"בגיל עשרים הבנתי שהמשפחה והחברה שלידי הם נציגים של אלוהים ששוללים ממני את זכות הבחירה. אי אפשר בגיל צעיר לעמוד מול עשרה אחים ומשפחה מסועפת וחברה שבה כל לחישה מתפשטת בכרוז גדול ולהכריז 'אני לסבית'. זה בלתי אפשרי".
שירה (שם בדוי) היא חרדית תושבת בני ברק, לסבית, נשואה לגבר, אמא לארבעה ילדים, ונמצאת במערכת יחסים לסבית עם בת זוג ("בשלבי פרידה, לצערי" היא אומרת). את הלסביות גילתה בעקבות רומן עם חברה מהסמינר בגילאים 18-20. "התמודדתי עם זה ב'אומץ' במירכאות", היא מספרת, "ונישאתי לגבר הראשון שפגשתי. מה זה אומר להיות לסבית וחרדית? זה אומר לוותר, לוותר ושוב לוותר על הדבר הכי חשוב בחיים – האהבה".
איור: איתמר מקובר
הסיפור של שירה אינו נדיר כל כך. הסרט "שאהבה נפשי" שעלה השבוע ברשת בתי הקולנוע "לב" מספר סיפור אהבה לסבי-חרדי, והעלה את הנושא לתודעה הציבורית. "יש לי בן זוג מדהים, אבל משיכה מינית זה משהו מולד", אומרת שירה, " והחלטתי לממש את נטייתי בעודי נשואה. הלב נקרע בין דילמות חדשות לבין אהבה ענקית שיש לי לבין שלמות ילדיי ומשפחתי.
"הוא נקרע בין ילד שלומד בישיבה 'שחורה' וילדה שאוטוטו חוגגת בת מצווה, לבין הרצון לשמוט הכל ולרוץ לחיבוק שמחכה לי. זה הכל או כלום פה – לצאת מהארון זה לוותר על משפחה, לדלג על הדת שחשובה לי, לעזוב מקום עבודה ולהתנתק מהשכונה ומחברות יקרות כל כך. לפגוע בילדי המדהימים בעתיד שלהם ובדרך שבה גדלתי אותם לא מעט שנים".
״ייצוגים של חרדים הם חלק מתחום המחקר שלי כחוקרת הקולנוע החרדי, באוניברסיטה העברית בירושלים, אז ברור שזה סקרן אותי מאוד", אומרת מבקרת הקולנוע וחוקרת הקולנוע החרדי מרלין וניג שהרצתה לפני הצגת הבכורה של הסרט. "ביקשתי מהקהל לשאול את עצמם בגמר הצפייה, האם הסרט הוא על תבוסה או ניצחון? טענתי הייתה, שבעיני הצופה החילוני זה יהיה סרט על ניצחון, בעוד שבעיני הצופה החרדי, זה יהיה סרט על תבוסה".
"תחושת אשמה כפולה". מרלין וניג
וניג היא מבקרת הקולנוע החרדית הראשונה בעולם. היא למדה בתיכון הניסויי, שירתה בצבא בעיתון "במחנה", נשואה לאברך ואם לשבעה. בעבורה, המפגש עם ייצוג קולנועי של לסביות חרדיות היה מרתק "אי אפשר להתעלם ממה שהקהילה הגאה ובתוכה חברות וחברים קרובים ללבי עוברים. אני לא מדברת ברמת ההשפלה, המבוכה והבדידות, אני מדברת על ההיבט הציבורי האלים, שמגיע מצד קולות קיצוניים.
"חשוב לי שהקהל יבין את הראש של הגיבורה החרדית, אסתי, מורה בסמינר ואשת רב, שהיא בעצם באמת הפנימית שלה לסבית בארון. התעכבתי בהרצאה על מושגים כמו מסירות נפש ויצר הרע כי היה חשוב לי שיבינו שאשה שסוטה מהדרך, כחרדית, תחוש אשמה כפולה, נוכח הצו האלוקי וציפיות החברה. זוהי איננה אישה רגילה שחוטאת, זוהי אשה שגדרה את עצמה להלכה ופרצה גדר, זוהי פריעה של הנפש״.
גם נגה טל, חרדית לשעבר (שמה אז היה רחלי קורצוג) מכירה היטב את הדילמות שחוות הדמויות בסרט, ואת המאבק הפנימי שחווה שירה. "אני לסבית מוצהרת עוד מגיל העשרה בזמן היותי חרדית", היא אומרת, "אני מאמינה באלוהים הטוב והרחום שאוהב את כולם בכל גווני הקשת. בגיל מאוד צעיר גליתי את המיניות שלי ואת הנטייה שלי לנשים. זה התחיל בערך בגיל 14. פתחתי כרטיס בצ'ט קולי וחוויתי דרך שם את החוויה הראשונה שלי, את הנשיקה הראשונה שטלטלה לי את החיים.
"הרגשתי שאני נמשכת לנשים בלי להבין שיש מושג כזה 'לסביות'. רק בהמשך גליתי שיש אפשרות בעולם מתוקן לאהוב בכל הצורות, והבנתי שגם אני ראויה לכך ושאעשה הכל כדי לחיות בשחרור ואלך עם האמת הפנימית שלי. מהרגע שהבנתי שאני אוהבת נשים לא טרחתי להסתיר את זה. הייתי מרדנית מטבעי ופשוט הבאתי הביתה נשים והיינו עושות אהבה בחדר נעול בבית הורי בבני ברק. הריגוש היה מטורף והגיע לשיאים גבוהים. בהתחלה עוד ניסיתי לצאת עם גברים כדי 'לבדוק' אם בטוח אין לי משיכה למין הגברי".
נגה טל (מימין) כחרדית
נגה יצאה מהארון לפני המשפחה בשלבים. "דיברתי על זה עם אמא שלי והיא לא ממש התנגדה. היא חייכה ואמרה שהיא מקווה שיום אחד אמצא את הגבר שלי, ושהיא מקבלת אותי כמו שאני. אבא שלי לא הגיב, אני חושבת שזה הביך אותו. יש לי אח שהגיב בזלזול שאני מבולבלת וזה בטח מפגיעות מיניות ועוד סיבות כאלו ואחרות, אבל זה לא הפריע לי להמשיך לחתור למה שנכון לי. אחותי פשוט רצתה שיהיה לי טוב אך לא חסכה ממני את ההרצאה שזה לא טבעי לשכב עם נשים וחשוב להתחתן עם גבר ולהביא ילדים לעולם, לא משנה כמה הסברתי לה שגם כלסבית אני יכולה להביא ילדים".
בגיל 19 נגה עזבה את העולם החרדי ומאז היא מקבלת פניות של חרדיות בארון עם מצוקות ולבטים שמשתפות אותה בסיפורים של חוסר אונים עקב מצבן, כמו פחד להתגרש מחשש שילדיהן יילקחו מהן, והיא מנסה לסייע להן בהתמודדות הלא קלה הזו. שירה, לעומת זאת, נשארה בעולם החרדי, נשואה לגבר "המצפון עובד אצלי שעות נוספות, ואין שום כדור בעולם שירגיע. צריך שקודם אמצא כבר את הדרך הנכונה כי מסלול המכשולים הבלתי פוסק שאני 'מבלה' בו בשנה האחרונה מתיש לגמרי. איך זה מסתדר עם האמונה?
"הסביבה שלי הכי לא מודעת ואין שום נראות שמרמזת. לכל אישה יש חברות, ורק קשר עם גבר יעורר חשד. אני שיתפתי את בן הזוג שלי, עוד בתחילת הנישואים, על המשיכה שלי לנשים. תשע שנות נישואים עברו עליי בנעימים ואז בגיל 29 חליתי ואושפזתי בבית החולים לחצי שנה תלויה בין חיים למוות – ובחרתי בחיים. כשבחרתי להמשיך לחיות חיפשתי את הטעם, ואז הכרתי מישהי באתר של דתיות והבנתי שעל נשים אני לא מוותרת.
"אני מסווה את יציאותיי כדי לא לפגוע בבן הזוג ובכבודו כי קשה לדעתך שבת זוגך נמצאת עם מישהי אחרת עכשיו. גיליתי שעם דתיות קצת יותר קשה, אז עברתי להיכרות עם אשה חילונית. זה התחיל בתור סטוץ, כי היא רווקה תל אביבית שחיפשה לא יודעת מה, אבל בטח לא אותי. הכימיה הייתה מטורפת והקשר נמשך כמה חודשים. בסוף הוא התפרק כי בסוף אני אשאר דתייה והיא ההפך הגמור. אנחנו רוצות להישאר גם דתיות וגם לסביות. אני מאמינה באלוהים ובאהבה, ולא מוותרת על שניהם".
נגה טל כיום
שרית, בת 38, גרושה פלוס ארבעה מירושלים, חוותה מערכת יחסים לסבית ראשונה בגיל 16. אחר כך נישאה דרך שידוך, אבל לא היה לה ספק לגבי נטייתה – ולגבי רצונה להישאר דתייה "אני לא רוצה לוותר על מערכת היחסים שלי עם מי שברא אותי, וברא בי גם את היצר הזה. אני שלמה לגמרי עם האמונה בו, אבל למה אני צריכה לוותר על מערכת יחסים של אהבה? אני אוהבת אותו מאוד, וגם אוהבת אותה מאוד.
"אני מאמינה שהקב"ה הביא אותנו לכאן לא כדי לסבול. לכל אחד מאיתנו מגיע טוב, וגם לי מגיע. מגיעה לי אהבה, כזו כמו שאני חולמת עליה. אשה שתחכה לי בבית אחרי יום עבודה ארוך. שנבשל יחד, שנגדל את הילדים. קידוש, שולחן שבת. ומיטה. שנחלוק מיטה יחד. שיהיה חדר אחד שלי ושלה, כמו בכל משפחה – אבל זה חלום, והחלומות בהקיץ ומציאות ההסתרה כל כך מתישים. אני מתפללת שיום יבוא והחברה שבה אני חיה לא תשפוט אותי. שהיא תקבל אותי. ואוכל לחיות בשלום עם אלוהים ואיתה.
"והיא תעשה לי את השקט שחיכיתי לו שנים – השקט שאני לא צריכה לתת את גופי למקום שלא נעים ולא טוב לי בו – היא הרוך, האור, והאהבה שההוא מלמעלה שלח לי. כן, גם זה שלו".
"להיות לסבית חרדית זה לצעוד יד ביד עם האמונה שאלוהים אוהב אותי גם כלסבית", אומרת נגה, "יש המון נקיפות מצפון, יש פחדים עד כדי חרדות כולל איך תגיב הסביבה והמשפחה, והאם אלוהים אוהב את מה שאני עושה.
"להיות לסבית חרדית מגיע ממקום טהור כמו כל אחד שנולד עם נטייה מינית כזאת או אחרת. הסביבה החרדית לא מצליחה להכיל נטייה מינית כזאת ולכן הרוב בוחרות לחיות עם זה בסתר וזה מביא למקום של קושי, של לחיות ב'ארון הקודש'. יש בי תקווה שהחברה החרדית תצליח להכיל אנשים עם נטייה מינית כזאת או אחרת, בעיקר נשים שחוות יותר דיכוי בעולם החרדי. מגיע להן להשמיע את קולן ולחיות בשלום עם עצמן".
[mc4wp_form id="1006521"]