קראתי הרגע את כתבתה של עדה בקר בוואינט (יועצת התפתחותית לגיל הרך) ואני כועסת.
ממש כועסת.
כותרת הכתבה של עדה: הילד רוצה ללבוש שמלה לגן? אל תזרמו איתו!
אז יש לי כמה דברים להגיב.
שנתחיל?
"כשהייתי בשנים הראשונות של בית הספר שיחקתי כדורגל עם הבנים. תמיד אהבתי יותר חברת בנים. היה פשוט, ברור, פיזי ואני אהבתי יותר לטפס על עצים ופחות להתאפר וללבוש שמלות. זה עבד עד כיתה ד', ואז יום אחד הבנים סירבו לצרף אותי למשחק הכדורגל. והסיבה: "את לא בועטת מספיק חזק". זה היה משבר רציני. בלית ברירה העברתי את העניין החברתי שלי לקבוצת הבנות בכיתה, שעבורן, נודה על האמת, הייתי קצת פראית מדי. כיום אני נוצרת את החוויה הזו של משחק עם הבנים וטיפוס על עצים בתור נוסטלגיה חביבה, סיפור לנכדים."
ובכן, גם לי יש סיפור, כשהייתי קטנה אהבתי לטפס על עצים וללכת יחפה ולא אהבתי שמלות ובובות. שיחקתי עם בנות וגם עם בנים. ועד היום אני לא אוהבת להתאפר, לא אוהבת להתקשט, ולא אוהבת לבשל, גם מלמלה אני לא אוהבת. ולקים? אני לא בקטע. אבל אני לא בן! אני בת! שעושה גם דברים של בנים! אה, אבל זה לא נורא. אם הייתי בן שעושה דברים של בנות זה היה חמור. נגיע לזה מיד.
- אף אחת לא יוצאת מהרחם עם תשוקה לפוקסיה
- תנו לנו להשתתף במקצה מעורב
- פגיעה מינית בילדים: בנים אינם בוכים?
"וחזרה לימינו. הורים מגיעים לשיחת ייעוץ : הילד כבר כמה שנים מראה סימנים של נטייה להתנהגויות נשיות: משחק עם בנות לובש בגדי בנות בבית, ורוצה ללכת כך גם לגן. הגננת המליצה שיבוא כך ושההורים לא יעשו עניין: "תנו לו לבטא את עצמו". בגן חובה לא היתה ממש בעיה – הילד שיחק עם הבנות וגם באו בנות הביתה. מיד עם כניסתו לכיתה א' הבנים החלו לדחות אותו, בהפסקות ובכלל, וגם הבנות אינן מעוניינות להיות איתו בקשר בשעות בית הספר. הן עדיין מוכנות לבוא אליו הביתה לשחק בתחפושות ובבובות. וכך הוא נשאר לבד מסתובב בהפסקות בחצר באומללות גדולה."
וחזרה לימינו. כמעט חצי מהטרנסג'דרים ניסו להתאבד לפחות פעם אחת.
"שוחחנו ארוכות על הגישה שלהם לנושא המגדרי ולדרך בה הם תופסים את המשמעות של התנהגותו של הילד. התברר שלילד יש יכולת משחק מצוינת והוא אוהב להתחפש. היחידות שנענות לרצונו לשחק הן הבנות. בררנו גם את מידת ההתאמה שבין גישת האב לבין גישת האם בנושא. הצעתי להם להפסיק מיד את התמיכה בהתנהגויות הנשיות של בנם בבית הספר ולתמוך בעדינות ובלי לחץ בחלק הגברי שלו. אין בגדי בנות בבית הספר, אין איפור והתנהגויות נשיות אחרות בבית הספר."
כן, התנהגויות נשיות זה ממש נורא. ועוד בן! מילא זו הייתה בת עם התנהגויות נשיות, אבל בן זה כבר ממש נורא.
להפסיק מיד את התמיכה בהתנהגויות נשיות! מיד!
"יש תמיכה לחוג לכדורגל שהילד רוצה מאוד להרשם אליו – למרות שבחוג הוא עוזר המאמן ולא ממש משחק (מספיק שיהיה בנוכחות הבנים ולאט לאט ילמד להשתלב במשחק שכרגע הוא פיזי מידי עבורו). בנוסף, להפסיק להזמין בנות הביתה. וגם לתת לאב תפקיד יותר משמעותי בגידול הילד. שייבלו, שיידברו, שישחקו יחד. שיראה לו מה פירוש להיות בן."
כן, שיראה לו מה זה כל הפיזיות הזאת, שילמד שבנים מתנהגים בצורה אחת, ובנות אחרת. הוא לא יכול להיות מה שבא לו כי יש פה כיתה, ויש פה ילדים שלא מבינים. שבנות לא יבואו יותר, שלא יעודדו אותו עם כל ההתנהגויות הנשיות שלהן.
לא מספיק מפסיקים תמיכה בהתנהגויות הנשיות של הילד, גם מבטלים לו את החברות הבנות שלו ששמחות לשחק איתו בתחפושות, לוקחים לו את כל מה שהוא אוהב. העיקר שיתאים. העיקר שלא יצחקו עליו.
זה מזכיר לי את תרבות האונס. במקום לפנות לאלה שצוחקים עליו וללמד אותם אמפטיה והכלה, במקום להתרכז בחינוך לקבלת האחר, פונים לילד ומאלצים אותו להשתנות. מלמדים אותו שהעולם יקבל אותו בתנאי ש.. והתנאים לקבלה הזו כוללים המון מחיקה עצמית.
"תוך זמן קצר חל בילד שינוי. הבנים קלטו שהוא משלהם והתחילו להתייחס אליו, גם בחצר. ילד או שניים, היותר עדינים, התחילו לבוא לשחק איתו בבית, וזה הספיק. גם הבנות הבינו את המסר והפסיקו לבקש לבוא אליו לשחק בתחפושות נשיות. מה יקרה במהלך השנים הבאות? אין לי מושג, אבל כרגע, זה פחות חשוב."
הבנים קלטו שהוא משלהם!! יש!! והילד? מאיפה הוא באמת? הוא משלהם או שהוא שם מסיכה על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים? ואיזה יופי שהבנות הבינו את המסר והפסיקו לבוא אליו בתחפושות נשיות!! וואו איזו התקדמות!!
מה יקרה במהלך השנים הבאות? אולי הילד יגדל וימשיך להסתיר כל תכונה נשית עד שהוא יהפוך להיות הגבר שעליו את מדברת. גבר שעבר חיברות והסללה.
ואולי הוא בכלל טרסנג'נדר ואז הוא יבין דברים קשים יותר. אולי הוא ינסה להתאבד. אולי הוא יצליח. ואולי הוא יצליח לשמוע מישהו שיבין את השוני ואת הקשיים שלו. הלוואי.
בכל מקרה, זה לא פחות חשוב. זה הכי חשוב. כי העתיד של הילד הזה נבנה עכשיו. והשיעור שהוא קיבל זה שהוא כפי שהוא, לא מתאים כרגע. הילד הוכנס לתבנית.
"הרציונל: לילד יש עוד הרבה שנים להיות במסגרת בית הספר. עליו ללמוד להסתדר עם הבנים ולהיות בחברתם. זה חלק מתנאי החיים הבסיסיים שלו. הבנות אינן הפרטנריות שלו למשחק בתוך בית הספר. לילד יש שנים רבות לבלות בבית הספר ולכן זה יהיה לטובתו שיידע להסתגל לסביבתו, אחרת הוא יסבול כל שנות בית הספר מדחייה מצד שני הצדדים."
הרציונל: הסתגלות לסביבה שווה מחיקה עצמית, הפסקת תמיכה בשוני חברתי ובהתנהגויות שחורגות מהנורמה (והנורמה כבר מזמן לא נורמלית. די, עבר זמנם של ורוד לבנות וכחול לבנים, בואו נתקדם!).
הילד ג'פרי בקוט, הידוע גם כ"פרינסס בוי", עם אמו ברוד איילנד. צילום: פייסבוק
הרציונל האמיתי: מה עדיף? דחייה חברתית או דחייה עצמית?
"אם יש לו חלקים נשיים, אין בעיה לבטא אותם בשירה, בציור, במשחק אך אין צורך להפוך אותם לחזות הכל. האם הוא טנרסג'נדרי? אולי. עם השנים אולי יתבהרו לו הצדדים היותר דומיננטיים בזהות המגדרית שלו ואז יתכן שיהיה לו יותר קל להתמודד עם השונות שלו. הוא צעיר מדי והזהות המגדרית שלו עדיין לא מעוצבת ולא מגובשת דיה, ולכן עדיף שהמבוגרים יתמכו בהתנהגות על פי הזהות המינית המולדת שלו."
טוב, אני לא יודעת מאיפה להתחיל מרוב שהפסקה הזו מעוררת בי כעס.
אם את מסכימה שאת החלקים הנשיים אין בעיה לבטא במשחק למשל, אז מה הבעיה עם תחפושות שכוללות שמלה?? ומה שיקרה מהעצות האלו זה שעם השנים יתבהרו לו הציפיות החברתיות ממנו 'להיות גבר', להצניע כל התנהגות שנחשבת נשית, כי היי להיות אישה זה ממש נורא, עם השנים התוצאות יהיו הרסניות. גם אם הוא לא טרסנג'נדר וגם אם כן. זה ממש לא משנה.
"זה שהתקשורת מחפשת הסנסציות הופכת את הנושא לאטרקטיבי וכאילו חצי המדינה היא כבר טרנסג'נדרית – אינו מחייב אותנו הורים לילדים בגיל הרך וגם לא את אנשי המקצוע בגיל הרך. עבור התקשורת להיות הומוסקסואל או לסבית הפסיק להיות אטרקציה. לצאת מהארון? כבר משעמם אותנו. אז מה נשאר היום – טרנס. ומה תהיה האטרקציה הבאה?"
כן, התקשורת הזו נוראית. לא הבנתי מה הקשר.
"חשוב שנזכור את תהליך ההתפתחות המינית של ילדים בגילאי 3-6 . בגיל זה ילדים מגלים את המיניות שלהם. הם מנסים להבין מה פירוש להיות בן ומה פירוש להיות בת, איך מתנהגים בכל ג'נדר, איך זה מרגיש. כאמור, הקושי רב יותר עבור ילדים בגיל הרך בחברה שלנו כיום. זהו תהליך ארוך, מבלבל, והילד צריך תמיכה בזהות שלו. בעדינות, בלי סטריאוטיפים קיצוניים."
כן, אה? תמיכה בזהות שלו, אבל אחרי שמחקנו את כל ההתנהגויות הנשיות שלו כמובן.
ובלי סטריאוטיפים קיצוניים זה הכי חשוב.
ובואו לא נשכח שבן זה כדורגל ובת זה שמלה. אבל בלי סטריאוטיפים טוב?
"ילדים רבים נמצאים על הרצף מבחינת הזהות המינית שלהם. הפתרון המהיר לדחוף אותם לזהות שנראה לנו שהם נוטים אליה – איננו נכון בשלב זה של חייהם. ובעיקר, בואו נפסיק את הטרנד המכוון "להחריג" את הילדים שלנו על ידי פתיחות יתר. ניתן לבנים שרוצים להיות בנים ולשחק בכדורגל לפעול כרצונם ולבנות שרוצות להיות בנות עם שמלות המלמלה והלקים לפעול כרצונן. וגם נאפשר לבנות שרוצות לשחק כדורגל ולטפס על עצים לעשות זאת מבלי לתייג אותן."
רגע, אני מבולבלת.
הבנות יכולות לשחק כדורגל כרצונן ובואו לא נתייג אותן אבל בנים שרוצים ללבוש שמלות נפסיק את התמיכה ההורית שלנו כי זה כבר ממש נורא?
ואגב, כאמא לשלושה ילדים, כבלוגרית לאמהות שעובדת וכותבת ומדברת ומתקשרת עם אלפי אמהות, יכולה להגיד לך שאינספור בנים מבקשים ללבוש שמלה ולשים לק. אסון גדול רק בגלל ששמלה ולק הן נחלתן הבלעדית של נשים בעולם הפטריארכיה. וחבל.
בואו נפסיק לתמוך במושגים כמו 'של בנים' 'של בנות' כי זה בולשיט אחד גדול.
אנחנו לא 'מחריגים' את הילדים שלנו על ידי פתיחות יתר. אנחנו מאפשרים להם להיות מי שבא להם להיות. וילדים לומדים ממבוגרים לקבל את השונה, את האחר. כל אחד אחר הוא האחר. על כל הרצפים הקיימים. ומה שאת מלמדת פה זה לא לקבל את האחר אלא לשייף את האישיות כדי להתאים לציפיות החברתיות שבאמת עבר זמנן.
ילד, תסתתר, ואז אולי תסתדר.
הטקסט התפרסם במקור בבלוג "בואי אמא" של זהר אלימלך