בשנת 2014 התחיל סרט האימה של עובדי "מגה". אנשים שהתפרנסו בכבוד ונהנו מהביטחון הסוציאלי שבא עם עבודה ברשת גדולה, מצאו עצמם נאלצים להתמודד עם מציאות שלא הם יצרו – רשת על סף קריסה עם חובות עתק לספקים ולבנקים. לאחר שהחובות טיפסו ל-762 מיליון שקל נכנסה הרשת להליך של התייעלות מאסיבית. כמחצית מהעובדים פוטרו, סניפים נמכרו ונסגרו.
עובדי הרשת, רבים מהם בעלי ותק של עשרות שנים, התגייסו להצלתה. הם נעתרו לקיצוצי שכר והרעת תנאים, כמה מהם אף כיכבו בקמפיין פרסומת שקרא לציבור הלקוחות הנאמן לא לזנוח את "מגה" בימיה הקשים. ההתייעלות והקיצוצים לא הצליחו להציל את הספינה השוקעת. בתחילת שנת 2016 הגיעה דרישה נוספת מהספקים שדרשו את כספם, כמה מהם הפסיקו לספק סחורה לרשת.
נכון לכתיבת שורות אלה נראה גורלה של רשת "מגה" לוט בערפל, לאחר שבעליה הגישו בקשה להקפאת הליכים. המשמעות: גורלם של 3,500 עובדים שוב אינו ברור. ועד העובדים של "מגה" החליט להשבית מחר (יום ב') את כל הסניפים. במקביל מתארגנים העובדים לניהול מאבק ציבורי נגד סגירת הרשת. הנה סיפורם של שישה אנשים שחשבו שהם מצילים את הבית – והתאכזבו לגלות שגורלם אינו נתון בידיהם.
"עשינו הכל כדי שהעסק ייצא מהבוץ"
"אנחנו כבר בתוך הסאגה הזו הרבה מאד זמן. הפיטורים הם כבר לאורך שנים, למרות שהמאסה העיקרית של המתח היא מהשנה האחרונה חרב הפיטורין – זה הביטוי המדויק ביותר – מונחת על צווארי כמו על צווארם של 3,500 חבריי. עובדים מסורים וקשי יום, משפחות שנלחמות על פרנסה".
"עזבתי עבודה בתחום ההייטק לפני 17 שנה כדי לעבוד קרוב לבית במקום עם ביטחון תעסוקתי. התנאים שלנו היו טובים מאוד – והדגש הוא על היו. בעצם כדי להבריא את החברה וכדי לעזור להנהלה הסכמנו ללכת לתכנית התייעלות. כמעט 3,000 עובדים פוטרו. אלה שנשארו התפשרו על תנאים ועל שכר. חושבים שהמשכורות שלנו מופרזות, אבל האמת לצערי שונה. אנחנו לא הייטק וגם לא חברת חשמל או מקורות. זאת לא קלישאה. אנחנו מרגישים פה בבית. זה לא מובן מאליו שעובד מחליט להירתם למען הרשת, להתפשר על משכורת ועל תנאים. השכר שלנו הלך ונשחק, אבל העובדים המסורים עשו הכל כדי להוציא את העסק מהבוץ.
"אני יודעת שהספקים נתנו סחורה והחברה חייבת להם כסף. אני גם יודעת שהרשת מנסה בכל כוחה להרים את עצמה, אז למה לשים לה מקלות בגלגלים? למה דווקא עכשיו לדרוש את הכל במזומן ולשים לנו חבל על הצוואר? אל תחתכו את החמצן שלנו. אם הספקים לא ינתקו לנו את הסחורה אנחנו בהחלט נצליח לעמוד על הרגליים. יש לי רגעים של ייאוש, שאני אומרת לעצמי יאללה די, שום דבר כבר לא יעזור. אבל אני מעדיפה לחשוב חיובי".
"פתאום עכשיו להתחיל הכל מאפס?"
"למדתי עברית, גידלתי ילדים, התקדמתי לאט מקופאית עד שהגעתי למעמד שלי. קשה לי לוותר על זה. מה אעשה אם יחליטו לסגור את 'מגה'? התכנית שלי היא להמשיך לעבוד ברשת. נכון לעכשיו אני עדיין מקווה שנצליח. השגרה הזו של עבודה ובית נותנת לי ביטחון. בניתי את עצמי פה. כל חודש נכנסת משכורת. גם הבנק מסתכל עליך אחרת כשאת מכניסה משכורת במשך 20 שנה מאותו מקום. למה שזה יתנפץ? איפה אני אעבוד? באיזה תחום? אני אישית כבר הכנסתי את עצמי להתייעלות כלכלית, להיות מוכנה לכל תרחיש. אבל פעם בשבוע אני הולכת לנכדים שלי אז אני לא אקנה להם כלום? שסבתא תבוא בידיים ריקות?
"כשהתחלתי לעבוד ב'מגה' הייתי בהסכם קיבוצי. היום זה שוק עבדים. מי שמתחיל במקום עבודה חדשה מקבל מינימום בלי תנאים כמעט. לנו יש לפחות תנאים סוציאליים. המשכורות לא בשמיים, נמוכות, טיפה יותר משכר מינימום, אבל התנאים שלנו מחפים על זה. קופאית מרוויחה היום 3,500 שקל, אבל יש לה פנסיה, ביטוח, קרן השתלמות, ביטוח בריאות. אלה הדברים הקטנים שמחזיקים אותך. אני לא צעירה, אני דואגת לבריאות ולעתיד. פתאום עכשיו להתחיל הכל מאפס? למה זה מגיע לי?"
"הם משכו דיווידנדים, פתאום נגמר הכסף?"
"הגעתי לפה כעבודה מזדמנת אחרי שהשתחררתי מהצבא. המנהל ראה אותי ואמר לי: ברוך הבא, אתה מוזמן לבוא. התחלתי בתור סדרן, עברתי למחלקת הבשר, יצאתי לקורס מנהלי מחלקות ומאז אני כאן, מנהל את המחלקה, מתמחה בבשר, יועץ קולינרי.
"הרשת זה בית, זה עוגן, לכל מקום שאני הולך – בנקים, משכנתא ,הלוואה כזו או אחרת – תמיד יש לך אוזן קשבת. במהלך 17 שנותיי פה המשכורת מעולם לא איחרה ביום. התנאים הסוציאליים סבירים, אנחנו לא מרוויחים הון עתק, אלא מעט ובכבוד.
"יש בנו כעס מאוד גדול, אנחנו העובדים מצפים שההנהלה והבעלים יתמכו בנו וייתנו גב, שיזרימו כספים. במשך שנים הם משכו דיווידנדים, קצת מוזר בעיניי שפתאום ביום בהיר אחד נפלה פצצה ופשוט אין כסף. 'מגה' מעולם לא השאירה אותנו בלי תשובות, גם הוועד הגן עלינו. היום אנחנו מתפללים שהבעלים יישב אתנו, שיזרימו את הסכום שצריך כדי ש'מגה' תמשיך לעבוד ולפרוח. אני אומר לך שזה העסק הכי מניב שיכול להיות אם מישהו ייקח אותו בשתי ידיים. גם הלקוחות שלנו כואבים.
"אף אחד לא רוצה להיות מובטל, לחתום אבטלה, לשבת יום בבית. 3,500 עובדים שהולכים הביתה זו פצצת אטום. לכל אחד יש את החבילה שלו, את הנפשות שהוא מפרנס. זה לפחות 12,000 אלף איש שנתמכים מהרשת הזאת. אני בטוח ששר האוצר כחלון לא רוצה ש-3,500 איש ילכו הביתה. יש לו את הכוח לעזור לנו ולהשפיע. להגיד לבעלים – חבר'ה, תוציאו את הכסף מהכיס. זו התפילה שלי".
"קופאית נתנה מהכיס שלה לטייקונים"
"זה לא עבודה, זה בית. זה מה שזה היה לפחות, אבל עכשיו גזלו לי את הבית, ממש ככה. אין לי מילה אחרת. זו הייתה אימפריה שהעובדים עשו, בידיים שלהם ובנשמה שלהם, באו והרסו את הכל עם ניהול כושל.
"כשנכנסתי לעבודה היו לי שני ילדים קטנים, הייתי בת 25. רציתי לעבוד קצת, חצי משרה, ומצאתי את עצמי מבלה פה את 23 השנים האחרונות. רציתי להתפרנס בכבוד ולהיות עם הילדים, ראיתי שטוב פה. כמו בית. זה מקום שהפרה אותי מכל הבחינות. כולם באים לעבודה ממקום של אהבה, בזכות זה הרשת שרדה עד עכשיו.
"איזה תנאים יש לקופאית היום? אותה קופאית נתנה מהכיס שלה לטייקונים, ולא אמרנו מילה. הורידו לנו דמי הבראה, ימי חופש – הכל מהמשכורת שלנו. העובדים היו חלק מתהליך ההבראה. ראו הגנרלים שיש את מי לחלוב – ויאללה. אף אחד לא חושב על העובדים. אני מאוכזבת ועצובה. אני מקווה שהרבה אנשים יבואו להפגנה, שהחמלה תיכנס קצת ללב של אנשים. הפכנו לפחות משקופים. אנחנו מדפיסי הכסף של הבעלים וכנראה שאנחנו לא עושים את זה מספיק טוב".
"אני מסתכל על הילדות שלי וחרד לעתידן"
"הייתה לנו שבת מאד עצובה, אחת העצובות שאני זוכר. התחושות בבית מאוד קשות. אני מסתכל על הילדות שלי ואני חרד לעתיד שלהן. הסכמתי לקיצוץ משכורת בשביל ההתייעלות. הקרבתי ימי חופש, ימי הבראה, תוספות למיניהן שנחתכו – פשוט הכל כדי להישאר. אני השתחררתי מהצבא ישר ל'מגה', התחתנתי ב'מגה', נולדו לי הילדות עם 'מגה'. אין לי שום תכנית ליום שאחרי. אני ממש אובד עצות.
"אני עדיין לא מעכל את זה שעסק שחי 80 שנה ומפרנס אלפי משפחות, הולך להיזרק לרחוב, זה ממש חלום רע. אנחנו טובים במה שאנחנו עושים, שפשוט יתנו לנו את השקט לעשות את זה. העובדים תמיד היו מחוברים ל'מגה'. גם לפני שהיו לנו מניות בחברה. אנחנו פונים לכחלון ולדרעי שמדבר על השקופים – אנחנו השקופים שלך. אנחנו עומדים להיות נטל על המדינה בעוד שבוע אם אתם לא תתערבו. לא הגיוני שבעלים שיש לו כל כך הרבה נכסים מתנער והכל הולך לאבדון".
"אנחנו נשב להם מתחת לבית עד שיחזירו את הכסף"
"השתחררתי מהצבא לפני 31 שנה. הלכתי ללשכת העבודה, הפנו אותי למחסן הירקות ומאז אני כאן. אני גם חבר ועד. חשבתי שיוצאים לדרך חדשה. עכשיו מתברר שגם תכנית ההבראה לא עזרה. אנחנו את שלנו נתנו. כמעט 35 מיליון שקל הגיעו מהוויתורים של העובדים. ההנהלה התחייבה להעביר את שאר הכספים. היא הזרימה חלק מהסכום, אבל זה לא מספיק.
"בשבוע האחרון ספקים שלא קיבלו כספים החליטו לא לספק סחורה לחנויות. נוצרו חוסרים גדולים בסניפים. עכשיו זה כבר לא בידיים של בעלי הבית, לא בידיים של הספקים ובטח לא של העובדים. בית המשפט יצטרך להחליט, הנאמן שהוא ימנה צריך להחליט האם להפעיל את החברה, למכור את הרשת או חלקים ממנה – או לסגור סגירה מוחלטת.
"אנחנו העובדים לא נשקוט ולא ננוח ולא נעזוב את בעלי השליטה עד יומנו האחרון. אנחנו נלך ונשב להם מתחת לבתים, אנחנו נפגין ואנחנו נפעיל כוח ונעשה כל מה שצריך לעשות. גם אם נלך לפירוק – אנחנו לא ניתן להם לשבת בשקט. את הכספים שהם לקחו שיחזירו ל'מגה', אפילו אם נצטרך לתבוע אותם אישית. הם לא ינוחו בשקט – לא שרגא בירן, לא דודי ויסמן ולא תנועת הקיבוצים. אנחנו מתכוונים להפגין ולמחות ולעשות המון רעש. את הצעקה שלנו ישמעו".
עדכון, 18.1.14: ביום שני אישר בית המשפט את בקשת "מגה" להקפאת הליכים. הנאמנים שמונו הבטיחו כי כל סניפי הרשת ישובו לעבודה מחר (יום ג') בבוקר. כמו כן התחייבו כי שכרם של העובדים מובטח, והוסיפו: "נפעל לאתר משקיע שיצעיד את 'מגה' לעתיד טוב יותר".