לא מציאה החולצה האדומה, נשבע לכם.
הפועל שוב הפסידה, זה מובנה. גם ליברפול לא מצליחה להתרומם. וביי ביי לסטיבן ג׳רארד. שיט.
שתיים מתוך שלוש הקבוצות שאני אוהד מסבות לי ערימות של צער. שיט כפול ומכופל.
***
את ברצלונה אני אוהד עוד לפני שנהפכה למפלצת כדורגל. כשהייתי ילד, ריאל מדריד שלטה ללא עוררין. אבל זאת הקבוצה של המלך ואני לא בנוי לאהוד את הקבוצה של הממסד, ככה אני. להיות אוהד בארסה זה היה המשך ישיר של הלוזריות האינהרנטית שלי. שיחקתי כדורעף בהפועל סתריה, ליגה א׳, קיבלנו בראש ממכבי תל אביב ב׳ בכל מפגש. גם מקבוצת יבנה. בארסה לא היתה אופציה הרבה יותר טובה.
***
לכדורגל האיטלקי נחשפתי במלוא כוחו כשאבי רצון התחיל את קריירת השדרנות שלו בקול ישראל. על המקום, בלי שמץ של היסוס, פיתחתי אוורסיה לרצון ולקבוצות האיטלקיות, ששיחקו כדורגל טקטי משובח, משולב עם כסאח שלא היה מבייש את בית"ר ירושלים והפועל יהוד. הנבחרת היחידה ששנאתי יותר מאיטליה היתה נבחרת ארגנטינה.
***
למען הסדר הטוב: אוכל איטלקי לוקח אוכל ספרדי. בשר ארגנטינאי מביס בלי מאמץ על האש ברזילאי. הייתי חי ביוון שנה-שנתיים בכיף, אבל הכדורגל שלהם מגעיל. איך אני מת על הפרמייר ליג ובחיים לא אסלח לבריטים על עוולות הקולוניאליזם שלהם.
***
ככל שהלכה והתקרבה אמש השעה 21:45, התברר שהרבה אנשים מתבלבלים. אבל ממש.
תהרגו אותי, אני לא מבין איך אפשר לאהוד את יובנטוס, עם הכדורגל האלים שלהם שבנוי על עבירות והתקפות מתפרצות, אבל היי, אני גם לא מבין איך אפשר לאהוד את מכבי תל אביב. נראה שמשהו לא בסדר אצלי, כי לא יכול להיות שרק אני נוסע במסלול הנכון וכל ההמונים נוסעים הפוך. אבל אני סוטה מהנושא, כי לאהוד את יובנטוס זה לא בלבול. זאת העדפה לגיטימית של קבוצה מעולה.
***
המון אנשים התבלבלו כאשר החליטו לאהוד את יובנטוס בגלל "הטיעון הקטארי". לפי הטיעון הקטארי, מכיוון שקטאר תומכת כלכלית בברצלונה – ומכיוון שיש קשר בינה לבין מימון של גופים פלסטינים מיליטנטיים יותר ופחות – בתור ישראלים, עלינו להתייצב נגדה ונגד הקבוצה הקטאלונית.
המטוס הקטארי של בארסה. צילום: aeroprints.com. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Wikimedia Commons
***
לא מעט מתומכי הטיעון הקטארי טענו בשבוע שעבר נגד הפוליטיזציה של הכדורגל, ונגד הדרישה הפלסטינית להוציא את ישראל מפיפ"א בגלל עוולות הכיבוש והיחס לספורטאים הפלסטינים. אותם קולות נשמעו יוצאים בבהירות נגד ה-BDS והחרם על ישראל.
***
ההתבטאות של נשיא אורנג׳ העולמית נגד הכיבוש ובעד הוצאת עסקיה מישראל לוותה בתגובה חריפה של הממשל, גינוי של הרבה מאזרחי המדינה מכל קצות הקשת הפוליטית – מה שזה לא אומר, הביטוי הלעוס הזה – ודיונים רבים בתקשורת ובמרחב האינטרנטי על הלגיטימיות של חרם פוליטי. בדיונים אלה נטען בהרבה מקרים שחרם תרבותי, אקדמי, אמנותי ומסחרי על ישראל אינו צודק, אינו ראוי ואינו כלי לגיטימי להשפיע על המצב הגיאו-פוליטי באזור. אל תקשרו את אלה עם פוליטיקה, היתה הקריאה הכללית.
***
הרבה מאלה שמתחו ביקורת על נשיא אורנג' קראו להילחם בהשמעת ואגנר בארץ (אסור להשוות, אני יודע), להחרים זמרים או אמנים שדעותיהם שמאלניות, לתמוך בהסרת התמיכה ממיזמים תרבותיים שמבקרים את מדיניות הממשלה ולסמן את ברצלונה, אחת הקבוצות האטרקטיביות בכדורגל העולמי, כקבוצה של תומכי טרור.
***
הבן הבכור שלי אוהד ברצלונה, אחיו אוהד ריאל מדריד. יש לי כל פעם קלאסיקו טעון בבית וקשה לי להיות מזוהה עם צד אחד בלבד. שיהיה בריא הילד עם הבחירה שלו. כל עוד הוא לא אוהד מכבי (לא, באמת, יש גבול לסובלנות שלי), שיבחר כל קבוצה. כל קבוצה. כל עוד הבחירה שלו עולה בקנה אחד עם האמת שלו.
***
קשה לי עם אנשים שיש להם אמת אחת ליהודים ואמת אחת לגויים, אמת אחת לימנים ואמת אחרת לשמאלנים. קשה לי עם אנשים שקוראים לחיילים בני 18 "הילדים שלנו" ויכולים ללכת ולחרב מסיבת סיום של ילדי פליטים או לשמוח כשהורגים ילדים פלסטינים. קשה לי עם מי שמתרעמים נגד חרם על התנחלויות ומוצריהן, אבל תומכים באי-השכרת דירות לערבים. קשה לי עם אנשים הטוענים שמי שמצביע נגד ישראל באירוויזיון (המוסד הטיפשי, הרדוד, המיושן והנוצץ הזה) הוא אנטישמי או אנטי ישראלי ושצריך להפריד בין אמנות (אם מתעקשים לקרוא לזה ככה) לבין פוליטיקה – אבל לא מחמיצים הזדמנות להצביע על קשרים כלכליים בין גופים תרבותיים או ספורטיביים לבין מקורות מימון פרו-פלסטיניים או סתם ערביים, לא עלינו. להוקיע אותם בצדקנות ובדציבלים של נזיר שמגן על פמוטי הזהב מרובין הוד.
***
תחליטו: או שיש קשר בין פוליטיקה להכל, או שאין קשר בין פוליטיקה לכלום. לא רק כשזה מתאים לכם. מבחינתי, יש קשר בין הכל להכל: ספורט, אמנות, תרבות, תעשייה, מדע, פוליטיקה וכלכלה. זה לא סותר את העובדה שווגנר היה מלחין בן זונה, שגונטר גראס כתב ספרים למות מהם, שוונסה רדגרייב היתה שחקנית בחסד, שרוג׳ר ווטרס כתב להרבה מאתנו את הפסקול של החיים ושברצלונה משחקת כבר קרוב לשני עשורים כדורגל מרנין. זה גם לא משנה את העובדה שלכל אחד הזכות להחליט אם הוא צורך מצרכים מסוימים או לא, מחרים מוסדות או ארגונים שמרגיזים אותו או מקדיש את זמנו לחשיפת עוולות וליקויים.
***
יש קשר בין הכל להכל. אתם רק צריכים להחליט שני דברים: באילו כלים אתם מודדים כל קטגוריה, והאם אתם עושים זאת בצורה עקבית גם כשלא נוח לכם. תחרימו, תגנו, תפעלו ותפגינו – אבל בשני הכיוונים. אם אתם מחרימים מישהו, תביאו בחשבון שזה לגיטימי שמישהו יחרים אתכם. לפני שאתם קושרים בין הכסף של קטאר למהות הספורטיבית והתרבותית של ברצלונה, אולי תבדקו את מקורות התמיכה הפוליטיים והכלכליים של בית"ר ירושלים, שלא לדבר על קהל אוהדיה והמסר הציבורי שלהם, על כל רבדיו.
***
בשורה התחתונה: 3:1 לברצלונה. הכדורגל הקבוצתי השמח ניצח. תאכלו דשא.
בתמונה: זברה יובנטינית אוכלת דשא