מספר החיילים שנקלטו על רקע נפשי באגף השיקום גדל פי 8 במהלך חודש וחצי, ועומד על 800 חיילים מאז החלה המלחמה, לעומת 100 עליהם דיווחה בשיחה עם ״המקום הכי חם״ נועה רופא, ראש היחידה לשירותי שיקום בסוף נובמבר.
עדויות של חיילי מילואים ששוחררו בימים האחרונים מגלות כי לראשונה, כלקח ממלחמות קודמות, הלוחמים עוברים יום עיבוד בליווי אנשי טיפול טרם חזרתם הביתה. אלא שלאחר החזרה לשגרת חייהם הם אינם זוכים להכוונה, ליווי ולמעטפת לה זוכים חיילים בשירות סדיר או כאלה שיצאו מעזה אך טרם שוחררו מהמילואים.
"מעצם ההגדרה של פוסט טראומה היא מתחילה להתפתח כחודש אחרי האירוע", הודתה רופא עצמה בתגובה לטענות שפרסמנו על הטיפול הלקוי של אגף השיקום בהלומי קרב, בצל החשש מפני גל נרחב של הלומי קרב חדשים בעקבות המלחמה.
על פי נתוני חיל הרפואה, נכון ל-8 בינואר כ-9,000 חיילים נפגעי דחק ֿפנו מתחילת המלחמה לטיפול נפשי, רבע מהם לא חזרו ללחימה. 275 חיילים עדיין מטופלים עקב מצוקה נפשית קשה במרכז לשיקום עורפי שהוקם בתחילת המלחמה.
דוח מבקר המדינה שפורסם אתמול ועסק בין היתר בטיפול אגף השיקום בנפגעי פוסט טראומה ויישום רפורמת ״נפש אחת״, שעליה החליטה הממשלה בעקבות מקרה איציק סעידיאן, מגלה כי 62 אחוז מהתקציב הרפורמה כלל לא יושם.
"זה מאוד קשה לחזור הביתה", אומר ב', לוחם מילואים ששוחרר לאחרונה לאחר 90 יום בעזה. "אני לא יודע אם אני בפוסט טראומה או שאני פשוט צריך ליווי. מה שעברנו שם זה רכבת הרים. ימים של פחד שכל רגע משהו יכול לקרות, רגעים של סתלבט, ואחר כך רגעים שאתה רואה את המוות ממש מול העיניים".
מפחדים לחזור לשגרה
ביום העיבוד משוחחים הלוחמים עם אנשי טיפול בשיחות משותפות לכל מחלקה או צוות. "דיברנו על האירועים שחווינו ב-90 הימים האחרונים", מספר ב'. "אמרתי שאני מפחד לחזור לשגרה והרבה הזדהו איתי. הפסיכולוג אמר שבבית יתחילו לעלות מחשבות, שנתחיל לעבד את מה שעברנו ושזה יכול לקחת כמה שבועות. הוא אמר שזה טבעי שהדברים יצופו ושנרגיש בדידות".
מלבד ההסבר על תקופת ההסתגלות הצפויה, אומר ב׳, לו ולחבריו לא הוסבר מה לעשות במידה ולא יצליחו להכיל את התחושות. "אף אחד לא הסביר איך נראית תגובת קרב שצריכה התערבות ולמי פונים. אני לא יודע בכלל אם מגיע לי טיפול, בנוגע להטבות אני בקושי בקיא. שכירים מקבלים כמה ימי מילואים נוספים בבית כדי להתאפס אבל אני עצמאי, יש לי ילדות, אבל עדיין ממש קשה לי לחזור לשגרה".
"מי ידע על היחידה לתגובות קרב? אני אפילו לא יודע מה לחפש באינטרנט", מספר א', חייל מילואים שנפצע והגיע לאחד מבתי החולים. "בבית החולים פגשו אותי עובדים סוציאליים וקב״נים (קציני בריאות הנפש – דלת״פ). שאלו איך אותי אני מרגיש ומה אני צריך״. אך א׳ מספר שלאחר השחרור מבית החולים התקשה לקבל סיוע.
״לא הנגישו לי את המידע, לקח הרבה זמן עד שעו"סית פנתה אלי. אמרו לי ביחידה שהם מעבירים את הבקשה ושיחזרו אליי. לא ידעתי למי לפנות ומה למלא בטופס״. לאחרונה, בסיועה של העובדת הסוציאלית, הצליח לקבוע תור לטיפול נפשי אך הוא מודה שלפציעה הפיזית שלו יש בכך חלק גדול.
״לא הנגישו לי את המידע, לקח הרבה זמן עד שעו"סית פנתה אלי. אמרו לי ביחידה שהם מעבירים את הבקשה ושיחזרו אליי. לא ידעתי למי לפנות ומה למלא בטופס״
"אני דואג לחברים שלי, אני יודע שהם יצטרכו עזרה״, א׳ מתייחס לחבריו ליחידה שנכחו יחד איתו באירוע של ירי דו-צדדי בו הוא נפצע. "אני לא יודע אם הם ניסו לבקש עזרה או טיפול, לדעתי הם לא מודעים שהם יכולים".
לעומתו, מי שהשתחרר בריא בגופו אך נזקק לסיוע נפשי עקב תגובות קרב לאחר השחרור מתקשה עוד יותר למצות את זכויותיו. "זה מתסכל. אף אחד לא התקשר לשאול מה שלומי או מה אני צריך, אני צריך לחפש בעצמי את העזרה", אומר ב'.
אסף, חייל מילואים שחזר הביתה לאחר 90 יום בעזה אך טרם שוחרר, מתאר את המעטפת שזוכים לה החיילים שטרם חזרו לשגרה. ״מפקד הפלוגה והמפקד הישיר שלחו הודעות והסבירו מה מגיע לנו. גם קיבלתי הודעה מצה"ל ומצגת עם הזכויות והמענקים. אני מודה שאני צריך ללכת לטיפול ואני לא ממש עושה את זה".
"בבית החולים מקבל החייל אוטומטית טיפול נפשי לו ולבני משפחתו, כדי שהטראומה לא תהפוך לפוסט טראומה", אמר דובר אגף השיקום בשיחה עם המקום הכי חם. באשר למספר הזכאים לסיוע וטיפול נפשי באגף השיקום של מי שלא נפצע פיזית, הודה כי אין בידיו את המידע ואמר כי באגף יודעים על מי שקיבל זכאות לסיוע נפשי ״רק מתוך סך הפצועים".
זכאות לסל שיקום מיידי לא מהווה הכרה כהלום קרב אלא סיוע ראשוני בלבד הכולל טיפול רפואי ונפשי וסיוע כלכלי. על מנת לקבל הכרה על הלומי הקרב לקבל אישור ועדה רפואית שתקבע את זכאותו.
רפורמה על הנייר
על הרפורמה באגף השיקום המכונה "נפש אחת", החליטה הממשלה ב-2021. במסגרת התוכנית הוחלט על העברת תקציב ייעודי שיוקדש להגדלת תקנים באגף השיקום, תיקוני חקיקה, הטבות, צמצום רגולציה וטיפול בנפגעי פוסט טראומה.
על פי המבקר, מתוך תקציב של 1.5 מיליארד שקל שהוקדש ליישום הרפורמה בשנים 2021-2022, 62 אחוז כלל לא נוצלו. עוד מראה המבקר כי רק 64 וחצי מיליון שקל מתוך 461 מיליון שיועדו לטיפול בהלומי קרב, 14 אחוז בלבד, נוצלו בפועל.
עוד נטען בדוח כי הרפורמה לא הושלמה בשלושת תחומי הליבה שלה: תיקון חוק הנכים ועיגון הטבות בחקיקה, הכרה במחלות נלוות ויצירת מערכות תקשורת נוחות להקלה על החיילים בתהליך ההכרה כהלומי קרב.
סקר שביעות רצון של נכי צה״ל, שפורסם גם הוא בדוח המבקר, מראה כי 47 אחוז לא מרוצים מהשירות של אגף השיקום ושכ-80 אחוז מפגועי הנפש לא מודעים לזכויותיהם להטבות אישיות ומשפחתיות.
באשר לתהליכי ייעול והפחתת הבירוקרטיה בהליך ההכרה, מראה המבקר כי משרד הביטחון לא דאג ליצירת ממשקים בין הגורמים השונים בהליך כמו הביטוח הלאומי או רשות המיסים, והמבקשים הכרה עדיין נאלצים להתנהל מול כל רשות בנפרד.
בנוסף, הדוח מגלה כי מתוך תוספת של 95 תקני כוח אדם לאגף השיקום רק 63 תקנים אוישו בפועל. בדצמבר האחרון אמרה ראש האגף, לימור לוריא, בדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת כי 58 תקנים שהובטחו טרום המלחמה לא הגיעו מעולם.
"הנתונים בדוח המבקר הם תעודת עניות למשרד הביטחון ולדאגה לנפשותיהם של חיילנו", אומר נדב וירש, פעיל למען זכויות הלומי הקרב והלום קרב ממבצע צוק איתן. לדבריו חיילים ששוחררו פונים אליו במצוקה: ״לעיתים אין מענה טלפוני ביחידה לתגובות קרב או שלוקח זמן עד שיוצרים איתם קשר. רבים מהם כלל לא מודעים לזכויות המגיעות להם, חלק מתקשרים אליי בכלל ככתובת הישענות נפשית״.
נדב וירש: "הנתונים בדוח המבקר הם תעודת עניות למשרד הביטחון ולדאגה לנפשותיהם של חיילנו"
"הנהלת האגף ניצלה אחוזים מעטים מתקציבה וממשאבי כוח האדם שהוקצו לה, תוך זלזול בלתי נתפס בצרכיהם של הלומי הקרב״, אמרו במטה המאבק למען הלומי הקרב בתגובה לדו״ח המבקר. ״על מנכ"ל משרד הביטחון לקיים הבטחתו מלפני שנה להקים גוף חיצוני שיתכלל את בעיותיהם של הלומי הקרב. אי הקמתו היא עוד מחדל בשרשרת המחדלים בדוח המבקר".
במשרד הביטחון מנו בתגובה לדוח את הפעולות שנעשו מאז תחילת הלחימה, בהם טיפול מיידי לפצועים לפני תהליך ההכרה, העברת הוועדות הרפואיות לבתי החולים השיקומיים, הכרה יזומה ב-90 אחוז מהפצועים מיום האשפוז בבתי החולים, הקמת מרכז לסיוע ללא עלות בתהליך ההכרה, קידום חקיקת חוק הדיור והרכב והפנייה למסגרות טיפול אלטרנטיביות.
באשר לטענות העיקריות בדוח – היעדר מימוש התקציב והתקנים שלא אוישו – בחרו במשרד הביטחון שלא להתייחס.