"המורה, לשפשף חמש פעמים ביום זה בסדר?"
זו אחת השאלות הקלאסיות שנשאלות בשיעורי חינוך מיני בקבוצות של בנים. בקול רם. בפנים. בקבוצה של 30 נערים. בלי בושה. בלי חשש. בלי היסוס.
כמעט ואין סיכוי ששאלה כזו תישאל בקול רם בקבוצות של בנות, נערות. הן ישאלו על אוננות. בכתב. באנונימיות. על פתק. בצד. כשאענה על השאלה, תהיה דממה בכיתה. אפילו לא הנהון. אף אחת לא תגלה כאן שהיא זו ששאלה. שהיא זו שמאוננת, אם כי לשמחתי, הן כמובן מאוננות.
מה יש לומר על אוננות שלא נאמר? היא מצמיחה שערות על כף היד (לבנים). גורמת לעיוורון (לבנים). מחסלת את כוח הגברא (לבנים). אלוהים לא מרשה (לבנים). אז בואו נדבר על בנות ואוננות. האנושות לא עסקה באוננות של בנות, כי מי בכלל עסק בבנות ומיניות עד שהפמיניזם לימד את העולם (גברים ונשים) שגם נשים רוצות, חושקות, מתאוות ומאוננות. הדיבור על אוננות נשית הוא חתיכת טאבו, אז כמיטב המסורת פצחתי בשיח אוננות בן שבועיים עם כל מי שהסכימה לדבר אתי.
מסקנות ביניים: באופן לא מפתיע – נשים מאוננות. באופן לא מפתיע – לא כל הנשים מאוננות. בניגוד לבנים – שלפי המחקר מתחילים לאונן בגיל ההתבגרות המוקדם (9-13) – יש בנות שמגלות את העונג שבאוננות רק בשלבים מאוחרים בחייהן, בבגרות הצעירה או אחרי שהחלו לקיים יחסי מין.
פסל שמוצב בגן Loveland במחוז ג'ג'ו בדרום קוראה
אבל הנקודה המעניינת ביותר בשיחותי עם נשים על אוננות היתה שלרובן היה קל יותר לספר לי מהי התנוחה שהן הכי אוהבות ולמה, מאשר מהי הטכניקה שבה הן מאוננות. כשניסיתי לחשוב, לא הצלחתי לדלות כמעט אף שיחה שנכחתי בה על טכניקות אוננות של נשים. לעומת זאת, שיחות על זיונים… אלף! טכניקות של מציצות, תנוחות שכדאי לנסות, איך למצוא את נקודת הג'י ואיזו חדירה לא תכאיב.
אז מה הסיפור עם דיבור על אוננות נשית? למה זה כזה טאבו?
בואו נשים בצד את הברור והמובן מאליו – אף על פי שמשקלו הכבד ביותר: לא מדברים על זה, כי זה אסור. כי ילדה טובה לא מאוננת. נערה טובה לא מפוצצת בהורמונים ונוגעת בעצמה לפני שיעורי הבית בתושב"ע, ואישה טובה "שומרת את עצמה" ומסתפקת בבעלה ובועלה. חונכנו לא להיות מיניות ולכן לשבור את הטאבו ולהיות מיניות, אפילו עם עצמנו בשקט, זה חתיכת מרד.
למה לשים את זה בצד, כי דווקא על זה כתבו והרבה ואם אתן צריכות לשקע את עצמכן בספר מאלף אחד על אוננות נשית – לכו על: "דברים שרציתי לגעת" של גילי פליסקין האלמותית שחקרה את הנושא ומביאה מרשמיהן של נשים על אוננות, רגשות, אשמה, בושה ועונג.
אני לא מרגישה ככה לגבי אוננות. ואני מכירה נשים רבות שאוננות כבר איננה טאבו בשבילן, שחונכו שאוננות היא דבר טוב, בריא וטבעי גם לילדות, נערות ונשים – או שבגרו, למדו והבינו שוואלה, השד לא כל כך נורא ואפילו נעים, מלמד ומרפא. כשאני מלמדת חינוך מיני בבתי ספר, אלו השאלות שכמעט תמיד עולות בכיתות של נערות: "האם גם בנות מאוננות?" ו"איך בנות מאוננות"?
הדיבור קצת השתנה (לפחות בחלק מהשבטים הממלאים את ארצנו), אבל עדיין נותר פרטי מאוד. פרטי – לא חבוי או מבויש – כי אולי זה העניין. נערים מדברים על אוננות השכם והערב. הנושא מותר ואף רצוי והוא חלק מהבניית הגבריות שלהם. בכיתות של בנים שבהן אני מלמדת חינוך מיני, שאלות והתייחסויות לאוננות עפות בכיתה בקול רם בלי עניין בכלל. בנים יאוננו בצוותא, בנות הרבה-הרבה פחות. האוננות נותרת פרטית. משהו שאת עושה עם עצמך ומדברת עליו רק לעתים רחוקות ועם הקרובות ביותר. בניגוד לתרבות הכללית שבה אנו חיות כיום – שבה אני יכולה לגלות עליכן הכל בלחיצת עכבר בפייסבוק – לא אוכל לדעת אם אתן מאוננות ואיך, אלא אם תבחרו לספר לי.
פסל נוסף מגן הפסלים במחוז ג'ג'ו בדרום קוראה
האוננות היא מרחב למידה עצמית, מרחב לצמיחה של ישות מינית אותנטית שהיא רק שלך. הטאבו קצת הוסר והאוננות מותרת יותר, אבל אין התייחסויות רבות לאיך מאוננות, כמה, מתי ולמה. אוננות היא המרחב שבו את יכולה לגלות את עצמך בעצמך. כל שאת נדרשת לו הוא דמיון, יכולת לשים בצד את האוננות הוויזואלית שראית בסרטי פורנו ואת התפיסה הגברית שאוננות כוללת חדירה. היא יכולה לכלול חדירה, אם בא לך וזה עושה לך טוב. היא יכולה גם לא להיות קשורה בכלל לחורים ופתחים ולהתרכז במקום שיש בו עצבים. הדגדגן.
אם את כבר מבינה שאוננות היא באמת אחד מהדברים הכי כייפים שיש לנו, שלא עולים כסף ולא עושים נזק – נראה שתצליחי לפחות לנסות, אם לא לחגוג, את האוננות. אוננות היא המקום שבו את יכולה להיות סובייקט מיני ולא אובייקט. אין עיניים עליך. את לא "מחויבת" לבצע פרקטיקות פורנוגרפיות ולהראות את המיניות שלך כפי שהיא "אמורה" להיות. אוננות היא המקום שבו את לומדת את הגוף שלך כמו שהוא.
מתי שווה לדבר על אוננות עם חברות? אם את לא יודעת או מצליחה לגמור ואת רוצה הכוונה. אם נדמה לך שאת היחידה בעולם שמאוננת ואת צריכה לגיטימציה. ואם קשה לך לדבר עם חברות – קבלי לגיטימציה מכאן. לאונן זה דבר נפלא. לכי על זה בשתי ידיים. באמת, כי חוויית האוננות ביד ימין, אינה זהה לחוויית האוננות ביד שמאל וכדאי לך ללמוד את זה ולחשוב למה. תיהני.
תודה להידד ליטמן ואלה פסדר על שתילת והצמחת מחשבות על אוננות.