן לכך: למרות שהכתבה הוכנה במשך שבועות, לא מצא הכתב מקום לשיחה אתי, למרות שמעולם לא סירבתי לעיתונאי לשיחה ואין כלי תקשורת שאני נמנע ממגע אתו. כל אלה, בצד הסילופים העולים מן השאלות שהופנו אלי, מעידים על הכוונה מאחורי הכתבה, שאיש לא נתן לעובדות להפריע בהכנתה."