אינתיפאדה מתחילה בהלך רוח, ובמובן הזה היא כבר פה, מבהירים המומחים ליחסי ישראל, הגדה והרצועה. מי שמאמין כבר חמש שנים שאין צורך בהסכם, ומחליף את "סלע קיומנו" בתדירות של פעם בשבועיים: פעם זה איראן, ופעם טילים, ופעם מנהרות – מקבל בסוף אינתיפאדה. זה מתחיל באנשים שלא פוחדים להתעמת ולהתנגד, ומזמין בהמשך את פריצת הגבולות. אבל האינתיפאדה כבר החלה. היא מגיעה בינתיים בגלים קטנים, אדוות כמעט לא מורגשות, אבל הלך הרוח הוא שהתנגדות אקטיבית לישראל היא הדרך היחידה להשיג דברים כאן.
אז יש מומחים שטוענים שאנחנו לא על סִפּה של אינתיפאדה שלישית, אלא שהאינתיפאדה השלישית כבר כאן. שהיא כאן מתחת לפני השטח, חודשים לפני "צוק איתן". זה שמאבק בלתי אלים בכיבוש לא נשא פירות ואילו ההצלחה של חמאס באמצעות איום על אוכלוסייה אזרחית דוקא כן – מסייעים לליבויה. אם תפישה זו נכונה – חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים הישראלים יכולה להיות חלק מאותה אינתיפאדה. ייתכן גם שמה שחווינו לאחרונה מצד תושבי הגדה ומזרח ירושלים היה רק זרזיף ראשוני של מחאה שעוד תפרוץ אל מחוץ לשטחים הכבושים.
שאלת המפתח היא באיזה שלב תעבור האינתיפאדה לפעילות אלימה משמעותית, טוענים המומחים, ומתי הזרם המרכזי של הפת"ח ייכנס לעניינים וישתף פעולה בפיגועים. בשיא המהומות האחרונות בגדה זה כבר קרה. אנשי פת"ח חמושים השתלטו על מחסום קלנדיה. היו כבר עשרות מקרי ירי נגד התנחלויות ומקרים בודדים של פיגועים במערב העיר. אבל רק כשהזרם המרכזי יצטרף לפיגועים תתחיל מהומת אלוהים האמיתית.
רק ביממה האחרונה הספיקו להתרחש שני פיצוצים גדולים בצפון הגדה. בחור בן 16 נורה מכדור גומי בוואדי ג'וז. שני בקבוקי תבערה נזרקו על רכב צבאי. מטען התפוצץ בצומת רחלים. שני מטעני צינור הושלכו בצומת ג'ית. ציוד ואמל"ח נגנבו מבסיס צבאי, ובהם טילי לאו, 30 מכשירי טלפון ניידים וטלסקופ.
מאז אוגוסט בלבד, בלי קשר לגל מעצרי "שובו בנים", נעצרו 297 פלסטינים. ביום חמישי האחרון, נעצר לראשונה בחור פלסטיני מחברון, שלא אמורה להיות לו כל חובת נאמנות לישראל – בגין כתיבת סטטוס בפייסבוק הקורא לדרוזים ולבדואים להבין עם מי יש להם עסק כשהם משרתים את כוחות הביטחון הישראליים.
כרזה מתקופה האינתיפדה הראשונה
היכולת להדחיק את המתרחש בשטחים ולהחביא את חבית הדלק שממתינה להתלקחות – היא לחם חוקה של הנהגה שחיה על קיפאון מדיני. מבצעים צבאיים הם בבחינת משב אוויר שמכבה גפרור בעזה ומזין מדורה בשטחים. אבל אם מוכחשת התסיסה בגדה המערבית ומוסתרת מעיני הציבור – אין סיבה לפנות לאפיקים מדיניים ולהסתכן בזעזועים קואליציוניים על רקע ויתורים והחזרת שטחים.
נדמה שהאסטרטגיה הביטחונית היום כוללת חזרה מהירה ככל האפשר לשגרה, שצופנת את האיום העמוק יותר: הזנחה והתפוצצות מורסת התסכול, הדחק והזעם הפלסטיני. ההנהגה בישראל חושבת שאם לא ידברו על האינתיפאדה, היא לא תקרה, לפחות עד שפלסטינים יחזרו להתפוצץ כאן במרכזי הערים, וכולנו ניזכר שוב בפיגועי הירי ובפיגועים ההמוניים בלב תל-אביב ובמערב ירושלים.
אבו מאזן הוא מדינאי המתנגד לאלימות, מנהיג המחויב כבר שנים למדיניות של מאבק לא-אלים בכיבוש ומי שהוכיח דבקות בתהליך המדיני ובאמצעים דיפלומטיים. שקט יחסי חזר למרכזי הערים וישראל נהנתה משיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים של הרשות הפלסטינית.
אבל אחרי שנים של תקווה לפתרון מדיני, שנכזבה שוב ושוב, מו"מ שהגיע למבוי סתום, השתלטות מאסיבית של מתנחלים בחסות המדינה על אדמות פלסטיניות מעבר לקו הירוק (כולל הסוכריה החדשה של נתניהו: הלאמת 3,700 דונם אדמות פרטיות של כפרים פלסטיניים והפיכתן לאדמות מדינה שישמשו מתנחלים), מפגני הטרור של תג מחיר והדיכוי הקטלני של הפגנות שקטות שנהפכו בהדרגה לאלימות יותר ויותר – התסיסה הפלסטינית השקטה מאיימת להפוך שוב להתלקחות אלימה שתכה שוב בערי ישראל. וכמו שהאינתיפאדה השנייה הפכה באלימותה את הראשונה לזיכרון חיוור – גם הפעם קשה לדעת באילו טקטיקות ואמצעי לוחמה ייעשה שימוש בשלישית.
נגזר עלינו להנהיג את העם
על פי מסמכים שנתפסו במהלך "חומת מגן", קבעו ראשי השב"כ לשעבר עמי איילון יובל דיסקין כי "אף אחד לא יזם את האינתיפאדה", וכי היתה מהלך עממי שהפתיע את ערפאת, את מרוואן ברגותי, שהיה ראש הזרוע הצבאית של הפת"ח – התנזים, וגם את צעירי הפת"ח. שבוע אחרי תחילת האינתיפאדה ברגותי השתתף בפגישה עם בכירים אחרים ברשת בניסיון להבין את התופעה. אך לאחר הפגישה התייצב ברגותי מאחורי רוב הפעילות האלימה ונהפך לרוח החיה בה.
אותו ברגותי, ממנהיגי האינתיפאדה השנייה, שנתפס ויושב מאז בכלא הישראלי, מוציא כמעט כל שבוע איגרת מהכלא לציבור הפלסטיני, מאחורי גבו של אבו מאזן וההנהגה ברמאללה. באגרותיו הוא קורא לעם לצאת לרחובות, להתקומם, לצאת נגד ההנהגה הנוכחית ונגד ישראל, ולאמץ את לקחי המערכה האחרונה בעזה – לפיה רק מאבק אלים מוביל להישגים.
הנה ציטוטים מרכזיים מהאיגרת האחרונה (בתרגום מערבית): "זה אויב שרוצה הכל בו זמנית. אדמה, ביטחון, התנחלות, כיבוש ושלום. שלום שהופך את הפלסטינים לעבדים. הכיבוש הזה יעבור מן העולם רק לאחר שיהפוך לפרויקט מפסיד שמחירו כבד מבחינה כלכלית וחומרית, פוליטית ובטחונית, צבאית תקשורתית ומוסרית. העולם זז במקרים האלה רק כשיש שריפות ממש והכיבוש מפיק תועלת מהעדר ההתנגדות בעשר השנים האחרונות (תקופת אבו מאזן בשלטון, ר"צ). זהו הזמן של אנשי הפת"ח להיכנס למצב של התנגדות כוללת באמצעים ובאופנים שיתאימו להשגת המטרה ולהפיק תועלת מהמערכה הגדולה המתנהלת כעת ברצועת עזה. אני פונה לשביבה (ארגון הנוער והסטודנטים של הפת"ח האחראי לקו המיליטנטי בארגון, ר"צ). חלוץ התנועה בעימות ובשטח וראש החץ להתנגדות העממית. השביבה ואמצעי התקשורת החדשים ליצירת תנועת התנגדות רחבה כוללת ואקטיבית הכוללת גם החרמת מוצרים ישראליים. דרוש ניעור האבק ונטישת (מנהיגים) מושחתים. הפת"ח הוא תנועת שחרור והתנגדות לאומית וההתנגדות היא רוח הפת"ח וסיבת קיומו. הפת"חאווים צריכים להתכונן לשלב חדש של התעוררות והתפכחות מהשגת עצמאות באמצעות מו"מ שכשלונו כבר הוכח ושהפך לעוד התנחלות, ייהוד וכיבוש. לקראת יום השנה ה-50 לייסוד הפת"ח (1 בינואר 2015, ר"צ), הגיע הזמן למוסדות חדשים ואישים המוכנים להקריב. הפת"ח הוא תנועת העם הפלסטיני ונגזר גורלה להנהיג את העם. זה מחייב קורבנות גדולים – בראשם הנהגה שמשלמת את מחיר הדם, הסבל והכאב וכן באמצעות מות קדושים וחיי אסירוּת בבתי הכלא".
גרפיטי תמיכה במרואן ברגותי במלאת 5 שנים למעצרו, על גדר ההפרדה ליד מחסום קלנדיה
ואכן, קריאתו של ברגותי להתנגדות והחרמות לא הושבה ריקם. בשטחים סוערות הרוחות בהפגנות והחרמות. גל עצום של החרמת מוצרים ישראליים מתרומם כעת בגדה. ועדות שהוקמו בפייסבוק עוברות מסוחר לסוחר, בגיבוי הרשות הפלסטינית, ומכריחות בעלי חנויות להעיף מהמדפים חברות כמו תנובה ושטראוס ולהניח במקומם תוצרת פלסטינית או יבוא טורקי, מצרי ומהמפרץ הפרסי.
באוגוסט הושק בגדה המערבית קמפיין שקרא לציבור להחרים מוצרים ושירותים ישראליים. יעל מרום וג'סיקה דוואני כתבו ב"שיחה מקומית" בסוף אוגוסט כי "כ-70 חנויות כבר הצטרפו לקמפיין שהושק באופן רשמי בג'נין, והוא ממשיך להתרחב גם לערים חברון ושכם. וגם ברמאללה, בבית לחם ובערים וכפרים נוספים ברחבי הגדה ובירושלים המזרחית נרשמת היענות של הציבור ושל בעלי עסקים. בימים האחרונים עוברים מתנדבים בין חנויות מזון בערים ובכפרים ברחבי הגדה המערבית, ובתיאום עם בעלי החנויות מדביקים על מוצרים ישראלים סטיקרים שמכריזים כי 'רכישת מוצר זה מהווה תמיכה בצבא הישראלי'. על סטיקרים אחרים נכתב '16 אחוזים' ,שמייצג את אחוז המס המופרש מכל קנייה לטובת הכלכלה הישראלית. לפני כשבועיים הכריזה רשת חנויות המזון הפלסטינית 'בראבו' על הסרת המוצרים הישראלים מעל מדפי המרכולים שלה. בהודעה שפרסמה הרשת בפייסבוק ב-5 באוגוסט נמסר כי בשלב הראשון תחל הרשת בהסרת המוצרים של הרשתות הישראליות הגדולות מהמדפים".
קריקטורה מ-2010 הקוראת לחרם על מוצרים ישראלים
עד כה היוותה התוצרת הישראלית בין 80 ל-90 אחוזים משוק המזון בגדה. פגיעה במכירות הישראליות בגדה עלולה להגיע להפחתה של 10 אחוזים מהיקף המכירות הכללי של התוצרת הישראלית. מדובר באובדן הכנסה עצום שמסתכם בכ-4 מיליארד שקל בשנה. בתנאי שוק רגילים אפשר להתגבר על מכה כלכלית משמעותית כזו, אבל בתנאים של מיתון, מחאה חברתית והשפעות "צוק איתן" – ההתגברות על כך תהיה קשה בהרבה, ועלולה אפילו להוביל לפגיעה קטלנית בחברות ענק ואתה גם אובדן מקומות עבודה ונזקים של ממש לכלכלה.
להפגין משילות
מאז ראשית הלחימה בעזה התקיימו ברחבי הגדה שביתות, עצרות, הפגנות ואירועי מחאה, בחלקם תועדה אלימות הדדית משני הצדדים – המפגינים וכוחות הביטחון. מאז תחילת הלחימה נהרגו בגדה 13 פלסטינים, רובם בעימותים עם הצבא, ונפצעו לפחות 557, מהם לפחות 388 פצועים מאש חיה.
אבנר גבריהו מארגון "שוברים שתיקה" מכיר את הנתונים מפי חיילי צה"ל. לדבריו, אין חדש ביחס הצבא למפגינים פלסטינים אבל בהחלט ניכרת עליית מדרגה באינטנסיביות ההפגנות וברמת האלימות בהן מאז ראשית 2014. "מבחינת צה"ל, ביטחון אזרחי ישראל שווה שליטה על הפלסטינים", מתאר גבריהו את הדינמיקה בשטח, "והשליטה נעשית לא רק בהפגנות, במחסומים ובסגירת המעברים, אלא צריכה להיות אקטיבית. צריכים להראות להם כל הזמן ששולטים בהם. אז יש פריצות לבתים בלילות, סריקות בתוך בתים בלילות, ובמהלכן מעירים את כל המשפחה, מעירים את הילדים ומצלמים אותם ולפעמים עורכים מעצרים. המושגים הם 'הפגנת נוכחות' או 'להראות משילות' ובחברון הפגנת המשילות היא הגדולה ביותר כי יש התנחלויות בלב העיר. חיילים נכנסים רנדומלית לבתים, בפטרולים שמסתובבים כל הזמן ונכנסים לבתים שלוש-ארבע פעמים בלילה, כבר 13 שנה. אין שם משפחה שזה לא פגע בה".
המהלכים האלה מלווים בתרגול נהלים כמו "אלמנת קש" (נוכחות שקטה בבתי תושבים) ו"נוהל שכן" (שימוש באוכלוסייה להגנה מפני אלימות), שפותחו באינתיפאדות קודמות. "בשנתיים האחרונות יש עלייה באימונים על כפרים או רכוש פלסטיני," אומר גבריהו. "אם 2012 היתה שנת שיא של שקט מבחינת הקשר בין ישראל והרשות הפלסטינית כשהיתה בה הזדמנות למו"מ, מאז התפרקות המו"מ ואי שחרור אסירים, המצב החמיר והגיע לשיא בחצי השנה הראשונה של 2014.
מה השתנה מאז ראשית השנה?
"יש שימוש מהיר יותר באמצעי לפיזור הפגנות וירי חי. צה"ל ממהר לשלוף ומגיב ברימוני עשן ורימוני הלם עוד לפני שיש סיבה לעצור את ההפגנות".
מה הוליד את השינוי?
"זו דינמיקה שנובעת מעלייה בכמות ההפגנות והמתח בשטח ומובילה לעלייה במספר ההרוגים והפצועים".
אם העצמת התגובה הצבאית של צה"ל בשנה האחרונה מעידה על עוצמת ההתנגדות הפלסטינית, ומצטרפים אליה החרם העממי, ההפגנות, הפיגועים, האיגרות, וכל הייאוש, התסכול והזעם שנבנו בשנים של חיים תחת שלטון צבאי דורסני, כתישה צבאית, מדיניות הבידול והבידוד, ההרס וההשפלה והקיפאון המדיני – יש סיכוי טוב שאנחנו כבר בעיצומה של אינתיפאדה שלישית. מערכה שסופה מי ישורנו. כדאי לפחות שנהיה מודעים לקיומה.
תזכורת: ארועי החודשים האחרונים בגדה
ב-12 ביוני נחטפו נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח בצומת אלון שבות. הם נרצחו באותו לילה. גופותיהם נמצאו ב-30 ביוני.
ב-10 ביולי עצרו מאבטחים במחסום אורנית, סמוך למחלף קסם בכביש מספר 5, מכונית בעלת לוחית רישוי פלסטינית, בה נסעו שני פלסטינים. בבדיקה ברכב שנסע מערבה לכיוון הקו הירוק נמצאו בלוני גז וחומר נפץ.אחד הפלסטינים, תושבי טול כרם, הודה שהיו בדרכם לביצוע פיגוע בתחומי הקו הירוק.
ב-17 ביולי עלה חשד להצתה על רקע לאומני כשפרצה שריפה גדולה באזור שכונת גילה בירושלים. 70 כבאים ומתנדבים עם ארבעה מטוסי כיבוי עמלו לכבות את האש, ובמהלך פעולות הכיבוי, שבו המפגעים והציתו סביב הכבאים דליקות נוספות. השריפה כילתה כ-100 דונם חורש וצמחיה.
ב-25 ביולי שריפה גדולה פרצה בשכונת עין כרם בירושלים. במקום פעלו כ-30 צוותי כיבוי ושישה מטוסים בניסיון להשתלט על הלהבות. תושבי האזור פונו, וחברת החשמל ניתקה את הזרם למספר רחובות באזור. החשד הוא ללהצתה על רקע לאומני.
ב-25 ביולי, כותבת יעל מרום ב"שיחה מקומית": "כ-30 אלף מפגינים פלסטינים צעדו הלילה לעבר מחסום קלנדיה בין רמאללה לירושלים בסולידריות עם תושבי עזה. מדובר בהפגנה הפלסטינית הגדולה ביותר בגדה המערבית בעשר השנים האחרונות. הצבא הגיב בירי גז, כדורי גומי וגם ירי חי. בקלנדיה נהרגו שני מפגינים ומעל 200 מפגינים נפצעו, חלקם מירי חי. באזור שכם דווח על 15 פצועים בהפגנות באזור. בשעה 21:30 בלילה החלו הפגנות בו זמנית בערים שונות ברחבי הגדה. מארגני ההפגנות קראו לצאת למחאה עממית בליל אל-קדר שנחשב קדוש למוסלמים, בו נפתחים שערי שמים והאל חורץ גורלות. הפגנות התקיימו בשכם, טול כרם, בית לחם, חברון, וברחבי ירושלים בשכונות סילוואן, א-טור, עיסאוויה, שועפאט, העיר העתיקה ואזור הר הבית. המפגינים נענו ברובם לקריאת המארגנים ונשאו דגלי פלסטין ולא את דגלי המפלגות חמאס או פת"ח".
ב-27 ביולי סוכל ניסיון פיגוע במכונית תופת. במכונית שהגיעה למחסום בית"ר נמצא מטען רב עוצמה הכולל בלוני גז, ומטעני צינור שהכילו חומר נפץ רב. נהג המכונית החשוד נעצר בדרכו מאזור בית"ר עילית לצור הדסה.
ב-4 באוגוסט ביצע נהג טרקטור פלסטיני פיגוע דריסה. נהג הטרקטור דהר מאתר הבנייה שבו הועסק, דרס יהודי אחד למוות ופגע מספר פעמים בצורה אגרסיבית ברכב פרטי ובאוטובוס והצליח להפוך אותו. צוות מד"א ביצע פעולות החייאה באדם שנפגע מהטרקטור אך נאלץ לקבוע את מותו. נהג האוטובוס, איש ביטחון ושלושה אזרחים נוספים נפצעו במהלך הפיגוע. שוטר ואיש יחידת נחשון של שירות בתי הסהר שהיו במקום ירו לעבר המחבל והרגו אותו.
ב-4 באוגוסט, שעות ספורות אחרי פיגוע הדריסה בירושלים, אלמוני רכוב על אופנוע פתח באש על הכביש בין קמפוס הר הצופים לבית החולים הדסה. החייל חן שוורץ נפגע מן הירי ונמצא מוטל מעורפל על הכביש כשהוא פצוע קשה בבטנו. הוא פונה לחדר הניתוח בית החולים הר הצופים, וכוחות המשטרה ניהלו מצוד אחר היורה שנמלט על גבי אופנוע.
ב-5 באוגוסט מאבטח כבן 60 נדקר בכניסה למעלה אדומים בפלג גופו העליון והובהל לחדר הניתוח. הפרות סדר נרשמו במזרח ירושלים, והר הבית נסגר למבקרים בעקבות עימותים בין פלסטינים לבין כוחות הביטחון.
ב-23 באוגוסט התרחש פיגוע ירי: מחבל כבן 20 משועפאט שבמזרח ירושלים נורה על ידי יחידה מיוחדת של מג"ב ונפצע באורח קשה, לאחר שירה לעבר בתי תושבים בשכונת פסגת זאב וזוהתה פגיעה בדלת אחד הבתים.