1.
ובחלומי בא אלי נגר שנראה כמו נתניהו, ואמר: גבירתי, אני נגר. את רוצה שולחן? יביא לך שולחן. את רוצה כיסא? יביא לך כיסא. אבל עזבי אותי מסקס. זה לא מעניין אותי יותר, הזדקנתי. וחוץ מזה אני נגר (חגית. מתוך דו"ח עב כרס: "החלומות של חגית, 2000-1014". בהוצאת בית חולים אברבנאל, אגף אשפוז בכפיה, מחלקת חלומות על נתניהו)
2.
גבירתי, אני סנדלר – אמר לי נתניהו בחלום השני – את רוצה סנדל? יביא לך סנדל. את רוצה… איך קוראים לארוכים האלה… שרוכים – רוצה? יביא לך שרוכים. אבל אל תציקי לי עם הסקס הזה. עבר לי. וחוץ מזה אני סנדלר (טוב, חשבה חגית, נראה שמתגבשת כאן תבנית: חלומות על אנשים שנראים כמו נתניהו, שמסרבים לסקס בתירוצים של בעלי מקצוע מלפני המהפכה התעשייתית. אלא אם כן-)
3.
אני מפתח נשק ביולוגי להשמדה המונית.
ידעתי.
מה ידעת?
שעד שנהייתה תבנית, אתה תבוא עכשיו עם ה –
שום תבנית. אני פשוט מפתח נשק ביולוגי להשמדה המונית.
בלי קשר לאלה שהיו לפניך.
בלי.
הנגר והסנדלר.
לא מכיר אותם.
אתה סתם בחור נחמד.
אין שום דבר נחמד במפתח נשק ביולוגי להשמדה המונית.
נכון… וסקס? יש לך בעיה עם סקס?
לי? מה פתאום.
אז יאללה, בוא –
רגע!
או.
אני רק רוצה להוסיף –
ידעתי.
שבתור מפתח נשק להשמדה המונית –
נו, תגיד את זה.
עזבי אותי מסקס, זה כל מה שאני אומר.
אז אתה כן חלק מהסדרה.
אין תגובה.
מה יש לכם נגד סקס, כולכם?
זה לא נגדך אישית.
אתה השלישי היום.
מקרה.
וכולכם לא רציתם אותי.
קורה.
אתה יודע מה – אני בכלל לא מעוניינת!
אז אין בעיה.
אבל אם פעם, בעתיד, יבוא לי סתם להתחרמן קצת –
איחחחחח! (אז אוקי, ניסתה חגית שוב לסכם: זאת סדרת חלומות על אנשים שנראים כמו נתניהו, מזמנים שונים בהיסטוריה, שלא רוצים סקס איתי. אבל בעלי מקצוע, זה המכנה המשות-)
4.
אני פיני.
די נו!
מה לעשות. אני פיני. אני מפינלנד. פינלנדי.
תשמע לי טוב, פיני.
כן?
בוא לא נדבר על סקס. אף פעם.
למה? כי אני פיני? זה גזענות נגד פינים?
לא, אל תיעלב.
לא נעלב. אם יש משהו בפינים שמגעיל אותך… רגע!
כן?
את מתכוונת לפינים, העם?
מה?
או לפינים, האיבר?
מה?!!
לא, כי אם יש לך משהו נגד השני, אז זכותך המלאה. קוראים לזה לסבית.
אני לא לסבית.
אה. אז זה כן נגד פינים העם.
לא!
תחליטי גברת: את לסבית או גזענית?
לא זה ולא זה. אני מקדימה תרופה למכה.
איזה מכה?
שתגיד לי שבגלל שאתה פיני אתה לא רוצה לשכב איתי.
מה פתאום!
לא התכוונת להגיד דבר כזה?
בחיים לא!
אז אין לך בעיה לשכב איתי, כפיני?
לא ולא!
אוקי.
אבל כנגר-סנדלר-שמפתח נשק ביולוגי להשמדה המונית…
ידעתי!(מה זה? – תהתה חגית – למה כל אלה שנראים כמו בנימין נתניהו לא רוצה לשכב איתי? ולמה אני לא מתעוררת, כבר, כדי לשאול את דוקטור כרמון מה זה אומר?)
5.
מזל! אני אומרת, מזל! שבדיוק אז התעוררתי, ולידי היה דוקטור כרמון, והוא נראה מודאג. מאוד. אמרתי לו, "הי כרמון, למה המצח המקומט?"
אז הוא אמר, "כי בנימין נתניהו לא רצה לשכב איתך בחלום, ובתור פסיכיאטר אני חייב להגיד לך שזה מאוד מדאיג."
"אה, שטויות," אמרתי, "זה רק חלום."
"לא," הוא השפיל עיניו והודה, "זה שיטת טיפול חדשה שניסינו."
"טיפול במה," אמרתי, "במיניות שלי?"
"לא," הוא אמר, " במיניות של בנימין נתניהו. את רק הקבוצת ביקורת."
"אה," הנהנתי לאיטי, מנסה להבין. "אבל למה…?"
"כי עוד מעט יהיו בחירות," הסביר דוקטור כרמון, "והוא, איך לומר, איבד עניין. הוא רק מעמיד פנים שאיכפת לו, בשביל הבחירות. אבל למעשה נמאס לו מהכל. הקטע עם הסקס – זה רק סובלימציה. למעשה, נמאס לו מאתנו. מכולנו. הוא כבר לא נמשך אלינו כמו פעם."
"אוקי," אמרתי, "אז מקסימום הוא לא ייבחר. זה כל כך נורא?" ניסיתי.
"בשבילו? זאת תהיה קטסטרופה!"
"אה," אמרתי. "אתה מתייחס לזה מעמדה טיפולית."
"בוודאי!" אמר דוקטור כרמון, "מה הוא יעשה אם הוא יפסיד בבחירות? יחזור להיות… מה הוא היה קודם? מוכר רהיטים? כותב ספרים נגד טרור? זה היה כל כך מזמן שאף אחד לא זוכר. ובכל מקרה, אפילו שלדון אדלסון לא יוציא עיתון מיוחד בשביל מוכר רהיטים."
"לא, אה?"
"ומה הוא יעשה לבד בבית, עם שרה, כל הזמן?" – זעק הדוקטור – "בלי שיוכל להגיד לה, שרה, יש לי פגישה דחופה עם השגריר האלבני, אני לא יכול כרגע להמשיך את הדיון על זה שהעוזרת לא עשתה פנלים. זה יהרוג אותו!" (בשלב הזה דוקטור כרמון התחיל לבכות. אז ליטפתי את ידו ואמרתי:)
6.
"אני חושבת," אמרתי וניגבתי לו דמעה, "שכמו אריק שרון בשעתו – הוא בסך הכל זקוק לקצת שינה טובה."
דוקטור כרמון קפא.
והביט בי בזעזוע.
ואמר: "את אומרת דברים נוראים, חגית. אני מבין למה אנשים לא רוצים לשכב איתך."
"טוב נו," אמרתי, "אז בוא נחזור לחשמל, וזהו."
הוא נאנח, וחיבר אותי לשטקר. וחישמל. מיד חזר לי כל הסקס-אפיל. מיד כולם רצו לשכב איתי. חוץ מהפיני, שעדיין סירב.
"אתם הפינים נורא מוזרים," אמרתי לו.
"זה גזעני."
"התכוונתי לאיברי מין," הסברתי, "לא לעם."
"אה," הוא אמר. והלך, מחייך (אבל זיבי התכוונתי לאיברי מין. שיחזור להלסינקי ויאכל שלג, החרא הקטן)