רביעי אחר הצהרים, אני בדרכי הביתה והסלולרי מצלצל. המספר חסוי.
"שלום, אני מדברת עם יאיר?"
"כן".
"מדברים מתחנת מסובים. תגיע לכאן מחר ב-13:00 לחקירה".
"על מה? מה פתאום?"
"אני לא יכולה למסור פרטים בטלפון".
"תראי, אני לא יכול מחר. אני עובד".
"תגיד בעבודה שאתה צריך ללכת למשטרה".
"לא יכול. חייב לעבוד מחר".
"אז בוא בשישי ב-8 בבוקר".
"לא רוצה. עם כל הכבוד, זה יום שישי. אם אני חייב לבוא, אבוא בראשון".
"דיר בלאק. או בשישי ב-8 או בשבת ב-8".
"סליחה, איך קוראים לך?"
"סנדי. תגיע בשישי או בשבת?"
"אגיע בשבת".
כעיקרון, אכלת אותה. צילום: שאטרסטוק
- יש כיוון לסילבסטר? – חננה מנסה לקנות סמים בטלגראס
- שתי דקות ואתה אזוק: כשהמשטרה עוצרת צרכן קנאביס ברישיון
חמישי, 19:00, בבית, מתקשר לעו"ד בן יעקב, מכר פייסבוק של אישתי ואדם טוב שעוזר בעת צרה בלי לבקש תמורה. סיפרתי לו מה היה בשיחת הטלפון עם המשטרה
"קודם כל, הם איימו עליך בטלפון, זה אסור. חוץ מזה, זה לא זימון רשמי. ככל הידוע לך מישהי חמדה לצון בטלפון. אבל תרשה לי לשאול אותך, וזה לחלוטין רק בינינו, יש לך מושג מדוע הם יכולים לזמן אותך לחקירה? אתה מסוכסך עם מישהו?"
"תשמע, אין לי מושג. זאת אומרת, אם זה בגלל שאתמול בערב עזרתי לפליטים למלא בקשות לוויזה, אז אנחנו כבר גרים תחת השטאזי. אבל אני לא מאמין. יכול להיות שזה קשור לטלגראס".
"אם זה העניין אין לך מה לדאוג. הם לא מחפשים את המשתמשים. הם כנראה תפסו סוחר ומנסים להפליל אותו. צלצל לתחנת מסובים, ברר אם אכן אתה מוזמן לחקירה. אם כן, אתה צריך ללכת. ענה בנימוס, תאמר אמת, שתף פעולה ואל תשבש חקירה. אבל אל תפליל את עצמך".
שישי בבוקר, תחנת מסובים
למחרת בבוקר התקשרתי לתחנת מסובים. כן, אני מוזמן לחקירה. אני יכול להגיע עכשיו או מחר בבוקר. ולא, הוא לא יכול למסור פרטים בטלפון. תהיתי מה יכול להיות כל כך דחוף בחקירתי שדוחה שבת, והאם כדאי להלשין לליצמן, אבל החלטתי פשוט ללכת כדי לגמור עם זה. הכנתי חביתה, אכלתי טוב, יצאתי למרפסת לתרגל נורמטיביות, צחצחתי שיניים ונסעתי לתחנת מסובים.
היומנאי בקש ממני להמתין לחוקרת. המתנתי שעה וחצי. הגיעה שרית, החוקרת, וביקשה ממני להתלוות אליה. מיד שאלתי, למה אני פה. שרית אמרה: "עצרנו סוחר סמים. בטלפון שלו היו תמונות שלך ופרטי שיחה אתך. אנחנו יודעים שקנית ממנו, אבל אתה לא מעניין אותנו. אנחנו רוצים להפליל אותו".
נכנסנו לחדר קטן ועלוב למראה, קירותיו מתקלפים. שולחן ועליו מחשב, כסאות משני צדיו, ולוח שעם תלוי הפוך על הקיר מאחוריו.
"זכותך להתייעץ עם עורך דין לפני שנמשיך", אמרה שרית. "התקשרתי לבן יעקב", עניתי. "הוא אמר שהכל בסדר, שאענה בנימוס אבל שלא אפליל את עצמי".
שרית ניסתה להדפיס משהו, אבל המדפסת לא עבדה.
"תוציאי את השקע ותנסי שוב" הצעתי. היא ניסתה.
"לא, לא ככה, קודם תדליקי כשהמכשיר מנותק, זה יפרוק את המתח מהמעגלים, ואז תחברי ותדליקי שוב"
ואכן הודפסה הצהרתי שאני מבין את זכויותיי ומבין את הסיטואציה, ועליה חתמתי.
החקירה החלה:
"טוב יאיר, כמה זמן אתה מעשן?"
"לא עונה על שאלה הזאת"
"נו באמת, אנחנו יודעים שקנית"
"קניתי כן. לא אמרתי שעישנתי"
"בסדר. כל כמה זמן אתה קונה?"
"לא עונה"
"כמה אתה קונה בכל פעם?"
"שאלה הבאה"
"אתה לא משתף פעולה"
"אני לא מפליל את עצמי. אם את רוצה לשאול אותי על הקניה, בבקשה"
שרית סובבה אלי את המסך, ועליו אני מופיע עם חיוך אידיוטי מרוח על פניי, מחזיק את רישיון הנהיגה שלי ביד וקורץ בעין ימין.
"זה אתה"
"ברור שזה אני. זה אני, ורישיון הנהיגה שאני מחזיק ביד הוא אותו רישיון שמונח פה מולך על השולחן"
"אז אתה מודה שקנית"
"כן"
"מתי זה היה?"
(מה מתי, לך תזכור. לך תדע על איזו קנייה מדובר, ממי, איך היה החומר. בקיצור):
"לא זוכר"
"עניין של שבועות או של חודשים?"
"לא זוכר. חוץ מזה, את יודעת כי יש לך את התמונה שנשלחה בתאריך מסוים. אני לובש קפוצ'ון, אז זה לא היה בקיץ"
שתיקה רועמת. שרית נועצת בי מבט
"אתה מכיר את אשר לוי?"
"לא"
"איך קוראים למי שמכר לך?"
אפשר בהחלט להסתבך עם החוק. צילום מסך
"לא יודע. בואי אני אסביר לך איך זה עובד. את מורידה אפליקציה בשם טלגראם לטלפון. שם את מחפשת את הקבוצה טלגראס. שם את מחפשת את אזור המרכז, ואז תל אביב, או בקעת אונו, במקרה שלך, נגיד. ואז מתחילות להופיע תמונות של וויד והצעות מחיר לכמויות ופרטי קשר. נגיד שראית משהו שמוצא חן בעיניך, את מבקשת לפתוח צ'ט עם המשתמש בוב מארלי או הירקן השובב או כל כינוי אחר שמופיע תחת הפרח שמצא חן בעיניך. אחרי כמה דקות חוזר אלייך הסוחר ומבקש פרטים מזהים: סלפי עם תעודה מזהה וחשבון פייסבוק. את מצלמת את עצמך, שולחת קישור לפייס ומחכה. הוא בודק ואם הכל בסדר חוזר אלייך. הוא שואל כמה תרצי, את אומרת, הוא אומר מחיר, את אומרת לאן להביא, הוא אומר מתי יגיע וזהו. עוברת חצי שעה, בן אדם על אופניים חשמליים מגיע, שולח הודעה, את יורדת מתחת לבית, נותנת כסף, מקבלת שקית ועולה הביתה. זהו זה. אז אני לא יודע איך קוראים לו, לא זוכר איך הוא נראה, בחיים לא אזהה אותו במסדר זיהוי"
"יש לך את ההודעה בטלפון?"
"לא. מחקתי אותה"
"למה?"
"כי אני לא טיפש. אם הוא לא מחק אותה, בעיה שלו".
"היו דמי משלוח?"
"אין לי מושג"
"כמה שילמת על גרם?"
"בטח 100, אבל לא זוכר"
הטלפון מצלצל. שרית עונה.
"טוב תשמע, בוא נתקדם. הקצין בלחץ כי מצאו גופה הבוקר והוא צריך אותי"
"זה לא נשמע לך מוזר שאת יושבת איתי ומתעסקת בשטויות האלה במקום ללכת לשם עכשיו?"
"בוא, אל תגיד לי איך לעשות את העבודה שלי. עכשיו נעשה הטבעה, ואצלם אותך. אנחנו פותחים לך תיק, וכל עוד החקירה של הסוחר נמשכת התיק שלך יישאר פתוח. תחתום על ערבות עצמית של 1000 שקלים ואני משחררת אותך"
חתמתי. בדרך החוצה, במסדרון, שרית אמרה:
"אתה יודע, כל הלקוחות של הסוחר הזה שחקרתי היו נורמטיביים"
"תודה לך שרית. נהגת בי בנימוס ובכבוד. שבת שלום"
היא חייכה. יצאתי מהתחנה, נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה. היו לי עוד הרבה דברים להגיד לה, אבל הבטחתי לבן יעקב שלא אפליל את עצמי. יכולתי להגיד לה שהטכנולוגיה ניצחה אותם. שאין יותר דבר כזה להיות תקוע כי אתה לא מכיר אף אחד. שלא צריך "בן אדם" או מישהו שמכיר את ה"בן אדם". שאפשר לנסוע לעפולה לבקר את ההורים בשבת ולהתארגן שם, בתחנת דלק שבה קבעת עם איזה סוחר מהערוץ "עפולה והעמק" בטלגראס.
גם נגני אולמות הקולנוע בארה"ב שבתו כשהגיעה הטכנולוגיה שחיברה את פס הקול לסרט. הם הפכו למיותרים. הבני זונות שינו את הכללים: כל יום מוצעות כ-4000 עסקאות רק בתל אביב. כמה סוחרים המשטרה יכולה לתפוס בחודש? עשרה? זה פחות מחצי אחוז.
יכולתי גם להגיד לה שנגמר הגראס המעפן מלא החול מסיני. עם העלים והמקלות והפרחים העלובים שמתפוררים לאבק. שכל ילד מגדל בארון וויד פצצות מזרעים שקנה באינטרנט, קורא לעצמו בטלגראס פבלו אסקובר ושולח את בן דוד שלו על הקורקינט החשמלי להעיף שקיות בתל אביב ולחזור עם סטיפות. שסוף סוף הגענו למצב שבן אדם מעשן יכול לכבד את עצמו, ולקנות גראס רפואי שמגיע אליו הביתה עם שליח.
יכולתי להתלונן באזניה, שבגלל שהסחר אינו חוקי, אני כצרכן נאלץ לשלם מחיר מופקע. אם זה היה חוקי הייתי משלם 30 שקלים על גרם. באמסטרדם גרם עולה 6 יורו. וכן, שרית, הייתי מוסיף דמי משלוח בשמחה. על נוחות משלמים.
אבל בתכלס, פתחו לי תיק פלילי על שימוש עצמי, בגלל סוחר מטומטם שלא מחק הודעות, ושרית צריכה לראיין אנשים נורמטיביים שלא יגידו לה כלום בעל ערך מפליל, ולא לצאת לזירה בה מצאו גופה, כי היא חייבת לאכוף את החוק. וכולנו, שרית השוטרת, עבדכם הנאמן, קצין המשטרה הלחוץ, עו"ד בן יעקב ואשר לוי הסוחר, יודעים שחלאס עם זה, ושהגיע הזמן שזה כבר יהיה חוקי.
[mc4wp_form id="1006521"]