מה יכול לגרום לכוכב ה-NBA סטף קארי לעקוץ את נשיא החברה שהוא הפרזנטור שלה? דונלד טראמפ, כמובן. בשבוע שעבר אמר בראיון קוויו פלאנק, מנכ"ל חברת ההלבשה UNDER ARMOUR, כי נשיא פרו-עסקים כמו טראמפ הוא "נכס לאמריקה". למחרת אמר קארי (שמקבל מיליוני דולרים מ-UA, כן?) שהוא מסכים עם דברי פלאנק, למעט שתי האותיות האחרונות – שהופכות את טראמפ מ a real assetכפי שאמר פלאנק ל – a real ass.
בשבוע שבו התבשרנו על כך שליידי גאגא נדרשה על ידי מארגני הסופר-בול להימנע מכל אמירה פוליטית במה שהוא אולי האירוע הספורטיבי הכי נצפה בעולם, אמירה פוליטית בוטה כמו זאת של קארי היא רגע שקשה לעבור עליו לסדר היום. זה רגע שקורא לנו לנסות ולהבין מתי ספורטאים פותחים את הפה? מי מרשה לעצמו לדבר? ועל מה? במיוחד עכשיו, בימים מתוחים-פוליטית מאין כמוהם באמריקה שזה עתה נפרדה מאובמה ומתרגלת למעמדה החדש כ-"אמריקה של טראמפ".
התבטאויות ומחאות פוליטיות אינן זרות ב-NBA: החקיקה האנטי-להט"בית בצפון קרוליינה הובילה לכך שהליגה הזיזה את אירועי האולסטארס שהיו אמורים להיערך בשארלוט לניו-אורלינס. בטקס נבחרי השנה שלESPN ביולי האחרון עמדו כוכבי הליגה לברון ג'יימס, כריס פול, כרמלו אנתוני ודוויין ווייד ודיברו באופן גלוי על אלימות משטרתית נגד שחורים והקדישו רגע להקראת שמותיהם של הקורבנות.
באותו החודש שחקניות WNBA מקבוצת וושינגטון מיסטיק עלו למגרש כשהן לובשות חולצות עם הכיתוב Black Lives Matter. שחקניות מקבוצות נוספות הצטרפו למחאה וצייצו תמונות שלהן בחולצות שחורות עם אותו המסר – הליגה בהתחלה איימה לקנוס אותן, ולבסוף חזרה בה. אז אולי רועי חסן כתב על "שחורים מעופפים בקרקס של לבנים" אבל נראה שחוקי הקרקס השתנו מעט והיום השחקנים והשחקניות מקבלים את הבמה להגיד את שעל לבם.
ובינתיים בליגת הפוטבול הלבנה
אם נחזור לרגע לאירוע הסופרבול – נראה שההופעה של ביונסה בשנה שעברה הותירה את המארגנים מצולקים. כזכור, ביונסה הופיעה בבגדים שהיו מחווה לפנתרים השחורים, עם שיר מהאלבום שאז רק יצא "Lemonade" ועסק בהוריקן קתרינה וכן, גם באלימות משטרתית נגד שחורים בארה"ב. הציבור האמריקאי לא נשאר אדיש, וזאת ככל הנראה הייתה ההופעה הכי מדוברת בסופרבול מאז תקרית ג'סטין טימברלייק, ג'נט ג'קסון והציצי. את מסכי הטלויזיה האמריקאית שטפו פרשנים שתהו באיזו זכות ביונסה מכניסה מחאה לאירוע בידור-ספורטיבי ודרשו ממנה להתנצל בפני המשטרה, מהצד השני נשמעו קולות שבירכו את ביונסה על כך ש-"סוף סוף" החלה לדבר על צבע ואפלייה.
קרוב לחצי שנה אחרי ההופעה מעוררת המחלוקת של ביונסה, שחקן הסן-פרנסיסקו "פורטי ניינרס", קולין קפרניק, נשאר לשבת על הספסל בזמן ההמנון האמריקאי – ניחשתם נכון – במחאה על האלימות המשטרתית כנגד שחורים. קפרניק זכה להשמצות ואף נבחר באותה השנה לשחקן השנוא ביותר בליגה, היו קולות שטענו שהמחאה לא במקרה צצה בתקופה לא כל כך טובה בקריירה של קפרניק ושאולי זוהי דרכו לחזור לכותרות, אבל הוא קיבל גם חיזוקים: הקבוצה שלו בחרה לגבות את זכותו לביטוי המחאה, וחבר לקבוצה אף הצטרף אליו במשחק הבא וביחד הם כרעו ברך בזמן ההמנון. החלו לצוץ עוד ועוד הדים למחאה: שחקנית הכדורגל האמריקאית מייגון ריפולי כרעה ברך בהמנון, ומחאות בזמן השמעת ההמנון באירועי ספורט דווחו בלמעלה מ-50 תיכונים ובקרוב ל-40 מכללות ברחבי ארצות הברית.
מחאות בפוטבול הן לא נחלתם של הליברלים בלבד. לפני שנתיים בלבד, אירח הנשיא אובמה את קבוצתו של טום בריידי (מהניו-אינגלנד פטריוטס, שניצחו בסופרבול) בבית הלבן, אולם הכוכב לא נכח בביקור, עקב מה שהוא הגדיר כ-"התחייבויות קודמות". היעדרותו של בריידי – כנראה גדול שחקני הפוטבול בכל הזמנים, מהספורטאים האהובים ביותר באמריקה וחצי-אל בבוסטון – מהביקור החגיגי אצל הנשיא לשעבר אובמה, לא עלתה לו בגרם אחד של אהדת הקהל. הציבור הרחב הבליג לבריידי, יפה הבלורית והתואר, על מה שיכול להתפרש כחוסר כבוד כלפיי נשיא נבחר.
מעניין להיזכר בהברזה ההיא של בריידי, לאור הצהרתו של חברו לקבוצה, מרטלוס בנט, שהודיע עוד לפני הניצחון בסופרבול כי לא יגיע לפגישה עם הנשיא טראמפ בבית הלבן. לאחר הניצחון הצטרף לבנט חברו לקבוצה דווין מקורטני, ולאחרונה דווח כי ארבעה שחקנים נוספים יעדרו אף הם מהאירוח הנשיאותי. הלבן היחיד בחבורה המחרימה, הוא כריס לונג שמנסה לשכנע את שאר הקבוצה.
בניגוד לברייידי, הם זוכים לביקורת חריפה מצד אוהדי הפוטבול האמריקאים. כנראה שמה שקל להחליק לגיבור מעמד הפועלים הלבן, יורד קצת פחות טוב בגרון כשמדובר בספורטאים שחורים. בריידי, שידוע כמיודד עם טראמפ, התחמק מלהביע דעה פוליטית מובהקת בטענה שהוא "מעדיף להתמקד במשחק". בנט לעומתו אמר לאחרונה כי הוא מרגיש שהרבה ספורטאים "לא משכילים מספיק כדי לדבר על פוליטיקה, אבל יותר מהכל הם חושבים שיצלבו אותם אם הם ידברו על הדברים החשובים באמת".
ידוע כמיודד עם טראמפ. טום בריידי ורעייתו, דוגמנית העל ג'יזל. צילום: Everett Collection / Shutterstock, Inc
תסתכלו על בריידי – הוא היה יכול להיות נער הפוסטר של הקמפיין "Make America Great Again" – לבן, חתיך, ספורטאי בעל הישגים היסטורים, נשוי לדוגמנית-על, אחד כזה שלא ממהר לדבר פוליטיקה, אבל ברור לכולם בדיוק באיזה צד הוא עומד, בצד של "אמריקה הישנה והטובה". מהצד השני עומדים כוכבי ה-NBA, שם אפילו מייקל ג'ורדן האגדי שלנצח יזכרו לו את האמירה המתקרנפת "גם רפובליקנים קונים נעליים", תרם לאחרונה מיליון דולר לארגון זכויות אדם, ומיליון דולר נוספים לארגון שוטרים בין לאומי. אחרי שכוכבי הליגה הביעו את מחאתם על כל במה אפשרית, אפילו ג'ורדן הפסיק לשתוק.
בחזרה לליידי גאגא – הדיווה אכן קיימה את ההבטחה שלה, ובניגוד לתדמית השערורייתית, נמנעה מכל פרובוקציה ובוודאי מפרובוקציה פוליטית במהלך ההופעה. אמנם קשה להתעלם מהבחירה לשיר This Land is Your Land בפתיחה ולהמשיך מאוחר יותר עם Born this way המזוהה כל כך עם זכויות להט"ב, ועדיין איפה זה ואיפה כל מה שראינו עד עכשיו מגאגא? יתכן שאלו חילופי השלטון שמשנים את הטון גם בתעשיית הבידור ושמה שהיה מגניב וקל להגיד תחת ממשל אובמה הופך ללא אטרקטיבי בימי טרמאפ, ויתכן שגאגא פשוט החליטה לעשות הכי הרבה שהיא יכולה מבלי שזה יחשב לשערורייה.
מארגני הסופרבול יכולים להמשיך לטעון שהם רצו "אירוע בלי פוליטיקה", אבל זאת מראית עין בלבד, ה-NFL מזמן בחרה צד. ואולי הכל מתנקז לעניין של צבע: בליגה עם גיבור לבן קל לעמוד בגאווה מאחורי הממשל החדש ואבוי למי שיבזה את ההמנון. הפוטבול בוחר להמשיך לגרום לשמרנים להרגיש בנוח, אולי זה לא כל כך נורא שהספורט הזה לא ממש תפס מחוץ לאמריקה.