באירוע הרמת כוסית עם עובדי משרדו, תקף אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו את התקשורת, בטענה שהיא לא מגוונת מספיק, ובוחרת לראות באופן עקבי את חצי הכוס הריקה.
היום ננתח את היצירה "תעשייה של דכדוך", משפט אחרי משפט:
"במקום שהם רואים פקקים – אני רואה מחלפים, רכבות וגשרים"
בדו"ח מבקר המדינה משנת 2016 בעניין משר התחבורה נכתב:
- "מסוף שנות התשעים של המאה העשרים משרד התחבורה היה שותף בהכנת חמש תכניות המתבססות, בין היתר, על ניתוח מצב התחבורה במדינה. בכל התכניות מודגשת התרומה של תשתיות ומערכות תח"צ מפותחות ויעילות לפיתוח הכלכלי והחברתי במדינה. במשך שנים רבות משרד התחבורה לא טיפל כראוי ביישום ההמלצות שבדוחות, ואלה לא יושמו כלל… עקב כך השימוש בתח"צ לא גדל במידת הנדרש. לעומת זאת הלך וגבר השימוש בכלי רכב פרטיים, על כל העלויות והנזקים הכרוכים בכך, ובהם עומסי תנועה בכבישים, זיהום האוויר, הרעש והפגיעה בבטיחות".
- ".. אם לא יהיה שינוי ניכר, סך שעות אדם המבוזבזות בשל עומס התנועה בדרכים צפוי להגיע ל-850 מיליון בשנה, והפסד התוצר בגין שעות העומס בדרכים הוערך בכ-25 מיליארד ש"ח לשנה. בשנת 2030 כל נוסע ברכב צפוי לבזבז מעל 60 דקות נוספות בממוצע ביום בכבישים בגין עומס התנועה".
- "היקף השימוש בתחבורה הציבורית נותר קטן, היקף השימוש ברכב פרטי גדל ובעיית עומס התנועה בכבישים הולכת ומחריפה".
בנוסף – בדו"ח בנק ישראל לסיכום 2016 מצוין בפירוש מספר פעמים כי חלק מרכזי מהצמיחה השנה שייך לעלייה ברכישת כלי רכב, ול"עלייה חריגה בתקבולי מיסים על ייבוא כלי רכב…". הרכבים האלה עומדים כרגע לידכם בפקק.
"במקום שהם רואים אבטלה – אני רואה תעסוקה מלאה. במקום שהם רואים כלכלה הרוסה – אני רואה כלכלה פורחת"
חיפוש מהיר בכותרות כלי תקשורת שונים מהשנים האחרונות אינו מעלה אף דיווח על נתוני אבטלה קשים או חריגים, ולא על "כלכלה הרוסה". זה פשוט לא קיים, ומסיבה פשוטה: הנתונים מאז אמצע שנות ה-2000 מראים על ירידה בשיעורי האבטלה, נתוני בנק ישראל אף מלמדים על "תעסוקה מלאה", וזה בדיוק מה שכלי התקשורת מדווחים. אבטלה היא אחד החוליים הקשים של שנות ה-90', לא של העשור הזה. ביטויים כמו "כלכלה הרוסה" מופיעים בהקשר של יוון וכדומה, לא של ישראל.
נתניהו יודע שהביקורת על המדיניות הכלכלית של ממשלתו היא הרבה יותר מעמיקה ומדויקת, אבל הוא פוסל אותה בשלוש מילים שאינן אמת, שהוא עצמו מביא לשיח.
ומה בכל זאת קורה בכלכלה, חוץ מפריחה אינסופית, לפי דוח בנק ישראל 2016?
אל תדאג נתניהו, אנחנו מאמינות לך שככה אתה מרגיש. צילום: berlinpictures16 / Shutterstock.com
- אם לא מדברים על אבטלה אלא על עוני, זה מה שקורה: "תחולת העוני בישראל ירדה בהדרגה מאמצע העשור הקודם עד 2013 לאחר שעלתה בחדות בעקבות תוכנית הייצוב של 2002—2004, והיא עדיין גבוהה מאשר בתקופה שקדמה לתוכנית. בשנת 2015 עלתה מעט תחולת העוני של משקי בית ביחס לתחולה ב-2014, מ-18.8 אחוז ל-19.1 אחוז – לאחר שגם ב-2014 היא עלתה מעט. לעומת זאת, תחולת העוני של נפשות ירדה מעט – מ-22 אחוז ב-2014 ל-21.7 אחוז ב-2015 – בעיקר כתוצאה מהגידול בקצבאות הילדים" – חמישית מאזרחי ישראל עניים, איך שלא תקראו את זה, וזה הרבה יותר ממש שהיה בשנות ה-90 וראשית שנות ה-2000 לפני התכנית הכלכלית שממנה לא קמו שהתחיל שר האוצר סילבן שלום והמשיך ממשיכו בתפקיד, בנימין נתניהו.
- "התרומה שהממשלה תרמה ב-2015 לצמצום העוני לא השתנתה משמעותית יחסית לתרומתה ב-2014 ,והיא נותרה כ- 20 אחוז. זוהי תרומה נמוכה יחסית לממוצע ב-OECD"
- "מיעוט ההשקעה בתשתיות ציבוריות פוגע במישרין בפריון"
- "ההשקעה לתלמיד במערכת החינוך אינה מספקת והדבר בא לידי ביטוי בכך שישראל נחותה יחסית למדינות המפותחות הן בהישגי התלמידים והן באי-השוויון ביניהם"
- ישראל נמצאת במקום החמישי ב-OECD ברמת אי השוויון בהכנסות (לפי מדד ג'יני), מקדימות אותה צ'ילה, מקסיקו, ארה"ב וטורקיה. הסיבה: השקעה ממשלתית נמוכה ביחס ל-OECD בצמצום אי השוויון.
"במקום שהם רואים היסוס וחוסר ביטחון אני רואה תקיפות ועצמה בלתי רגילה שמקרינה על כל הסביבה שלנו" – קשה להתווכח עם תחושות, משאירות את התחום הזה לגדעון סער ולחברים מן הימין.
"במקום שהם רואים גז בים – אני רואה גז ביבשה" – מוסכם על כולם שיש גז בים ושהוא צריך לעבור ליבשה, ובחלקו אף עובר. הדיון הוא על למי שייך הגז הזה – לציבור או לבעלי ההון – ועל המחירים, לא על המיקום.
"במקום שהם רואים את ישראל מתפוררת, קורסת, אני רואה את ישראל עולה ככוח עולמי עולה וגו'" – שוב הדיון כאן הוא על עובדות. אנחנו מאמינות לנתניהו שככה הוא מרגיש.
"מעבדות לחירות ומדכדוך לשמחה גדולה" – אמן, אמן, אמן.