כשהייתי מורה חיילת, אסור היה לנו לנסוע בטרמפים. אלה היו החוקים ביחידה. צייתנית וצעירה, הקפדתי עליהם הקפדה יתרה. היה לי אישור מיוחד לנסוע בטרמפים ממחנה בירנית. שם לא היתה תחבורה ציבורית מסודרת. אז נסעתי בטרמפ עם חייל מהבסיס. לא זוכרת אם מדובר ברב"ט או בסגן אלוף. הוא לא היה צעיר.
נסענו. הוא עצר לי בתחנה מרכזית בהרצליה ורגע לפני שירדתי, חסם עם הזרוע שלו את יכולת התנועה שלי, החזיק בידית הדלת, הסתכל עלי קרוב קרוב ואמר בחיוך: "אני חושב שמגיעה לי מציצה, לא?"
נזכרתי באירוע הזה השבוע, כאשר ל"אחת מתוך אחת" הגיע רצף קריקטורות "מצחיק" המוצג בתערוכה ביד לשריון. למקום מגיעים חיילים ואזרחים על בסיס יום-יומי, כדי לראות למה גם בשנת 2015, חייל שלוקח חיילת טרמפ מניח שמגיעה לו מציצה. בזכות, כן? לא בחסד. זו זכות בסיסית לקבל מציצה. זו גם זכות טבעית להפחיד. הרי החייל שלקח אותי טרמפ לא חשב שיקבל מציצה בתחנה המרכזית של הרצליה, נכון? הוא רצה רגע להרגיש חזק, גברי, כובש. הוא רצה להפחיד אותי. והוא הצליח.
הקריקטורות שמובאות כאן הן משנות ה-70 ולידן שלט קטן וחמוד, ולפיו הן מציגות את "רוח התקופה". רוצה לומר – זוהי לא רוח התקופה כיום. אבל זה שקר.
קריקטורה לדוגמא מתוך התערוכה
נשים כחפץ. כגוף. כציצים, כאביזר לקישוט, הוגדרו כאלה בצה"ל של שנות ה-70, ורוח צה"ל תלויה ביד לשריון. למרות בקשות ומכתבים מחיילות לאורך השנים (השבוע, אחרי שפנינו ליד לשריון, הן זרמו אלינו כמים), ולמרות פנייה רשמית שלנו מהשבוע – הובהר לנו בנימוס ש… לא. לא יורידו את ארבע התמונות האלה. ותזדיינו, אתן עם הדרישה שלכן שלא לראות גוף חיילת מוצג כחפץ מיני לשימוש חיילים, וכל החיילות והחיילים שביקשו להוריד את הדבר הפוגעני הזה. אנחנו רוצים את זה כאן. אז זה אכן שם.
סביבות גבריות מובהקות מתקשות לקבל את השינוי המבורך המתחולל בחברה הישראלית תחת הכותרת "גם אישה היא בן אדם". מקרה מאי פתאל היה דוגמה מובהקת לכך. לצדו של לירן חג'בי, תוקף מינית, התייצבה שדרה של גנרלים, "לא מפקירים חייל בשדה הקרב", הם אמרו וטפחו זה לזה בגבריות על הכתף.
וחיילת? המפקדים של חג'בי הם גם המפקדים של פתאל. חיילת? חיילת…? אפשר היה לשמוע אותם מגרדים בפדחת ואת גלגלי השיניים בראש חורקים. החיילת, מבחינת רוח צה"ל, עשתה את מה שהיא היתה אמורה לעשות. היא היתה שם, יפה. והיו לה ציצים. חג'בי חשב שהם לשימושו. הוא רק עשה את מה שהנחילו לו. הוא לא שכח לכבוש את הצריח.
פתאל עשתה את הדבר הקשה מכל. היא נשכבה על הגדר בשביל כולנו. אבל לא ככה כמו בקריקטורה, כמו שרצו אותה. אלה כמו כל נפגעת אלימות מינית שמחליטה לפעול. היא חטפה. אוהו! כמה שהיא חטפה.
צה"ל לא אוהב את החיילות שלו בנות אדם. הוא אוהב אותן עושות את מה שהוא חושב שהן צריכות לעשות. להיות יפות ולא להפריע לחבר'ה לכבוש את הפטמה הבאה. ואם קרה לך משהו לא נעים בדרך? מיששו אותך קצת? התייחסו אליך כמו לקומקום? סתמי. כי אם לא, אנחנו נתייצב שכם אל שכם, יפים, מלוכלכים מאבק הקרב, רגישים ומלח הארץ, לצדו של האנס.
ואת מתבקשת לעשות את מה שאת אמורה לעשות. לא לתפוס יותר מדי עצמאות.
***
אגב, הלקח שלי מהטרמפ להרצליה? תמיד לשבת מאחור כשאת נאלצת לקחת טרמפים. זה עובד מעולה, עד לרגע שאת יורדת מהאוטו ומישהו מטריד אותך מינית בתחנת האוטובוס.