"מלים נזעמות אינן יכולות לחפות על חוסר ראיות לאשמה", מבטל הפרופ' דניאל פרידמן במחי מקלדת את פסיקתו האמיצה ומעוררת ההשראה של השופט דוד רוזן במשפטו של אהוד אולמרט, וממשיך: "ואין בכוחן לערער את הראיות לחפותו של הנאשם". מבינים? חפותו של הנאשם. לא פחות. במאמר ארוך שכתב למוסף השבת האחרון של ידיעות אחרונות, חלק מקמפיין להכפשת הפסיקה של רוזן, מנהל פרידמן מיני-ערכאה שיפוטית פרטית בתיק הולילנד.
במסגרת בית הדין המאולתר שלו, פרידמן מתפקד, במעמד צד אחד, גם כסניגור וגם כשופט מטעם עצמו, ומחלץ את הפושע המורשע אולמרט מהבוצה הפלילית בזיכוי גורף וחד משמעי. חבל רק שבכותרת המאמר מוצג הכותב כ"דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר", ואילו הסיפא "בממשלת אולמרט" – נשמטה משום מה.
פרידמן שוטח במאמרו תשתית "עובדתית" לזיכויו של האיש – ששובל החשדות, הפרשיות, התחקירים העיתונאיים (מהעידן שבו העיתונות עשתה עדיין את תפקידה), אוספי הסיגרים ועטי היוקרה, מסעדות הפאר ומצבורי הנדל"ן האישי, הרכבת האווירית והטיילת המשפחתית הבלתי נגמרת לחו"ל, מעטפות הדולרים, שלל התיקים הפליליים, העדויות, חקירות המשטרה, מסדרונות בתי המשפט במגוון הערכאות, ההרשעות והזיכויים, ומעל כולם קו הרקיע הפצוע של ירושלים – נשרך בעקבותיו כדבלולי זנב מפורעש על שועל מוכה כלבת.
לשיטתו של פרידמן חפותו החד משמעית של אולמרט מוכחת, למשל, מעצם היעדרן של תנועות העברת צ'קים בחשבונות הבנק של המשחד לידי המשוחד. אין ספק שמדובר בהוכחה ניצחת לכך שלא התקיים כל מעשה שוחד. הרי בשוק האפור הכל עובר מיד ליד בצ'קים מסודרים עם ספח מעודכן במלים "ריפוד פיננסי שמן תמורת טובות הנאה קבלניות" לנוחות שלטונות המס. מי שמע על תשלום במזומן בנסיבות כאלה? מי מעלה בדעתו רעיון עיוועים כמו מעטפות דולרים? ועוד בהקשר של הסתבכויותיו הפליליות של אולמרט? אל תהיו מגוחכים.
אני מופתעת שפרידמן לא הביע תמיהה על היעדרה של הוראת קבע בכרטיס האשראי של דכנר לצורך ענייני השוחד האמורים. הוכחה נוספת יכולה להיות היעדרן של קבלות עבור תקבולי השוחד שכתוב בהן "ציוד משרדי – בנייני הולילנד". אני הייתי מצפה גם לטופס תיאום מס במקרה הזה. אחרי הכל, אם לשחד, אז שיהיה בצורה מסודרת.
חוץ מזה – ראיות? אנא, במטותא. אתם קוראים "ראיות" לארבעה עדים שונים? לדכנר שמסר עדות במשטרה לפני מותו, לאברהם נתן, ליוסי אולמרט (מקבל השוחד עצמו שהעיד כך במשטרה, לפני שהספיק לעדכן את עדותו בבית המשפט) ולשולה זקן, יד ימינו ואשת אמונו המסורה של הארכי-נוכל המורשע במשך כל שנות כהונתו הציבורית – שהעידו על העברת הכספים מיד ליד, בידיעתו ובפיקוחו? אתם קוראים "ראיות" לכל השיחות המוקלטות ולתיעוד המפורט ביומני העבודה של הרל"שית הצמודה, בזמן אמיתי?
זה ראיות זה? חשבתם שכל זה מפליל את אולמרט כאדם מושחת שריפד את כיסיו במצבורי שומן רווי – תמורת מכירתו והשחתתו לנצח של קו האופק של העיר ירושלים שעליה הופקד? אל תהיו תמימים. השוק האפור עובד רק עם צ'קים, קבלות והוראות קבע, ומשלם מס כחוק.
*
אבל זו ממש לא הפעם הראשונה שאולמרט זוכה להגנה צמודה של פרידמן, המומחה מספר אחת לקיעקוע אמון הציבור בשלטון החוק בישראל, גם בשבתו כשר הממונה על אותו שלטון חוק נהג כך: בספטמבר 2009 קבע בעניין אחת מפרשיות אולמרט כי "התביעה ננעלה על מטרה". ביוני 2010 טען שוב: "נקווה שיגיע הקץ לשיטת ה'תחקור והאשם ככל יכולתך – משהו יידבק' שהונהגה לגבי אולמרט".
ביוני 2012 הוא כבר קרא לפיטוריו של משה לדור, פרקליט המדינה אז ומי שהתעקש על כתבי האישום נגד אולמרט: "איך הוא מרשה לעצמו להתבטא בצורה כזו?" שאל, וגם "הייתי רוצה שיהיה מישהו שייצג את הפרקליטות עם קצת יותר ענווה וקצת יותר אנושיות. זה לא סוג הפנים שהייתי רוצה שהפרקליטות תציג. אם מר לדור יעזוב את הפרקליטות, בין אם ברצונו ובין אם יגרמו לו לעזוב, זה יחזק את הפרקליטות".
בעניין גביית העדות המוקדמת מהעד המרכזי, משה טלנסקי, טען פרידמן שמדובר ב"הליך בלתי מתקבל על הדעת. עדות שרק התחילו לגבות אותה, לא גמרו את חקירתו במשטרה, מיד רצו לבית משפט. זה נעשה בתקופה שיש מתקפת טילים אדירה על ישראל".
כך או כך, אולמרט לא לבד, ופרידמן מיודענו כבר נזעק בעבר ללמד סנגוריה על אושיה פוליטית כזו או אחרת שהסתבכה עד צווארה בפלילים. פרידמן, כפרופסור למשפטים ושר המשפטים לשעבר, מסתמן מזה שנים ככלב שמירה. אבל לא של הדמוקרטיה. למעשה, ככלב השמירה על זכותם של פוליטיקאים מפוקפקים ונגועים בפלילים להמשיך בשלהם באין מפריע. כלב השמירה של הזכות להיות מושחת.
מי לדעתכם יצא חוצץ נגד מערכת המשפט בעקבות הרשעתו של שר המשפטים אז חיים רמון? אחרי שהרכב של שלושה שופטים קבע פה אחד כי לא די שרמון החדיר את לשונו לפיה של הקצינה הצעירה, שגילה כשליש משלו, בנשיקה שנכפתה עליה, כשנפגשו בנסיבות מקצועיות, אלא ש"מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואחריותו, ומנגד הגזים והפריז. באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת".
אבל מהם כבר שלושה שופטים ששמעו את מכלול העדויות וקבעו כי רמון הוא גם מטריד מינית וגם שקרן – לעומת פרידמן שבחר, בתגובה, להשתלח בחריפות. לא, לא באשמאי המנשק בכפייה ומכזב – אלא דווקא בהרכב השופטים, במערכת בתי המשפט, ביועץ המשפטי לממשלה ובפרקליט המדינה אז: "היועץ המשפטי ופרקליט המדינה נכשלו בהעמדה לדין ללא יסוד מספיק. אולם הכישלון החמור ביותר הוא של בית המשפט, שבמקום להגן על מי שלא היה מקום להעמידו לדין, החליט להרשיעו ולהרוס את חייו ללא יסוד מספיק בחומר הראיות".
חייה של הקצינה הצעירה, לעומת זאת, פחות העסיקו את פרידמן, בעיקר כשעניינים חשובים יותר על הפרק. פרידמן הרי לא יצא בלא כלום מאותו כתב הגנה פומבי על חיים רמון, חברו הקרוב ובן בריתו הפוליטי של אולמרט, ראש הממשלה אז. ממשפטן שהתמחה בדיני חוזים – התקמבן פרידמן בזריזות לכהונת שר המשפטים בישראל וחבר בכיר בממשל אולמרט. מקריות? לאולמרט ופרידמן פתרונים.
ומי השיה התמימה השנייה שעליה בחר פרידמן לגונן בנחישות? הטלית התכולה – שר החוץ אביגדור ליברמן. כן, אותו אדם שאגן-החימצון המצחין של הסתבכויותיו הפליליות עלה על גדותיו וגלש לכל עבר. אדם שהחשדות נגדו, התחקירים העיתונאיים, החקירות במשטרה, עדי התביעה המתים, חיקורי הדין חובקי העולם, הבת שגילגלה עסק השווה מליונים בהיותה בת 21 וללא כל ניסיון מקצועי, חברות הקש לכאורה וסכומי העתק שנדדו מחשבון לחשבון ללא הסבר, התיק הפלילי הענק והעמוס שנסגר ללא נימוק מניח את הדעת, ההרשעה בתיק אחר והזיכוי בשלישי – כל אלו הופכים אותו לאדם שהמצפון מחייב לצאת להגנתו בחירוף נפש.
וראו זה פלא, בשביל אביגדור ליברמן – דניאל פרידמן תמיד יהיה שם. באפריל 2006 קרא לצירופו של ליברמן לקואליציה בטיעון הבא: "ראוי לזכור כי ליברמן התמקד בבעיה חמורה המעיקה על ישראל: הפשיעה והאלימות". מעניין לחשוב על ליברמן, שהורשע באלימות נגד קטין והסתבך עמוקות בפלילים ושחיתות, כמי שהתמקד בפשיעה ואלימות. מסקרן אותי לאיזה סוג של התמקדות כיוון פרידמן, ומאיזה צד של המתרס.
ב-2009, בעוד שחקירה התנהלה כבר נגד ליברמן בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים, דחף יו"ר ישראל ביתנו להשארת שר המשפטים אז, דניאל פרידמן, בתפקידו. אחרי הכל, היכן ישנם עוד אנשים מסורים כל כך להשמדת אמון הציבור במערכת החוק בישראל? למסע הדלגיטימציה נגד שופטים ובית המשפט העליון? להפקעת עצמאותו השיפוטית של בית המשפט בישראל והכפפתה לאינטריגות פוליטיות? לחנק חקירות השחיתויות הציבוריות בנימוק של "רדיפת פוליטיקאים"?
ומה היה הטיעון הליברמני להשארת פרידמן בתפקידו, אל מול הביקורת הציבורית והשיפוטית הנוקבת שעלתה נגדו?"זו התערבות בוטה של הרשות השופטת בפעילות של הרשות המחוקקת". אותו טיעון שפרידמן עצמו טיפח בשנות ההתחככות באורוות השלטון.
אם נחזור לרגע מהסתבכויותיהם הפליליות של שר המשפטים לשעבר חיים רמון ושר החוץ אביגדור ליברמן, להרשעתו הפלילית החריפה הנוכחית של ראש ממשלת ישראל לשעבר – עולה התהייה מהיכן מגייס פרידמן את המסירות חסרת הפשרות לכל הטיפוסים הללו. לנוכח הליקוק היסודי והבוטה כל כך לאולמרט, דומה שמגיע לפרידמן לגבות שכר הולם על שירותי היחצ"נות והדוברות שהוא מספק לראש הממשלה לשעבר.
אמנם מדובר באיש שמינה אותו לשר משפטים בישראל, אבל לולא הייתי מניחה שמדובר בפרופסור מכובד למשפטים ואדם בר לבב וישר דרך, הייתי עלולה לחשוד שגם לפרידמן עצמו יש מה להסתיר, וכי מוטב היה לו אילו אולמרט היה מזוכה. אבל אולי זו רק אני. בכל זאת, האיש היה שר משפטים בישראל, וקשריו בצמרת השלטון הישראלי הדוקים ומסועפים. יודעים מה? אולי מוטב לטאטא את ההרהור הנ"ל מן הראש. אחרי הכל, מפחיד מדי לדבוק בקו המחשבה הזה.