קצת חבל שהמועמד של מפלגת העבודה – בנימין (פואד) בן אליעזר, הסיר בדקה ה-90 את מועמדותו לנשיאות על רקע החשדות בקבלת שוחד של מיליונים. וזה אחרי שהציבור החליק לו את סיפורי הקזינו, הכליה ושאר הפרפראות. כמה חבל שמאיר שטרית הפסיד את הנשיאות על חודם של קולות בודדים.
אם פואד החשוד בפלילים וקופת השרצים הרוחשת שלו; או שטרית, החשוד שסגר דיל במאות אלפי שקלים להשתקת תלונות בדבר הטרדה מינית שביצע לכאורה בעוזרת הבית שלו, דיל שהודלף לתקשורת רק ביום שאחרי כמעט בחירתו לנשיא – היו מתמקמים על כס התפקיד הרם במדינה – היתה כאן הלימה יפה בין תוכן לצורה. כל אחד מהשניים יכול היה לייצג נאמנה את הנורמות השלטוניות המאוסות שהשתרשו כאן.
אחרי הכל מדובר במקום שבו נשיאים, ראשי ממשלה, שרים בכירים, חברי כנסת, ראשי עיריות ושאר אנשי ציבור – גודשים בהמוניהם את חדרי החקירות במשטרה, גוררים חשדות בפרשות שחיתות, מפעילים סוללות עורכי דין בערכאות משפטיות מגוונות, מסתבכים בתיקים פליליים וחלקם אפילו מורשעים ומבלים את עתותיהם בכלא מעשיהו.
כשפואד התקומם כנגד "הסיכול הממוקד" שבוצע בו רגע לפני הבחירות – אי אפשר היה שלא להזדהות עם זעקתו. בכל מדינה מסואבת פחות – סיכול כזה היה אמור להתבצע מזמן, באופן מסודר ושוטף, ולא להמתין לאיזה אינטרסנט עלום של הדקה ה-90. נדמה שרק עם המירוץ לנשיאות ניעורה המדינה מאיזה נמנום צהריים עצל, וסוגיות השחיתות וקשרי ההון-שלטון הרדומות צצו ועלו פתאום לסדר היום. חלקן, מסתבר, צצו רק אחרי שהמרוץ הסתיים.
*
אבל איפה היתה המשטרה, גורמי החוק, התקשורת והציבור, כשהאנשים הללו וחבריהם, אשר תחת שלדים בארון מארחים שם את פארק היורה, כפי שכינה זאת אלדד יניב – נצמדו לעטיני הקופה הציבורית וינקו ממקורות הכוח במשך עשורים רבים? היכן היו כולם כשכל האנשים האלו שיחדו, הטרידו, שיקרו, שיבשו ראיות והליכים וגזלו מכולנו מיליונים בפועל? דומה שדווקא אז שאלת נקיון כפיהם לא היתה רלוונטית לאיש.
וכשאני אומרת "איש", אני מתכוונת בראש וראשונה למי שאחראי לעיצוב הנורמות השיפוטיות במדינה ולטיפול בתיקים נגד בכירים או השתקתם – היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין. נדמה לי שזו הזדמנות לא רעה לבחון שוב ולרכז את פועלו המשפטי האמיץ של היועץ ויינשטיין עד כה.
איפה היה היועץ המשפטי לממשלה כשפואד רק השיק את מועמדותו לנשיאות? הרי הפנטהאוז היוקרתי ביפו, ששוויו מוערך ב-9 מיליון שקלים, נרכש כבר לפני שנתיים. הרי כבר לפני למעלה משנתיים מצא עצמו פואד מככב בזכרונותיו של הנשיא המצרי מובראכ, כמי שקיבל ממנו משכורת קבועה של 25 אלף דולר בחודש.
איך ייתכן שהיועץ המשפטי, אשר התבקש לבדוק את הפרשה בזמנו והעמיד את הנתונים לבדיקה, סגר כעבור זמן קצר את התיק מטעם לא ברור? חיפוש ברשת לא העלה את הנימוקים לסגירת התיק. האם היתה למובראכ עילה לשקר בעניין ידידו הוותיק? איך ידעה המשטרה כבר לפני למעלה משנה על שלל הנדבנים שאיפשרו את רמת החיים הגבוהה של פואד; ואילו הכספת הגדושה במיליונים במזומן צצה רק כעת, ימים ספורים לפני שכמעט נבחר לנשיא המדינה?
איפה היה היועץ המשפטי כשמאיר שטרית הציע את מועמדותו לנשיאות? מדוע לא נבדק שוב עברו של האיש שהיה הלוביסט הפרלמנטרי הנמרץ ביותר של כביש 6 מול כל הארגונים והעמותות שנלחמו בו, שעה שאשתו ייחצנה את חברת "דרך ארץ", בעליה הפרטיים של כביש שש? איך ייתכן שהאיש שאשתו גרפה ממון בשירותי ייעוץ ל"דרך ארץ", נהפך להיות שר התחבורה הממונה על פרויקט כביש שש, ומי שמשרדו הוא היזם המממן והרגולטור של הקמת הכביש בפועל?
מדוע לא נבדקה שוב הדחיפה הבלתי נלאית של שטרית להקמת המאגר הביומטרי, אשר זכה כבר על ידי שלל ארגונים לכינויים "סכנה בטחונית", "סכנה דמוקרטית", "סכנה טכנולוגית" ו"סכנה לזכויות האזרח" ולא נבדק שוב הסכם ה-270 מיליון דולר שנחתם בינו לבין חברת HP תמורת פרויקט המיחשוב להקמת המאגר, וזאת כשהחברה עצמה היתה מעורבת בעבר בשערוריית מרמה לחשיפת מידע פרטי?
איך ייתכן שהיועץ מודה כי המידע באשר ל"רקע לכריתת ההסכם עם עוזרת הבית של ח"כ מאיר שטרית", הגיע לידיעת היועץ לפני שבועיים, שנה וחצי לאחר שהגיע לידיעת המשטרה, ושם "נבדק בשעתו ונמצא כי אין היתכנות לחקירה"? איך ייתכן שכל זה מתרחש בעיצומה של התמודדות לתפקיד הרם המדינה, והיועץ המשפטי לא מואיל להכריז על בדיקת "היתכנות" נוספת של החקירה כשהוא מתוודע לסיפור?
יהודה ויינשטיין. צילום: וויקיפדיה
כמה קשה צריך להיות להבטיח לעוזרת שלא תיפגע כספית משבירת ההסכם? כמה קשה להבהיר לה שמדובר בהסכם לא חוקי שכרוך בהשתקה של ביצוע פשע, לכאורה? למה כל זה מגיע לידיעת הציבור יום אחרי ששק השלדים הזה כמעט שיקשק את דרכו לנשיאות? האם ייתכן שויינשטיין כמעט נתן יד ביודעין לבחירתו לכס הרם במדינה של אדם שנחשד בעבירות מין? לא הספיק לנו נשיא אנס סדרתי אחד כדי ללמוד את הלקח?
*
אבל לא מדובר בהתנהלות התמוהה הראשונה של ויינשטיין. כבר עם כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי, החליט ויינשטיין לסגור סופית את תיק החקירה בפרשת "סיריל קרן" נגד משפחת שרון, אריאל שרון והבנים גלעד ועמרי. ויינשטיין סתם את הגולל על פרשה שנחקרה במשך 11 שנים על ידי שלושה יועצים משפטיים לממשלה. במוקד הפרשה נחקר חשד ללקיחת שוחד בהיקף של מיליוני דולרים על ידי בני משפחת שרון, בהעברה כספית לחשבון הבנק של "חוות שקמים" שבבעלות המשפחה. השוחד, כך נטען, הועבר באמצעות איש העסקים שתפקד כאיש קש בפרשה, סיריל קרן, אך מקורו היה באיל ההון האוסטרי מרטין שלאף. אותו שלאף המוכר לנו מהקשרי הון-שלטון רבים אחרים.
גם הזוג נתניהו יכול היה לחזור לישון בשלווה תחת כהונתו של ויינשטיין. כשמבקר המדינה יוסף שפירא נכנס לתפקיד בברכת נתניהו, הוא הזדרז להדיח ממשרד המבקר את חוקר השחיתות השלטונית, ניצב משנה בדימוס נחום לוי. לוי חקר לעומק את פרשת "ביביטורס" והספיק לגבש המלצה להגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה ורעייתו. כיצד נהג היועץ המשפטי בפרשת הדחתו של החוקר? בנחישות אופיינית: שתק כדג. ומה עלה בגורל הראיות שנאספו בקפידה במשך שנים כנגד משפחת המלוכה המקומית? נגוזו. תיק "ביביטורס" התפוגג כלא היה ואיש אינו דורש עוד את בירורו, כל זאת בחסות היועץ.
ומה עם התיק הפלילי הכבד שנצבר נגד שר החוץ אביגדור ליברמן? מה עלה בגורל אינספור הראיות שנאספו במשך שנים, בחקירה שהתפרשה על פני חמש יבשות, וכללה עדים שמתו בזה אחר זה? מה עם החשדות שנשארו בעניין החברה שניהלה כביכול בתו בת ה-21, חסרת ההכשרה והניסיון, חברה שנרשמה במקור בכתובתו של ליברמן עצמו, הכניסה מליונים ממקורות עלומים, וליברמן עצמו משך ממנה משכורות במאות-אלפי שקלים? איך ייתכן שהיועץ המשפטי לממשלה ויינשטיין סגר את התיק הענק והמבהיל הזה בקול ענות חלושה, ללא שום הסבר מניח את הדעת?
מה עם התיק "הקטן" שפתח היועץ נגד ליברמן בפרשת השגריר מבלארוס כדי להשתיק את התדהמה הציבורית בעניין סגירת התיק הענק, וכשהתיק הסתיים בזיכוי שנוי במחלוקת – לא טרח היועץ המשפטי לערער על הזיכוי?
מה עם פרשת הרפז והחשדות למעשים פליליים בלשכות שר הביטחון לשעבר אהוד ברק והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, במסגרתה גרר היועץ המשפטי רגליים עד שהואיל להעביר את החשדות לחקירה משטרתית? וגם זאת, רק לאחר שממצאי חקירת מצ"ח החמורים בפרשה אילצו אותו לעשות זאת?
ומה בנוגע לחוק הזנת האסירים בכפייה, שקידם המשרד לבטחון פנים ועבר בוועדת השרים ובקריאה ראשונה בכנסת? זאת למרות עמדת המועצה הלאומית לאתיקה רפואית, לפיה "ההצעה ששופט יוכל להורות על הזנה כפויה על פי שיקול כלשהו מלבד השמירה על חייו של השובת רעב, מנוגדת לעקרונות הביואתיקה ויש לדחותה על הסף", למרות שבהסתדרות הרופאים נטען כי הזנה בכפייה עומדת בניגוד לכל אמנה אתית רפואית וכי אי אפשר יהיה להגן עליהם בבית הדין הבינלאומי בהאג וכי "רופאים שיעשו זאת עלולים להיות מוקעים על ידי כל הקהילה הרפואית בעולם", ולמרות שמארגון רופאים לזכויות אדם נמסר כי "הכשרה חקיקתית של האכלה וטיפול בכפייה כמוה כהתרה והכשרה של עינויים". מה היתה עמדתו של היועץ המשפטי בסוגיה? עמידה על רגליו האחוריות וניפנוף נמרץ בדגל שחור לרגל הצעת החוק? לאו דווקא. למעשה, דממת אלחוט מוחלטת מצדו. ובשתיקתו ההולכת ונמשכת הכשיר היועץ המשפטי את הצעת החוק השערורייתית.
*
אבל כדי שלא תחשדו שהיועץ המשפטי שלנו לוקה באילמות, חלילה, הצלחתי לאתר מקום שבו כן נשמע ברמה קולו של היועץ המשפטי. ויינשטיין טרח, למשל, לשלוח מכתב ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ובו ביקש "להחיש את הליכי החקיקה של 'חוק המישוש'", אותה הצעת חוק מבהילה לפיה יורחבו סמכויות החיפוש של שוטרים, כך שיוכלו לערוך חיפוש על גופו של אדם ולוּ על בסיס חשד בלבד שהוא עומד לבצע מעשה אלימות או משום שהתנהלותו מעוררת חשש שהוא נושא סכין או אקדח. או במלים אחרות, אתה לא צריך להיחשד בדבר כדי ששוטר יחליט לעכב אותך ולפשפש בגופך. היועץ, שנזעק למשמע הביקורת הציבורית החריפה על הצעת החוק (באגודה לזכויות האזרח נטען, למשל, כי "הצעת החוק פותחת פתח עצום לחיפושים גופניים שרירותיים ומשפילים, ולאפליה על רקע מוצא, לאום ועוד. במדינה דמוקרטית, אזרחים שומרי חוק לא צריכים לחיות תחת חשש תמידי שיוטרדו על ידי שוטרים ללא כל הצדקה קונקרטית") והתגייס בכל כוחו לקדם את אישורו של החוק הפולשני.
אם כך, מתברר, יש לנו יועץ משפטי שדווקא אמון על מלאכת הבעת הדעה. נשאלת השאלה מדוע השימוש היחיד שנעשה בה – מתרחש בהקשר שכזה. שאלה נוספת אשר ראוי כי תישאל היא, מדוע היועץ המשפטי הזה שאינו טורח להגן על הציבור מפני שחיתות ופלילים ומקדם חדירה גסה ובלתי דמוקרטית לפרטיותנו – נשאר ולו יום אחד נוסף בתפקיד החשוב הזה.