או או
או או או או
או או או
או או או או או
או או או או
יגאל יגאל יגאל עמיר
מלים: אוהדי בית"ר ירושלים.
מושר למנגינת "רכבת לילה לקהיר" של "משינה".
ביום שני בערב, יום הזיכרון ליצחק רבין, התקיים משחק ליגה בין מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים. את המשחק אירחה הקבוצה התל-אביבית באצטדיון בלומפילד. לא הלך לה, למכבי, והתוצאה בסוף היתה 4:2 לטובת הקבוצה האורחת. כאוהד הפועל, לא ממש אכפת לי מי מהן מנצחת. הייתי מעדיף ששתיהן יפסידו. אבל הפואנטה של המשחק הזה לא היתה התוצאה, אלא שיר העידוד ליגאל עמיר ששרו אוהדי בית"ר במשך המשחק.
שירי אוהדים הם לא יצירות מופת ולעתים קרובות כוללים לא מעט קללות ודברי נאצה. דרושה מידה לא קטנה של היתממות כדי להכחיש שגם הקבוצה שאתה אוהד חוטאת בזה. להפועל תל אביב, הקבוצה שלי, יש השורות האלה:
בית"ר אנאלפבתים, מכבי חזירים,
אני תמיד אוהב את השדים האדומים.
או את השיר המבחיל:
שמעון מזרחי, תתאבד כבר,
אני שונא את מכבי תל אביב.
למכבי תל אביב יש שירים משלהם. הנה כמה דוגמאות:
הפועל זונה,
הפועל זונה,
הפועל מוצצת לכל השכונה.
או את היצירה החדשה לעונת 2015/16:
הפועל טבעונים,
הפועל טבעונים,
הם לא אוכלים חיות,
הם רק חוטפים מכות,
ואוהבים בנים.
גם לאוהדי בית"ר ירושלים יש שירים משלהם. בין השירים שהם אוהבים לשיר אפשר למצוא את היצירה:
הנה היא עולה,
הקבוצה הגזענית
של המדינה.
או את העיבוד המקורי שלהם ל"חנה'לה התבלבלה":
יש קבוצה אחת בכל הליגה שאין בה ערבים,
זאתי לא הבועל, זאתי לא מכבי, זאתי הקבוצה שלי,
השכונה התאסלמה, השכונה התאסלמה, השכונה התאסלמה,
השכונה התאסלמה הבועל ערבים אני שונא ת'אדומים!
במשחק שנערך ביום שני הם שרו את אחד השירים הקבועים שלהם שקוראים בשמו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. השיר מצטרף לעוד אחד מהשירים הקבועים של האוהדים:
ברוך גולדשטיין נשמה,
יגאל עמיר תודה רבה.
כל ערבי שנהרג,
בשבילי זה יום של חג.
כל הליגה על הזין של בית"ר.
בית"ר ירושלים קבוצה שונה. בית"ר חרטה על דגלה את הסיסמה "בית"ר טהורה לעד", כשהכוונה היא שלעולם לא ישחק שחקן ערבי בקבוצה. הקריאות "מוות לערבים" נשמעות בכל משחק של הקבוצה, בייחוד אם בקבוצה השנייה יש שחקן ערבי. הרבה כבר נכתב על הגזענות של המועדון, על האלימות של ארגון האוהדים "לה פמיליה" ועל הסכנה של אוהדים אלה לאוהדי קבוצות אחרות.
הסכנה מתבטאת בהשלכת אבנים על מכוניות ועל אוטובוסים של אוהדים, מארבים אחרי משחקים במגרשי החניה, מכות בידיים ובקרשים ולאחרונה אף מארב מתוכנן בפלורנטין לאוהדי הפועל תל אביב. המארב הסתיים בתקיעת פטיש טפסנים בראשו של אוהד הפועל, שהובהל לבית החולים במצב קשה.
ההתנהלות הגזענית של המועדון והאלימות של אוהדיה הן סוגיות שעולות לדיון ללא הרף וההתעלמות של מנהלת הליגה, ההתאחדות לכדורגל, משטרת ישראל וממשלת ישראל מאפשרת לה להמשיך באין מפריע. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלא בחל לתקוף השבוע אישית עיתונאי שפרסם את תמונתו במדי חייל נאצי, והתרעם על ההסתה כנגדו, לא נשמע ולו פעם אחת בעניין ההסתה הבלתי פוסקת שבאה מתוך קבוצת הכדורגל הבכירה של הבירה. שרת התרבות והספורט מירי רגב, שמעלה פוסטים בפייסבוק על כל החלטה של בג"ץ שאינה מוצאת חן בעיניה, גם אם אינה קשורה לענייני משרדה, לא מצאה לנכון לפעול בצורה אסרטיבית נגד הקבוצה או אוהדיה.
לשיר שירים בשבחו של יגאל עמיר ביום הזיכרון ליצחק רבין זה משהו שהדעת אינה סובלת. התגובה למעשה כזה צריכה להיות מהירה וחד משמעית, בייחוד בזמנים שהאלימות ברחוב חוצה גבולות וקווים אדומים.
הידיעה על התנהלות אוהדי בית"ר לא הצליחה לחרוג מעבר לאתרי הספורט ושרת התרבות והספורט לא טרחה לייחד למעשה המבחיל הזה קריאה פומבית או פוסט בדף הפייסבוק שלה. זה מצטרף לתגובתה הרפה בכל הקשור לאלימות ולגזענות של הקבוצה ואוהדיה בחודשים מאז שמונתה לתפקידה. מתקבלת התחושה הקשה שאין לה עניין להתעמת עם מי שנתפסים כקהל בוחריה, גם בעניינים עקרוניים כאלה.
מנתניהו קשה לצפות להתייחסות לעניין. הוא הרי זה שעמד על המרפסת בכיכר ציון ולא שמע את הקריאות "מוות לרבין", "בדם ואש את רבין נגרש" ולא ראה את הכרזות שבהן הוצג רבין כחייל אס-אס. נראה שהוא ימשיך לא לשמוע, לא לראות ולא לדבר, במיוחד כשמדובר באדם זה או אחר, כפי שקרא לפני כמה ימים לראש הממשלה שנרצח.