עו"ד ברק כהן: "האם שמעת מהסביבה המקצועית שלך על סיטואציה שבה מבוצע האמצעי הפסול הזה, שלוקחים את הטלוויזיה של הילד, מאדם שהוא צד שלישי, שהוא לא החייב, כאמצעי להפעלת לחץ פסול, כדי שישלם את החוב שלא שלו?"
רקפת רוסק עמינח: "הפעם היחידה ששמעתי את זה היתה ממך".
כהן: "אז מה שאת אומרת זה שמעולם לא שמעת על אירועים של הפעלת לחץ פסול אלים כלפי צדדים שלישיים שהם לא החייב? לא שמעת על זה מעולם?"
רוסק עמינח: "מעולם לא היתה פנייה אישית אליי בעניין כזה. אני שמעתי רק את הטענות שלך מולי…."
כך השיבה אתמול רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, לאחת השאלות שנשאלה על דוכן העדים על ידי עו"ד ברק כהן במסגרת החקירה הנגדית שלו, במהלך במסגרת דיון נוסף בכתב האישום שהגישה המדינה באמצעות עורכת דין דפנה יבין מפרקליטות מחוז תל אביב. כתב האישום בפרשת "באים לבנקאים" הוגש נגד שבעה נאשמים ובראשם כהן, יגאל רמבם, ערן ורד ועוד ארבעה פעילי מחאה. הדיון התקיים בבית המשפט השלום אצל השופט שמואל מלמד. האולם היה צפוף עד אפס מקום.
את יום העדות של רוסק עמינח אפשר היה לחלק לשניים: בחלק הראשון, הקצר יותר, העידה רוסק עמינח כמעט ללא הפרעה על תחושות הרדיפה והאיום שחוו היא ובני משפחתה, בכלל זה בנותיה הקטינות, בארבע השנים האחרונות מאז החלה מחאת "באים לבנקאים" וכוונה אישית אל ראשי המערכת הבנקאית, היא ביניהם. בחלק הזה היא דיברה כעדה מטעם ההגנה וענתה לשאלותיה של עו"ד יבין, ובו הדגישה רוסק עמינח את דאגתה לבנותיה, מה שהובילה אותה לדבריה להחלטה לבקש צווי הרחקה נגד כהן ופעילים נוספים.
החלק השני היה הרבה יותר ארוך, החל כשעה לאחר תחילת הדיון ונמשך כחמש שעות עד לסופו. זהו דיון ראשון מתוך שלושה שבהם תעלה רוסק עמינח על דוכן העדים, למרות ניסיונותיה החוזרים לא להגיע להעיד.
צוות ההגנה וחלק מהנאשמים בתיק באים לבנקאים: ברק כהן, יגאל רמבם, ערן ורד, משה סרוגוביץ, משה קשלס וגבי לסקי | מתוך עמוד הפייסבוק של עו״ד גבי לסקי
האם את אישיות ציבורית?
חקירתה הנגדית של רוסק עמינח על ידי כהן, הנאשם הראשון מתוך השבעה, היתה מתוחה מאוד. רוסק עמינח איבדה לא פעם את שלוותה, אך עם זאת הקפידה לחזור על כמה מסרים באופן עקבי: הרדיפה שחשה משפחתה, היות המחאה של כהן וחבריו לא חברתית אלא בלתי לגיטימית ועוד. לא פעם גם סירבה לקבל מכהן מסמכים שהגיש לה במהלך הדיון או לצפות בסרטונים שהציג ולהשיב על שאלות. היא חזרה ותקפה את כהן והפעילים על כך שהמחאה שלהם אינה לגיטימית והטיחה בהם שהם הנאשמים במה שהם מכנים "משפט הבנקאים" – ולא הבנקאים. רוסק עמינח סירבה לענות ללא מעט שאלות והרבתה לומר שאינה זוכרת או אינה יודעת.
אם אפשר לתמצת במילה אחת את החלק הזה בעדות של רוסק עמינח זו תהיה המילה ניתוק. היא הפגינה במהלך החקירה הנגדית ניתוק גמור כמעט מכל מה שקורה תחתיה בבנק ובכל הנוגע לעבודת הבנק מול הציבור.
בחלוקה בין שני חלקי הדיון המרתק, ניתן לומר שבחלק הראשון עסק המשפט בפעילות המחאה של "באים לבנקאים" ובניסיון של המדינה להגדיר את הפעילות הזו כבריונות, ואילו החלק השני – רוב רובו של הדיון אתמול – הוקדש לניסיון של ברק כהן וחבריו לספסל הנאשמים להגדיר את ראשי המערכת הבנקאית ורוסק עמינח בראשם כמי שהינם הבריונים האמיתיים.
כהן בחר לפתוח את החקירה הנגדית שלו את רוסק עמינח בשאלה האם אפשר להסכים כי היא דמות ציבורית.
רוסק עמינח: "זו לא שאלה שאני צריכה להסכים עליה".
כהן: "את חולקת על העובדה שאת אישיות ציבורית?"
רוסק עמינח: "אפשר לעשות דיון על מה זו אישיות ציבורית".
כהן: "האם את שעומדת בבנק הגדול במדינה שתחתיו 13 אלף עובדים, שמשתכרת 6 מיליון שקל פלוס ואילך (נכון לשנת 2014 – ש.ש) – האם את חושבת שזה שם אותך בפוזיציה של אדם ציבורי?"
רוסק עמינח: "ההגדרות שלך ושלי שונות. אני אגיד שעומדת בראש בנק לאומי שהוא אחד משני הבנקים הגדולים בישראל ויש לי קבוצה גדולה של עובדים ולקוחות ואכפת לי מהמדינה שנמצאת בה".
כהן השיב לה: "אבל כתבת שהמדינה הפנתה לך עורף בבקשה שהגשת לבית משפט".
רוסק עמינח: "לא יודעת, תראה לי".
כהן הבטיח: "עוד נגיע לזה".
עוד קודם לכן ביקש כהן לחקור את רוסק עמינח על יחסיה שלה ויחסי הבנק בראשו היא עומדת עם הלווים הגדולים של הבנק.
"האם נוחי דנקנר הוא לקוח של הבנק?", שאל.
רוסק עמינח: "כן".
אבל אחרי רגע היא פנתה לשופט ואמרה: "אני מבהירה כי לא אתייחס לגבי מיהם לקוחות הבנק ואין לי שום כוונה לעבור עבירה של סודיות בנקאית אז כדאי שנבהיר את זה מראש".
כהן: "ענית לי נכון כששאלתי אם דנקנר לקוח הבנק".
רוסק עמינח: "נכון ולא הייתי צריכה לענות ולא אענה יותר".
כהן: "האם אליעזר פישמן לקוח של הבנק?"
רוסק עמינח: "אני לא עונה".
בשלב הזה נחלצת יבין לעזרתה, ושולפת ציטוט של בית המשפט העליון לפיו על בנק, מעצם טיבו, מוטלת חובת סודיות באשר ליחסים עם הלקוח. כהן עבר להתמקד בנהלי הגביה מהלווים הקטנים של הבנק.
אמצעי גבייה במקרים קיצוניים
"האם את מכירה", שאל אותה, "בכך שבני אדם יכולים להגיע לחוסר יכולת לשלם חובם?"
רוסק עמינח: "אני רוצה לומר לבית משפט שבנק לאומי מתמודד באופן יומיומי עם אלפים רבים של לווים שמגיעים בקושי להחזר הלוואות שלהם. מעל 90% מאירועי פיגורים של בנק לאומי מצד מי שלא יכולים להחזיר חוב נפתרים בלי עורכי דין, בלי בתי משפט, בלי הוצאה לפועל, בלי שום דבר".
כהן מוסיף ושואל: "האם נוכל להסכים שאת אמצעי הגביה יש להפנות לחייבים ולא לצד שלישי שאינו החייב?" ומוסיף עקיצה: "זה לא קשור לנוחי דנקנר".
רוסק משיבה לו: "לאומי פועל לפי חוק וכללים ופונה לשירותי הגבייה".
כהן: "זה לא מה ששאלתי".
רוסק עמינח: "זה מה שיש לי לומר".
כהן: "אני שואל אותך כאדם ולא כבנק לאומי. האם את מבינה שצריך לכפות הליכי גביה על מי שחייב ולא מי שלא חייב?"
רוסק עמינח: "אני מבינה וכך פועלים שאנחנו מפעילים גבייה ואמצעי גבייה במקרים קיצוניים אם לא הסתדרנו עם החייב. כשפונים להליכים משפטיים אנו עושים זאת לפי חוק ופסיקה בישראל".
כהן: "רק לחייב".
רוסק עמינח: "לפי חוק ופסיקה בישראל. אני לא יושבת כאן כעורך דין וגובה חובות לא מכירה כל הפרוצדורות ואין לי יכולת לענות לך על כך".
כהן: "נסכים שאם את מכירה בכך שאדם אין לו מה לתת יותר אז אין תועלת בהמשך הליכי גביה נכון?"
רוסק עמינח: "אני לא מבינה את השאלה".
כהן: "האם את מסכימה שניתן לגבות רק ממה שיש לחייב ולא ממה שאין? את מכירה את העקרון".
רוסק עמינח: "אני מכירה עקרון אחד. כשאדם לוקח הלוואה הוא צריך לשלם חזרה. כשאדם לא מחזיר חוב הוא פוגע בבנק. הבנק לא תיאורטי, הבנק יש לו מניות שהמחזיקים בהן הן קופות הגמל וקרנות הפנסיה של הציבור. כשהבנק מקבל כסף כלקוח ונותן הלוואה למישהו אחר כמוך תפקידו לגבות את הכסף חזרה לטובת הבנק בכל דרך שיכול".
כהן: "בכל דרך שיכול, כלומר בכל דרך חוקית שיכול. ונסכים גם שהעקרון שאם פלוני ברק כהן למשל חייב 100 אלף שקל לבנק ואלמוני נגיד נוחי דנקנר חייב 450 מיליון שקל לבנק, הליכי הגביה ינקטו כלפי שניהם באופן שוויוני נכון?"
רוסק עמינח: "אין לי כוונה להתייחס לפלוני או אלמוני".
השופט מלמד: "תעני על השאלה הזו לא בהתייחס ללקוח זה או אחר אלא בהתייחס לחייב שחייב חצי מיליון שקל (הכוונה המקורית היתה לחצי מיליארד שקל – ש.ש) או ללקוח שחייב 50 אלף שקל – איזה פעולות גביה תנקטי מולם?"
רוסק עמינח: "גבייה מלקוח נעשית בכל האמצעים. יש בלבול בין חייבים שחייבים באופן אישי לבין חייבים שחייבים דרך חברות. אבל בכל המקרים נשתמש בכל האמצעים. הבחירה בדרך שבה הבנק מאמין שיצליח לגבות הלוואה שנתן חזרה".
כהן: "נסכים שכשהאמצעים האלו ננקטים כלפי חייב אז ראוי להפעיל אותם בצורה אנושית. נכון?"
רוסק עמינח: "אדוני החייב (למעשה כהן כבר החזיר את מלוא החוב שלו לבנק לאומי – ש.ש). סליחה הנאשם. הבנק בסופו של דבר עושה כל מאמץ להגיע להסדר חוב עם 99% ויותר מתוך האנשים שחייבים לו. הליכי הגבייה נעשים על ידי עורכי הדין וההוצאה לפועל שזה לא הבנק עצמו".
כהן: "אם אני רוצה לשאול את בנק לאומי אני אלך ואדבר לשלט של הבנק. אני לא מדבר לתאגיד אני שואל אותך ולא את בנק לאומי. אני שואל אותך כאדם. האם כשננקטים הליכים כלפי חייב לשיטתך ראוי שהאמצעים יהיו אנושיים".
רוסק עמינח: "לשיטתי תמיד עדיף לעשות כל דבר בשיטה אנושית. שיטתי".
כהן: "אני אתן דוגמא תיאורטית מעולם הדמיון. נניח שאדם חייב כסף. לא עלינו פשע חמור. וננקטים הליכי גבייה מכוח החוק של המדינה. ואז יש סיטואציה שבה יש אפשרות ליטול מטלטלין מבית החייב נכון?"
רוסק עמינח: "אני לא בקיאה בהליכי גביית חובות, בטח שלא מאנשים פרטיים וקשה לי להתייחס למותר אסור מטלטלין אבל סמוכה ובטוחה שאנשי הוצאה לפועל של מדינת ישראל יודעים עבודתם ועושים כדין".
לא ראתה הפגנה מימיה
זה לא היה הנושא היחיד שבו טענה רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי כבר שמונה שנים כמעט, לחוסר בקיאות. בדיון היא טענה כי היא לא יודעת מה הקב"טים (קציני הביטחון) של הבנק או עורכי הדין עמם הבנק מתקשר עושים בדיוק. לדבריה, היא לא יודעת מה כתוב במסמכים שהוגשו לבית משפט בעניינים הקשורים לברק כהן. היא לא זוכרת בדיוק מתי שמעה על כהן לראשונה. היא לא ראתה הפגנה מימיה. היא לא יודעת מה כהן בדיוק עשה נגדה כי היא לא מסתכלת על הפייסבוק שלו ולא על אתר 'באים לבנקאים' – אלא כשמפנים את תשומת לבה. בכל אלו היא טענה כי יש אנשים שמטפלים בעניינים בשבילה.
כשברק כהן שאל אותה האם מחתה אי פעם בעניין כלשהו בימי חייה והאם נכחה בהפגנה, היא השיבה שמעולם לא.
נראה כי הדיון הזה קיפל בתוכו את כל מה ששאפו המוחים להביע במחאתם, בלי קשר לדרכים שנקטו. בבית המשפט התברר כי מנכ"לית בנק לאומי, שהגיעה לבנק לפני 15 שנים, נודעה בקשריה הקרובים לטייקונים ולאנשי האלפיון העליון כמו משפחת עופר ובמיוחד לעידן עופר, לנוחי דנקנר ולזהבית כהן יוסף מקרן אייפקס ישראל, שעוד לפני כן היתה מבכירות פירמת רואי החשבון סומך-חייקין ועבדה אצל גד סומך, רואה החשבון של ארבעה מבין חמשת הבנקים הגדולים לאורך השנים, היא אולי מנכ"לית מלאת מוטיבציה וחדורת מטרה – אבל היא גם מנותקת מהציבור הרחב, זה שאת הכסף שלו היא מנהלת.
היטיבה לתאר זאת אתמול עובדת לשעבר בבנק אתמול, שהכירה את רוסק עמינח: "יש הרבה אירוניה בכך שרקפת רוסק עמינח מנכ"ל בנק לאומי שכל כך מנותקת מעם, פוגשת בבית המשפט את פעילי המחאה הכי עממיים שיש".
