מאז חטיפת שלושת הנערים הרשת רוחשת. פוסט אחד בפייסבוק מביא סיפור קטן, שישמש השראה: "מה אתם אומרים על השיטה בה שחררו הרוסים ארבעה עובדי שגרירות שנחטפו בלבנון? 'ב-30 בספטמבר 1985 נחטפו בביירות ארבעה עובדי שגרירות ברית המועצות'" מצטט הכותב מספר של רונן ברגמן. "'כשראו שהאיומים והלחצים לא עוזרים, החליטו הרוסים לנקוט שיטות קצת פחות עדינות. הם חטפו שניים מהחמולה הקרובה לחוטפים. יומיים לאחר מכן הושלך אחד מהם בפתח בית המשפחה, גרונו משוסף ואיבר מינו תחוב בפיו. לגופה צורפה הודעה שהבהירה כי אם לא ישוחררו הדיפלומטים, החטוף השני יעבור טיפול דומה. החטופים שוחררו מיד. מאז פסקו נסיונות החטיפה של אזרחים סובייטים'. בתמונה: חיילים רוסים – אולי נלמד מהם?" עקומת הלמידה של מגיבי הדף הזה עכשיו בשיאה, כשהללו מעודדים זה את זה לרצוח ערבים ולתחוב את איבר מינם בפיהם.
העמוד "חוטפים? חוטפים!" בפייסבוק, שעלה לפני ימים מעטים (והספיק לצבור כבר קרוב מאוד ל-20 אלף חתימות, עד מועד סגירת הטור ודאי יעבור את הרף האמור), מבטיח, אולי ממליץ: "עד שהנערים חוזרים – כל שעה במחבל יורים". החזון הדמוקרטי הנ"ל מגובה בציטוט מפי השר אורי אריאל שאמר כי אין לנהל משא ומתן לפדיון השבויים שנחטפו, ובקריאתו של הח"כ לשעבר מיכאל בן-ארי, "להוציא להורג מחבלים בתלייה פומבית" ומייחל ל"תפילות מרכזיות במסגדים חרבים". העמוד משבח את היוזמה הנאה וקורא "לתת לו בלייק ולשתף!".
עד שהיוזמה תתפוס תאוצה מזמין העמוד את חבריו להגיב לתמונות של פלסטינים (מחבלים) ולהגיד מה הם מרגישים כלפיהם ובעיקר מה הם מאחלים להם. בתגובות לתמונת מחבל פלסטיני ובנו הפעוט, למשל, ממליצים המגיבים: "להשמיד את הילד הזה", ומציינים ש"הוא חסום להודעות אז להיכנס לאשתו ולאחל לה שם…להיכנס דרך נשוי ל… ושם לשלוח לה. אני בטוח שהיא לא יודעת עברית אז תמונות יהיו עדיפות במצב הזה", וגם: "יא כלב, תלמד את הבן שלך לירות לעצמו בראש". לצד אחת התמונות מופיעה התגובה: "ואם אפשר על הדרך למחוק לזה שלידו את החיוך על ידי קילוף כל העור מהגוף תבוא עליך הברכה".
בתגובות לקריאת בן ארי ואורי אריאל, מופיעות התגובות המוכרות: "קודם כל יש לתלות את השמאלנים הבוגדים! הם האוייב מספר 1". על החתום: "השמאלנים הם אסוננו".
"צודק, כל שעה עגולה הוצאה להורג עד שהחטופים חזרו". על החתום: "מוח בריא".
"אלונה, עברו הרבה שעות והרבה דקות ואף מחבל לא הוצא עדיין להורג. זה סוג של תמימות שאנו לוקים בה", כותבת מגיבה.
על העצומה "עוצרים את החשמל והמים עד החזרת הבנים – לא יהיו מים, לא חשמל, לא העברת סחורות ולא טיפול בפצועים – עד להחזרת הנערים". חתמו, כשבדקתי לאחרונה, 107,621 אנשים. עכשיו, מן הסתם, המספר כבר הכפיל או שילש את עצמו.
להתייחסות ברשת לחנין זועבי אפשר לייחד כמובן פוסט נפרד, אבל נסכם בכך שהמגיבים השקיעו הרבה יצירתיות בהתעללות בתמונות שלה, לא בחלו במוטיבים מעולם החי, וספק אם אי פעם איחלו כל כך הרבה נשים אונס לאישה אחרת.
כל אלה – מילים. כמות אדירה של מילים, חלקן היו גורמות גם למאיר כהנא להתהפך בקברו, אבל במבט ראשון נראה שזה מה שפעם, בימי "הטוקבקיסטים", היה נחשב פרי מוחם הבאוש של קומץ פסיכים עלומי שם. רק שבחודשים האחרונים המילים האלה קמות לתחיה, והשמות והפרצופים שכבר אינם מתחבאים מאחורי כינוי (גם אם אגרוף שחור על רקע צהוב מחליף לא פעם את תמונת הפרופיל) יוצאים מן הרשת והופכים לבני אדם.
מופע הוודוויל הנודד של ליבוי היצרים, הממשי והווירטואלי הזה – חורש עכשיו את המדינה. בכל אתר של התרחשות שנויה במחלוקת או טראגית, בכל מקום שאפשר להפגין בו נוכחות אלימה ומאיימת, מובטח קינונם של צוות הסתה וביזוי; או להקת פיקוד מרכז הרב דב ליאור.
כשהאוטובוסים מהתנחלות יצהר וסביבותיה נפרקים באותם מוקדי שנאה, ומתוכם מגיחים הברוך-מרזלים, המיכאל בן-ארים והאיתמר בן-גבירים, על מגאפוניהם ושלטיהם – מאיר כהנא נראה פתאום, במבט לאחור, כשלגיה תמה וחיוורת שאבדה ביער.
הם היו שם בטבעון, בעצרת התמיכה בתלמידה ספיר סבח ובמסע ההסתה נגד המורה אדם ורטה, עם הקריאות הקצובות "העם דורש שמאלנים על האש".יוזם הארוע, מיכאל בן-ארי, סיכם את נאומו בעצרת במלים: "אין חופש ביטוי להמריד ולהסית נגד צה"ל ונגד המדינה היהודית", והזדרז בצאתו מן האולם להעלות את הסטטוס הבא לפייסבוק: "הבריונים של השמאל השתוללו מבחוץ, בתוך האולם ארוע מרגש!"
הם היו שם גם בעצרת לזכרה של שלי דדון בעפולה – אולי נקודת המפנה שבה הותר כל רסן – כשהם מפזרים אתם אבקת פיות של אווירת טרום-לינץ' בשני לקוחות ערבים אשר ישבו לתומם בסניף ארומה המקומי. עינת פישביין שסיקרה את הארוע ל"מקום הכי חם בגהינום" דיווחה: "המפגינים, שכבר ידעו על הימצאם, דפקו על קירות הזכוכית ודרשו לתת להם להיכנס, או להוציא אותם אליהם. צוות הסניף חסם את הדלת, שוטר שהיה במקום התקשר למשטרה והזעיק תגבורת, אחד העובדים ביקש מהם לעבור פנימה ולהתרחק מהדלת. בסופו של דבר הורחקו המפגינים מהמקום והערבים הוצאו בליווי שוטרי מג"ב. במגרש החניה שליד השדרה הותקף אדם שניסה לצלם את המתרחש בסניף, נאלץ למחוק את התמונות ויצא משם בהגנה של שוטרי מג"ב".
הארועים הללו לא מתהווים בחלל ריק, והם אינם אקראיים או ספונטניים כפי שניתן לחשוב. קודמת להם עבודת שטח יסודית וסוחפת. אם הח"כ לשעבר ד"ר מיכאל בן-ארי והעו"ד איתמר בן-גביר הם הזרוע המדינית של ההתארגנות הכהניסטית הזאת, אתרי הפייסבוק הם הזרוע הצבאית. אתרים בניחוח רצחני גורפים עשרות-אלפי לייקים. על עצומות מבעיתות חותמים מאות-אלפים. אתרים כמו "כולנו נגד השמאל הקיצוני", "כולנו בעד מוות למחבלים", חורשים מזה זמן את הרשת ומסמנים מועמדים פוטנציאלים ללינצ'טרנט ברוטאלי. לצד פלסטינים ("המחבלים"), מעוררים מבקשי המקלט ("הסודנים"), הכי הרבה יצרים אפלים, ומיד אחריהם – אנשי שמאל ("השמאלנים") וארגוני זכויות אדם. איחולי הרצח שזוכים בהם שמאלנים ברשת, מתובלים באיחולי אונס ומיתות משונות במיוחד כשמדובר בשמאלניות:
כשהתפרסמה כאן כתבה על ישראלית שהתאהבה בסודני, היו שם תגובות בנוסח: "את כל כך מכוערת שרק סודנים יזיינו אותך", ואילו הכתבת ובנות ביתה זכו לאיחולי אונס בידי סודנים.
כן, גם על ילדים לא מרחמים פורעי הרשת: כשתינוק יהודי טבע באמבטיה ואיבריו נתרמו לתינוק ערבי, געשו האמירות כמו: "חבל לי על תינוק יהודי שמת ועל ערבי שיחיה ועוד ימרר לנו את החיים. גם את אדולפיקו החמוד הציל רופא יהודי כשהיה קטן. יהודים לא לומדים לקח: כמה ערבים תרמו משהו ליהודים?" או "גזען גאה שבבוא היום ישמח מאוד להוציא לכם ת'מעיים מהמקום. יגאל עמיר צדק". או "התינוק הטהור הזה לא נקבר שלם! ובשביל מה? כדי להציל תינוק ערבי שיגדל לשנוא את היהודים! ולכל המתיפייפים, תינוק או לא תינוק, כשיגדל יהיה לו חלום אחד: להפוך לשהיד! חבל שלא ניצל תינוק יהודי".
כרגע הגל המזוהם הזה בשיאו. מאז שנחטפו שלושת הנערים, כשהם מלובים גם ברוח קמפיין שלוש האצבעות הפלסטיני, לובשים הגמדים שאימצו את השנאה אל לבם ממדי ענק מפלצתיים וכעת הם מאיימים לכלות כל חלקה של סובלנות ושיח שפוי: ספק גם אם אפשר כבר לדבר על קומץ קיצוני ימני. התחושה מקריאה ברשתות החברתיות היא שהיום זה המיינסטרים – המוני ורועש. אם ראש המפלגה השנייה בגודלה, שוחר שלום ידוע, אומר שהוא עם ה"זועביז" לא יושב – זה לא מחלחל אל ציבור בוחריו שנותנים לייק קטן לפוסט שמציע להתנכל לה בדרכים שונות ומשונות?
זועבי היא לא היחידה שהטוקבקיסטים מציעים לעשות בה שפטים. יש להם הצעות גם ביחס לראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. זה האיש שאתמול בכנס בסעודיה, הבהיר כי יעשה הכל כדי לשתף פעולה עם ישראל למציאת הנערים החטופים, וכי אף שהאמריקאים הודיעו לו כי אחד החטופים אמריקאי, "זה לא משנה לנו כי אנחנו בני אדם ורוצים להגן על חיי אדם. אמריקאי או ישראלי, מבחינתנו הוא בן אדם ועלינו לחפש אותו עד שנשיב להוריו. מי שביצע את ההוראה הזאת רוצה להרוס אותנו, ולכן יהיה לנו דיבור אחר אתו ועמדה אחרת כלפיו, יהיה מי שיהיה, מפני שאיננו יכולים לסבול דבר כזה".
ממש מעניין את נתניהו, שלא לדבר על כל מי שלימינו. על רקע נאומו האמיץ של אבו מאזן מול שרי החוץ של העולם הערבי, נמשך כסדרו ובולט במופרעותו קרקס השינאה, ערימות מילים שמבטלות כל הפרדה בין מודע לתת-מודע, עוד השפלת נשים, עוד הצעה לעינוי יצירתי, פרי מוחות שראו יותר מדי "משחקי הכס".
ואי שם מופיע גם מודל היסטורי: "דוד מלך ישראל, שאת סמלו אנו נושאים על דגלנו, על פחות מזה כרת לאנשים כפות ידיים ורגלים ותלה אותם בפומבי". האם זו מציאות או סרט אימה? לחלקנו אולי תהיה שהות להכרעות סמנטיות מן הסוג הזה, כמו בימי דוד המלך, בדרך לגרדום שייבנה בכיכר העיר, במהרה בימינו.