ירון לונדון בסרטון פרידה מערוץ 10 | צילום מסך
אחרי שש עשרה שנים על המסך, בחמישי האחרון שודרה "לונדון וקירשנבאום" בפעם האחרונה. היא הייתה אחת מתכניות הדגל של ערוץ 10, זכתה בשלל פרסים וקנתה לעצמה שם יוקרתי של אכסניה נדירה לעולמות תוכן איכותיים. התכנית המשיכה להיות משודרת גם לאחר לכתו של מוטי קירשנבאום לפני כשלוש שנים. אז נשאר ירון לונדון הקטר היחיד שמשך את התכנית שהיוותה ז'אנר עיתונאי נכחד בטלביזיה המסחרית. בריאיון פרידה ל"גלובס"
שפורסם אתמול (ראשון) טען לונדון שהסיבה לירידת התכנית מהאוויר היא היעדר רייטינג, כי התכנים לא התאימו לאלו שמחפשות הנשים שצופות בטלוויזיה. "המומחים מסבירים לי שהמפרסמים מעוניינים בעיקר בציבור של נשים, ובנו הן צפו פחות. אני לא לגמרי יודע להסביר את זה. אולי שעת השידור איננה נוחה לצפייה של נשים, וייתכן שנשים מתעניינות בתכנים אחרים שקשורים במשק בית, יחסים אישיים… אלה השערות בלבד, אבל אין לי באמת הסבר", אמר לונדון. קשה להאמין שהדברים נאמרים בשנת 2019: נשים למטבח? אין בעולמן של חצי מהאוכלוסייה יותר מזוגיות, בישול וניקיון?
אתי אנקרי מתראיינת לראשונה אצל ירון לונדון |"אני מודיע לך שעליי נגזר לשמוע את שירייך"
ישנם שחושבים שהסקסיזם הבוטה של לונדון והביטול של היושב מולו הופכים אותו לעיתונאי – על, כזה שלא צריך להידרש ל"פוליטקלי קורקט": "ללונדון מותר לשאול הכל, כמעט חתרני בימינו", כמו שטוען יריב אופנהיימר בטור שפרסם בידיעות אחרונות. אבל גזענות וסקסיזם בוטים אינם חתרניים, אלא פשוט מיושנים. לאורך השנים לונדון התפרסם גם בהשפלה של מרואיינים ובאמירות פוגעניות כלפי חלקם.
קרן גרינבלט מנכ"לית עמותת "לילה טוב" סיפרה בפוסט שפרסמה על אחת הפעמים שהגיעה להתראיין אצל לונדון בתכנית. "כמה שניות לפני השידור, אמרתי ללונדון בצחוק שאני עדיין כועסת עליו שלא התקבלתי למסיבת גן. הוא ענה: ״את רוצה לבוא ואז לשבת לי על הברכיים עכשיו?״
אמירות מטרידות מהסוג הזה שזורות לאורך השנים של לונדון על המסך. כמה מהדוגמאות הבולטות ביותר מובילות אותנו ללינקים שבורים (נרחיב על כך בהמשך).
גישת לונדון מקבלת ביטוי בראיון הראשון של אתי אנקרי, שם הוא מבשר לה ברצינות מוחלטת "אני מודיע לך שעליי נגזר לשמוע את שירייך מהבוקר עד הערב מפני שבתי בת ה18 רכשה את התקליט ומאז ביתנו גיהנום!", הוא מוסיף הערה גזענית "יש לך שיר שמתחיל בכמה קריאות אפריקניות מוזרות ומבהילות!" ולא מתרשם מההסבר של אנקרי המקסימה על הטבלות ההודיות. רגע אחרי הוא קצת מתרכך, אבל קשה שלא לקבל מנת קרינג' הגונה מהאטימות המוחלטת למרואיינים, ובפרט מרואיינות נשים. התראיינתי בלונדון וקירשנבאום לאורך השנים וחשתי גם אני במהלך הראיון אי נוחות גדולה מהנטייה של לונדון לקטוע, להפריע ולא להקשיב לדבריי. לפחות לא נדרשתי להתמודד עם הערות מיניות מטרידות.
לרגל ירידת התכנית ריכזנו חמישה רגעים מהקריירה הטלוויזיונית של לונדון שעדיף שלא היו עולים לאוויר. גם אם לא מדובר במגוון מייצג, די באוסף האמירות הבעייתיות האלה כדי שלא נצטער על הפרידה.
1. פנטזיות אונס הן חלק לגיטימי מהחוויה ה"גברית האבטיפוסית"
בראיון לפרופ' יורם יובל בתכנית שיחת נפש, הסביר לונדון את המשמעות של שם האוטוביוגרפיה שלו, "לו הייתי פיראט": "אצל כל ילד [..] יש את התשוקה הזו למרחבים ולפרא, מרחבי הפרא של האוקיינוסים. קברניט של ספינת פיראטים שמנווט בחופי אפריקה המזרחית כדי לשדוד שלל ולבוז בז, של מטעני הזהב והפנינים [..] והוא בז את הנשים היפות וכולי. זה פראות, אתה משייט לאן שאתה רוצה, אתה עושה מה שאתה רוצה, אתה דוקר את מי שאתה רוצה". אונס עבור לונדון הוא בסך הכל עוד אלמנט בחוויה "גברית האבטיפוסית", כפי שמכנה אותה פרופ' יובל, שמוסיף "אין אף גבר שלא יכול להזדהות עם העניין הזה".
"אין אף גבר שלא יכול להזדהות עם העניין הזה״ | ירון לונדון בראיון לפרופ' יורם יובל
2. "דנה אינטרנשיונל לא נבחרה משום שהיא הזמרת הכי טובה"
"דנה אינטרנשיונל, איזו יומרה טמונה בשם שבו בחרה הזמרת לכנות את עצמה", מרעים קולו של לונדון בתכנית המוקדשת לאינטרנשיונל מתוך סדרת הכתבות "מולדת", בה לונדון מצדיע לכאורה לגיבורי תרבות מקומיים. "לכך נוסף קסמה האישי, פשטותה, ההופכת את הבלתי טבעי לכאורה לטבעי". נעזוב לרגע את הטרנסופוביה במילים של לונדון, שמדבר על ה"לא טבעי" כחלק בלתי נפרד מאינטרנשיונל, ונחזור אחורה למילה "פשטותה". כשלונדון קורא לאינטרנשיונל, אייקון טרנסגנ'דרי חשוב מאין כמוהו בארץ ובעולם, "פשוטה", האם הוא עושה את זה בגלל המוצא המזרחי שלה?
"אישה גדולה מהחיים": הדיווה ששינתה את מדינת ישראל • ירון לונדון ו- @talmosko עם הפרק הרביעי בסדרת הכתבות "מולדת" >> https://t.co/4gFxBZ6sGf pic.twitter.com/CyopsWTcQ8
— חדשות עשר (@news10) March 28, 2018
זה לא נגמר כאן. אחרי סקירה של הניצחון ההיסטורי של אינטרנשיונל באירוויזיון, "בעל כורחך, או ללא ידיעתך, את הפכת לסמן, גם זה אפשרי, גם האנשים האלה הם בני אדם כמונו". לונדון מעניק לאינטרנשיונל קרדיט, אך חייב לסייג ולפתוח בכך שזה נעשה ללא ידיעתה, בלי השליטה שלה. הוא מפשיט ממנה את הכוח שלה לשלוט על חייה, כאילו ההצלחה שלה היא יד המקרה ולא תוצר של עבודה קשה כנגד כל הסיכויים.
ההתנשאות של לונדון כל כך מקוממת שהמנהל שלה מתערב באמצע הצילומים. "אתה נשמע נורא מיושן, דינוזאור של פעם, שמתעניין בדברים לא רלוונטיים. אתה יושב מול אחת הזמרות המצליחות בארץ, וכל מה שאתה מתעניין בו זה במיניות! [..] אתה יושב מול יהודית רביץ, או מול ריטה, אתה תשאל אותן על הפות שלהן?" לונדון מסביר לו בהתכוונות מלאה: "אבל אתה מבין, היא לא נבחרה משום שהיא הזמרת הכי טובה" ומוכיח שאין טעם לנסות ללמד כלב זקן איך לדבר לא/נשים טרנסג'נדרים, ובכלל.
3. "רק במדינה כמו ישראל אדם שנראה כך יכול להיהפך לכוכב"
השנה היא 1975, ירון לונדון הוא המגיש הצעיר בתכנית האירוח "טנדו", בה הוא משוחח עם אנשי תרבות מובילים בארץ. מצפיה בארכיון ניתן לראות שבדרך כלל הוא אירח באולפן אמנים בכבוד הנדרש, אך לא במקרה של המוזיקאי ניסים סרוסי. לונדון השפיל אותו וזלזל בו, ולפי הערך בויקיפדיה אף אמר לו "רק במדינה כמו ישראל אדם שנראה כך יכול להיהפך לכוכב". האם היה אומר דבר דומה גם למרואיין אשכנזי? עם השנים הריאיון הפך למעין סמל להתנשאות של הממסד האשכנזי על אמנים מזרחיים, שנדחקו לשוליים והודרו במכוון מעולם התרבות הישראלי.
לפני כשלוש שנים, לונדון הסתבך שוב באמירה שכל ה"כלאים הם אחמד או בוזגלו", ובכך רמז שאשכנזים לא מגיעים למשרות כאלו, שהן לכאורה נחותות. בתגובה, התראיין סרוסי ל ynet והסביר שלא ניתן כיום לצפות בראיון המפורסם מאותה התכנית. "פשוט העלימו אותה, הרסו אותה, שברו אותה. אבל האדם לא שוכח. אני אישית סלחתי, אין לי בעיה, אני כבר מבין היום את הכול. אבל אז הוא אמר לי, 'מי אתה בכלל? ניסים הקטנצ'יק. אתה לא גבוה', והראו גם את העקבים שלי. 'מי אתה שאתה אומן, אתה סך הכול, איך אומרים, קטנצ'יק ספרדי. לא רלוונטי'".
הריאיון המקורי אמנם נגנז, אך אפשר להתנחם בפארודיה של ניקוי ראש, בכיכובו של דובי גל:
4. נגיד שהיא דוברת אמת, ולפני חמש עשרה שנה איש צעיר ביקש ממנה למצוץ לו בבית מלון"
כשנחשפו העדויות נגד סילבן שלום, שפרש כזכור מהחיים הפוליטיים בשנת 2015 בעקבות התלונות על הטרדה מינית, לונדון לא היסס להביע עמדה בעייתית נגד המתלוננות. בטור שפרסם קובי ניב ב"הארץ" ב – 2014, הוא תיאר את הסיטואציה הנוראית שהתרחשה ב"לונדון וקירשנבאום: "'נגיד שהיא דוברת אמת, ולפני חמש עשרה שנה איש צעיר ביקש ממנה למצוץ לו בבית מלון', הוא אומר. והכתב המדיני רביב דרוקר צוחק ושואל, 'למה איש צעיר? הוא היה שר המדע'. אבל לונדון לא מרפה וממשיך: 'אז לפני חמש עשרה שנה הוא היה במלון וניצל את סמכותו וכולי. לא בסדר, לא בסדר. בסדר. עכשיו היא התעוררה אחרי חמש עשרה שנה, כי לא בא לה מול עיניה שהאיש הזה יהיה נשיא. התשובה שלי לעניין הזה היא…' וכאן פושק לונדון את שפתיו, חורץ לשונו ומשמיע קול נפיחה, ואף חותם ואומר: "ועוד יתגלה שמישהו עומד מאחוריה'".
באופן מוזר, ואולי לא כל כך מוזר, כשנזכרים בכך שהראיון עם סרוסי לא ניתן לצפייה, הלינק שאליו מובילה הכתבה ב"הארץ" אינו כולל את הראיון שמתאר קובי ניב. האם הוא נמחק? אין לדעת.
5. חטיפת ילדי תימן: "תופעה שמייצגת היסטריית ציד מכשפות".
בטור דעה שפרסם בשנת 2013 טען ירון לונדון ש"אולי הילדים לא הועלמו". מדוע כה חשוב ללונדון להטיל ספק בטענותיהם של חטופי תימן בדבר העוול שנעשה להם? בריאיון ב"ידיעות אחרונות" ב – 2017, אמר לונדון, "היום באים אליי בטענות חדשות. כאילו אני מכחיש את חטיפת ילדי תימן, ולכן אני גרוע כמו אחד החוטפים. בעיניי זו תופעה שמייצגת היסטריית ציד מכשפות".
ממש כמו בסעיף הקודם, גם כאן מאשים לונדון את הקורבנות עצמם: "איש אינו טוען שהתינוקות הנעדרים הוקרבו למאכל אדם או נחטפו לעבדות, אלא שהם נמסרו ליהודים אשכנזים מן הארץ ומחו"ל; ואם כך מוזר שגם אחרי שנים כה רבות לא גילה איש מבין 67 האחרים כי אומץ בילדותו, או אף ניסה לחפש את הוריו הביולוגיים".
בתגובה שפרסם ב"העוקץ" כתב שלומי חתוכה שהעמדה של לונדון היא "מקרה מרתק של אדם היוצא מנקודת הנחה שכל דבר שישרת את שימור הכוח שלו בהכרח ייחשב כפסוק אמת מוחלט, ללא הצורך הבסיסי להיצמד לעובדות, לוויכוח או לשיח מדעי קיימים".
באותו נושא
[hamakom_banner_with_form]
