"ברור שיש כאן עוול", אומר עזרא קורמן על הכוונה לפנות את השבט הבדואי ג'הלין מאזור חאן אל אחמר הסמוך למעלה אדומים. קורמן, יחד עם קבוצה משכניו, התגייס לסייע לשבט להתנגד לפינוי. קורמן הוא לא איש שמאל, וגם לא פעיל מוכר בארגון זכויות אדם – הוא גר בהתנחלות כפר אדומים הסמוכה לבתי השבט, זו שפרנסיה דורשים את סילוקם של בניו מהקרקע.
ביום רביעי הקרוב ידון בג"ץ בעתירות הקשורות לפינוי הג'הלין מהמקום. אנשי כפר אדומים, יחד עם תושבי ההתנחלות אלון וההתנחלות נופי פרת מבקשים מהמדינה להרוס את צריפי המגורים של השבט ואת בית הספר שבו לומדים ילדי הג'הלין. בני השבט עתרו בפעם המי יודע כמה נגד פינויים. כבר עשרים שנה שהמתנחלים מסביב דורשים לסלק אותם. כבר קרה בעבר (ויותר מפעם אחת) שהמנהל האזרחי הרס גנרטורים ודודי שמש, מכלי מים ובתים ששייכים לשבט, ובכל פעם הם נדרשים להגיע לבג"ץ כדי שלא יגרשו אותם.
אלא שהפעם הג'הלין לא עומדים לבד. לצדם התייצבו כמה מתושבי ההתנחלות כפר אדומים וביקשו להצטרף להליך המשפטי במעמד של ידידי בית המשפט. כמה מאותם תושבים אמורים להגיע לדיון שייערך ביום רביעי כדי להשמיע קול אחר ושונה, כזה שמבקש להגיע לפתרון הגון ומוסכם על שכניהם הבדואים. בשבוע האחרון הצטרפו ליוזמה עוד עשרות אנשי ציבור ורוח, חלקם גרים מעבר לקו הירוק, ובהם גם חתני פרס ישראל וחתן פרס נובל אהרון צ'חנובר.
מבקשים שיח והסדר. צילום: יניב נדב
"אנחנו לא פציפיסטים", מדגיש קולמן, "אנחנו ציונים מובהקים שסבורים שכשאתה הריבון יש לך אחריות. אנחנו לא יכולים להתעלם ממה שקורה קילומטר מתחת לאף שלנו. אנשים חיים שם בתת תנאים או מגורשים. אם אנחנו הריבון עלינו לנהוג בחמלה. אנחנו ברי המזל וחיים במדינה ריבונית ויהודית ויש להבין את צרכי החלש, לקבל את המיעוט ולתת לו זכויות.
"אנחנו כ-40 איש שיצאו פומבית להגנת אנשי השבט. לעתירה הצטרפו 20 מתוכנו. אין ספק שהעמדה שלנו גוררת מתיחות ביישוב וויכוחים. אני גר ביישוב זה 25 שנה מגדל כאן את ילדיי, וזה לא פשוט לי. יש כעסים. זה לא פשוט להתנהל בבית משפט מול שכנים שלך. אבל חשוב לי לא להפוך את העניין למלחמת אחים אלא להידבר".
"אין לנו בעיה אישית עם הבדואים האלה", אומר דני תרזה, ראש כפר אדומים. "הבעיה שלנו היא עם הרשות הפלסטינית שמשתמשת בבדואים כדי להרחיב את האחיזה הלא-חוקית באדמותינו. הדרישה שלנו היא מהמנהל האזרחי למנוע את האחיזה הפלסטינית בלב גוש אדומים ולאורך כביש 1. לא מדובר פה בסיפור תמים אלא בחלק מהמאבק הפלסטיני נגד ישראל, בהתאם לתוכנית של הרשות להגברת האחיזה הפלסטינית בשטחי C".
אבל לא בטוח שדבריו של ראש כפר אדומים (שאליהם מצטרפים, כאמור, גם נופי פרת ואלון) על תוכנית יזומה ליישב פלסטינים באמצע אזור ההתנחלויות, מתכנסים למציאות ההיסטורית של הגעת שבט ג'הלין לאזור גוש אדומים. השבט חי בשטחי מדינת ישראל עם הקמת המדינה בתש"ח, וחי בסביבת תל ערד והצד הישראלי של דרום הר חברון. בראשית שנות ה-50 העביר הממשל הצבאי את בני השבט לגדה המערבית, שאז הייתה חלק מירדן. מאז נדדו בני השבט מדי עונה בין רמאללה, ואדי קלט (נחל פרת) וכביש ירושלים-יריחו כשהוא שומר על אורח חיים מסורתי. לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים, הופקעו רוב שטחי המרעה בהם השתמשו בני השבט לטובת הקמת ההתנחלויות מעלה אדומים, כפר אדומים, אלון, נופי פרט, מצפה יריחו ועוד – ואנשי השבט נדחקו להתיישב במקום שבו הם יושבים כיום.
הבדואים הם פיונים
עיד ג'האלין, בן 52 נשוי ואב ל-7 ילדים הוא ראש קהילת שבט הג'הלין. ביום רביעי הוא יעמוד בפני שופטי בג"ץ שאמורים לדון בעתירת יישובי גוש אדומים התובעים לסלק אותו ואת שאר השבט לאזור אבו דיס, הנמצא בשליטת הרשות הפלסטינית. עיד רוצה להגיע עם חבריו להציג את עמדותיו, ובנוסף לארגן מחאה עם כמה בני שבט נוספים הדורשים לשמור על זכויותיהם. "אני חושב שיתנו לנו 4-5 אישורי כניסה, אבל רק למי שיופיע בפני בג"ץ. אני רוצה להגיע עם חצי מהקהילה שיניפו שלטים מחוץ לבית המשפט כדי שיראו אותנו" אומר עיד. בזמן כתיבת שורות אלו עדיין אין אישורי כניסה לעיד כמו גם לשאר אנשי השבט.
המאהל של שבט ג'הלין ליד כביש ירושלים-יריחו. צילום: עיד ג'הלין
אתם נושאים תעודות זהות פלשתיניות. מדוע בעצם אתם מתנגדים לעבור לאבו דיס?
"באבו דיס אמרו לנו 'אל תתקרבו', וגם קיבלנו איומים מבעלי קרקעות שלא לעבור. לא ברור בכלל עם מי בדיוק המדינה סיכמה שם שנעבור. דבר שני, אנחנו רועי צאן ולא רוצים לעבור ליישוב עירוני. ודבר חשוב נוסף, מבחינה אתנית אנחנו לא פלשתינים. אנחנו שבט בדואי שמקורו בערד. מה לנו ולאבו דיס?"
עיד הוא טרקטוריסט. הוא מכיר רבים מאנשי כפר אדומים. אבל משנת 2009 הוא אינו מורשה לעבוד שם. "אני בניתי לרבים ביישוב את הבית. הייתי נכנס אליהם, יושב אצלם, שותה קפה. לקחתי חלק גם בבניית בית הספר ובית הכנסת של היישוב וחפרתי קברים בבית העלמין שלהם.
"מאז 2009 הקב"טים של כל אזור גוש אדומים ואזור התעשייה מסרבים לחתום לנו על אישורי עבודה. פתאום אנחנו סכנה ביטחונית. מדובר בעצם בפעולת תגמול כתוצאה מבניית בית הספר האיטלקי שהם רואים בו סכנה ומשנת 2010 יש עליו צו הריסה שנמנע בעקבות לחץ בינלאומי. ברור שזה חלק מהניסיון להצר את הצעדים שלנו ולגרום לנו לעזוב".
בית הספר האיטלקי נבנה בעבור ילדי היישוב על ידי עמותה הבונה בכל העולם בתי ספר לילדים שאין באפשרותם ללכת לבית ספר הקרוב למקום מגוריהם. לפני שנבנה בית הספר לילדי שבט ג'הלין היו צריכים התלמידים להגיע לעיירה אל עזריה, מרחק רב מהשבט, ולחצות את כביש מספר 1 ברגל. מאז שנבנה בית הספר ילדי הבדואים מהאזור כולו לומדים בו.
המתנחלים אומרים שאתם רוצים להשתלט על האזור הזה בשביל הרשות הפלסטינית
"דבר ראשון, כל השנים לא זזנו 100 מטר מהמאהל. נשארנו באותו מקום 30 משפחות. הבנים שלנו בונים את בתיהם בצמוד אלינו. אנחנו כאן מלפני 67 על אותו שטח ואפשר לבדוק את זה בתצלומי האוויר שיש למדינה. זה שטח C שבהסכם אוסלו קשור לצד הישראלי – למה אני צריך להידחף לצד הפלסטיני? אנחנו רואים עצמנו בדואים לא פלסטינים. מי שלוקח בעלות על הקרקע שייתן לי אזרחות.
"הבדואים הם פיונים. כמו כדורגל שכל אחד בועט בו מצד לצד. מצד אחד ממשלת ישראל רוצה להיפטר מאתנו כדי לייהד את האזור בין גוש אדומים לירושלים, ומצד שני הרשות הפלסטינית לוחצת עלינו להישאר. אף אחד לא באמת דואג לנו. גירשו אותנו ב 1951, באנו לכאן בנינו לאנשי כפר אדומים את הבתים ועכשיו מגרשים אותנו שוב. אם לא נותנים לי לחזור לנגב, תשאירו אותי ותנו לי לעבוד בדיוק כמו השכנים שלי. מגיע לי ללכת לעבודה בדיוק כמו השכן הרופא שלי מכפר אדומים".
"העוול הראשון שנעשה להם הוא שהם המשיכו כל השנים האלה לגור בפחונים ובמבנים ארעיים בעוד היישוב היהודי התפתח", אומר קורמן. "כעת המדינה מציעה פתרון כפוי מלמעלה שבכלל לא סופר אותם".
אתה לא חושב שזה אירוני שיישוב כפר אדומים שכל כולו בשטחים הכבושים מלין על כך שהבנייה שלהם היא בלתי חוקית?
"קודם כל יש להבדיל בין החוק הישראלי לחוק הבינלאומי. אנחנו לא חולקים על כך שהבנייה שלהם היא בלתי חוקית ושאין להם אישור לשום מבנה. אנחנו לא בעד הפרות חוק. בכל מקרה אנחנו לא רוצים להיכנס לעניין הפוליטי. נקודת המוצא שלנו היא הומניטרית גרידא. אנחנו חושבים שיש לסייע לאנשים האלה באופן נקודתי כיון שהם נקלעו למצב שלא באשמתם. מגיעים להם תנאים אנושיים לחיות בהם.
"הם אינם רצויים באבו דיס. אף אחד לא רוצה אותם שם. אנחנו לא מעוניינים שאנשים יתפנו למקום שהם לא מעוניינים ללכת אליו ובוודאי אם נשקפת להם סכנה. מדובר באנשים שנמצאים במצב לא פשוט. מדינת ישראל רוצה לגרשם ומצד שני הרשות הפלסטינית לוחצת עליהם להישאר במקום. בפועל אף אחד לא באמת דואג להם".
מפגש בין המתנחלים ואנשי השבט. צילום: יניב נדב
אתם מתנגדים לפינוי?
"אנחנו לא נכנסים לעניין הפינוי. הטענה שלנו היא שיש קודם כל לדבר איתם ולנסות להגיע להסכמה. מבחינתי האישית שישראל תאשר את הבנייה שלהם כמו גם את בית הספר האיטלקי, תספק להם תנאי מחייה הולמים לאורח חייהם ותשאיר אותם במקום. מה שחשוב מבחינתנו שכל פתרון יהיה בשיתוף עימם וייתן מענה לצרכים שלהם".
מה עשיתם עד כה לטובת המאבק?
"גייסנו כספים, רתמנו מובילי דעת קהל, אנחנו מסייעים בהגשת הבג"ץ של השבט ולאחרונה ערכנו אירוע של 'אוהל פתוח' בהשתתפות מאתיים איש וביניהם ראשי ערים ואישי ציבור להכרת הנושא.
"יש שטוענים שהמאהל של הג'הלין שצופה על כביש ירושלים-ים המלח מפריע ומסוכן ביטחונית. אנחנו טוענים שאם מסתכלים על ההיסטוריה של 40 שנה של כפר אדומים הרי שרמת הפשיעה באזור משתווה בין היהודים לבדואים. מבחינה ביטחונית לא היה שום אירוע חבלני. כך שהיחסים בינינו לבינם היו יחסים טובים. אירועי הרצח בוואדי קלט ב 1994 נעשו על ידי שבט אחר".
מה לגבי מתן אזרחות ישראלית לאנשי השבט?
"יש בקבוצה שמאמינים שכן צריך לתת אזרחות ויש שלא. אנחנו לא רוצים להיכנס לזה. זה נושא פוליטי. לי באופן אישי אין שום בעיה שאם הם מעוניינים בכך הם יחזרו לנגב ויקבלו אזרחות ישראלית. הם הרי היו ישראלים לאחר קום המדינה".
[mc4wp_form id="1006521"]