איור: רון לוין
"התחושה שלי היא שאני הופכת בעבודה לרובוט", אומרת ענת, מטפלת באחד המעונות במרכז הארץ בעלת ותק של 11 שנה. "את הרבה פעמים לא יודעת מה לעשות קודם, להרים תינוק שבוכה, להחליף חיתול או להאכיל פעוט שזו בדיוק השעה שלו.
"היה מקרה שהיינו שתי מטפלות לכיתה של 20 ילדים בני שנה ושלושה חודשים עד שנתיים. אחת הפעוטות שלשלה על הרצפה. אחת מאתנו רצה לנקות אותה והשנייה רצה לנקות את הרצפה. בזמן הזה היינו צריכות גם להשגיח על 18 פעוטות שלא יתקרבו להפרשות שעל הרצפה ושלא יאונה להם כל רע. לא יודעת כמה אנשים מודעים לאחריות שיש עלינו".
הסיפור הקטן הזה הוא נקודת הקצה של תמונה קשה, הנוגעת לעשרות אלפי תינוקות ופעוטות במעונות יום. "ענף המעונות בקריסה", אומרת גליה וולוך, יו"ר נעמ"ת. השבוע הוציאו הארגונים החברתיים המפעילים מעונות יום מכתב להורי ילדי המעונות ובו הודעה על שביתה שמתוכננת להתחיל ביום חמישי הבא, ה-14 בדצמבר.
"הורים יקרים", הסבירו את הצעד הקשה שעומד לפגוע במשפחות רבות, "ענף מעונות היום סובל ממחסור חריף בעובדות עקב תנאי העבודה הקשים בו, ובעיקר מתקינה בלתי הולמת שלא מאפשרת לנו לתת מענה ראוי לתינוקות ולפעוטות – ילדיכם".
דרישת הארגונים, כפי שהיא מנוסחת במכתב, היא לתוספת מטפלת לכל כיתה. הארגונים הנמנים על המאבק הם נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חירות ובית יעקב, המתפעלים מאות מעונות יום ובהם כ-40 אלף ילדים בגילאי 3 חודשים עד שלוש.
פעוט לא הולך לבד לשירותים
על פי נתוני משרד הכלכלה בישראל מופעלים כיום כ-1900 מעונות יום בפיקוח על ידי ארגונים חברתיים, ובהם כ-90 אלף תינוקות ופעוטות. התקן כיום הוא מטפלת אחת ל-6.25 ילדים בגילאי שלושה חודשים עד שנה ושלושה חודשים, מטפלת אחת ל-9 פעוטות (גילאי שנה עד שנתיים) ומטפלת אחת ל-11.25 פעוטות בגילאי שנתיים עד שנתיים ותשעה חודשים.
וולוך, העומדת בראש נעמ"ת שמפעילה כ-200 מעונות יום ובהם 16,000 ילדים: "אנחנו לא מצליחים לגייס עובדות חדשות גם בגלל השכר וגם בגלל העבודה הקשה. אלו שנמצאות מותשות. סגרנו 13 מעונות שנה שעברה, כי לא היו לנו עובדות. מדובר בכאלף ילדים שנותרו ללא מענה של מעון וכתוצאה מכך רשימות ההמתנה מתארכות והורים רבים נותרים ללא פתרון".
יצאתם למאבק בשנה שעברה, מדוע עכשיו שוב?
"המאבק הקודם אמור היה להביא לשיפור בשכרן של מחנכות ועובדות המעונות. קיבלנו תוספת שכר, אמנם לא כמו שרצינו אבל יש תוספת. בעניין של תנאי העסקה ביקשנו כבר בזמנו תקן למטפלת נוספת ונאמר לנו שיתקיימו דיונים על זה. עברה שנה וכלום לא קרה. שר הרווחה אומר שאנחנו צודקות, אבל בפועל לא קורה כלום".
אמרת שיש כאן אפליה.
"כן. לא יתכן שהמדינה מממנת סיוע להורים שנולדה להם שלישייה ובמעונות מטפלת אחת צריכה לטפל בשישה תינוקות. באותה מידה לא מובן כיצד מדינת ישראל מאמינה בסייעת שנייה לילדים מגיל 3, ועכשיו כבר מדברים על סייעת שלישית, ובו זמנית מזניחה את הפעוטות והתינוקות. אצלנו זה הרי הרבה יותר אקוטי. להאכיל תינוק לוקח 20 דקות, ופעוטות לא הולכים לבד לשירותים".
ההורים מתנגדים להשבתה?
"לא, אני מרגישה תמיכה גדולה מההורים. הם מבינים שזה מאבק נטו למען ילדיהם. חשוב לנו גם שאת התוספת לתקנים – 650 מליון שקלים בשנה להערכתי – לא יביאו מהעלאת שכר הלימוד".
למרות התמיכה, וולוך לא מרגישה אופטימית. "אני ושאר ראשי הארגונים החברתיים שלחנו בסוף חודש נובמבר מכתב לשר הרווחה חיים כץ ובו פירטנו את דרישתנו", היא מספרת, "פירטנו את ההשלכות הצפויות לענף כולו אם מצב הדברים לא ישתנה. נכון להיום למעלה מ-50 אחוזים מהמטפלות עוזבות כבר לאחר השנה הראשונה לעבודתן. עד כה לא קיבלנו שום פתרון לבעיה".
יום בבית חרושת
"התחושה שלי היא לפעמים של עבודה בבית חרושת, ולא במוסד חינוכי", מספרת אנה אקסלרוד (47), מטפלת מוסמכת במעון יום בנתניה הפועל תחת ארגון "נשי חירות". "זה מעציב ומתסכל כי מדובר פה בילדים רכים שמגיע להם את הטיפול הטוב ביותר.
"השנה יש 62 ילדים שמחולקים ל-3 כיתות במעון שאני עובדת בו. לכל כיתה, גם זו של התינוקות, יש תקן לשלוש מטפלות, אבל בצהריים התקן יורד לשתיים. ישנם מצבים ובעיקר בחורף שיכולות להיות שתי מטפלות על 20-21 פעוטות בני שנה וחצי עד שנתיים".
העבודה קשה?
"אני מגיעה למעון בכל בוקר בשעה שש וחצי, ובשעה שבע פותחת את הדלת להורים. אני מסיימת את יום העבודה בשעה חמש. בשעות האלה אנחנו מחליפות חיתולים, מנקות, מאכילות וכל הזמן צריכות להשגיח על כולם שחס וחלילה ילד לא יקבל מכה או יינשך על ידי אחד הילדים.
"אנחנו צריכות שבע עיניים שחלילה פעוט לא יצא החוצה, אם הורה השאיר בטעות דלת פתוחה. העבודה היא תחת לחץ מאוד קשה שלא יאונה רע לאף ילד. אנחנו כל הזמן פוחדות שיקרה אסון".
איך מטפלת אחת יכולה להאכיל ששה תינוקות?
"שאלה טובה, במיוחד לאור העובדה שהם בדרך כלל אוכלים בו זמנית. בכיתת תינוקות אצלנו יש גם תינוקות זוחלים והאכלה דורשת הרבה סבלנות. אנחנו מתמרנות ולומדות להכיר כל תינוק. הבעיה היא שיש תחלופה גבוהה ולפעמים באות מטפלות שלא מכירות את התינוקות ואז זה הופך להיות עוד יותר קשה".
אקסלרוד היא מטפלת מוסמכת קרוב ל-20 שנה ועובדת 14 שנים בארגון נשי חירות, עמותה שמפעילה מעונות יום מגיל 3 חודשים עד גיל 3. "אני מרוויחה 5,500 שקלים, וזה בחודש טוב עם שעות נוספות", היא מספר, "מטפלת מתחילה מרוויחה 27 שקלים לשעה, מה שגורם לכך שלא הרבה נשים רוצות להגיע לעבודה קשה עם שכר נמוך. מצד אחד הדרישות כלפינו כל הזמן עולות ומצד שני התנאים שלנו לא משתנים. הרבה מתייאשות".
לדבריה הגיעה למקצוע מתוך אהבה גדולה לילדים: "כל מי שמגיעה לעבוד במעון היא בעלת אהבה לילדים ורצון לטפח אותם, אבל התסכול הוא שאנחנו עסוקות בלשמור שהילדים יחזרו שלמים ונקיים הביתה ואין לנו זמן להתעסק בתכנים ולהקדיש להתפתחותם כפי שגם ההורים היו בצדק רוצים".
ההורים, כך נראה, תומכים במאבק ובמטרות השביתה
מה היה מתאפשר לכן אם היו תקנים למטפלות נוספות?
"אנחנו מעצבות את הילדים ומקנות להם ידע ראשוני. אנחנו גם אלו שעולות על בעיות מוטוריות או קוגניטיביות. אלו דברים שמתאפשרים רק בעבודה של אחד על אחד עם הילדים ובעבודות פרטניות. בכל שנותיי כמטפלת לא ראיתי שהוקדשה מחשבה מצד הממשלה על טובת הפעוטות והתינוקות".
איך את מרגישה בסוף יום עבודה?
"אני יוצאת מהמעון, ומגיעה הביתה מותשת פיזית ונפשית. סובלת מכאבי גב. אני יושבת ולא עושה כמעט כלום. יש לי שם של מטפלת מאוד טובה ואני כל הזמן פוחדת שילד יקבל מכה רצינית או שאני אעשה איזו טעות ואז הלך עלי. אני המטפלת הוותיקה במעון, ההורים סומכים עלי וכל דבר שקורה – הטענות הם קודם כל כלפיי".
"אני מאוד אוהבת את הילדים", אומרת גם ענת, "אבל רוב הזמן אני לחוצה להשגיח שלא יקרה כלום. אני לא מצליחה להעביר תכנים ולהגיע לכל ילד. אני נותנת מעצמי את המקסימום ומסיימת את יום העבודה עם הלשון בחוץ".
"ההורים צריכים להניף פה את הדגל", אומרת ליאת, מטפלת אחרת, "אני לא מבינה את האדישות שלהם. זה היה צריך להיות קודם כל מאבק שלהם כדי שהילדים שלהם יקבלו טיפול הולם. ואני לא מדברת על כל מאות ההורים שעובדים קשה ונשארים בלי פתרון לילדים".
התוספת שלא הגיעה
"המטפלות קורסות", אומרת דליה קופרלי, שמלווה את עובדות נשי חירות מטעם כוח לעובדים, ניהלה מעון במשך תשע שנים ונלחמה על הסכמים קיבוציים עבור המטפלות. "הייתה לי שנה שמתוך 10 עובדות נשארו לי שתיים. מעונות הם מוסדות חינוכיים שראוי שיתייחסו אליהם כאל מוסדות חינוך. מעבר לעניין התקינה הדחוף צריך להעלות את התדמית של המעונות, לתת יותר הכשרות והשתלמויות להתייחס לטפול בתינוקות כאל פרופסיה. כל זאת יביא לכך שכוח האדם לא יתחלף לעתים קרובות".
קופרלי מעלה בעיה נוספת: לטענתה 350 המטפלות במעונות נשי חירות אינן מקבלות באופן סדיר את תוספת השכר בגובה 300 שקלים, שאמורה הייתה לחול מינואר השנה. במכתב שקיבלו העובדות הודיעה להן ההנהלה כי החודש תוספת זו לא תשולם להן כלל.
מארגון נשי חירות נמסר: "אנו מוקירים ומעריכים מאוד את העבודה המסורה הנעשית במעונות שלנו, ומנסים כל העת להביא לשיפור בתנאי ההעסקה של המטפלות. לצד זאת, חשוב להדגיש שאנחנו ארגון מפוקח, ויכולתנו לשלם את התוספות שהובטחו לעובדות תלויה במידה רבה, כמעט מוחלטת, בהעברת התוספות התקציביות מהמדינה, כפי שהתחייבה לעשות. אלא שלצערנו, בניגוד להתחייבויות, לא כל התוספות הועברו, ופניותינו החוזרות ונשנות עדיין לא הביאו להשלמת החסר. מדובר בבעיה שכל הארגונים המפעילים מעונות יום סובלים ממנה, ושהינה אחת הסיבות להשבתה שביקשנו לקיים. למרות הקושי האדיר שנובע מהעדר מקור תקציבי, הצלחנו במאמץ עליון להעביר בכל זאת חלק מהתוספות שהובטחו לעובדות. מיד לכשיתקבלו סוף סוף מהמדינה הסכומים החסרים, נעבירם הלאה לעובדות, ובכך תושלם מלוא התוספת המגיעה להן".
ממשרד הרווחה נמסר: "אנו תומכים במאבק של ראשי הארגונים לתוספת תקציבית ומקווים כי תמצא אוזן קשבת במשרד האוצר לבקשתם. בתחילת השנה שר העבודה והרווחה חיים כץ דאג להעלאת השכר של המטפלות והמבשלות והוביל פרויקט בנייה מאסיבי של מעונות יום להורדת יוקר המחיה להורים העובדים. לאחר האצת הבינוי הגיעה העת לתגבר את נושא התוכן הפדגוגי והכשרת המטפלות. במסגרת דיוני התקציב לשנת 2019 שנערכים בימים אלו, נושא המעונות יועלה על ידי השר כץ.
"לגבי ארגון נשי חירות: תוספת השכר ניתנה להם כמו לשאר הארגונים, ואנו מצפים שהתוספת תגיע לשכרן של המטפלות והמבשלות בארגון".
