בדרכים המובילות לשמורת גברעם במערב הנגב פרושים עדיין שלטי הכוונה שעליהם כתוב "לכלניות", זכר לפסטיבל דרום אדום שהתקיים לפני כמה חודשים באזור. מהמרבדים האדומים לא נותר זכר, וגם לא מהירוק שהחליף אותם. אחרי חמש שרפות שבערו בשמורה בשבועות האחרונים בגלל בלוני ועפיפוני תבערה, מה שהיו מרחבי צמחיה עטו כסות שחורה, מפויחת ומפוחמת. לעתים ניתן להבחין פה ושם על הקרקע גם ברצועה אדמדמה – שאריות של חומר מעכב בערה שפוזר על ידי מטוס כיבוי, ויצר גבול להתפשטות השרפה.
שמורת גברעם אחרי השרפות | צילום: מיטל פלוטניק
"שמורת גברעם היא בית גידול של כורכר, עניין נדיר יחסית – כי על רכסים אחרים שהיו פשוט בנו", מסביר ברק שחם, מנהל מרחב חוף ברשות הטבע והגנים. "זו שמורה די גדולה", הוא מספר "ויש בה הרבה מיני צומח נדיר ובסכנת הכחדה. מתוך כ-5,000 דונם, נשרפו בשבועות האחרונים כ-1,600".
לשם קנה המידה דמיינו את גודלו של מגרש כדורגל. ולידו עוד אחד, ועוד אחד, ואז עוד וכך עד 213 מגרשי כדורגל: זה השטח שכילתה האש – וזה רק בשמורת גברעם. גם כשמתארים את זה ככה זה כמעט בלתי נתפס.
שחם מתהלך בשמורה ונדמה כי בכל צעד הוא מופתע מחדש מהשחור עד האופק, כאילו הוא רואה אותו בפעם הראשונה. הוא צועד בשקט, ממעט במילים, הצער על גורל השמורה ניכר על פניו. מדי פעם הוא עוצר, מצביע על גבעה כלשהי ואומר "זה מלפני כמה ימים. את רואה שם? זה מלפני שבועיים". כל פיסת אדמה שחורה שנצרבה באש צרובה גם בזיכרון של שחם, על פי מועד השרפה. לעתים הוא מהלך לאטו על הפס בין השטח השחור בו נעצרה האש לבין השטח הצהבהב, אותו היא לא הספיקה להרוס לפני שכבתה.
"השיקום יארך שנים". שמורת גברעם | צילום: מיטל פלוטניק
השמורה סגורה בדרך כלל למבקרים. שטחי הכורכר עדינים מדי, וכל נזק שייגרם להם הוא בלתי הפיך. מסיבה זו גם הכבאיות לא יכולות להיכנס לשטח השמורה – הן כבדות במיוחד, ולמעשה יהיו הרסניות יותר לשמורה מהאש עצמה. מעבר לכך, אדמת הכורכר הרכה לא תשאיר להן סיכוי להתקדם, והן ישקעו בשטח מעומס משקלן.
המכשול הזה בגברעם, כמו גם ההיכרות היסודית של אנשי רשות הטבע והגנים עם מרחבי השמורות, הם בין הסיבות לשיתוף הפעולה בין הרשות לשירותי הכיבוי וההצלה. צוותי רשות הטבע והגנים, מתוגברים בצוותים נוספים ממחוזות אחרים, עושים תצפיות, מדווחים לאנשי הכיבוי כאשר הם מזהים שרפה ומכניסים במיומנות את הכוחות לשטח.
לרשות יש רכבי כיבוי קטנים וקלים בהרבה שאיתם ניתן להיכנס לשמורה בלי לפגוע בה, ובבחירה שבין כליה באש לבין הרס הכורכר מעדיפים לפעמים את השרפה כי ממנה השמורה יכולה להשתקם. כל נזק לכורכר לעומת זאת, יפורר אותו ויהיה בלתי הפיך.
ברק שחם בשמורת גברעם | צילום: מיטל פלוטניק
שחם מספר על בעלי החיים בשמורה. חוגלות, צבאים, שועלים, תנים, דורבנים, מכרסמים וזוחלים ובהם נחשים ולטאות למיניהן. גם חתולי ביצה אפשר היה למצוא בשמורת גברעם. היונקים ברובם ברחו כשהשטח החל להישרף, לבעלי החיים הקטנים יותר לא היה סיכוי מול הלהבות.
"ההתמודדות היומיומית שוחקת מאוד", אומר שחם, "אנחנו דואגים כל יום שיהיה צוות מאנשי המרחב או מהצוותים המתגברים מאזורים אחרים, ואיתם תמיד תורן מהמרחב שמלווה". הצוותים אמנם יודעים להתמודד עם שרפות קיץ, בעיקר כאלה הנובעות מרשלנות מטיילים או מאימוני צבא, אבל לא בהיקף כמו זה שכופים עפיפוני ובלוני התבערה.
למרות המאמץ הפיזי שכיבוי השרפות כרוך בו, הדבר המרכזי ששוחק את אנשי רשות הטבע והגנים הוא הצער. "הלב כואב לראות את המראות האלה", הוא אומר, "זה עצוב ברמות שלא יתוארו, אתה רואה בעלי חיים שסבלו מייסורי תופת כי הם נשרפו חיים, זה מדכא".
בהמשך ניתן יהיה להעריך בזהירות את היקף הנזק לחי בשמורה. יש ספירות פעמיים בשנה, בהתאם לאזורי השמורה השונים, יש תצפיות, ויש גם תיעוד שוטף. שחם נכנס בחזרה לרכב, ומולו עוברת בריצה להקת חוגלות. הן ממשיכות לגבעה סמוכה, מוצאות את מקומן על ענפים נמוכים, מפוחמים, וצופות סביב. שחם מדגים כיצד הוא מתעד את התצפית, כולל מיקום GPS מדויק. בקשר מודיעים לשחם על שרפה שאותרה במאגר שקמה בשמורת כרמיה, סמוך לחולות זיקים ולקיבוץ יד מרדכי.
השרפה במאגר שקמה | צילום: מיטל פלוטניק
מאגר שקמה הוקם לפני 60 שנה, לצורך אגירת מי שיטפונות והפנייתם לאקוויפר החוף במקום לאבד אותם לים. בריכת המים שנוצרה מזמנת אליה מגוון של עופות מים. מסביב, צמחיה מגוונת, והמוני אקליפטוסים. כשמגיעים למקום, עשן מיתמר. מהר מאד הרוח מתגברת ואיתה האש הופכת להיות חזקה יותר ורועשת מאוד, כשרחש הגזעים המתנפצים מחריש אוזניים.
בשטח, מאמצי הכיבוי מתבצעים בשיתוף פעולה בין אנשי רשות הטבע והגנים לבין אנשי הכבאות וההצלה, המשטרה, וגם הצבא. אנשי הצבא נמצאים בשטח "חמושים" בדחפורים ענק שנועדו "לקרוע" שביל בשמורה שיהפוך את הקרקע וימנע את התקדמות האש.
לאור הקרבה ליישובים כמו קיבוץ יד מרדכי, רצונם של מפעילי הדחפורים ברור. אנשי רשות הטבע והגנים פחות בעניין. אחרי יותר מ-8 שעות מושגת שליטה על השרפה בכרמיה. לדבריה של שלומית שביט, דוברת רשות הטבע והגנים, בשעות האלה כילתה השרפה כ-320 דונם (יותר מארבעים מגרשי כדורגל), שלושה רבעים מהשמורה שטרם השרפה השתרעה על כ-410 דונם.
"על שיקום עוד מוקדם לדבר", אומרת שביט, "בבוא הזמן יתחילו בבדיקה אם יש לבעלי החיים מזון ומחסה, אבל רק אחרי שייגמרו השרפות". שחם מסביר שכשיגיע הזמן להתחיל בשיקום עצמו של השמורות, יתבצע ניטור של מה שנשרף מבין הצמחים ובעלי החיים. "לא נביא בעלי חיים או צמחים מבחוץ וננסה להתערב כמה שפחות ולתת לטבע לעשות את שלו. זה בטח ייקח כמה שנים", אומר שחם, ונאנח בצער.
[mc4wp_form id="1006521"]