מתנגדי העבודה המאורגנת בישראל נוטים לנפנף במה שהם מכנים "המודל הסקנדינבי" כמעין פתרון קסמים לעולם שבו נעלם איגוד העובדים הגדול (כמו ההסתדרות, למשל) ועל כן אין שביתות גדולות. בעשותם כך, מנסים אותם מתנגדי זכויות עובדים (המקפידים להסתיר את האג'נדה שלהם, כמובן) להציג את איגוד העובדים הגדול בישראל כבעיה המרכזית של שוק העבודה, המשתנה שאם רק יוציאו אותו החוצה ממשוואת יחסי העבודה – המשוואה תיפתר מאליה, לרווחת כל שאר המשתתפים.
אולם למציאות, מסתבר, יש נטייה מוזרה שלא להתכנס לאותו עולם אלטרנטיבי שכל מיני עיתונים כלכליים בישראל מנסים לברוא בדמיונם של הקוראים, גם אם הקשר של אותו עולם אלטרנטיבי למציאות הוא קשר נסיבתי, שלא לומר מקרי לחלוטין. אם לא יימצא פתרון בשבועיים הקרובים, בארבעה באפריל ישבתו כל עובדי הנמלים והרכבות, הגננות, המורים, העובדים הסוציאליים, האחיות והרופאים בדנמרק, מדינה שהיא-היא המודל הסקנדינבי.
קופנהגן. מדהים: אין פה הסתדרות, ובכל זאת לא מסתדרים
מה שמשותף לכל קבוצות העובדים הללו, חוץ מהשתייכותם למגזר הציבורי, הוא שהם מיוצגים על ידי ארגוני עובדים חזקים. ארגונים אלו עובדים בשיתוף פעולה הדדי (למרות שהם נפרדים זה מזה) ומנהלים במשותף משא ומתן בשם העובדים אל מול הממשלה ואיחוד המעסיקים. משא ומתן משולש זה, המתקיים אחת לשנתיים, הגיע למבוי סתום בתחומי העלאת שכר, הפסקות צהריים בתשלום ושעות עבודה של עובדי הוראה.
חברות בארגון עובדים בדנמרק אינה תלויה במקום העבודה (כמו בישראל) אלא במקצועם של העובדים. יש ארגונים לאחיות, למורים, לגננות, לאקדמאים וכן הלאה. במקומות עבודה רבים נוהגת ההנהלה להסכים שלקבוצות מקצועיות שונות יהיו נציגים של ארגוני העובדים. נציגים אלו נבחרים באופן דמוקרטי על ידי העובדים ומנהלים בשם העובדים משא ומתן עם ההנהלה. בין השאר הם מוודאים שחוזי ההעסקה תואמים את ההסכמים עם ארגוני העובדים והם מייצגים את העובדים בכל סכסוך שהוא עם ההנהלה, בין אם מדובר על סכסוך קבוצתי או פרטני. כמו בישראל, גם בדנמרק נציגי עובדים אלו הם בעלי חסינות חלקית בפני ההנהלה, כך שבמקרה של פיטורי עובדים על רקע קיצוצים, נציג העובדים יהיה האחרון שיפוטר.
במודל הסקנדינבי, כמו בזה הישראלי, בכל משא ומתן משולש בין המדינה, ארגוני העובדים ואיגוד המעסיקים יש הפגנת שרירים של כל הצדדים, מאבקי כוח ויוקרה ומאבקים תקשורתיים. על פי החוק מותר לעובדים לשבות אך ורק בתקופת משא ומתן – ולא בזמן שבו הסכם עבודה קיבוצי חתום עומד בתוקף – וחובה על ועדי העובדים להתריע חודש מראש על הכוונה לשבות. כמו בישראל, גם בדנמרק משלם ארגון העובדים משכורת לשובתים בזמן השביתה, כדי שהמאבק לא יבוא על חשבון פרנסתם.
גם המעסיקים בדנמרק יכולים להשבית את מקום העבודה. מחד, כלי ההשבתה (מצד המעסיקים) מהווה לכן כלי יעיל במאבק מול ארגוני העובדים כי הוא מאלץ אותם לשלם משכורות להרבה יותר עובדים. מאידך, זהו כלי לא פופולרי מכיוון שפגיעתו בציבור הרחב קשה בהרבה מפגיעתה של שביתת עובדים, שיכולה להיות שביתה נקודתית או שביתה של מגזר ספציפי. במצב של השבתה שיוזם איגוד המעסיקים, הרבה יותר עובדים אינם מבצעים את עבודתם, יותר הורים נתקעים בלי סידור לילדים ויותר אזרחים אינם מקבלים את השירותים שהם נזקקים להם.
67% מהעובדים בדנמרק חברים באיגוד עובדים. שתי המדינות היחידות שבהן אחוז החברים באיגוד עובדים גבוה יותר גם הן מדינות סקנדינביות – פינלנד (69%) ושוודיה (68%). בישראל, לשם השוואה, מאוגדים רק 29% מהעובדים.
עובדים לא מאוגדים בדנמרק, 1885. ציור: Peder Severin Krøyer
השביתה שמתכננים ארגוני העובדים מקיפה כ-100,000 עובדים בדנמרק. בתגובה הודיעה המדינה על איום בהשבתה של כ-440,000 עובדים. בשני האיומים מדובר על עובדי המדינה, עובדי עיריות ועובדי מערכת הבריאות (שנפרדת בדנמרק מהמדינה או מהעיריות). נוסף על אלה, גם ארגון השוטרים הודיע כי אם לא יימצא פתרון לסכסוך העבודה, גם המשטרה תושבת. מדובר בסכסוך בהיקף חסר תקדים, כזה שלתוצאותיו יהיו כנראה השלכות על תנאי ההעסקה ועל יחסי הכוחות העתידיים בין הצדדים המעורבים.
"העובדים גם ככה שוכחים לאכול ובקושי מספיקים ללכת לשירותים בזמן העבודה", מספרת נציגת העובדים הסוציאליים בתחום הפסיכיאטריה, "השביתה רק תגביר את הלחץ ותשחק את העובדים עוד יותר. הם שורדים רק בזכות תמיכה קולגיאלית. יותר ממחצית העובדים שחברים באחד מארגוני העובדים עלולים לשבות החל מהארבעה באפריל". הנציגה מספרת כי מאות האנשים שבהם היא מטפלת, מהחלשים ביותר בחברה, עומדים בפני שבירת שגרת היומיום שלהם, שבריאותם הנפשית תלויה בה. מודל השביתה הסקנדינבי, מסתבר, דומה מאוד – זהה למעשה – למודל השביתה הישראלי.
הצדדים לסכסוך
בפינת המעסיקים עומדים סופי לודה (Sophie Løhde) ומיקאל זיגלר (Michael Ziegler). לודה היא שרת החדשנות ומנהלת את המשא ומתן בשם המדינה (כן, יש בדנמרק משרד ממשלתי בשם משרד החדשנות). לודה תובעת שמנהלים מקומיים יקבלו יותר חופש להחליט בנושאי משכורות והפסקות צהריים בתשלום, וכפועל יוצא היא תובעת שפרטים אלו יישארו מחוץ להסכם הקיבוצי שנמצא במשא ומתן. בנוסף, היא שואפת שההסכם החדש יכלול העלאת שכר של עד 6.7% במשך שלוש שנים. זיגלר הוא ראש עיר ונציג העיריות במשא ומתן. מטרותיו זהות לאלו של לודה ובנוסף הוא דורש לשמור את הסכם התעסוקה של המורים כפי שהוא כיום. ההסכם הנוכחי עם המורים הושג לאחר משא ומתן קשה והשבתה בת 25 יום של עובדי ההוראה שיזמה הממשלה ב-2013.
מולם עומדים פלמינג וינטר (Flemming Vinther) ואנדרס בונדו (Anders Bondo). וינטר הוא יושב ראש ועד החיילים – כן, אפילו לחיילים בדנמרק יש ועד עובדים שדואג לתנאי העסקתם. הוא דורש העלאת שכר של 8.2% ובנוסף הוא תובע עיגון של הפסקות הצהריים בתשלום בחוזה מחייב. בונדו, יושב ראש ארגון המורים, שותף לדרישה על העלאת השכר ובנוסף גם דורש שינוי בשעות העבודה של המורים. השביתה הארוכה ביותר של המורים עד כה הייתה בשנת 2008 ונמשכה כשמונה שבועות, כמה ימים יותר משביתת המורים הארוכה ביותר בישראל שנערכה שנה אחת קודם לכן.
גם הם צפויים להצטרף לשביתה, בסולידריות עם שאר האיגודים. שוטרים בדנמרק
על פי הסכם בין הממשלה, המעסיקים והעובדים בדנמרק שנחתם בשנת 1983, למגזר הציבורי אסור לשלם משכורות גבוהות מאלו הנהוגות במגזר הפרטי. עם זאת, נקבע בהסכם כי עובדי הציבור זכאים בכל זמן להעלאת שכר השווה ל-80% מהעלייה הממוצעת בשכר במגזר הפרטי. במידה והשכר במגזר הפרטי יורד, גם השכר במגזר הציבורי אמור לרדת באותו השיעור. ב-2008 היו עליות שכר גדולות במגזר הפרטי, ולכן זכה המגזר הציבורי במשא ומתן המשולש של אותה השנה בהעלאת שכר משמעותית. זמן קצר לאחר חתימת ההסכם נכנסה דנמרק ביחד עם רוב מדינות המערב למשבר פיננסי קשה שהביא לעצירה בעליית השכר במגזר הפרטי. עקב כך נוצר לראשונה זה יותר מ-25 שנה מצב שבו הוביל המגזר הציבורי את טבלת השכר.
את הפער הזה רוצים נציגי המעסיקים לסגור עכשיו. נציגי העובדים טוענים לעומתם שאם מתחילים את החישוב מוקדם יותר, ניתן לראות שהסכם 2008 רק סגר את הפער שפתח ממילא המגזר הפרטי, שהפיחות בשכר שמשולם בו הסתיים מזמן ולכן הפער שלטענת המעסיקים צריך לסגור הוא לא יותר ממשחק מספרים שמעוות את המציאות.
בנוסף תובעים ארגוני העובדים שלא לבטל את התשלום בעבור הפסקת הצהרים. הם טוענים כי ביטול שכזה יביא לתוספת בפועל של שעתיים וחצי עבודה מדי שבוע (חמישה ימים כפול שלושים דקות), דבר שמהווה פגיעה בתנאי ההעסקה של העובדים.
אולם מעבר לסכסוכים אלה, בולט במיוחד הוא הסכסוך שבין המורים לבין העיריות. המשבר ב-2013 (וההשבתה היזומה מצד הממשלה) הגיע לסופו רק בעקבות חקיקה שהגדירה את שעות העבודה של המורים. המורים מתנגדים לחקיקה, שכן התערבות של הפרלמנט בסכסוך עבודה עומד בניגוד לתפישת העולם שבבסיס המודל הסקנדינבי. החשש של המורים הוא שאם ייצאו שוב לשביתה, המחוקקים יעמדו שוב לצד המעסיקים – ראש ממשלת דנמרק נחשב ימני בתפישת עולמו הכלכלית. המורים נהנים מסולידריות עם ארגוני העובדים האחרים שמוכנים לצאת בעצמם לשביתה בעד מטרה זו.
בעוד כשבועיים, כאמור, אפשר שרוב המשק הדני ישבות. לא בטוח שיש מילה דנית למונח "להחזיק את השאלטר" שבו מתנגדי איגודי העובדים בישראל משתמשים חדשות לבקרים, אבל נשק השביתה בהחלט קיים בדנמרק, ומשתמשים בו – גם בלי שתהיה פה הסתדרות.
אורן ריצ'רד מתגורר בדנמרק
[mc4wp_form id="1006521"]
