מוחמד תאמאלת, עיתונאי ובלוגר בריטי-אלג׳יראי, מת אמש בכלא האלג׳יראי. תאמאלת נעצר ב-27 ביוני השנה ליד בית הוריו באלג׳יר והחל בשביתת רעב כבר ביום מעצרו, שביתה שהסתיימה במותו עקב סיבוכים רפואיים. ב-2 באפריל פרסם העיתונאי שיר בפייסבוק ובבלוג שלו בו הוא משמיץ את הנשיא, עבד אלעזיז בוטפליקה. הוא הואשם בהעלבת הנשיא וביולי חל משפטו.
תאמאלת, בן 42, התגורר באנגליה מאז 2002 והיה מבקר חריף של המשטר האלג'יראי. בבלוג שלו, א-סייאק אלערבי (ההקשר הערבי) ובמקביל בדף הפייסבוק שלו מופיעים צילומים של אנשי מפתח באלג׳יריה, אותם הוא מאשים בגניבה ובמנהל לא תקין. התבטאויותיו היו שנויות במחלוקת הן בגלל הסגנון והן בגלל התכנים, חלקם מיזוגנים ואנטישמים. כל הפעילות בבלוג ובפייסבוק נפסקה עם מעצרו ביוני, אבל שניהם עדיין באוויר.
החוקה האלג׳יראית, כפי שעודכנה ב -7 במרץ, מבטיחה את הזכות לחופש ביטוי וקובעת כי חופש העיתונות אינו כפוף לצנזורה וכי על עבירות לא יחול עונש מאסר. עם זאת, על מנת לעקוף את התקנה הזו בחוקה, הפעילו השופטים סעיף אחר על פגיעה בנציג ציבור רשמי, ותאמרלת נמצא אשם ונידון לשנתיים מאסר בפועל ולקנס של 200,000 דינר (כ-1,800 דולר).
"לא כולאים אנשים על דעותיהם, לא משנה כמה הן מבחילות". מוחמד תאמאלת, צילום: פייסבוק
מרשות בתי הסוהר האלג׳יראית נמסר שהוא נפטר מזיהום בריאות, שהתגלה לפני מספר ימים. תאמאלת, שסבל מסוכרת, אושפז כבר באוגוסט לאחר שמצבו הבריאותי התדרדר ומספטמבר עד מותו הוא שהה בטיפול נמרץ, מחוסר הכרה. מתחילת מאסרו התנהלו מערכות לשחרורו על ידי אמנסטי ועל ידי ארגון עיתונאים ללא גבולות, אך לשווא. אמנסטי קראה היום לחקירה עצמאית ושקופה של נסיבות מותו.
״כן, הוא היה אידיוט״, סיפר אתמול למערכת "המקום" יניס, במאי אלג׳יראי צעיר, ״ויעידו על זה אנשים שהכירו אותו ואת כתביו. אבל הוא היה רק אידיוט וכולנו אידיוטים בצורה זו או אחרת ולאידיוטים לא מגיע ללכת לכלא ולמות בשביתת רעב. הוא לא רצח מאמינים צעירים בשידור חי, הוא לא מעל בכספים שמיועדים לחקלאות או לתחבורה, הוא לא קרא לרציחתו של סופר. ועכשיו כולנו, כל האידיוטים צריכים לפחד: אנחנו חיים במדינה בה אוסרים אידיוטים".
״הוא היה איסלאמיסט, סקסיסט, אנטישמי- כל היסטים הכי גרועים, אבל לא הגיע לו לשבת בכלא ולא למות ככה. לא כולאים אנשים על דעותיהם, לא משנה כמה הן מבחילות", הוסיף. ״אנחנו אף פעם לא יודעים כאן מתי מסוכן להשמיע דעות אופוזיציוניות ומתי לא. לפעמים השלטון מתעלם לגמרי ולפעמים נכנס בכוח במתנגדים. זה נורא מוזר ומאד מפחיד. אנחנו לא ממש מבינים מה קורה״, הוא צוחק במרירות.
עבד אלעזיז בוטפליקה (משמאל) עם נשיא ברזיל לולה דה סילבה, 2005. צילום: Ricardo Stuckert/PR ,CC BY 3.0
חופש העיתונות באלג׳יריה לא מובן מאליו. עלפי ארגון עיתונאים ללא גבולות, ב"יום חופש העיתונות" במאי 2014, זמן קצר לאחר בחירתו מחדש, אמר הנשיא בוטפליקה: "לא אחסוך כל מאמץ כדי לבסס ולהרחיב את חופש הביטוי״. עם זאת, תקשורת עצמאית במדינה עדיין נתונה למתקפה ישירה ועקיפה. מעיתונים יומיים ביקורתיים כלפי הממשלה, כגון אל ווטן, נשללו הכנסות לאחר שמפרסמים נסוגו פרסום פתאום בלחץ הממשלה. שליטת המדינה ברשתות ההדפסה וההפצה מספקת מנגנון לצנזור כמה עיתונים כמו אל פאג'ר, עליו נאסר להדפיס במשך חודש בשנת 2014. אירועים בולטים אחרים כוללים את סגירת ערוץ אלג׳זירה וערוץ אל ווטן באפריל ובאוקטובר 2015, ואת עונש המאסר שהוטל על הקריקטוריסט ג׳ניש טהר בנובמבר 2015, על קריקטורה בעניין ייצור גז בסהרה, בה כיכב הנשיא בוטפליקה.
למרות זאת, מרגע שיצאה הידיעה על מותו של תאמאלת, ניתן לקרוא תגובות קשות בחלק מגופי התקשורת האלג׳יראים וברשתות החברתיות. עיתונאים עצמאיים ופעילי רשת מאשימים את המשטר בריקבון מוסרי ובהרס המרקם החברתי והחוקי. הם טוענים שמאסרו של תאמלאת, שהוקיע את עוולות המשטר ואת שחיתויותיו, הוא מגוחך כשהאשמים האמיתיים הם חברי הממשלה המושחתים שגונבים כסף מהציבור, מערכת המשפט הרקובה שמתעלמת מפשעיהם והתקשורת הממשלתית שמשתיקה את הנושאים האלה.
התבטאויות שנויות במחלוקת, דימוי מתוך הבלוג של מוחמד תאמאלת
״הרשויות הפוליטיות, הביטחוניות והמשפטיות באלג'יריה לא יכולות להסתתר מאחורי עלה התאנה בדמות הודעת רשות בתי הסוהר ולהכחיש את העיקר: אדם שנאסר על דעותיו מת בעקבות שביתת רעב״, כותב אדלן מדי, עיתונאי לשעבר באל ווטן. ״הרשויות האלה אחראיות ישירות למוות הטרגי הזה: במצב הנוכחי של החברה האלג׳יראית ויחסי הכוחות בה הן לא מחויבות לתת את הדין, אבל מבחינה מוסרית האחריות מוטלת עליהן. הפחדנות של כמה מאמצעי התקשורת האלג’יראית מביאה אותם לפקפק במעמדו העיתונאי של תאמלאת, לקרוא לו משוגע או פושע. במאה עשרים ואחת לא נדרשת תעודת עיתונאי או השתייכות לעיתונות הפרטית באלג'יר: קהילת פייסבוק והשפעות אחרות ברשתות חברתיות נמצאות כאן כדי לומר כי העידן הזה חלף. גבר מת בכלא בעקבות שביתת רעב, משום שמדינת אלג'יריה, ריבונית וכל כך יציבה, מוחלשת על ידי סרטון או שיר סאטירי. זו אינה מדינה: זוהי בגידה ברעיון של אומה. ומה נשאר? הכאב של המשפחה. אני מתנצל על כך שנשכח בכלא. על כך שנמסר לקיסרים של כישלונות קטנים, נוכלים קטנים בחליפות ומשואות מסתובבות״.