איור: טל גרנות
באפריל 2014 יצאה מ', תושבת יפו, לסיבוב בשכונה. "זה היה בשבת בבוקר", היא מספרת. "ברחוב מתחת לבית שלי ניגש אלי בלש. הוא אמר לי 'היי' וישר הציג לי תעודה וביקש שאזדהה. הוא קרא במכשיר קשר לחברים שלו ובאו עוד שני בלשים ברכב לא מסומן. הוא אמר לי שאני מעוכבת ושאלתי מה זה אומר. הוא אמר לי את החשד, השחתת סמל. הוא ביקש כמה פעמים את תעודת הזהות ואמרתי לו שאין לי. הוא רצה לקחת את הטלפון שלי אבל לא נתתי לו אותו. שאלתי אותם מה יקרה אם אני לא באה איתם עכשיו. בשלב הזה הם הקיפו אותי, שלושה גברים. הבנתי שאוספים אותי למשטרה, ללא נודע, ונכנסתי איתם לאוטו. שניים ישבו איתי מאחורה ואחד נהג ואז לקחו אותי לתחנה".
המעצר של מ', שמעולם לא נעצרה לפני כן, אינו סיפור ייחודי. על פי הערכות המשטרה, בישראל מתבצעים כ-180 אלף עיכובים בשנה ושליש מהם מסתיימים במעצר. עשרות אלפי עצורים ישהו במה שנקרא "מעצרי ימים" – מעצר ללילה לפחות, לצורכי חקירה, בטרם הגשת כתב אישום. על פי נתוני המשטרה, כנגד כ-70 אחוז מהעצורים כלל לא יוגש כתב אישום.
הצפנו אותם בכתבי אישום
כדי להבין את הזינוק העצום במעצרים בישראל צריך לחזור כמה שנים אחורה. ב-2007, בעקבות בריחתו של האנס בני סלע שנה לפני כן, החלה רפורמה ארגונית בטיפול בעצורים, ובמסגרתה הועברה האחריות על בתי המעצר, העצורים, והובלת העצורים ממשטרת ישראל לשירות בתי הסוהר.
מחקר משותף של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה העברית מציין כי "ההיגיון של הרפורמה היה להפוך את שב”ס לארגון כליאה ארצי, שיחזיק תחת חסותו הן אסירים שפוטים והן עצירים, ויתמחה בשמירה על זכויות הכלואים וביטחונם. במקביל, התוכנית נועדה לאפשר למשטרה להתמקד במלחמה בפשיעה ובאכיפת החוק ולא בשינוע עצורים, החזקתם ודאגה לצרכיהם".
אלא שהמחקר, שעיקריו פורסמו ב"הארץ" לפני כשנה, מצא שלצד עלייה דרמטית במספר העצורים שהוחזקו במתקני הכליאה (עליה של 13 אחוז במספר המעצרים ושל 23 אחוז במשכם), נרשמה בשנים 2011-2010 עלייה של כ-2 אחוזים בשיעור העצורים ששוחררו לאחר שלא נמצא בסיס להגיש נגדם כתב אישום. בתגובה לאותה כתבה מסרה המשטרה כי "הנתונים… ככל הידוע לנו, אינם מדויקים". אלא שמסמכים פנימיים של המשטרה שהועברו לבקשת האגודה לזכויות האזרח מראים כי אכן היתה ירידה של 2.3 אחוזים במספר כתבי האישום שהוגשו בין 2008 ל-2011.
בשנים האחרונות פועלת המשטרה במרץ לשיפור תדמיתה בקרב האזרחים. אחד האמצעים לכך הוא הגדלת מספר המעצרים עד תום ההליכים (המחויבים באישור של שופט), שהם, להגדרתה "אינדיקציה לאיכות ההתמודדות עם הפשיעה החמורה".לכן, כשהמפכ"ל יוחנן דנינו התייצב במרץ 2014 לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה שעסק בהתגברות הטרור הפלילי בערים, היה חשוב לו להדגיש את תכנית "מפנה", שיזם ושיצאה לדרך בשנת 2012, ומטרותיה הן "מתן שירות מיטבי לאזרח שומר החוק, הגברת ההרתעה כנגד העבריינים על ידי הגדלת סיכויי העבריין להיתפס והעמדת השוטר במרכז". מטרת העל, לדברי המפכ"ל, היא "חיזוק הביטחון האישי של התושבים והעלאת אמון הציבור במשטרה".
"מאחר וקבענו את זה כיעד משטרת ישראל רצה קדימה", אמר המפכ"ל בדיון. "אנחנו בשנתיים האלה הגשנו אלפי כתבי אישום יותר… אם אתה היום תתקשר לשופטים ולפרקליטים ולשירות בתי הסוהר ותדבר אתם, אתה תגלה את מה שקורה עכשיו. אנחנו הצפנו אותם בכתבי אישום, הם כרגע לא עומדים בעומס. הם צריכים יותר שופטים והם צריכים יותר מקומות כליאה".
עוד אמר המפכ"ל: "אני אתן לכם דוגמה: מעצרים עד תום ההליכים. מי נעצר עד תום ההליכים? עבריין מסוכן… אנחנו ב-2010 ו-2011 עצרנו 36,029 עצורים עד תום ההליכים, בשנים 2012-2013 עלינו ל-45,215 מעצרים עד תום ההליכים".
במסגרת הסקירה שחרר דנינו גם עקיצה לעבר גופי התקשורת, ובראשם עיתון "הארץ", שההתכתשות איתו הפכה לפומבית כמה חודשים קודם לכן. "אני חושב שההישגים הם מרשימים ואני גם חושב שבראייה היסטורית התקופה הזאת תיחשב מהתקופות היותר מוצלחות של משטרת ישראל. לכן אני אומר לכל המלעיזים: לכו ללמוד את העובדות כי לצערי אנחנו בהרבה מקומות נוהגים בשטחיות והעובדות פחות מעניינות אותנו".
מעצר הוא כלי הרתעה
ב"הארץ" קיבלו את הצעתו של המפכ"ל והחליטו לבדוק את העובדות. שבוע אחרי הופעת המפכ"ל בכנסת הביא כתב המשטרה של העיתון יניב קובוביץ' שורה של מקרים שבהם אנשים הוחזקו במעצר עד תום ההליכים, למרות שלא היתה סיבה אמיתית לעצור אותם.
למשטרה ולבתי המשפט אין נתונים מפולחים ומדויקים בנוגע לבקשות הארכת המעצר, ולכן קשה לדעת כמה מהעצורים שמעצרם מוארך הם באמת ברף הגבוה של המסוכנות (עבריינים עם תיקים קשים של אלימות, מוסר ומין). אבל על פי נתוני המעצרים הכלליים של המשטרה, 34 אחוז מהמעצרים ב-2012 ו-35 אחוז מהמעצרים ב-2013 היו בעקבות עבירות על הסדר הציבורי שלרוב נמצאות ברף הנמוך ביותר של מסוכנות.
היעדר נתונים מדויקים וחוסר השקיפות של המשטרה הן בעיות ידועות, ולא רק גופי התקשורת מתלוננים על כך. בדצמבר 2013 העידה בכנסת ד"ר אראלה שדמי, סוציולוגית המתמחה בחקר במשטרה ולשעבר סגן ניצב במשטרת ישראל, כי "כשאני בתור חוקרת מבקשת מידע מהמשטרה, אני לא מקבלת, ולא רק משום שאני ד"ר אראלה שדמי. זה קורה גם לפרופסור מימי אייזנשטט, אחת החוקרות הבכירות בארץ".
אבל הבעיה היא לא רק בחוסר הנתונים אלא גם בסתירות בין המספרים השונים שהמשטרה מפרסמת1. בתגובה לכתבה ב"הארץ" שהראתה כי המשטרה מוסרת נתונים סותרים בנוגע למספרי העבירות, נמסר מהמשטרה כי "מערכת רישום התיקים של משטרת ישראל הינה מערכת דינמית וחיה… במצב זה, באופן טבעי יש שינויים בכמויות התיקים לאורך השנים; תשתית הנתונים שעליה התבססה הסטטיסטיקה המשטרתית עד שנת 2012 שונה מזו של היום, בשל שדרוג המערכת. השינויים בתשתית שינו חלק מהתובנות של הספירה וכן את צורת ההצגה של חלק מהנתונים. הסטטיסטיקה המשטרתית משרתת את משטרת ישראל שנים רבות והנתונים בה נכונים ותקפים". אך גם אם נניח שטבעי שיהיו שינויים מסוימים בנתוני הפשיעה – סיווגי תיקים משתנים, חקירות נסגרות, נאשמים מזוכים – עדיין קשה להסביר את הפערים המשונים בנתונים שנמצאים שנה אחר שנה.
בעיה נוספת היא שבעצורים עד תום ההליכים נספרים גם "מעצרים עד החלטה אחרת". חוקר בכיר בתחום מסביר כי "לפעמים בבקשת מעצר עד תום ההליכים אי אפשר להכריע בבקשה בדיון הראשון. למה זה קורה? הכי נפוץ, הסנגור מבקש זמן כי הוא לא הספיק לעבור על חומר החקירה. אבל הרבה פעמים, לאחר מכן, אותו אדם ישתחרר ממעצר".
עורכת דין שעוסקת בתחום אומרת כי "במידה ויש עומס על שירות המבחן אנשים מבלים שבועות במעצרים מכיוון שנדרשים תזכירי מעצר. חייבים פילוח של מעצר עד תום ההליכים, ומעצר עד החלטה אחרת הוא סוג של מעצר שווא. המעצר אמור להיות כלי לקידום פני סיכונים בלבד ויש בו כרסום מאוד משמעותי, הוא הופך לכלי הרתעה".
לא מתסכל. מזעזע
גם בדיון שנערך ביולי 2013 בוועדת הפנים ניסו חברי הכנסת לקבל נתונים מדויקים, כדי להבין כמה מהעצורים שמובאים בפני בית המשפט אכן מקבלים את אישור השופטים ואלה מורים על הארכת מעצרם, וכמה הוחזקו במעצר לשווא. היועץ המשפטי של בתי המשפט ברק לייזר הסביר כי הוא אינו יכול לספק מספרים לוועדה מכיוון ש"מרבית הבקשות – לא מרבית, אבל חלקן הגדול של הבקשות לשחרור – בעצם מוגש דה-פקטו בבקשה פורמלית להארכת מעצר, ולכן כל מה שאני יכול להסתפק זה בהערכות, בנתונים שאני יכול רק להעריך אותם. אני יכול למדוד בקשות לשחרור, שגם הן כשלעצמן רבות מדי".
חברי הכנסת שנכחו בדיון בוועדת הפנים התקשו להסתיר את תדהמתם מנתוני המעצרים שהוצגו בפניהם, ושכמה חודשים מאוחר יותר יתגאה בהם המפכ"ל. "אני מוכרח להגיד, יש משהו במספרים – גם את משה וגם אותי מתסכל", אמר ח"כ ישראל חסון לנציג המשטרה. "לא, לא מתסכל. מזעזע", קטע אותו ח"כ משה פייגלין. "אתם מדברים על 3 אחוזים מהאוכלוסייה שנעצרים כל שנה", המשיך חסון, "חבר'ה, זה מטורף… אתם מבינים את המספר?". תת-ניצב אפרים ברכה, נציג המשטרה לא הבין. "מה לא ברור? למה יש בעיה עם זה?" שאל.
מי שראו במו עיניהם את ההשלכות של "הצפת" מתקני שב"ס בעצורים, כמו בחזון דנינו, הם אנשי הסנגוריה הציבורית2 שמתריעים שוב ושוב בשנים האחרונות על המצב הקשה. עו"ד רענן גלעדי מהסנגוריה הציבורית אמר בדיון כי "הערכות שלנו ששליש מהעצורים זה עצורים מיותרים, עצורי לילה מיותרים שהובאו עם בקשות שחרור לבתי המשפט… מדובר על אלפי עצורים מיותרים בשנה… בהנחה שההערכות שלנו נכונות, כוללים קטינים, כוללים אנשים שאלה מעצרים ראשונים שלהם, שלא חוו את חווית המעצר עד כה אף פעם. הפגיעות הן כמובן מאוד קשות. גם בזכות החוקתית לחירות, לפעמים זה גורר טראומות נפשיות לכל החיים, דברים שאפשר למנוע אותם… כל ההתנהלות הזאת היא לא רק בלתי תקינה והיא לא רק פוגעת בזכויות, היא גם בלתי חוקית… קצין משטרה שיכול לשחרר בתחנה, הוא חייב לשחרר בתחנה לפי החוק – גם לפי חוק המעצרים וגם לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו…. לכן, המשטרה במקרה הזה פשוט מפרה את החוק באופן מהותי במשך שנים". מלבד עצם המעצר, חשוב לזכור שהתנאים הקשים שבהם מוחזקים העצורים מוסיפים לחוויה הקשה.
מדיניות מעצרים מוגברת
למרות הצהרות המפכ"ל שמדיניות המעצרים מובילה לכליאה של עבריינים מסוכנים, נדמה שהצמיחה הדרמטית בעיכובים ומעצרים פוגעת בראש ובראשונה באוכלוסיות המוחלשות ובמיעוטים. מאז גלי המחאה ב-2011 הולך ומחריף המתח בין קבוצות אוכלוסייה שמבקשות למחות על מצבן לבין המשטרה. כך, יותר משליש מהמעצרים נוגעים לעבירות על הסדר הציבורי בעוד שעבירות אלו הן רק כרבע מסך ה"פשיעה המדווחת" (כלומר כל פשע שהמשטרה מקבלת עליו קריאה או מטפלת בו). עבירות על הסדר הציבורי כוללות, על פי המשטרה, הכשלת עובד ציבור או שוטר, תקיפה, קטטות והפרעות ברחובות ובמוסדות, איומים, שוחד, התקהלות או התאגדות, מטרד רעש וחסימת דרך, הסגות גבול וגם עבירות כנגד חוק הכניסה לישראל. כך מסביר עורך דין פלילי עוד חלק מהעלייה במספרי המעצרים: "תבקש לראות כמה מעצרי שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) נרשמו. שם הכי קל לעשות מעצרים עד תום ההליכים".
נקודה נוספת עולה מדברים שאמרה אושרה קנצפולסקי, הממונה ארצית על ייצוג אסירים במשרד המשפטים, במהלך דיון שנערך בפברואר 2014 בוועדה לפניות הציבור בכנסת: "חשוב לדעת מבחינת הנתונים שמאז שהאחריות למערך הכליאה עברה לשב"ס יש מחקר שאומר שמאז מספר המעצרים עלה, עצם העברת האחריות היא פרמטר של רמת המעצרים. יש כאן מדיניות של מעצרים מוגברת, מדיניות של מאסרים וענישה מוגברת למרות שרמת העבריינות יציבה ובעבירות מסוימות אפילו יורדת. כמו שנאמר גם על ידי כבוד חבר הכנסת, אחוז ניכר מהחקירות בכלל לא מגיעות לידי כתב אישום".
תגובת דובר משטרת ישראל
"סוגיית הנתונים:
לעניין פערי הנתונים בשנתון, ככל הנראה מדובר בפערים הנובעים ממשך הזמן הארוך הדרוש להפקת הנתונים ועדכונם תוך כדי הפקתם. לפער זה נמצא פתרון טכנולוגי רק לאחרונה והוא ייושם בעת הפקת השנתון הבא. פערי הנתונים בין השנתון ל'מפנה' נובעים משוני בסיסי ומהותי המתבטא בסוג הנתונים הנכללים בהם".
"סוגיית המעצרים:
נבקש להבהיר כי הבאה בפני שופט נדרשת בכל מקרה שבו התנאים המבוקשים לשחרור מצויים בסמכות בית המשפט בלבד וכן במקרים שבהם נדרש ערב צד ג׳ שהגעתו מתעכבת. כליאת חשוד והבאתו לבית המשפט מבוססת על שיקולים מקצועיים וחקירתיים בלבד ואין בשום אופן בשחרורו של חשוד בבוקר למחרת כדי להעיד על כך שמעצרו יכול היה להימנע. לצד זאת נציין, כי בשנים האחרונות חלה עליה ניכרת בהיקף השחרורים בערבות בתחנות המשטרה, לרבות בערובה כספית באמצעות אמצעי גביה שהותקנו בתחנות וכן כי מבוצעות כל העת בקרות, הכשרות ורענונים בנושא. כל המקרים בהן מושמעת ביקורת שיפוטית, בנושא זה ובכלל, נבחנים ומופקים מהם הלקחים כנדרש. אגב זאת, נציין כי לא ברור על מה מתבססים הנתונים המופיעים בפניה".
"סוגיית מסירת מידע למחקרים:
לא ניתן מטבע הדברים להתייחס לגופו של המחקר הספציפי, שכן לא נמסרו לנו פרטים על אופי הבקשה שהוגשה בעניינו. נדגיש כי משטרת ישראל פועלת בכפוף לחוק חופש המידע ובשקיפות ראויה. יחד עם זאת נציין כי מסירת נתונים ומידע נשקלת באופן מקצועי וענייני תוך איזון מיטבי בין זכות הציבור לדעת וערך השקיפות לבין זכויות, ערכים ואינטרסים ציבוריים נוספים המחייבים את המשטרה".