"רוצים לעקור אותי ולשים יהודי במקומי, רק בגלל שאני ערבי. אלה אנשים שאין להם אנושיות, אין בהם רחמנות, אין להם לב. אלה אנשים אכזריים". סלים אבו אלקיעאן, ממובילי המאבק נגד פינוי היישוב אום אלחיראן, נרעש. "אנחנו נפעל בכל הדרכים שמאפשרת הדמוקרטיה, אם יש בכלל דבר כזה דמוקרטיה במדינה שלנו. למיעוט אין חוק, ליהודים יש חוק. אני לא יודע אם הילד שיושב מתחת למיזוג ולחימום בחיפה או בתל אביב יודע באמת מה זה אום אלחיראן. מה שהוא יודע זה מה שמספרים לו: שאום אלחיראן הם בדואים פולשים״.
בהחלטה טכנית המתפרשת על לא יותר מ-7 עמודים, מתוכם חמישה המגוללים את השתלשלות האירועים, סותמת נשיאת בית המשפט העליון את הגולל על עתירתם של תושבי אום אלחיראן באמצעות עדאלה, לבטל את התכנית לפנות אותם מבתיהם ולהקים על חורבות הכפר, שבו הם חיים בהוראת מושל צבאי מאז 1956, ישוב יהודי בעל צביון דתי-לאומי.
נגד אום אלחיראן מתנהלים שני הליכים במקביל: פינוי הכפר והריסת מבנים. בית המשפט העליון פסק בעבר שאין מניעה לפנות את הכפר, אף שבניגוד לטענות המדינה, תושביו אינם פולשים. הם יושבו במקום בהחלטת המדינה. בתוך כך מתנהל כבר שנים הליך של הריסת בתים ומבני חקלאות בלתי חוקיים, לטענת המדינה.
- ארמון המלך וכוך הזקנה: מוחקים כפר בדואי לא מוכר, מקימים ישוב יהודי
- שאלון שחולק למילואימניקים בדרום: האם הבדואים הם מפני אשפה, גנבים, עוברי אורח או מחבלים?
סלים אבו אלקיעאן. צילום: אורי פינר
כאלף תושבים יש באום אלחיראן ועוד כ-300 בעתיר. את אום אלחיראן מנסה המדינה לפנות על מנת להקים במקום ישוב יהודי. במקום עתיר, לעומת זאת, המדינה רוצה לטעת עצים, הרחבה ליער יתיר. עצים במקום אנשים. כל מי שמכיר את ההיסטוריה של הקמת המדינה מכיר את השיטה שפעלה מימיה הראשונים: לא מעט מהכפרים שנכבשו שוטחו עד היסוד ועליהם קמו חורשות,. בחורשות הללו ניתן עדיין למצוא שרידי בתים, בורות מים וטראסות חקלאיות.
לא חריגים, לא נדירים
בית המשפט העליון דחה אתמול (יום א') את בקשת תושבי אום אלחיראן לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בעניינם. בהחלטתה מזכירה השופטת מרים נאור את דעת המיעוט בערכאה הקודמת: ״דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, אשר נותרה כדעת מיעוט, הייתה שונה. לדעתה, משהתברר כי המבקשים הם בני-רשות ולא מסיגי גבול, אשר התיישבו במקום על-פי הנחיותיה של המדינה, היו חייבות הרשויות להפעיל שיקול דעת מחודש באשר למתכונת הפינוי ולפיצוי שיוענק לתושבים במסגרת הליכי הפינוי. משלא נעשה כן – יש להורות למדינה לשקול מחדש את הפיצוי שיוענק למבקשים במסגרת הליכי הפינוי, תוך בחינת האפשרות לשמר את זיקתם לסביבת מגוריהם״.
עם זאת, השופטת נאור מבטלת אותה כבעלת משקל שולי במכלול השיקולים המשפטיים, וכותבת: "אכן מדובר, כפי שציין פסק הדין מושא הבקשה, בעניין בעל חשיבות ורגישות ציבורית. עם זאת, אין די בכך כדי להורות על שמיעת התיק ב'גלגול רביעי'. מקרה זה אינו משתייך 'לאותם מקרים חריגים-שבחריגים, נדירים- שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף'."
"המדינה התיישבה עלי, לא אני עליה"
"למיעוטים בישראל אין בית משפט״, אומר בכאב סלים אבואלקיעאן. ״בית המשפט פועל כאילו הוא עבד של מנהל מקרקעי ישראל, ממש עבד. אני כבר לא יכול להגיד שאיבדנו תקווה, כי אנחנו הרבה אחרי זה, אחרי השלב של התקווה.
״זה פסק דין גזעני. אני כועס על בית המשפט שקורא לעצמו בית משפט והוא לא בית משפט. אני בן 57, נולדתי באום אלחיראן. אם אתה אומר שאנחנו לא פולשים ולא השתלטנו על האדמות, ואנחנו כאן בזכות, ואנחנו אזרחי המדינה, אז למה אתה לא מכיר בזכות שלנו לגור פה, למה אתה לא מכיר בי? תביא אשכנזי, תביא אתיופי, תביא כל יהודי ותכיר בו כאזרח, אבל למה בי לא? זאת ממשלת עבריינים, כי אני אזרח שמגיע לו. המדינה התיישבה עלי, לא אני על המדינה.
מיכלית מים באום אלחיראן. צילום: אורי פינר
״ביום חמישי נערוך פה ישיבת חירום עם ח"כים וחברי ועדת המעקב. אנחנו מחכים להחלטות. אני אחד מתוך קבוצה של 20% מתוך אוכלוסיית מדינת ישראל. מה שיחליטו בשבילי – אני אעשה. אני לא חושב שחברי הכנסת צריכים בכלל להיכנס למליאה, שידברו עם השרים בחוץ. לא צריך להיכנס לכנסת כזאת, שלא שומרת חוק. זאת כנסת שאיבדה את האנושיות.
״אני רוצה להגיד לך משהו, תסלח לי שאני אומר את זה, אבל הכעס הכי גדול שלי הוא על התקשורת הישראלית שהתעלמה מאתנו. לצערי, הימין השתלט על הכל, גם על התקשורת וגם על החוק. אנחנו רוצים שכולם ידברו, לא רק אתם. ערוץ 10 כבר כמה פעמים קבעו אתנו ותמיד ביטלו ברגע האחרון. ערוץ 2 בכלל לא התעניינו אפילו. לא רואים אותנו, אנחנו לא קיימים בשבילם״.
"לגרש אנשים מהבית זה נורא ואיום"
ח״כ איימן עודה, ראש הרשימה המשותפת זועם ומבטיח תגובה. "מה שקורה זה שינוי בכללי המשחק. בפעם האחרונה שהמדינה גירשה ערבים תושבי המדינה זה היה בשנת 1953, מהכפר מג׳דל ליד אשקלון, ומאז ועד עכשיו זאת הפעם הראשונה. להוציא אנשים מביתם ולגרש אותם זה איום ונורא. אבל בית המשפט התיר לגרש למרות שנקבע שאינם פולשים. אפילו דעת הרוב, שתמכה בגירוש, פנתה בתוך פסק הדין אל הממשלה וביקשה ממנה למצוא פתרון לתושבים, אפילו במסגרת היישוב החדש. אנחנו נערכים למאבק חסר תקדים שהאנשים יישארו על האדמות שלהם".
עודה ישתתף בישיבת החירום השבוע: "ניפגש באום אלחיראן ונחליט על קווים למאבק. אין ספק שהפעם נפנה גם לקהל הבינלאומי. אני דיברתי על אום אלחיראן על כל במה בארה״ב, ואנשים שם "הופתעו ולא הבינו איך מקרה כזה יכול לקרות. עם זאת, אין ספק שהמאבק העיקרי יהיה בארץ, יהיה מאבק ציבורי גדול של ערבים ויהודים ביחד נגד הגירוש.
אום אלחיראן, מאי 2015. צילום: אורי פינר
"הייתי באום אלחיראן כמה פעמים ואני לא מבין למה צריך להקים את חירן על אדמות הכפר הקיים ולא כמה מטרים הצידה. אין שום סיבה לעקור אנשים מהאדמות שלהם, אליהן הם הועברו על פי החלטת ממשלה. למה לעקור אותם אחרי 50 שנה? אין כאן עניין של בעיה תכנונית, של יעוד קרקע למשהו אחר. הכל כדי להקים את חירן היהודית. בשום מקום לא כתוב שחירן הוא ישוב יהודי, למרות שברור שהוא כזה. הכתובת הוא ראש הממשלה. ישבתי אתו פעמיים, הסברתי לו את הסיפור והוא הבטיח לבדוק ולהחזיר תשובה. עד היום לא עשה את זה".
"אנחנו תופרים לעצמנו אינתיפאדות"
מרכז עדאלה, שהגיש את העתירה בשם תושבי הכפר, מסר בתגובה להחלטה: "בית המשפט כתב היום פרק נוסף, רביעי במספר, בתולדות הגירוש של תושבי הכפר מאז 1948, וזאת למרות הכרתו בעובדה שהתושבים הועברו לשטח בשנת 1956 בהוראת המושל הצבאי. ההחלטה נותנת לגיטימציה למדיניות הישראלית רבת השנים המופעלת נגד הפלסטינים אזרחי המדינה – מדיניות קולוניאלית המושרשת באידיאולוגיה של אפליה, הפרדה, ונישול גזעני. תושבי עתיר ואום אלחיראן נאחזים בזכותם הקיומית, המוסרית והלגיטימית להמשיך ולחיות בכפר. הם ימשיכו במאבקם הצודק, וידונו בימים בקרובים בצעדיהם להמשך המאבק".
מוסיף אחד מהפעילים במאבק בשיחה טלפונית: ״אין שום סיבה שלא לאפשר לתושבים להמשיך לחיות במקומם. התכנית עדיין לא יצאה לדרך, המדינה לא השקיעה בזה כסף. המדינה טענה מלכתחילה שהם פולשים וכשהוכח שהם לא שינו את הטיעון לבני רשות, אבל רשות חינם. עכשיו צריך לצאת למאבק ציבורי כמו בתכנית פראוור, עם ועדת המעקב והמגזר הערבי כולו. אנחנו תופרים לעצמנו אינתיפאדות ואז מתפלאים מאיפה באה אינתיפאדה״.