"הערים שלנו לא שמות את האדם בלב התכנון", אומר דרור גרשון, אדריכל ומנכ"ל מרחב – התנועה לעירוניות בישראל, "אנחנו רואים את השגשוג העירוני כבסיס לשגשוג של החברה הישראלית, ולכן אנחנו רוצים להפוך את הערים למקום טוב לאנשים, תהליך שיוביל לשגשוגן".
"תחום העירוניות כולל בתוכו את כל ההיבטים של חיינו, ביניהם תחבורה, תנועה, ניידות ונגישות (האפשרות של כל אדם להגיע לכל מקום). בבסיס התחום, עומד עקרון מתן ההזדמנויות לאנשים, לכל האנשים. כרגע הערים מתוכננות עבור בעלי הרכבים בלבד, ולמי שאין רכב אין נגישות לכל הדברים שהעיר אמורה לספק".
לו היה הדבר תלוי בך, היית משנה את סדרי העדיפויות?
הרכב הפרטי אמור להיות אחרון ברשימה של תנועה במרחב הציבורי. הרחוב צריך לאפשר את כל גווני התנועות: הליכה, רכיבה, תחבורה ציבורית ונסיעה ברכב פרטי, אבל חלק גדול מחתך הרחוב מוקדש רק לרכב הפרטי ומעניק לו קדימות – הוא מקבל שלושת-רבעי מההשקעה. היחס בין שטח האספלט לשטח המדרכה נטול פרופורציה, כשמסתכלים על המרחב מנקודת המבט של הולך הרגל. ההסתכלות על הרחוב כיום כאילו נעשית דרך עיני נהג הרכב, ולא דרך עיניים אנושיות.
העיניים האנושיות הן אלו של הולכי הרגל?
אנחנו רואים כל אדם כמכלול: הולך רגל, רוכב, נוסע בתחבורה ציבורית, ונהג. לא רק הולכי רגל ורוכבים הם קהילה, גם נהג הופך להולך רגל כשהוא יוצא מהאוטו. הולכי רגל לא רק הולכים – הם יושבים, עומדים, קונים. כאן שמים על המדרכה את כל המכשולים: פחים, עמודים. אפילו מעברי החצייה כרוכים בהנמכה של המדרכה אל גובה הכביש. על מנת לחצות, ההולך צריך לרדת ממנה ולעלות בחזרה. באותה מידה, ניתן להגביה את הכביש במעברי חצייה. כלומר, ליצור רצף של המדרכה שלא נקטע במקום המפגש עם הכביש.
האם התכנון הזה לא נובע מהעובדה שרכב הוא הכלי הכי פחות גמיש לזגזג בין מכשולים?
לא אכפת לי, שלא ייסעו ברכב. בתוך מרכזי ערים, הרכב הוא האחרון שמעניין אותי.
צילום: Or Hiltch
מה בנוגע לאופניים?
אופניים הם כלי תחבורה, והיו צריכים לקבל מקום משלהם על חשבון האספלט של המכוניות, ולא על חשבון המדרכה של הולכי הרגל. קחי לדוגמה את הטיילת בתל אביב, שם סללו שביל אופניים על שטח שהיה לפני כן כביש, והתנועה לא ניזוקה.
באנגליה יש חלל משותף, רחוב בלי כביש או מדרכה – כולם באותו החלל, וזה עובד. אבל אם אין חלל משותף, צריך לקחת מהאספלט, לתת לרוכבי אופניים, ולהשאיר את המדרכה לאנשים. התפיסה בכל העולם היא שהאופניים הוא כלי תחבורה, שצרך לחיות יחד עם המכונית על הכביש, במסלול מוגן משלו כי הוא הרבה יותר חשוף.
האם אפשר ליישם את התכניות האלו על ערים קיימות בארץ?
צריך לעבוד עם חתך הרחוב הקיים; למה עושים רכבת תחתית, ולא מפתחים את התחב"צ מעל פני השטח? בגלל שצעד כזה ינגוס בשטח המיועד לרכבים. אדרבה, צריך לעשות לרכב חיים לא נוחים, וכך לעודד אנשים להשתמש בתחבורה ציבורית.
יש פרטנר בקרב הרשויות או משרד התחבורה?
מול רשויות מקומית אנחנו עוסקים במודעות ובניסיון לשכנע בגישה שלנו. התחלנו לעבוד מול משרד התחבורה, כדי להזיז גם אותם. שם אנחנו נתקלים בשתי בעיות: האחת, תפיסות מיושנות. הם עדיין תקועים בהעדפת הרכב של פעם. השנייה, הסתכלות צרה מתוך האינטרס הכלכלי של המדינה שמרוויחה מסים מכל רכב, ומרוויחה גם מצריכת דלק. היא לא רואה את התמונה במונחים של בריאות ורווחת הציבור. ניתן היה לצמצם את התחלואה ואת הזיהום, את ההשמנה הנגרמת כתוצאה מישיבה ברכב, את בזבוז הזמן בפקקים. גם המתכננים תקועים ומתכננים רחוב לפי צרכי המכונית, איך היא תגיע יותר מהר והכי בנוחות?
אפשר לכמת את השטח שתופסת מכונית מול אמצעי תחבורה אחרים?
אורכו של אוטובוס הוא כ-20 מטר, ונוסעים בו 50 איש. 50 מכוניות היו נמשכות על פני כ-100 מטר. מכונית פרטית תופסת כ-10 מ"ר, כאשר אותו המרחב יכול היה להכיל 10 זוגות אופניים. אבל האופניים עדיין לא מוגדרים כאמצעי תחבורה יומיומי אצל רובנו, לכן אפשר לפלח את קהילת הרוכבים, הם בדרך כלל אנשים עם מודעות גבוהה לסביבה, או שהם בוחרים באופניים מתוך התנגדות עקרונית למכונית, או שהם עושים ספורט. מרבית האופניים בכל הערים היא מין רשת טיולים, לא מתייחסים אליהם כאמצעי תחבורה עירונית.
עוסקים בפילוח של קהילת הולכי הרגל?
לא. הולך רגל הוא אדם ויש לו רצונות אנושיים: הוא רוצה שהדרך תהיה מעניינת, לא ללכת כל הזמן ליד קיר חלק. הוא רוצה לפגוש עוד אנשים, הוא רוצה צל, ספסלים שעליו אפשר לנוח. הוא מחפש מורכבות, כלומר צריך לאפשר יותר דרכים מגוונות ממקום למקום, באמצעות צמתים. טווח ההליכה הוא 500 מטר, וצריך להתכונן אליו בהתאם.
הדברים הם די פשוטים, אלו הרצונות שלנו כבני אדם. אם אנחנו מבינים את היכולות והרצונות שלנו בתור אנשים, זה נורא קל לתכנן. אם יהיו תשתיות, אנשים ישתמשו בהן. הכמות המוגברת של אופניים נובעת מזה שהתחילו ליצור תשתיות. ממש כשם שהעלייה במספר המשתמשים ברכבת נובעת משיפור התשתית. נייצר ביקוש על ידי הטבת התשתיות, זה אף פעם לא פועל להפך.המתח בין האנשים שמשתמשים במרחב הציבורי נוצר אך ורק כי התשתית כיום לא טובה.
