לפני כמה שבועות הוזמנתי להשתתף בפאנל באירוע שארגנה עיריית רעננה, לציון 22 שנים לרצח רבין. נושא הפאנל: "דמוקרטיה וטוהר המידות", בהנחיית עיתונאי ערוץ 10 ומגיש "המקור" ברוך קרא. כנהוג, שאלתי את המפיקה שהתקשרה מי משתתף בפאנל חוץ ממני, והיא מנתה: ניצב בדימוס יואב סגלוביץ', בעבר ראש מחלקת החקירות במשטרת ישראל והיום חבר בתנועת יש עתיד, עורך הדין דובי וייסגלס, ויועץ התקשורת עד לפני רגע של בני הזוג נתניהו, ניר חפץ.
כששמעתי את השם האחרון ידעתי שאני לא יכולה לתת תשובה תשובה במקום. אמרתי לה שאחזור אליה, וכעבור זמן קצר סימסתי שאשתתף.
למה היססתי?
כי אני מכירה היטב את התרבות הרווחת באירועים וכנסים מהסוג הזה, והיא בידורית במהותה, ומאופיינת בנינוחות מנומסת ומכובסת. הביקורת שם תמיד נאמרת באופן כללי ותאורטי, תוך צחקוקים משותפים של כל הנוכחים והקהל. במקרה הכי טוב מבחינה עיתונאית (וקרא הוא מהעיתונאים היותר מוערכים בעיניי), יש בפאנלים האלו שאלה קשה או שתיים כלפי מי שאמור לייצג איזשהו "צד שני", אבל גם השאלה הזו לעולם לא תפתיע את המבוקר, שיידע שזה יגיע ויתכונן אליה היטב, ובשורה התחתונה נשמרת האווירה הנעימה.
ומצד שני, אני מכירה את ניר חפץ.
"הלוואי שתיקבר, חתיכת בן זונה"
כשעיתונאי דה מרקר פנה אליו לקבל תגובה הוא קילל אותו: "תמות הלוואי. תלך לעזאזל. רק תעז לפרסם את זה תחטוף תביעה. הלוואי שתיקבר. חתיכת בן זונה".
כשמונה לעורך מעריב על ידי נוחי דנקנר, אימץ העיתון קו שמתנגד וממעט בסיקור רפורמת הסלולר שנועדה להגביר תחרות ולהקל על כיסו של הצרכן, כשבאותו זמן היה דנקנר הבעלים של סלקום וחשש מהתחרות. על פי עדויות של עובדים במעריב הוא התערב בתוכן של העיתון לטובת המו"ל שלו בצורה בוטה, וחלק מרכזי בסדר היום שקידם נועד לפגוע בעיתון הארץ – דה מרקר, היחיד שהתריע מפני התנהלותו של דנקנר. דנקנר, כזכור, הורשע בסופו של דבר בעבירות על חוק ניירות ערך ועל חוק איסור הלבנת הון ונידון לשנתיים מאסר בפועל.
כמה ימים אחרי שעיתון הארץ דיווח שהבן של דנקנר, בעצמו דירקטור במעריב, נחקר באזהרה על ידי המשטרה בפרשת הימורים ברשת, שולבה במדור החדשות של מעריב בעריכת חפץ ידיעה על כך שבנו של עמוס שוקן, מו"ל הארץ, הורשע בנהיגה במהירות מופרזת. לשוקן הצעיר אין תפקיד או אחריות ציבוריים, והדבר מצביע בעיקר על דרכי התנהלותו של חפץ.
חפץ היה עורך מוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות והיה מקורב מאד לנוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. מוזס נחקר בימים אלה בחשד שביחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחד הבוסים הבאים של חפץ, רקם עסקה סודית שבו נתניהו יצביע בעד חוק שיפגע ב"ישראל היום", המתחרה המאיים של ידיעות, תמורת סיקור חיובי בידיעות.
כיועץ התקשורת של לשכת עורכי הדין ויו"ר הלשכה אפי נוה, היה מעורב חפץ בגניזת כתבת תחקיר אודות נוה בידיעות אחרונות. הכתבה אכן לא פורסמה.
ערוץ 10 חשף הקלטות של חפץ שמגלות ערבוב לכאורה בין ענייניו כיועץ לאנשי עסקים לבין תפקידו הציבורי כיועץ לבני הזוג בנימין ושרה נתניהו.
בתקופתו כיועץ התקשורת של נתניהו, פתח ראש הממשלה במתקפה האגרסיבית ביותר על התקשורת הישראלית שהיתה אי פעם, שכללה גם ניסיונות לסגור את תאגיד השידור הציבורי טרם עלה לאוויר, וניסיונות לפגוע בערוץ 10 ובערוץ 2.
הפאנל ברעננה. משמאל: ניר חפץ. לידו: שרון שפורר
בשנה האחרונה היה חפץ האיש שהעביר (הוא טוען שהיה רק שליח) לתקשורת שתיים מהתגובות האלימות ביותר שהעביר אי פעם נתניהו (או איש ציבור אחר) לתקשורת. באחת, נטען שעיתון הארץ נשלט על ידי נאצים (זה לא נכון, אם יש בכלל צורך לציין זאת). זה קרה אחרי שהעיתון פרסם תחקיר על קשריו של נתניהו עם שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, וההתערבות של אלוביץ' בתכנים שמפורסמים על בני הזוג נתניהו באתר וואלה שבו הוא שולט. אלוביץ' נחקר בימים אלה במשטרה בחשד לפלילים בקשר לבזק. את התגובה השנייה אתם בוודאי זוכרים יותר, כי היא הוקראה בפריים טיים על ידי אילנה דיין, בסוף כתבת תחקיר אודות הכוורת של נתניהו, והייתה חסרת תקדים. חפץ היה יועץ התקשורת של נתניהו גם בבחירות האחרונות, אז התריע ראש הממשלה ברגע האחרון ברשת מפני "נהירת הערבים אל הקלפיות".
בעיניים שלי, עיתונאית שמסקרת יחסי הון ושלטון ועבדה בעבר בהארץ ובדה מרקר, ניר חפץ הוא אחד האויבים הגדולים של חופש הביטוי בישראל. האיש אחראי לא במעט, גם אם לא לבדו, לתרבות השיסוי של הבוס שלו, ראש הממשלה, ויש לו חלק בהתנהלות התקשורתית הבלתי דמוקרטית של הבוסים הקודמים שלו. חפץ מהווה בעיניי נזק אדיר לתקשורת ולכן גם לדמוקרטיה בישראל, בעבר, בהווה, ומתברר שגם בעתיד. הוא המקף האולטימטיבי שמחבר בין ההון, השלטון והתקשורת בישראל.
לאחרונה הוא נפרד מבני הזוג נתניהו, לא ברור למה. אל חשש, יש כבר מי שממשיך את דרכו של חפץ ואולי גם עולה עליו, אבל אם חשבתם שהתקשורת תבוז לאיש הזה, שבמשך שנים מזגזג את דרכו בתוכה, ושכעת משעזב את תפקידו הציבורי תדאג לנער אותה מעליה, או לפחות תדרוש דין וחשבון על הדברים שקרו בשנים שלו ברחוב בלפור בירושלים – אתם טועים. לא רק שזה לא קרה, לא מזמן נודע כי הוא לוהק לשמש כפאנליסט בתוכנית בוקר חדשה של ניב רסקין בשידורי קשת – אותו רסקין שהנחה עד לפני רגע תוכנית ביקורת על התקשורת בערוץ 23. בראיונות עמו הוא ממשיך, אגב, לייצג את משפחת נתניהו, כנראה בהתנדבות.
הנה מה שהיה לחפץ להגיד על השתתפותו בתוכנית החדשה: "יש פה שינוי מרענן בנוף תכניות הבוקר בטלוויזיה. מיליונים מאזינים לתכניות כאלה ברדיו ורוצים את מה שעל סדר היום הציבורי. חוץ מזה, אני חושב שעיתונאים מסוגו של ניב רסקין יקבלו את אמון הציבור, הוא משדר את הדבר הנכון. הוא לא היחיד בתחומו, ודמויות כאלה יפתרו לתקשורת את המשבר שבו היא נמצאת".
"אני לא ארד לרמה אישית"
אז למה החלטתי בכל זאת ללכת?
כי נמאס לי. אני כבר יודעת שפאנל זה בסך הכל מין הצגה שמטרתה לבדר את הקהל או לציין אירוע חגיגי, אבל נמאס לי מהצביעות וההתרועעות המשותפת של עיתונאים ופוליטיקאים עם אנשי הון ויועצים כמין קרקס נודד של דעות וחברותא. כתבתי על זה פעם פוסט ארוך בהקשר של רני רהב, וניר חפץ אינו שונה. הוא גם לא היחיד, יש עשרות כמוהו, אבל הוא אחד הבעייתיים, ולכן ידעתי שאני הולכת לשבור את הכלים.
להלן תמלול כמה מהרגעים המעניינים בעיני בפאנל שהתקיים ב-1 בנובמבר, יום שלישי שעבר:
יואב סגלוביץ' (שעמד בין היתר בראש החקירה של אולמרט והולילנד): "בכל מה שנוגע לדמוקרטיה המדינה איבדה את הרסן. כי דמוקרטיה זה עניין של בלמים ואיזונים, והברקסים נשחקים כבר הרבה שנים, כשהמאפיין המרכזי של שחיקת הברקסים זה שמי ששוחק אותם כבר תקופה ארוכה זה השלטון וזה לא התחיל מראש הממשלה הנוכחי.
"אנחנו מגיעים לסיטואציה כמעט בלתי נתפשת של שלטון שמתנהל כאנרכיסט, עם פגיעה מתמשכת בשומרי הסף. נושא הברקסים הוא לא נחלתה של מפלגה ספציפית, אבל זה נכון שמעולם לא היה נמוך כל כך במובן הזה של התנהגות מול שומרי הסף והבנה בסיסית של בלמים ואיזונים. אני לא זוכר תקופה רעה וקשה כל כך. ביום הזה צריך לדבר בלי מכבסת מילים: המצב פה קטסטרופה.
"מי שהיה צריך למצות את הסנקציה הפוליטית עם הסורחים והמשחיתים והגונבים והנהנים – זה הציבור. אבל נוכח כל מה שהתפרסם והתפרסם בהרחבה, הסקרים לפחות מראים, כלומר לא מראים, שום שינוי, אז למי אנחנו באים בטענות? היו ימים שבהם הסנקציה הציבורית הייתה חרפה, חוסר יכולתו של איש ציבור להראות את אפו בחוץ נוכח רבב שדבק בו. אחד אברהם עופר, שר השיכון, איש עתיר זכויות, רק פורסמה ידיעה על כך שעומדת להפתח נגדו חקירה – דפק לעצמו כדור בראש. היום אנחנו שומעים אנשים שתלויה ועומדת נגדם חקירה שאומרים בקולי קולות שהם לא יניחו לתפקיד הממשלתי עד תום ההליך. מי שצריך למצות עמם את הדין הציבורי אדיש. וברגע שאנחנו אדישים אי אפשר לבקש דבר מהנוגעים בעניין".
חפץ: "אני חולק על מכובדיי שיושבים כאן מכל וכל. אני לא חושב שהדור הולך ופוחת, גם לא פוליטיקאים וגם לא בעם. פשוט בתקופה של רבין ואפילו אצל בן גוריון לא היו רשתות חברתיות, התקשורת לא הייתה כה נשכנית וחשפנית. מה שהיו מעבירים בצעטלעך, היום (אם – ש"ש) היו מעבירים, חצי מהכנסת הייתה יושבת בבית סוהר ולכן אני לא חושב כמוהם.
"אבל אפילו אם ניקח את אריאל שרון שהרי זה דור אחר הדור שהקים את המדינה. היה לו בן צעיר סטודנדט שקיבל מדודי אפל 3.5 מיליון שקל על עבודת מחקר וזה נגמר ללא כתב אישום ואני באמת לא אובייקטיבי לגבי נתניהו (גם לא לגבי שרון, חפץ כתב עליו את הביוגרפיה האוהדת "הרועה" שיצאה בהוצאות "ידיעות אחרונות" – ש"ש) אבל זה לא מגרד את הקצה של הקצה של פרשיות שרון, שמני מזוז סגר אותן ברובן למעט אחת מהן. ובוא נזכור, ואני מכבד את עמדתך יואב, אני מזכיר שיש כאן חזקת חפות ואין כתב אישום יש המלצה ולקראת שימוע ואני מקווה שזה ייגמר בסדר. אז אני לא חושב שיש כאן הידרדרות מוסרית".
המנחה, ברוך קרא: "אני רוצה לחדד. עומד ראש ממשלה בכנסת נושא נאום. שואל מה, אסור לקבל מתנות? אסור שיהיו חברים? אנחנו לא נמצאים בעולם פלילי. האם מבחינתך זה בסדר? אני יודע מה התשובה אבל תסביר לי למה".
חפץ: "אני במקרה עכשיו מייצג סטארט אפ של יוצאי חיל הים וניסינו לפנות לכיוון של משקיעים אמריקאים ובשבוע שעבר הגענו למשקיע בשיקגו, בנקאי השקעות, סמואל סם זקס. הגענו אליו במקרה. ואז הוא מזכיר לי שהוא זה שהלווה 700 אלף דולר לאריאל שרון לקנות את החווה שלו. לא יודע אם בכלל קיבל את ההלוואה. אז על טעם וריח אפשר להתווכח אבל יש חוק במדינת ישראל אז אם זה במסגרת החוק זה בסדר גמור והציבור ישפוט".
שרון שפורר (אני): "אני רוצה לדבר פחות בססמאות על דמוקרטיה וטוהר מידות ויותר בגובה העיניים. אני שומעת את ראש העיר רעננה אומר עכשיו בנאום שאסור להעלים עין מפגיעה בדמוקרטיה. אחר כך שומעת את יו"ר מועצת התלמידים של רעננה מצטט את השיר על כך שאין לי ארץ אחרת ואסור לשתוק נוכח 'ארצי ששינתה את פניה'. ואני אומרת: אתם שותקים, אנשים. אתם יושבים ושותקים. יושבים וצוחקים. כשכל הזמן הזה ותסלחו לי על חוסר הנימוס יושב כאן אדם שכל תפקידו הוא לפגוע בדמוקרטיה או בפועל פוגע בדמוקרטיה כבר הרבה שנים.
"ואיך הוא עושה זאת? באופן מאוד בוטה ואגרסיבי של פגיעה בתקשורת בצורה של תגובות אלימות ומאיימות ובייעוץ לתגובות של נתניהו, שפוגע בעצמו בכלי התקשורת. ניר חפץ יועץ לנתניהו במשך שנים. לאחרונה ראינו שני תוצרים שלו, למשל שכשהארץ חשף הקשרים בין נתניהו לאלוביץ' ונתניהו הגיב באמצעות חפץ לעיתון הארץ וטען שעיתון הארץ מוחזק גם על ידי נאצים, דבר שמופרך לגמרי. כולכם ראיתם את התגובה שנתניהו העביר לאילנה לדיין על התחקיר של עובדה בעניינו. אני מכירה את חפץ לא באופן אישי, אלא מעבודתי בדה מרקר לאורך השנים ושם כתבנו הרבה על יחסי הון שלטון עיתון ואני פגשתי את ניר חפץ בתקופת העבודה שלו עם נוחי דנקנר שהשמיד חלק גדול מכספי הציבור באופן סיסטמתי, איש שהורשע בפלילים, ועומד להיכנס לכלא, אם בית המשפט העליון לא יהפוך את החלטת המחוזי שהרשיע אותו.
"גם שם חפץ, שהיה איש יחסי ציבור, עמד מאחורי האסטרטגיה התקשורתית של דנקנר שגם היא היתה מאיימת. ואני חושבת שהשיא היה כשניר חפץ היה עורך מעריב בזמן שנוחי דנקנר קנה את השליטה בעיתון מעריב. והוא קנה את עיתון מעריב אך ורק בשביל לחסל את עיתון הארץ או לפגוע בעיתון הארץ, שביקר אז את נוחי דנקנר בלי הפסקה. ובאותה תקופה מה שמעריב עשה זה כתבות מוטות שפשוט פגעו בכיס של הצרכנים, וסיקרו עניינים באופן מוטה לא רק בעניינים פוליטיים וכאלו שקשורים למשפחת נתניהו אלא בכלל. למשל מעריב כל הזמן כתב נגד רפורמת הסלולר שהייתה אמורה להיטיב עם הצרכנים רק בגלל שהיא עמדה לפגוע בחברת הסלולר סלקום שהייתה בשליטת אי.די.בי.
"רוצה לומר שאנחנו יושבים ומדברים פה. ואנחנו בעצם משתפים פעולה עם כל הדבר הזה. משתפים פעולה ומדברים באופן מנומס. בזמן שאנחנו רואים מתקפה מאוד קשה על הדמוקרטיה. ואחרי כל זה אני רוצה לומר עוד משהו. אני שומעת כאן שיר של שתי זמרות, אחת מהן ערביה, ואני נזכרת בדברי נתניהו בזמן הבחירות על הערבים שנוהרים לקלפיות. גם זה בתקופה שחפץ מייעץ לו, ושואלת – למה אתם שותקים?"
חפץ: "אני לא ארד לרמה אישית".
קרא: "לא. זה לא אישי ניר".
שפורר: "זה כן אישי ברוכי. למה לא אישי?"
חפץ: "היא גם אומרת שזה אישי. אני חושב שצריך לשבת גם כשיש חילוקי דעות קשים ולדבר ולא להתבטא בצורה כזו. אני חושב שזה לא ראוי. זו עיתונות במירעה. היא לא מדייקת בעובדות. בתגובה לאילנה דיין, אות לא כתבתי בה. אות. אם אני יועץ תקשורת של נתניהו והיה דיון בפנים דיון סוער מאוד של איזו תגובה לתת וברגע שנתניהו החליט זו התגובה, אז אני לקחתי את הקובץ הזה ושלחתי לעורך של אילנה דיין, אבל חוץ מהפעולה של השליחה – אות אין לי בדבר הזה. אבל היא לא בודקת עובדות. אותו הדבר גם לגבי עיתון הארץ עם הנאצים שאכן הייתה. אות לא הייתה לי שם. היא שופכת את התרעלה אבל רבותיי, הפוסל במקרה הזה במומו פוסל".
קרא: "אז אני אנסה על דרך השלילה: זה שלא כתבת את התגובות אז אולי אתה חושב שהתגובות לא ראויות?"
חפץ: "אני חושב שאין בעיה עם הדמוקרטיה הישראלית. אתם יודעים מה, אם היינו יושבים לא ברעננה אלא מקיימים אותו דיון בדימונה, גבירותי ורבותיי, אחרי מה שאני אומר כל האולם היה סוער ולכן חלקי העם האלו צריכים לנהל ביניהם דיאלוג. ולכן צריך לקיים דיון בצורה תרבותית כמו לפני כן, בלי ירידות אישיות זה לא עוזר ולא לא מקדם אותנו לשום מקום".
"לפחות אריק שרון לא יילל"
עו"ד דב וייסגלס: "אני בטוח שראש ממשלה, אם מואשם באונס או ברצח, לא חשוב שמאל ימין – לא תהיה שום מחלוקת… אבל דווקא עבירות שחיתות אמורפיות במידה מסוימת, כמו שניר הציג…. או שמא זה דרכו של עולם, ואז מיד מחצית העם צורח – שחיתות נוראה! המחצית השנייה צורחת שהמחצית שטוענת שזאת שחיתות מרה עושה ככה מפני שהיא מבינה שאת השלטון לא תצליח להחליף בקלפי, ובתוך השסע הנורא הזה חלק גדול מהערכים שאמורים להיות אוניברסליים נשחקים, מתפוררים ונעלמים. ולשבחו של מר נתניהו, או שאולי של יועציו…"
חפץ: "לא לא, זה רק הוא".
שפורר: "הוא רק שולח (את התגובה – ש"ש)".
וייסגלס: "ואולי לשבחיו של יועציו, ואני שמח שניר מכחיש מטעמים של צניעות…. הוא הצליח, כחלק מהמערכה הציבורית שלו נגד התפתחות החקירות, לגייס את הקיטוב הפוליטי ולשכלל את זה לרמה של…. היום כל טענה נתקלת מיד או בהסתה של המחנה האחר, שנועדה בסופו של דבר להביא לחילופי השלטון שלא בקלפי".
קרא: "ניר, יש לך איזו התייחסות לנושא התקשורתי, להשתקה תקשורתית בתגובות החריפות, בין אם אתה חתום עליהן או לא. הבוס שלך בוודאי חתום עליהן, הן תגובות שיצאו בשמו. ולכן אני, בשונה משרון, גם אם אתה היית כותב אותן – לא הייתי מטיל אחריות עליך".
שפורר: "למה?"
קרא: "כי ההודעה יוצאת בשם ראש הממשלה".
שפורר: "אז ניר חפץ רק פקיד?"
קרא: "אני לא רוצה לנהל את הוויכוח הזה כי אני רוצה לקחת צעד קדימה".
סגלוביץ': "אנחנו רואים השתלחות של השלטון לא רק בתקשורת אלא בכלל בשומרי הסף. גם במשטרה. זה היה עם שרון בדרכו המעודנת, וזה היה ביתר שאת עם אולמרט בצורה קיצונית וגסה ובוטה, וזה נעשה כיום גם על ידי ראש הממשלה. בסופו של דבר היום מתרחש הליך כשיש חקירה נגד ראש ממשלה. ראש ממשלה משתמש בכוח הפוליטי להשפיע עליה. זו התנהגות לא סבירה ואני קורא לה בשם הנכון: 'התנהגות עבריינית'.
"גם אם זה היה ראש ממשלה אחר הייתי אומר אותו דבר ואני מקווה שתאמינו לי. ואני מקווה שראש הממשלה יתעשת, יקבל שכל וגם אם חושב שנכון לעשות זאת זה ייעשה מתישהו אידאולוגית אבל לא עכשיו כי עכשיו הוויכוח אינו ענייני וכל מטרתו לנסות למנוע מהמשטרה לעשות עבודתה".
וייסגלס: "אל דאגה, לא יהיה לא החוק צרפתי. ולא איסור המלצות. החוק הצרפתי אומר כך לגבי עבירות קלות ערך, איזוטריות, לא חקר ראש ממשלה במהלך כהונתו. בפועל זה מה שקורה זה שיועץ משפטי לממשלה לא פותח בחקירות איזטוריות. והדרך להגן על ראש ממשלה כדי שלא תוסח דעתו כמו שניר מציע, הדרך היא שפשוט לא יסתבך.
"גם היום המשטרה מתבקשת לחקור מסכת עובדתית מסוימת ולקחת את הגדרת העבירה ולומר אם העובדות שהוכחו תואמות ההגדרה. זו ההמלצה שהמשטרה כותבת, 'יש ראיות שפלוני פרץ לדירה ויצא עם חפץ שאיננו שלו על מנת לשלול לצמיתות מבעליו', אז היא אומרת 'לכן לדעתנו הוא גנב'. מה שמבקשים החברים ביתן ואמסלם שדעתנו 'הוא גנב' לא תרשמנה, אלא שזה יעצר בכך שהוא נכנס לדירה ויצא עם חפץ לא שלו.
"אבל אני חייב לומר עוד משהו: כל ההנמקות הקורעות לב האלו, שלראשי ממשלה יש משפחה וחברים וכו', לפחות שרון שעבר שתי חקירות דבר אחד אני חייב לומר: הוא לא יילל. בלי רחמים עצמיים. כשהיו אומרים לו כמה זה קשה והחקירות והפרסומים הוא היה אומר שאף אחד לא הכריח אותו להיות ראש ממשלה והוא לא זוכר מישהו שאילצו אותו למשרה והיא בכל זאת מבוקשת ומי שבוחר בקריירה ציבורית ברמות האלו נוטל על עצמו ואת הסיכון של אובדן מוחלט של חיים פרטיים. שכל דבר שהוא עושה מעניין. כל דבר. גם דברים איזוטוריים".
שפורר: "דיברנו הרבה על נתניהו, הרבה טוהר מידות לכאורה משובש בממשלה הזו. צחקתם מוייסגלס שאמר את המילה גנב במילים יפות, אבל זה מה שקורה בעיתון – מכבסים מכבסים עד שאי אפשר לומר מילה. אבל בואו לא נשכח שגם חיים כץ חשוד בפלילים. גם דרעי חשוד בפלילים. גם ניסן סלומינסקי יו"ר ועדת חוקה, שחשוד בהטרדות מיניות בשורה ארוכה של נשים, התיק נגדו לא נסגר".
קרא: "אני חושב שהתיק נסגר".
וייסגלס: "גם אני חושב שהתיק נסגר".
שפורר: "לא. לא. בדקתי עם הפרקליטות אמרו לי שהתיק עדיין בטיפול. אז לאט לאט מותחים כאן את הגבול גם למקומות שברור שאסור להיות בהם, והנה רואים שחבר כנסת כמו סלומינסקי ממשיך לכהן. עוד דבר שאני רוצה לומר זה שכל הדיון הזה נערך לפי מה שראש הממשלה ויועץ ההסברה שלו עד לאחרונה מתווים. הם לוקחים את הדיון לימין ושמאל למרכז ופריפריה. הם קובעים על מה נדבר.
"אמר חפץ שיגיע לדימונה וימחאו לו כפיים אולם שלם, אבל בפאנל בדימונה אני הייתי מדברת על לא רק על הנזק הפוליטי אלא על הנזק של המעורבות בתקשורת על הכיס של כל אחד מאיתנו. לקחת את הכל לכיוון של הון שלטון ועיתון שגורמים לפגיעה בכל אחד מאיתנו ולכאן אנחנו צריכים להגיע. להציג את הנזק של הגישה הזו, של מועדון ההון שלטון על הכיס של כל אחד מאיתנו. צריך לעבור מהנושא הפוליטי שמחלק אותנו ומפלג אותנו וזו המטרה של האנשים האלו".
חפץ: "מאחר ואני ספגתי כאן מקלחת אישית אומר מילה אישית ואחר כך אסיים במילה על נתניהו. גם בדוקטרינה המערבית וגם במזרחית של תורות לחימה תמיד כדי לנצח בהתקפה אתה צריך שלוש על אחד, והיו כאן שלוש על אחד. אני התחלתי פה ברעננה במקומון של ידיעות ולאט לאט הפכתי עורך והייתי עורך ב'תל אביב' ואחרי זה עורך ספורט ואחרי זה עורך 'שבעה ימים' ואחרי זה עורך מעריב ואחרי זה הייתי עורך בהרבה מקומות וב-2009 באמת חציתי קווים והייתי יועץ תקשורת של ראש הממשלה וראש מערך ההסברה איזה שנתיים.
"במערכת הבחירות האחרונה ניהלתי את קמפיין הליכוד וגם הוצאתי בינתיים שני ספרים ואני מגדל ברעננה שני ילדים ואחד מתגייס תיכף ליחידה קרבית ואני רב סרן בחיל המודיעין. והיום למדתי על עצמי שאני איזה מפלצת. אז יואב סגלוביץ' שאומר כאן דברים מאוד קשים, אומר בצורה שאני אומר 'זה אדם שצריך להיות בפוליטיקה הישראלית. זה אדם שצריך להתווכח איתו', אבל זה (מדבר עליי – ש.ש) למה הציבור הישראלי שונא את התקשורת הישראלית יותר מאשר פוליטיקאים וזה סקרים לא יעזור, בגלל אנשים שמפיצים ערך ושנאה בסגנון שלא צריך להשתמש בו וזו הסיבה שיש גם תביעות דיבה.
"ולגבי בנימין נתניהו – יש לי הרי מאות, אולי אלפי שעות איתו. אני ישבתי איתו בתקופה האחרונה של החקירות כמה פעמים בארבע עיניים בפאטיו במעון ראש הממשלה בבלפור ושאלתי אותו 'מה אתה צריך את כל זה?', הרי נתניהו יוצא החוצה הוא עדיין יש לו אלטרנטיבות נהדרות. הוא בן 68. את התשובה שלו אני מאוד אהבתי וכל אחד ידמיין מה הוא אמר".