סלואן סטיבנס ניצחה בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס, כמעט בלי טעויות ובמשחק משכנע מאין כמוהו, את חברתה הטובה מדיסון קיז. אבל הרגע הגדול מכולם היה דווקא בסוף המשחק, אחרי החיבוק על הרשת, בזמן ההכנות לטקס הפרסים: סטיבנס קמה מהכסא שלה, והתיישבה לצד קיז. הקהל התמוגג משתי החברות הטובות, שיושבות לדבר אחרי המשחק כאילו לא היה מדובר בגמר של אירוע בסדר גודל של אליפות עולם בכל ענף אחר. באותו ערב, קיז וסטיבנס הוכיחו שהן ללא ספק הפנים הכי מרגשות שיש לאמריקה של היום להציע.
Life goes on…
Sloane Stephens Madison Keys pic.twitter.com/ZCO104GHQm
— Ashish TV (@Ashish__TV) September 9, 2017
עונת הטניס הנוכחית הייתה מוזרה. בעוד שבגברים הגביעים התחלקו בין פדרר לנדאל (משל היינו ב-2008 ולא ב-2017) בצד הנשי הייתה קצת יותר דרמה. התחלנו את השנה עם גמר של ונוס וויליאמס מול סרינה וויליאמס במלבורן, וסיימנו אותה בגמר של סלואן סטיבנס מול מדיסון קיז בניו-יורק. שני גמרים כל-אמריקאיים בספורט שתמיד נחשב מסורתית ותדמיתית לאירופאי. שני גמרים בין נשים לא לבנות בספורט שמכונה, ולא בכדי, "הספורט הלבן".
יותר מכל, אלו שני גמרים שמתיימרים לסכם את 20 השנים האחרונות בטניס הנשים – 20 שנים שהגיבורות הגדולות שלהן היו ללא ספק האחיות וויליאמס. נכון לעכשיו, אין התגשמות מובהקת ומרגשת יותר למורשת של האחיות, מההצלחה של סטיבנס וקיז. סרינה אמנם נעדרה מהאליפות (היא בדיוק ילדה בת בכורה) אבל ונוס הייתה שם – ובגיל 37, 20 שנה בדיוק אחרי הפעם הראשונה שהיא עשתה את זה, היא העפילה לחצי הגמר. איתה העפילו עוד שלוש שחקניות אמריקאיות: מדיסון קיז, קוקו ואנדוויי וסלואן סטיבנס. כתבי הטניס האמריקאים התרגשו: לא רק חצי גמר כל-אמריקאי באליפות ארה"ב, אלא גם ואולי בעיקר – חצי גמר של גראנד סלאם ששלוש מתוך ארבע המשתתפות בו הן נשים שחורות. בגמר נפגשו הבסטיז סטיבנס וקיז, שתי נשים אמריקאיות, שחורות, שלאף אחת מהן לא קוראים וויליאמס – אירוע היסטורי לכל הדעות.
קיז הייתה הפייבוריטית המובהקת. בשנתיים האחרונות היא פילסה את דרכה לעשרים המדורגות הראשונות בעולם, הגיעה לשלבים מתקדמים בגראנד סלאמים ומיצבה את עצמה כתקווה האמריקאית החדשה של טניס הנשים. את השנה היא התחילה עם היעדרות קצרה מהסבב בעקבות ניתוח. עם חזרתה היא הגיעה לראיון בתכנית בשם "מחוץ למגרש", שם ראיינה אותה אחת שהיא גם חברה טובה, סלואן סטיבנס (כן! אותה אחת מהגמר!) – אף היא מתאוששת מפציעה. הן שוחחו על ימי ההתאוששות מהניתוח, ועל החזרה לסבב. בסוף הראיון, סטיבנס חזתה בבטחון מוחלט כי קיז תסיים את העונה בין 15 המדורגות הראשונות ותעפיל לטורניר הגמר של הסבב. קיז מצידה צחקה. זה אכן קרה, אבל לחיים יש תוכניות משלהם.
In April @SloaneStephens predicted @Madison_Keys making @WTAFinalsSG
You might be joining her Sloane?
They're both in the Top 15 right now! pic.twitter.com/eApPcje8vA— Tennis Channel (@TennisChannel) September 10, 2017
סטיבנס מראיינת את קיז, אפריל 2017
הטיפוס של סטיבנס לפסגה היה מפותל יותר. הפריצה שלה הייתה ב-2013: כשהייתה בת 19 היא ניצחה את סרינה וויליאמס ברבע גמר אליפות אוסטרליה והגיעה לראשונה לחצי גמר גראנד סלאם. הניצחון המדובר הפנה אליה את אור הזרקורים כיורשת פוטנציאלית של סרינה והפך אותה ביום אחד לכמעט-כוכבת. הנסיקה הייתה קשה לסטיבנס, שלא הצליחה יותר ליהנות מהמשחק. בראיון לניו יורק טיימס היא הסבירה: "כשמישהו היה אומר לי אז, 'תהני מהמשחק' הייתי עונה לו 'השתגעת? זה לא כיף, זה לחץ, זה כסף, זה דירוג, זה התחושה שאת התקווה הצעירה האמריקאית, זה 'אומייגד ניצחת את סרינה'. לא הצלחתי לעצור את זה". בשנים הבאות היא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה, עד שנפצעה – שבר מאמץ ברגל שמאל שהשאיר אותה במשך 11 חודשים מחוץ לסבב. אלו היו 11 חודשים בהם, לראשונה מאז הפכה לספורטאית מקצוענית, היה לסלואן סטיבנס זמן. את רובו היא בילתה עם סבא וסבתא שלה. היא התרגשה מההזדמנות לקנות רהיטים לדירה שלה עם בן זוגה הכדורגלן ולבקר במוזיאון ההיסטוריה האפרו-אמריקאית החדש בוושינגטון הבירה. בזמנה הפנוי חילטרה בטלוויזיה, ראיינה ופירשנה טניס מהצד השני של המיקרופון. חזרתה למגרש הייתה בווימבלדון השנה, שם הפסידה בסיבוב הראשון. אחר כך היא הפסידה גם בסיבוב הראשון של טורניר וושינגטון ואמרה לעיתונאים שהיא מקווה גם לנצח חלק מהמשחקים. וכך, בשקט שסיגלה לעצמה בתקופת הפציעה, בלי שמישהו סימן אותה כפייבוריטית – היא הגיעה ממש משום מקום עד לגמר אליפות ארה"ב, ואף ניצחה בדרך גיבורת ילדות, ונוס וויליאמס.
אי אפשר היה לכתוב את זה טוב יותר, אין נרטיב חזק יותר מזה – בדרך להישג המשמעותי ביותר בקריירה שלה, סטיבנס פוגשת בגיבורת הילדות שלה, אחת ההשפעות הגדולות ביותר על המשחק שלה, מי שעשתה את אותה הדרך בדיוק דור אחד לפני – ונוס וויליאמס. בעוד שסטיבנס הגיעה למעמד הזה בגיל 24, אחרי כמה שנים כשחקנית מקצוענית בסבב, פציעה וחזרה – ונוס הייתה בת 17 כשפרצה בסערה לצמרת הטניס העולמי, והעפילה עד לגמר של אליפות ארה"ב ההיא של שנת 1997. אז היא הפסידה (למרטינה הינגיס, בעצמה בת 17), אבל זאת הייתה נקודת הזינוק לקריירה מופלאה. עשרים שנה עברו, והקהל הביתי כל כך רצה לראות את ונוס עושה את הבלתי ייאמן ומוכיחה סופית שלגיל באמת אין משמעות. זה לא הפריע לסטיבנס להידחף למסיבה. בתום שלוש מערכות היא קבעה את מקומה בגמר מול החברה הטובה, מדיסון קיז.
אם ונוס וסרינה היו פורצות הדרך, הנערות השחורות מקומפטון עם השזירות בשיער, האבא המאמן והאטיטיוד שעשו מהפכה בטניס והוכיחו שבענף הסנובי, הלבן, והמסורתי מכל, יש מקום גם להן – הרי שסלואן סטיבנס ומדיסון קיז הן הפנים של אמריקה והטניס של אחרי המהפכה. הן ההוכחה שהצלחה שחורה בספורט לא חייבת להיות מלווה בסיפורים קשים על ילדות בשכונות ותשלומי פרוטקשן לכנופיות כדי שיהיה שקט בזמן האימונים. הן ההוכחה שגדל בעשרים השנה האחרונות דור שהוא כבר לא "הראשון", כבר לא פורץ את הדרך, אלא מנרמל אותה והופך את מה שהיה רדיקלי לסטנדרט. אם הוריהן של ונוס וסרינה לימדו את עצמם, בגיל מבוגר, לשחק טניס ואימנו את הבנות בעצמם עד שהפכו למקצועניות – הוריה של סטיבנס היו ספורטאים מקצוענים בעצמם: אמה הייתה פורצת דרך, השחיינית השחורה הראשונה בנבחרת המכללות האמריקאית (בשנת 1988), ואביה היה שחקן פוטבול בליגת ה-NFL. מדיסון קיז טופחה מגיל 9 באקדמיה לטניס של אגדת העבר כריס אוורט בפלורידה. המהפכה של קיז וסטיבנס היא שמדובר בהצלחה שחורה שאינה סיפור סינדרלה.
קיז בעצמה מייצגת תופעה חדשה לגמרי: בראיון לניו יורק טיימס ב-2015, אמרה קיז – שהיא בת לאם לבנה ואב שחור – "אני לא מזדהה באמת כלבנה, ולא כאפרו-אמריקאית. אני פשוט אני, אני מדיסון". הציטוט הזה עורר הדים רבים, בקהילה האפרו-אמריקאית ומחוצה לה, וחזר לדיון שוב, בזמן שהכותרות חגגו את ההצלחה האפרו-אמריקאית באליפות ארה"ב הפתוחה. יתכן שמדובר בפריבילגיה של מי שיכולים "לבחור" זהות שאינה נכפית עליהם הודות לצבע עור בהיר יחסית, או לחלופין בהצהרה רדיקלית שכופרת בכורח לבחור צד אחד על פני השני, ואולי יותר מכל זוהי רוח התקופה – הרי אין מעשה יותר הולם לבת דור ה-Y מלהגיד "עזבו אותי מהגדרות, אני מי שאני". גם זה סוג של נרמול רדיקלי – להפוך את מה שפעם היה שערורייתי, לנון-אישו.
ב-20 השנה מווליאמס עד סטיבנס, הספורט הלבן השתנה ואמריקה השתנתה. ונוס וסרינה וויליאמס סללו את הדרך ליורשות שלא צריכות להצדיק את המקום שלהן במגרש הטניס, שלא צריכות להתנצל על איך שהן נראות, שלא צריכות לרגש אותנו בסיפורים סוחטי דמעות על הצלחה כנגד כל הסיכויים. הפנים החדשות של הטניס האמריקאי, מדיסון קיז וסלואן סטיבנס, כל אחת בדרכה שלה, הן גם המייצגות האולטימטיביות של אמריקה של היום, הפנים של עידן פוסט-וויליאמס.