"אם אני אדבר איתך אני לא אוכל לעבוד בתעשייה יותר", זה המשפט ששמעתי שוב ושוב כשניסיתי לשוחח עם תחקירנים לשעבר או בהווה, כאלה שעבדו במערכות חדשותיות מובילות בארץ ונחשפו ליחסי העבודה הבעייתיים שמאחורי המרקע. הפחד הגדול נובע מכך שמדובר בתעשיה קטנה, במערכות שלעתים כוללות רק מספר זעום של עובדים, ולכן יהיה קל לזהות אותם, לסמן אותם ולהעניש אותם על כך שפתחו את תיבת הפנדורה של עולם התקשורת. כל המרואיינים בכתבה ביקשו לדבר בעילום שם, גם כאלה שכבר שנים מחוץ לתחום. החשש מהבוסים של עולם התקשורת עדיין קיים.
הסיפור על היחס המשפיל לו זוכים הפועלים השחורים של תעשיית הטלוויזיה אינו חדש. הוא נמשך כבר שנים ומוכר לכל מי שהציץ ולו לרגע אל העשייה הטלוויזיונית. יש את הכוכבים, הפנים המוכרות לצופים, הטאלנטים שנהנים מכל התהילה, משתכרים יפה ובדרך כלל עושים הכי מעט, ויש את התחקירנים: גדודים של עובדים, רובם בשנות העשרים או השלושים, שמוכנים לעבוד בשעות לא שגרתיות, לבצע כמעט כל משימה, בעבור משכורת נמוכה, העיקר לפלס לעצמם את הדרך למעלה, אל משרת עריכה או במקרה הטוב להגשים חלום ולעבור אל קדמת הבמה – אל הצד שבו רואים אותך בטלוויזיה, מזהים אותך ברחוב ומשם הכל כבר יותר קל. מדובר במסע ייסורים מתמשך שבחלק מן המערכות וגופי השידור גובל בהתעמרות של ממש.
אושרת קוטלר מתפרצת
יפעת קלמר, תחקירנית בתכנית של אושרת קוטלר בערוץ 13 הממוזג, עשתה בראשית החודש מעשה. אחרי כמעט שנה של עבודה ב"מגזין" שאופיינה ביחסים מתוחים עם העורך ניר בכר היא הקליטה שיחה במערכת עם המגישה קוטלר והעורך.
"אני התחקירנית שזכתה לספוג את מטח הצרחות ומופע האימים של הגברת אושרת קוטלר", כתבה קלמר בפוסט חושפני בפייסבוק. "מדובר בקצה קרחון מתקופה איומה… אחרי תקופה לא מבוטלת של שיחות נזיפה בלתי נתפסות הבנתי שאני חייבת לתעד את הזוועה". ההקלטה מספקת הצצה ליחסים בעייתים בתוך מערכות התקשורת, שאותם מתארת קלמר כהשפלה מתמשכת כפי שהעידה בתלונה שהגישה במשטרה נגד קוטלר.
המגישה מהירה להגיב ודחתה את כל הטענות. "לא היו דברים מעולם. כל טענותיה של התחקירנית הן עורבא פרח. שקר וכזב. בשיחה אליה זומנה התחקירנית נכח גם עורך התוכנית ניר בכר. שנינו עיתונאים ותיקים. שנינו נדהמנו מעוצמת המהומה שהתחקירנית החליטה לחולל בכוונת מכוון בשיחה הזאת".
בתגובה שפרסמה קוטלר בפייסבוק היא הרחיבה וטענה מנגד ש"חשוב להבהיר – התחקירנית לא זומנה לשיחת פיטורים. אלא לשיחה שנועדה לאפשר לה להמשיך לעבוד במערכת למרות חוסר שביעות רצון מתמשך מהתנהלותה המקצועית. אלא שהיא, מצויידת באמצעי הקלטה, בחרה להוביל את השיחה לצעקות כשהיא מטיחה בנו שוב ושוב שאנחנו מתנכלים לה ורוצים לפטר אותה. לצערי נגררתי לצעוק חזרה. תבעתי ממנה לשבת רק כדי שתקשיב לדברנו. איש לא איים. איש לא 'כלא'. בדיוק להיפך, הוצע לה לנסות לפתוח דף חדש במסגרת עבודתה. אני מזמינה את העובדת לפרסם לא רק ציטוטים חלקיים מהשיחה אלא את הדברים במלואם, וגם שיחה נוספת שיזמתי למחרת ושבה הצטערתי על הטונים הגבוהים".
ל' שעבדה בערוץ 10 מספרת ש"לצערי ככה זה נראה ונשמע. קוטלר לא תזוז מתפקידה, זה משהו שחוזר וקורה בכל המערכות. זה לא שהטאלנט מתפרץ אחת לחודשיים. יש מערכות שכל היום זה צרחות ותחקירניות בוכות. כל יום מצאתי את עצמי מנחמת תחקירניות אחרת. היחס מאד מזלזל, מכתבים, מעורכים. אחרונת התחקירניות היא הראשונה לחטוף".
העיתונאית ומגישת החדשות לשעבר, מיקי חיימוביץ', אומרת בשיחה עם "המקום הכי חם בגיהנום": "אני מודה ששמעתי את ההקלטה, חבל לי שאושרת איבדה את העשתונות, זה לא היה צריך לקרות. כולנו צריכים לשאוף לנהל מערכות יחסים נעימות, כולנו בני אדם, וגם אושרת. אבל זה לא צריך לקרות. אני מבינה ויודעת. שום דבר לא מצדיק יחס לא הולם. מערכת יחסים אנושית בכל מערכת היא א'-ב'".
הקלטה של אושרת קוטלר צועקת על העובדת שלה
זו לא הפעם הראשונה שמתפרסם תיעוד מביך של קוטלר. בשנת 2013 דלף סרטון וידיאו שמתעד התפרצות שלה על אנשי צוות בחדשות 10. ינון מגל, שהיה אז עורך וואלה מספר על מסכת לחצים שגרמו לגניזת הסרטון. "היא (אושרת קוטלר – נ"פ) דיברה איתי כדי שלא נעלה את הסרטון לאתר וסרבתי לבקשה, ואז התקשרה היועצת המשפטית של ערוץ 10 למנכ"ל וואלה ושכנעה אותו להוריד את האייטם, וקיבלתי הוראה להוריד. באותה תקופה היו אינטרסים כלכליים ובין גופי התקשורת וזה היה על הראש של העיתונאים. אחרי זה הסרטון הועלה לאתר של עומרי חיון, ואז גם אנחנו העלינו כי זה לא היה משנה".
הברגים הקטנים שמפילים עליהם הכל
קלמר, תחקירנית ותיקה שעבדה בעבר במערכת תכנית התחקירים של רפי גינת ושמתמחה בתיעוד בשיטת המצלמה הנסתרת, הפנתה הפעם את כלי העבודה שלה פנימה, אל סביבת העבודה שמוכרת לרבים מהתחקירנים בתעשייה.
"אני יודעת שצפויים לי ימים לא קלים", הודתה קלמר אחרי פרסום התלונה, "אני יודעת שאני לא בכירה בערוץ וראשי הערץ בטוח לא מצדדים בי, אבל אני יודעת שלא מתקבל על הדעת להמשיך להתנהל כאילו דבר לא אירע".
התלונה שלה שמתבררת בימים אלה במשטרה, האירה את מעמדם הבעייתי של התחקירנים בעולם התקשורת. הם זוכים ליחס משפיל, מרוויחים שכר נמוך, סובלים מאיום מתמשך על מקום עבודתם, וחווים לעתים קרובות התעללות רגשית. צעקות, נזיפות, השפלות ברבים וסצינות של בכי של תחקירנים הן תופעה מוכרת כמעט בכל הערוצים ובכל סוגי התכניות. הסיפורים לא מלבבים: על עורכת אחת מספרים שנהגה לזרוק קלטות וידאו על התחקירנים, עורך בכיר נהג לפתוח כל ישיבת פוסט במשפט המאיים "בסוף הישיבה מישהו ילך הביתה". יש מערכות שהמגישים או העורך בלתי נסבלים עד שאנשי הצוות הזוטרים לא שורדים יותר מכמה שבועות או במקרה הטוב חודשים והתחלופה שם היא בלתי מקובלת.
מיקי חיימוביץ', שהחלה את דרכה כתחקירנית בטלוויזיה החינוכית, מסבירה על הקושי העיקרי בתפקיד: "אין הלימה בין גובה השכר לכמות עבודה שמושקעת. תחקירנים זה בייסיק, המון מהעשייה נשענת על העבודה שלהם. אז הגיע הזמן לעשות חשיבה מחודשת ובהחלט לתגמל אותם טוב יותר. אבל לאן שהטלוויזיה הולכת, זה לא הכיוון הזה. המצב רק הולך ומחריף מבחינת תנאים".
מבחוץ זה נראה נוצץ: קשת ורשת מציעות מציעות קורסים של כמה שבועות בעלות של אלפי שקלים כדי ללמוד תחקירנות, קורסים שאמורים לכאורה להכניס את המסיימים לעולם הטלוויזיה, לקרב אותם אל תפקיד החלומות שיבטיח את דרכם בתעשיה. בפועל, מדובר בהפך המוחלט. "התחקירנים הם הברגים הקטנים שאפשר להפיל עליהם הכל, כחלק מדפוס של ניצול ותחלופה מהירה. זה מגיע לסיטואציות שגורמים לך להרגיש שאת אשמה, במעין ניצול רגשי. את לא עובדת מספיק מהר, לא מספיק הישגית". מספרת ר', שעבדה כתחקירנית במערכות חדשות מובילות במשך שנים. אחת מהבעיות המרכזיות עבור התחקירנים, היא שהם נחשבים ל"נחותים", משרה התחלתית, שניתן למלא בקלות.
מיקי חיימוביץ | ויקימדיה
ב', שעבדה במערכות חדשותיות מובילות במשך מספר שנים, מסבירה: "קיימת בעייה אינהרנטית בקרב עורכים בתעשיית הטלוויזיה בישראל בכל מה שנוגע ליחס ולתפיסה שלהם את התחקירנים והתפקיד שלהם. נוצרה איזושהי נורמה חולה שזה לגיטימי שתחקירנים עוזבים אחרי זמן קצר ושזה תפקיד עם תוחלת חיים קצרה מאוד. במקום שמישהו יעצור וישאל את עצמו למה אנחנו כמעט ולא רואים בתעשייה תחקירנים שנשארים בתפקיד שלהם שנה, שנתיים, העורכים הבכירים והמנכ"לים עסוקים בלהעלות לעצמם את השכר ולהיות בטוחים שהבעיה היא בדרגים הנמוכים".
תגיד תודה שיש לך עבודה בטלוויזיה
חיימוביץ' מבהירה שלא הרבה השתנה בתחום מאז אמצע האייטיז. "הג'וב הראשון שלי בטלוויזיה היה תחקירנית בערוץ הראשון בתכנית מבט שני", היא מספרת. "אמצע שנות השמונים, היה רק ערוץ אחד. אם רצית לעבוד בטלוויזיה, זה המקום היחיד שיכולת לעבוד בו. ברגע שאמרו לי את השכר היה לי ברור שזה משהו שאי אפשר לחיות ממנו. המזל שלי היה שהייתי דיילת באל על, ובגלל שזה היה תחקיר ולא תכנית יומית יכולתי לעשות את זה בין הטיסות. הדיילות שלי מימנה את עבודת התחקירנות בטלוויזיה.
"היית צריכה להגיד תודה שאת מוצאת בכלל עבודה בתחום, כי היו כל כך מעט תוכניות וערוצים ולא היה איפה לעבוד. זה היה המצב כבר אז". חיימוביץ' לא מצדיקה את המציאות הבלתי אפשרית של התחקירנים. להפך. "להגיד לך שזה בסדר? בוודאי שלא. בתחום הזה, בגלל שיש כל כך הרבה תכניות וכוח האדם נזיל, אחת הבעיות הגדולות החיא שאנשים ממורמרים וקשה להם ויש כל הזמן תחלופה, קשה למצוא בנאדם שנשאר הרבה שנים".
"זה אף פעם לא היה מקצוע שאפשר לחיות ממנו ברווחה", מבהירה חיימוביץ'. משיחות עם תחקירנים עולה כי השכר הממוצע למשרת תחקירן הוא כ 6,000 ש"ח ברוטו בחודש, עבור משמרות ארוכות וזמינות 24/7. פ', שעבדה בין השאר במערכות החדשות של ערוץ 10 והתאגיד ועובדת בתחום עד היום, מסבירה שהשכר הנמוך הוא חלק בלתי נפרד מתפיסת התפקיד. "תחקירנים מרוויחים שכר מביך מאוד, בגלל התחושה שזה מבוקש, ושכל אחד יכול להיות מוחלף במישהו טרי יותר. הרבה מעול העבודה נופל עליהם, והם לא מתוגמלים כראוי. בתקופה של בחירות, את יכולה להיות במערכת 20 שעות ביום, וזה לא בהכרח משהו שתתוגמלי עליו. מצד שני זו דינמיקה מורכבת כי את יכולה ללכת, אבל רוצה להיות באקשן. זה יותר מורכב ממקום עבודה רגיל, 9 עד 5 למיניהם".
יפעת קלמר התחקירנית שספגה קללות מאשרת קוטלר
"בסופו של דבר משכורות הטאלנטים נקבעות על פי היצע וביקוש ואנחנו לא המצאנו את זה", אומרת חיימוביץ'. "אנשים שבפרונט תמיד יקבלו יותר. הדוגמנית תמיד תקבל יותר מהמאפרת, וזה בכל תפקיד ומקצוע. אז צריך לבדוק שהפערים לא יהיו כל כך זועקים, והדרך לעשות את זה להעלות את המשכורות לתחקירנים. יהיו יותר אנשים שישארו במקצוע".
"בסופו של דבר, התעשייה הזו והעורכים האלה לא שווים כלום בלי התחקירנים שתחתם". אומרת ב'. "הם המנוע שמניע את התוכניות, הם אלו שעושים את העבודה הכי קשה ובכל זאת מקבלים הכי פחות שכר וקרדיט ונרמסים פעם אחר פעם על ידי עורכים שחושבים שלגיטימי להשתין עליהם בקשת". התחקירנים למעשה אחראים על חלק הארי במה שגורם לתכנית לצאת לפועל, וללא העבודה שלהם אין תכנית, פשוטו כמשמעו. "בתוכנית בוקר או אירוח הם אלה שמתקשרים לכל המרואיינים, רבים עם אנשים על ראשוניות ובלעדיות, מזמינים אנשים לאולפן".
עבודת התחקירן מזמנת גם מילוי אחר דרישות הזויות של עורכים. "עורכת אחת, באחת מתכניות האירוח והאקטואליה, לקראת יום השואה ביקשה מהתחקירנים שלה למצוא לה 'ניצול שואה צעיר'", מספרת ב'. "בסוף נמצא מרואיין שהיה בן שלוש בזמן המלחמה, מסטלינגראד, שם לא היו מחנות השמדה. אבל למי אכפת, העורכת הייתה מרוצה כי קיבלה את ניצול השואה הצעיר שרצתה".
השפלות מכוונות
הדרישות הבלתי מידתיות והתנהגות בלתי נתפסת הם סוג של נורמה בחלק מהמערכות. ר' מתארת התנהגות משפילות במכוון, שנועדה להטיל אימה ולהזכיר לצוות התחקירנים את מעמדם בסולם הדרגות. "כל הזמן משדרים לך שאת לא מספיק טובה. את יושבת במערכת והעורכים מדברים עליך מהקיר השני. ברור שמדברים עליך, דיבור בצורה פוגענית ואלימה. זה נותן תחושה שמקום העבודה שלך בסכנה, אבל גם שמדברים עליך. סיטואציות חברתיות הכי איומות שהייתי בהן. זו דרך לייצר הישגיות, אבל אצלי זה ממש לא ייצר הישגיות, זה היה מביך".
בנוסף, ר' מתארת תנאי עבודה והעסקה בלתי אפשריים, שמשתנים בהתאם לגחמות, מתוך מטרה לעורר פחד מתמיד ולפגוע בביטחון התעסוקתי של העובדים. "ביום שאת מוציאה את הילדים שלך, ייצרחו עליך כשאת עם הילדים. דברים שנקבעו מבחינת תעסוקה, פתאום משתנים. קבעת שאת עובדת ימים מהבית, ופתאום משנים לך את זה. אין סיבה ממשית, אבל יגרמו לך להרגיש שאת לא בסדר, כדי שתהיה יכולת לשלוט עוד ועוד".
ל', שעבדה שנה במערכת של ערוץ 10 בתפקידים שונים ובהם גם כתחקירנית, רואה את התופעה כחלק מהבעיה הכללית בעולם התקשורת. "כל מערכת היא קשה. גם טלוויזיה וגם הפרינט, היות ואנחנו נמצאים בתחום שכל אחד רוצה להצליח אבל הענף הוא כזה שמאוד קשה להצליח בו כבר, יש מלא תחרות ומעטים אלה שמצליחים להתקדם ולהפוך לכתבים, מגישים או עורכים בכירים".
מבין שלל התכניות על המרקע יש מערכות וטאלנטים שידועים כבעייתיים במיוחד. כאלה ששעות העבודה שהם דורשים קשוחות במיוחד, השכר מעליב וסביבת העבודה היא חרפה של ממש. "העבודה במקומות האלה היא מלחמת השרדות של ממש" מתארת פ'. "אלה מערכות שמחליפות עובדים כמו גרביים, וזו ממש בדיחה בתעשיה, כי ידוע שזה המצב", אומרת פ'.
אין כסף, אין שעות נורמליות ועל פי רוב יש יחס משפיל שמתבטא גם בחוסר פרגון מבחינת הקרדיט. מעטים המגישים או העיתונאים הבכירים שנוהגים לתת קרדיט לתחקירנים שלעיתים הביאו את הסיפור או השיגו בו את פריצת הדרך שאפשרה לשדר אותו. הקרדיט היחיד במקרה של מגישים שלא מפרגנים, הוא השם של התחקירן שכתוב באותיות מינאטוריות וטס ברולר בסוף התכנית. "כתחקירנית את הולכת ומגישה תחקיר ארוך ומפורט ומכל הדבר הזה יוצאת שיחה פחות מעמיקה ורצינית, ואת רואה איך הטאלנט לא ממצה את הסיפור", נזכרת חיימוביץ'. "אבל אני ישבתי איתו שעה וחצי, ולו יש רק שבע דקות. התחקירנים מסתובבים בתחושה שמה שהם עשו לא מספיק בא לידי ביטוי. ככל שאתה עובד יותר, באותו מקום, ואתה מכיר את המגיש ויודע מה הוא אוהב, גם העבודה תהיה יותר טובה, ואז יהיה פחות מתח ולחץ וכל מה שנובע מזה".
"הבעייתיות היא בעיקר שאת עובדת המון פעמיים", מסבירה ל'. "את עושה תחקיר ואז ביום הכתבה דברים אחרים צצים. בנוסף, אם הכתבה לא יצאה טוב, אם גילו משהו שלא היה מצוין בתחקיר, זה עליך. פעם עשיתי תחקיר, ראיינתי מישהי שרוצה לדבר על הכל חוץ מנושא אחד ספציפי. ואז הכתב נכנס איתה בכוח על זה בכתבה, וזה לא היה רלוונטי. היא לא באה בטענות אליי, אבל הכתב עשה שם סלט שלם, על איך זה לא צוין בתחקיר ואיך אנחנו כתקשורת תפקידנו להיות צהובים לפעמים. לתחקירנית אין מקום להביע את שיקול דעתה. מי שואל אותה? היא רק תחקירנית".
עדיף כבר גיא פינס
העבודה מול הטאלנטים, אנשי התקשורת המובילים שהפנים שלהם מככבות במהדורות שמגיעות לכל בית, אינה פשוטה. בנובמבר 2017 פורסם במאקו תחקיר שעסק בהתנהלותו של ליאור שליין. המרואיינים בכתבה סיפרו על השלכת כסאות ויחס אגרסיבי לעובדים. עופר קניספל, אחד מהכותבים בתכנית של ליאור שליין, התראיין בשמו ונתבע עקב כך על ידי שליין, שדורש פיצויים בסך חצי מליון ש"ח. לפי קניספל, "הכרתי מקומות, לא נפרט, שמי שרגיל להתעמר באנשים, באופן טבעי מתעמר באלו שבתחתית. קשה לי עם בריונות. טוב שהמקרה של אושרת קוטלר יצא החוצה, אבל אני חושב על כל המקרים שקורים במפעלים ובחברות ואף אחד לא יודע על זה, כי העובד החדש, תוך שניה מחליפים אותו אם הוא מתלונן.
- ליאור שליין | קרדיט: ויקימדיה
התכנית של ליאור שליין מאד יוצאת דופן. אני לא יכול להגיד לך שאני זוכר עוד תכנית עם יחס מפלה לתחקירנים. היתה הרגשה שמותר לטאלנט לדבר אליהם פחות יפה מלאנשים אחרים, שלכאורה מדורגים יותר גבוה בסולם המזון. אבל אני חושב שאלו המקרים יוצאי הדופן, עבדתי בעשרות תוכניות ומעטות הם אלה שבהן התייחסו לתחקירנים באופן מחפיר. בדרך כלל התייחסו יפה גם לכותב הראשי וגם לתחקירנים". התביעה של שליין נגד קניספל אמורה להתחיל להתברר בחודש הבא.
עורך דינו של שליין מסר כי דינה של התביעה נגד קניספל להתברר בבית משפט. בתביעה טוען שליין כי קניספל, הכותב הראשי לשעבר בתכנית, מפיץ שקרים ומשמיץ באופן אובססיבי נגד שליין.
אז אם השכר נמוך והיחס זוועתי, למה התחקירנים בכל זאת נשארים בעבודה הזו? ר' מסבירה: "נורא רציתי לצמוח שם, לגדול, להישאר ולהתפתח. לקח לי זמן לראות שזה לא קורה בקצב שציפיתי ולהעז לקחת עבודה מתגמלת יותר במקום אחר. הרבה מצפים לתפקיד הבא, שיגלו אותם, שיתנו להם צ'אנס לעשות משהו אחר. כמובן שיש פרסטיז' בלעבוד בערוץ חדשות גדול והעבודה עצמה מאד מעניינת, שזה גם לא מובן מאליו. יש תחקירנים שכן מתקדמים והופכים לכתבים ועורכים אבל לרוב אלה יוצאי גל"צ".
התחקירניות שמעוניינות לקבל מנטורינג ולהתפתח במקצוע העיתונות מגלות מהר מאד שהשאיפה הזו לא תתממש. "אף מערכת חדשות היום, בכל מלחמת הרייטינג, לא יכולה להרשות לעצמה לעבור עם התחקירן דרך", אומרת ל'. "קשה לחנוך תחקירנית ולתת לה להיות כתבת. בסוף כולם רוצים להביא את הסיפור ולעשות את העבודה הכי פרקטית שאפשר, שהתחקירנית תעבוד כמה שעות נוספות שאפשר ותגיש אותו באותו היום".
"באות נערות צעירות, מוכשרות וחכמות שמרגישות שזו האבן דרך הראשונה בקריירה שלהן, והן לא רלוונטיות. אין להן יכולת לבטא את הכישרון שלהן, כי הן בורג. ואז רובן מתפטרות בבכי כי אין להן יכולת להתבטא או להביע כשרון. את יכולה לעבוד שם ארבע או חמש שנים, בלי להתקדם".
ל' מזהה לאחרונה שינוי. לטענתה המערכות שמעדיפות לקחת תחקירנים קצת יותר מבוגרים ומנוסים. "כבר לא לוקחים תחקירניות צעירות. הדור הזה לא בנוי לשבת על התחת כל היום ולכתוב תחקירים. הן רוצות להתפתח מהר, אבל המערכות פרימיטיביות ועובדות לאט. איך שבונים היום תחקיר בחדשות זה איך שבנו תחקיר לפני עשרים שנה. הדור של הצעירות של היום, אין להן זמן לזה, הן רוצות להיות כתבות. אז הן הולכות לגיא פינס, שם יותר קל להן".
[hamakom_banner_with_form]
