ושוב הפגינו זכייניות ערוץ 2 רשת וקשת שהן יודעות להפעיל זיקוקין די נור וליצור דרמה על מסכי הטלוויזיה. כבר 24 שנים שהן עושות זאת, מאז קיבלו לידיהן (יחד עם טלעד שנמוגה מהמסך הנצפה ביותר בישראל זה מכבר) את שרביט השידורים מידי מנהלת שדורי הניסיון של ערוץ 2 לאחר שזו שידרה כבר 7 שנים. הן השקיעו רבות בבניית תדמית כאילו קדם להן ערוץ יחיד בלבד ואילו הן היו אלה ששברו את המונופול. מתברר שהתדמית הזו עדיין שולטת. האמנם כך היה?
מצור המונופולין נשבר בעקבות החלטה של שר התקשורת דאז אמנון רובינשטיין באוקטובר 1986, לפני 31 שנים, ולא לפני 24 שנים כמו שסיפרו לנו מהמסך השבוע. הוא נשבר בעזרת משדר ישן של בזק שכבר הוצא מכלל שימוש ומסך טקסט מאולתר ששודר בלי כל יחסי ציבור וקדימונים.
איזו גרפיקה! ערוץ 2 בתחילת הדרך
השמועה שנפרץ המונופול של הערוץ היחיד אשר שידוריו למבוגרים בעברית מתחילים מידי ערב בשעה 8 בערב ומסתיימים בחצות פשטה כאש בשדה קוצים. עוד ועוד אנשים ביקשו הסבר איך קולטים את הערוץ החדש ההוא. ישראל הצעירה שהנהיגה טלוויזיה בהיסוס ובאיחור רב, נותרה בין האחרונות בעולם עם ערוץ יחיד. הפוליטיקאים שלנו השתוקקו לעוד במה תקשורתית, אך עוד יותר חששו שיריביהם הם שייהנו מכך. והציבור נותר צמא מאד לעוד סרטים, תוכניות, בידור ומידע, למבוגרים ולילדים. השקופית ששידרה מנהלת ההקמה של ערוץ 2 עוררה את תיאבון הציבור והמחישה לחברי הכנסת מקיר אל קיר שבוא ה'קידמה' מחכה רק לאישורם. ובכל זאת הם משכו עוד שנים את הליכי החקיקה, את הקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ואת פרסום המכרזים, עד שבשנת 1993 הועבר סוף סוף השרביט לידיהן של הזכייניות.
בכל השנים שעד לאותו המועד, היו אלה שידורי הניסיון שמילאו את החלל, לא כפועל יוצא של מדיניות ברורה והחלטה מסודרת עם הקצאת משאבים בצידה, אלא כמענה לרצון הציבור מצד אחד והתמודדות מעשית עם חולשתם של מקבלי ההחלטות מצד שני. מנהלת ההקמה נענתה לאתגר ובצד פעולות לקידום החקיקה, ולתכנון מערך משדרים ברחבי הארץ, החלה לשדר תוכניות ולפתח את לוח שידורים כאשר התשובות להיעדר כוח אדם ותקציבים ולאי וודאות, היו גילוי יצירתיות ניהולית, אלתור, וניצול הזדמנויות.
בתחילה שודרו 'קליפים' של זמרים שסוף סוף נמצא להם זמן שידור, אחר כך גם סרטים ישראלים שנדחקו מבתי הקולנוע ומערוץ 1. וכשנוצר הצורך היו אלה שידורי ערוץ 2 שנתנו מענה שידורי לצרכים ציבוריים שלא נענו בערוץ 1, כמו שידורי משפט דמיאניוק כשנראה היה כאילו מדובר במשפט בעל ערך ציבורי דומה לזה של משפט אייכמן.
עד מהרה החלטנו לא להסתפק ב'מילוי זמן שידור' אלא לנצל את ההזדמנות ולהציג מודל של טלוויזיה אחרת, בכל מובן, חדשנית ואיכותית. להמחיש שעוד ערוץ יכול להיות לא "עוד מאותו דבר" אלא שיכול להיות לו ערך מוסף אמיתי. בכל תחום. לא רק בידורי, אלא גם תרבותי וחברתי, במשמעויות היותר עמוקות ורחבות. למשל, אם הציבור בישראל נחשף עד אז רק לסרטים אנגלים ואמריקאים ששידר ערוץ 1 – אנחנו הבאנו מגוון תוכניות צרפתיות, יפניות ואוסטרליות. אם עד אז שידרו בישראל רק כדורגל וכדורסל גברים – אנחנו שידרנו לראשונה משחקי כדורעף וטניס (שידורים חיים מווימבלדון), וקבוצות נשים.
'שברנו' פורמטים שידוריים מקובלים. לא רק קונצרטים בני חצי שעה עד שעה אלא גם אופרות משובחות בנות 3-4 שעות. ולראשונה גם קונצרטי רוק במסגרת פרוייקטים בינלאומיים. לא רק תוכניות במשכים סטנדרטיים, אלא גם קצרצרים בני דקות ספורות.
והיו גם שיבוצים בלתי קונבנציונליים, בהתאמה לנוהגי וצורכי הציבור: יזמנו את 'דודו מספר לגולו' – סדרת ילדים מקורית בעלת ערך בפורמט שלא היה נהוג עד אז, ושיבצנו אותה בזמן שהותאם במיוחד להורים המשכיבים לישון את ילדיהם הפעוטים. בערוץ 1 שודרו באותה השעה תוכניות בשפה הערבית, ועל כן היה זה עיתוי מתאים מאין כמוהו להזמין את הצופים אלינו.
הייתה זו יומרה לא קטנה לנסות להרים את דגל ההפקות הישראליות המקוריות, בלא משאבים – אבל ראינו בכך ערך רב והאמנו שגם הציבור יראה זאת כך, ולא ויתרנו. בסופו של יום העלינו לשידור לא מעט תוכניות מקוריות שאת חלקן הפקנו בעצמנו כמו יום שידורים מיוחד ליום העצמאות 'פרח בדש' (שהכעיס מאד את רשות השידור) או שהופקו במיוחד עבורנו כמו תוכנית הסאטירה שהפכה לקאלט ישראלי 'העולם הערב'.
ואלה רק דוגמיות אחדות. שידורי הניסיון של ערוץ 2 צלחו את מלחמת המפרץ במהלכה הארכנו את שעות השידורים אל תוך הלילה, ובמענה ליוזמתנו התיר לנו המחוקק לראשונה להנהיג שידורים ישירים מן הכנסת, ועוד ועוד.
ועדיין, אפשר להבין אם צופה בן זמננו שלא הכיר את תנאי החיים בישראל, לפני שלושה-שלושה וחצי עשורים, יתקשה לעמוד על גודל המהפכה שחוללו שידורי הנסיון של ערוץ 2, שלא רק קדמו והביאו את ערוץ 2 המסחרי ואחריו גם את יתר הערוצים המסחריים כמו ערוץ 10 וכמו הערוצים 12 ו-13 שהונהגו היום, אלא הם למעשה היו החלוץ של עידן הפלורליזם בשידורים, שנראה לנו כיום כה מובן מאליו.
דווקא בעידן הזה שבו אמירת אמת הפכה נדירה כל כך, חשוב להימנע מלייצר גם פייק-היסטוריה של זכייניות למיניהן – ולדייק.
אורן טוקטלי היה ראש מנהלת ההקמה ושידורי הניסיון של ערוץ 2