"'קיימו יחסי מין'… אנסו במשך 5 שעות יותר נכון! טוב שלא כינו את האלימות הזאת 'עשו אהבה' ונסגור את הסיפור. אנושות – את קשה ואכזרית".
***
כשהסלולרי שלי מתחיל לרטוט ולצפצף שוב ושוב בפרק זמן קצר, אני יודעת שהיה אונס. עוד לפני שאני יודעת איזה ערוץ לפתוח כדי לראות משהו נורא, אני יודעת לזהות את הצליל הזה.
נדיר שהמציאות מפתיעה אותי, בדרך כלל אני יודעת לחזות את כל האשמת הקורבן שעומדת להתגלגל על הראש של הנאנסת. אני יודעת להגיד שבעוד רגע היא תהיה זונה שרצתה את זה, נצלנית ותחמנית, שקרנית ולא בתולה והוא יהיה בן טובים, חייל, בן מסור להוריו ומלח הארץ לשכניו.
- "אלנבי 40": גם מצלמה יכולה לאנוס
- דבר אינו מונע מהם לגעת בה/ אלי אליהו
- כולם ראו אותי בוואטסאפ, החיים שלי נגמרו
המקרה של "אלנבי 40" השאיר אותי לרגע בלי אוויר, זה קרה כשנכנסתי לאיזו כתבה, אל תשאלו אותי באיזה אתר, ורפרפתי על פני המלים "הצעירה תואשם בהתערטלות בפומבי". סגרתי את הכתבה מיד ואת המשך הלילה העברתי בניסיון לחלץ מעצמי תגובה ראויה, מסודרת, עם התחלה-אמצע-סוף ברורים שמסבירים שזוהי שמש שזורחת במזרח. להסביר את המובן מאליו.
לא הצלחתי, הייתי כל כך מטולטלת מבחינה רגשית שלא הצלחתי לחשוב על שלושה משפטים שמתחברים אחד לשני ויוצרים היגיון. אז נכנסתי לפייסבוק ודמעות עלו בעיני – כי שם שחור על גבי לבן-כחול כתבו חברות ועמיתות, מכרות וזרות, את מה שרציתי אני לומר ולא היו לי מלים. אני מביאה את דבריהן כאן. אם יש לכם לב, אם אתם א.נשים – תקראו.
***
יופי תירוש: "הזעזוע שלנו, הזעזוע העמוק באמת, הוא מזה שבתרבות העכשווית, סיטואציה מהסוג שהתרחש שם איננה מזעזעת".
"הזעזוע שלנו מהאונס הקבוצתי באלנבי 40 הוא לא מזה שאיש לא קם ואמר די. הזעזוע שלנו, הזעזוע העמוק באמת, הוא מזה שבתרבות העכשווית, סיטואציה מהסוג שהתרחש שם איננה מזעזעת. הזעזוע הוא מזה שההומניזם שניסה הפמיניזם לייצר כלפי נשים בחצי המאה האחרונה נותר קול דק וחלש לעומת חרושת תרבות שמייצרת נשים שוב ושוב כאובייקטים מיניים שרצונן איננו חשוב או רלוונטי. הזעזוע שלנו הוא מזה שלפי הדימוי הרווח של סקס וסקסיות, לא קרה פה שום דבר לא נורמלי. לא באמת. להיפך. מה שקרה הוא סקסי, מסעיר ותקני. מה שקרה מייצג את יחס הגופים הנורמלי בין גופים של גברים לגוף של אישה. הזעזוע שלנו הוא מזה שהסיטואציה היא כה מוכרת, כה טבועה בנו כחלק ממערך היחסים הטבעי והמצוי והרצוי בין גברים לנשים, עד שלא רק שמתקהה היכולת להזדעזע, אלא שאין סיבה להזדעזע. מדובר ביחס גופים נכון, גוף האישה וגופי הגברים מאורגנים נכון זה ביחס לזה במרחב. הלא כך (בין אם באופן ליטרלי ובין אם באופן סימבולי) הם מאורגנים ברוב הסרטים, הספרים, הפרסומות, אולפני הראיונות, שולחנות מקבלי ההחלטות, מגרשי הספורט ומקומות העבודה. לא, לא רק בסרטים פורנוגרפיים.
"נעשה לעצמנו חיים קלים מדי אם נפטור עצמנו בלהגיד שאנחנו לא היינו שותקים, שאנחנו היינו עוצרים את הזוועה. עד כמה שזה מפתה, זה קיצור דרך להרגיש עליונות מוסרית על מי שהיו שם, ובכך לגמור את הסיפור. כי הסיפור הוא שסיטואציות כמו של אותו ערב אומלל קורות ברמת המיקרו כל הזמן. והשאלה שאנחנו צריכים וצריכות לשאול את עצמנו היא מה אנחנו עושות ועושים בסיטואציות הטריוויאליות, היומיומיות, של מחיקת נשים, התעלמות מרצונן, החפצתן, הקטנתן, השתקתן, הטרדתן, וצורות שונות ורבות של פגיעה בהן בשל היותן נשים.
לא היה שם מישהו שיאמר 'די, זה לא ייתכן'. כי זה בדיוק העניין, זה ייתכן גם ייתכן. כפי שיתכנו צורות הפגיעה הפחות דרמטיות והיותר יומיומיות בנשים. כדי שלא נזדעזע מאי ההזדעזעות במקרה האונס הקבוצתי הבא, עלינו לתרגל את שריר הזעזוע אל מול האלימות היומיומית, זו שהיא הרבה פעמים 'שולית' ו'סימבולית', כלפי נשים, וגם לעשות משהו לגביה. אגיד את זה שוב במלים אחרות: זה לא סביר לצפות מקהל במועדון שיזדעזע למראה סיטואציה שהיא אולי ביטוי קיצוני, אבל עדיין ביטוי נאמן, של כל מה שהתרבות משדרת לו לגבי נשים, גברים, סקס וכוח".
***
דפנה איזנרייך: "אתם מבינים, בשביל כל עשרות הגברים שנכחו שם, ובשביל עשרות ומאות אלפי אלו שהפיצו את התמונות, מדובר בסך הכל בצחוקים. צחוקים!"
"פמיניסטיות (ואני ביניהן) מואשמות לעתים די קרובות בשנאת גברים. אומרים לנו שאנחנו מבאסות, הורסות את המסיבה. גם את המושג 'מלחמת המינים' אני שומעת לעתים קרובות (מדי). בימים כתיקונם אני משתדלת לקחת לתשומת לבי את התגובות האלה. שוברת את הראש בניסיון למצוא דרכים להעביר מסרים מגייסים, מכילים, כאלו שלא ילבו את האש, שלא ירחיקו, שלא ישימו אותי כאישה ואת הגברים (בעולם, בחיים שלי) משני צדי המתרס.
"ואז מגיע הסיפור המזעזע הזה של אלנבי 40. עשרות גברים מנצלים מינית אישה, מאוד צעירה, מאוד שיכורה, יעני בהסכמה.
"ולא נותר לי אלא להבין, שוב, שהעולם עדיין אינו מקום בטוח עבור נשים. שגברים נותנים לנשים את כל הסיבות לא לבטוח בהם, לא לסמוך עליהם, להמשיך לפחד מהם. אתם מבינים, בשביל כל עשרות הגברים שנכחו שם, ובשביל עשרות ומאות אלפי אלו שהפיצו את התמונות, מדובר בסך הכל בצחוקים. צחוקים!!
"כמו שאחרות כתבו כבר לפני – בעולם שבו מיניות נשית היתה לגיטימית, בעולם שבו יש תרבות של הסכמה ולא תרבות של ניצול, יודעים מה, אפילו בעולם שבו האישה/נערה הזאת היתה מצליחה לעמוד על שתי רגליה בלי להתנדנד וליפול – הטיעונים על 'הסכמתה' היו, אולי, איכשהו, לגיטימיים. אבל זה לא העולם שבו אנחנו חיים. והעיוורון המוסרי שאפשר לסיטואציה הזאת להתקיים, אותו עיוורון שמנקה עכשיו את הנוכחים, ואת המועדון, ומשאיר אותה לשאת את קיטונות האשמה והבושה במסווה של הסכמה, הוא מנת חלקנו. כולנו. נשים וגברים כאחד.
"אני לא שונאת גברים, ממש לא. אבל ימים כמו היום גורמים לחשוב שאולי באמת יש איזושהי מלחמה שלא בחרתי בה, שגויסתי אליה בעל כורחי, פשוט כי נולדתי למין מסוים, מלחמה שאם לא אלחם בה היא תשאיר את העולם הזה כל כך לא בטוח עבור נשים, כמוני, שעלולות להיקלע גם הן לסיטואציה כזאת, או אחרת, שבה עינוי עבור אחת הוא צחוקים עבור אחרים. זה לא העולם שבו אני רוצה לחיות, ואני מאמינה בלב שלם שזה לא חייב להיות ככה. גם אם זה אומר שאנחנו צריכות להילחם בשביל זה".
***
צפירה שטרן: "בחינוך הומניסטי גבר לא היה מעלה על דעתו שאישה היא חפץ לזיון קבוצתי. ולו נתקל באישה ש'מבקשת את זה' על הבר, היה שולח אותה במונית הביתה ולא משפד אותה בתרועות עם כל החבר'ה".
"קבוצה של גברים רואה ניצול הזדמנות לזיון פומבי וקבוצתי והולכים על זה כי אולי זה לא אונס. ואם יש ספק אז סבבה. גברים גברים. מנופפים בזין שלהם בפומבי וגוהרים על בחורה מסכנה כאילו אין מחר. וזה נחשב בעיניהם מין בהסכמה. וזה נחשב בעיני אנשים בחירה חופשית, כי אין להם תובנה מהו אדם חופשי. בחירה חופשית היא לא התבהמות. בחירה חופשית זה מושג שהוטבע ביחס לחירות נפש האדם. ואולי השאלה החשובה כאן היא, מהי חירות? האם החברה בישראל מטפחת את מושג החירות המוסרית או מטפחת את פירוק המוסר ההומניסטי?
"נדמה כי מה שמטופח הוא ההתבהמות הליברטנית שעומדת מול המוסר הדתי והלאומני – במקום לטפח הומניזם ואהבת האדם. אבל להומניזם יש השלכות פוליטיות עמוקות. ההומניזם כבר נחשב בגדר בגידה.
"בחינוך הומניסטי גבר לא היה מעלה על דעתו שאישה היא חפץ לזיון קבוצתי. ולו נתקל באישה ש'מבקשת את זה' על הבר, היה שולח אותה במונית הביתה ולא משפד אותה בתרועות עם כל החבר'ה.
"כיבוש. לאומנות . סדום ועמורה. הכל זה אותה המדינה".
***
קרן גרינבלט: "אל תתבלבלו – המונח לא מתאר חברה שיש בה אונס. הוא מתאר חברה שבה מגיבים לאונס ככה, כמו שהפיד נראה אתמול והיום. זה לא שאסור לצחוק. זו לא צנזורה. זאת רק תזכורת לרצף שבין גיחי גיחי אלנבי 40, לבין אלו שרואים אירוע שעלול להיות אונס ובוחרים לצלם ולעודד במקום להתערב".
"תזכורת קטנה, מבלי להתייחס בכלל למקרה עצמו:
"תרבות אונס היא סט ההתנהגויות והנורמות שהופכות אלימות מינית לסקסית, מצחיקה, רגילה, עד כדי כך שכולנו מקבלים את המסר שזאת המציאות ואין מה לשנות אותה. כל תרומה לתרבות שבה אונס זה מצחיק או מגרה או סתם לא נורא, הופכת את החשופים לה לאדישים יותר ויותר – במקרה הכי טוב.
"אל תתבלבלו – המונח לא מתאר חברה שיש בה אונס. הוא מתאר חברה שבה מגיבים לאונס ככה, כמו שהפיד נראה אתמול והיום.
"זה לא שאסור לצחוק. זו לא צנזורה. זאת רק תזכורת לרצף שבין גיחי גיחי אלנבי 40, לבין אלו שרואים אירוע שעלול להיות אונס ובוחרים לצלם ולעודד במקום להתערב, כי כל דבר שאנחנו נחשפים אליו מספיק בקונטקסט קליל, אנחנו נהיים קהים ואדישים לו".
***
שרון שפורר: "היא רק רוצה להתלונן לרשויות הכה אמפתיות לנאנסות או לספר לעיתונאים שנאנסה כדי שיעלו אותה על המוקד עם ניתוח ההתנהגות שלה והעבר שלה. יסגרו את התיק ויספרו שהיא מתלוננת שווא ומי יודע גם יכתבו על זה ספר".
"אז יש את הז'אנר הזה שאומר 'מה אתם רוצים, הבחורה טוענת שעשתה זאת מרצון ולא נאנסה'. בטח נתקלתם בו היום.
"בארור. כי הרי בחורה שעומדת במרכז סיפור כזה בכלל לא רוצה לשים אותו מאחוריה ולהמשיך הלאה, היא רק רוצה להתלונן לרשויות הכה אמפתיות לנאנסות או לספר לעיתונאים שנאנסה כדי שיעלו אותה על המוקד עם ניתוח ההתנהגות שלה והעבר שלה. יסגרו את התיק ויספרו שהיא מתלוננת שווא ומי יודע גם יכתבו על זה ספר".
***
דנה גנל: "זה סיפור עלינו כחברה, ומה הפכנו להיות. אלימים וגאים בכך, כלפי נשים, כלפי חלשים. זרים זה לזה. אדישים ורעים".
"כאילו כבר שכחנו איך לראות אחד את השני באנשים שעוברים על פנינו. נערה משתכרת כל כך שהיא נאנסת אונס קבוצתי במועדון, וכל שיש לסביבה לעשות זה לצלם ולשלוח בווטסאפ?
"זה לא רק סיפור של מועדון חסר רסן, שעושה כסף מלהשקות נשים, זה לא רק סיפור על מהי הסכמה, ולמה היא חלק מובנה מיחסי מין ולא קישוט רומנטי עליו, זה גם לא רק סיפור על השפלת נשים כתרבות של קידום מכירות. זה לא רק סיפור על ווטסאפ ושיימינג ואובדן גבולות. זה לא רק סיפור על אלימות.
"זה סיפור עלינו כחברה, ומה הפכנו להיות. אלימים וגאים בכך, כלפי נשים, כלפי חלשים. זרים זה לזה. אדישים ורעים.
"אני מאחלת לכולנו שמי שקם הבוקר מושפל ומובך בתוך חדרי נפשו היו האנסים, המצלמים, המעודדים, מעלימי העין ובעלי המקום, תומכיו ומממניו, ולא אותה נערה מסכנה, שלבי יוצא אליה, למשפחתה ולחבריה. עכשיו האחרונים יצטרכו לשקם חיים שנשברו לאור מצלמות. ועוד לא התחלתי לדבר בכלל על המשטרה".
***
נטע ספוג'ו: "זה אומר שאנחנו צריכות לשבת בבית ופשוט לפחד מכם? ואז גם תגידו בשיא הצביעות 'לא כל הגברים כאלו' ו'למה את לא מחייכת' או האהוב עליי 'למה את שונאת גברים'? הרי אם אתם בעצמכם אומרים שזה חסר אחריות עבור נערה לשתות במועדון, אז בעצם אתם אומרים – 'תמיד תניחי את הגרוע ביותר על גברים'".
"אם משום מה יש לי בחברים כל מישהו שחושב שזו אשמת הנערה שעברה 'מין קבוצתי' מתועד באלנבי 40, תבדקו עם עצמכם בבקשה:
אם הייתם רואים נער שיכור ולא עומד על הרגליים, מבקש מחבורה של גברים להכות אותו עד זוב דם, והם נעמדים בתור, ואחד אחרי השנים מכים בו, שוברים לו עצמות, דם ניתז לכל כיוון. האם הייתם מנסים לעצור את מפגן האלימות הזה או פשוט מתבוננים בהופעה עם חיוך? ואם כל הקהל מסביב היה מריע, חלקם מוחאים כפיים ואומרים 'איזה כאפה, עוד דם עוד דם!!', הייתם חושבים שזה לגיטימי סך הכל ו'אחרי הכל הנער ביקש את זה'? ואם חלקם היו גם מתעדים את מפגן האימה מקרוב ומיד מפיצים לכל העולם 'תראו איזה דם יצא לו מהפרצוף!!!', במקום לעצור את המפגן, גם סבבה בעיניכם? ואם כל אלו שיצפו בזה ברשת ובטלוויזיה, והיו במקום להזדעזע כותבים עליו שהוא ביקש את זה ויחי חופש הבחירה, גם הגיוני?
"תגידו מה נסגר אתכם? איפה החמלה? איפה האנושיות? אני מתעלמת רגע משמונת הסדיסטים שניצלו סיטואציה אומללה מאוד ופשוט רמסו גוף של נערה בתורות (לא, היא לא חוותה שם אורגזמות כשהפכו אותה לפח זבל שלהם, היא בקושי ידעה איך קוראים לה). אני מדברת על כל אלו שהביטו ומחאו כפיים ונהנו מהמופע ואף הפיצו ועוד אומרים שבעיה שלה, ולה יש אחריות למה שקרה לה, מה נסגר איתם?? רואים אדם בסיטואציה קיצונית מאוד ובמקום לזעום על ההמון שניצל את זה כדי לבוז ולחגוג את הרס אותו אדם, מתעסקים בלהאשים אותו? לא מספיק היא נענשה??
"אם תראו נערה שמרעיבה את עצמה למוות (ממש חסר אחריות, יכול לגרום למוות), לא תנסו לשכנע אותה לאכול??? ואם היא משכנעת אחרים להרעיב אותה, זה לא הופך את זה להרבה יותר גרוע? אם תיתקלו באדם שרוצה להתאבד (חוסר אחריות משווע, יכול לגרום למוות) לא תנסו להציל את חייו??? ואם הוא משכנע קהל שלם לעזור לו והקהל משתלהב וסוקל אותו באבנים, זה לא הופך את זה ליותר גרוע? מה לגבי נער שמתמכר לסמים והורג את עצמו לאט לאט, לא תנסו לדבר עם ההורים שלו ולעזור להם להציל אותו? ואם חבורת סוחרי סמים מנצלים את ההזדמנות למכור עוד סמים, זה לא הופך אותם למפלצות?? או שגם אז תגידו 'אחריות שלו' ואף תצלמו אותו מזריק לעצמו ותפיצו לכל העולם עם חיוך?
"האם 'חוסר אחריות' שגורם לפגיעה אנושה ב*עצמך* רלוונטי בכלל לדיון במצב בו יש חוסר אחריות משווע (של הבעלים, המאבטחים, המלצרים, הברמנים, הנשים, הגברים, כל מי שהיה שם והביט) שגורם ל**פגיעה אנושה במישהו אחר**? מה זה משנה בכלל כמה חסרת אחריות היא היתה בעיניכם? מה זה בכלל קשור???
"למה רק כשמדובר באלימות מינית כולם ממוקדם במידת האחריות של הנפגעת? כמה אפשר לדבר על זה כל הזמן???? השתגעתם?? למה זה רלוונטי בכלל כשבוחנים מה חיות הטרף האלו עשו לה?
"ולסיום הכי חשוב – למה זה הגיוני לצפות מנשים ונערות לחיות בפחד מתמיד ולא להעז לצאת למועדון או לשתות אחרת נהיה אחראיות למה שיקרה לנו? זה אומר שאנחנו צריכות לשבת בבית ופשוט לפחד מכם? ואז גם תגידו בשיא הצביעות 'לא כל הגברים כאלו' ו'למה את לא מחייכת' או האהוב עליי 'למה את שונאת גברים'? הרי אם אתם בעצמכם אומרים שזה חסר אחריות עבור נערה לשתות במועדון, אז בעצם אתם אומרים – ***תמיד תניחי את הגרוע ביותר על גברים***. תניחי שהם חארות, שהם ירמסו אותך עד דק אם רק יתאפשר להם. האם אתם לא בעצם אומרים לי במילים אחרות – את צודקת שאת שונאת גברים??
"אז מותר לי כבר לשנוא גברים? כן או לא? מבולבלת".
***
בתיה גלעדי: "בואו נעשה ככה, אתם תביאו לי כמה וכמה נשים שאומרות שהכיף שלהן זה לקיים יחסי מין בציבור, עם עשרות זרים, תוך שהן שיכורות ובמשך ארבע וחמש שעות. ואז נדבר. יאללה, רוצו.
"מלא גברים שפתאום עומדים ומגנים על זכות הנערה, סליחה, אישה, לקיים מין קבוצתי עם עשרות גברים לעיני הציבור כשהיא שיכורה עד חוסר יכולת לעמוד. מרשים!
***
ליאת שקד: "היא הסכימה. ברור, גברים גברים, כל אישה היתה רוצה אתכם, תמיד ובכל מצב. אנחנו פשוט ביישניות מדי".
***