לפני שבועיים יצא שר הבינוי החדש, יואב גלנט, בהצהרה שעוררה גלים בקרב פעילי הדיור הציבורי. גלנט הודיע כי בכל פרויקט דיור חדש יוקצו "עד 5 אחוזים מהדירות" לדיור ציבורי. לא מעט אנשים מיהרו לברך את השר על המהלך.
אבל אצלי, ההכרזה של השר עוררה בעיקר תחושות דה ז'ה וו חריפות. לפני כארבע שנים (בטרם המיתוג המגוחך שהוביל השר אורי אריאל להעלמת ה"שיכון" משם המשרד), הכריז שר השיכון, אריאל אטיאס, כי הוא מוביל הצעת חוק שתחייב הקצאת 5 אחוזים מכל בנייה חדשה על קרקעות מנהל מקרקעי ישראל, לדיור ציבורי. אלא שההצעה של השר התמוססה ונעלמה. ושוב, רק לפני כשנה, הצעה דומה מאוד הופלה ברגע האחרון בוועדת הפנים, למרות מאבקן העיקש של הפעילות.
מעבר לעובדה שההודעה הנוכחית דווקא מדגישה את חוסר המחויבות לבנייה ציבורית, מכיוון שהיא מציינת הקצאה של עד 5 אחוזים ומאפשרת "גמישות פוליטית" גדולה (כך שאם בפרויקטים מסוימים יוקצה רק אחוז אחד, למשל, לדיור ציבורי – הרי לא שיקרנו לציבור). היא עדיין בגדר הכרזה שיש לה עוד דרך ארוכה לעבור עד שתאושר. גם אם נאמץ את התסריט האופטימי, שבסופו אכן יוקצו 5 אחוזים מהפרויקטים החדשים לבנייה, מדובר בפרויקטים שייבנו במסגרת המכרזים של משרד הבינוי. בפועל, נקבל תוספת של 500-1,000 דירות ציבוריות בשנה בלבד.
המקרה הנוכחי חושף שוב את חולשת העיתונות היום. גלנט קיבל את מה שרצה, דיווחים מחמיאים, ציטוטים מאנשי אופוזיציה שמסבירים כי הוא מוביל "מהלך אדיר", אבל כושלים לחלוטין מלהציג את התמונה המלאה. במקביל להכרזות השר, ממשיכה המדינה למכור דירות דיור ציבורי לדיירים ולגופים במסגרת חוק הדיור הציבורי שאושר באוקטובר 2013 לאחר כ-15 שנות הקפאה.
הדמיית מחשב: אתר מדלן
***
על פי נתוני משרד השיכון, נכון לדצמבר 2014 נמכרו כבר כ-1,800 דירות. 1,800 דירות שנגרעו ממצבת הדיור הציבורי. זאת אומרת, שאם ננסה להעריך באופטימיות זהירה את המצב בחמש השנים הקרובות, יימכרו 7,000-9,000 דירות דיור ציבורי. במקרה האופטימי ביותר (אם ההצעה אכן תאושר עד שנה הבאה ובניית הדירות תחל), ייבנו כ-4,000-5,000 דירות חדשות. כלומר מאגר הדיור הציבורי ימשיך להצטמצם, ואחוז הדירות הציבוריות מכלל הדירות יצנח עוד יותר.
בהקשר הזה חשוב להזכיר שממוצע הדירות הציבוריות באיחוד האירופי הוא כ-11 אחוזים מכלל יחידות הדיור. לעומת מלאי הדיור הציבורי בישראל – 2-3 אחוזים מכלל הדירות במשק, והוא מהנמוכים במדינות המערב החברות בארגון OECD.
ועדיין, אם נעמוד לרגע על המספרים שמאחורי שלושת האחוזים שנותרו, הרי שנכון לשנת 2014, על פי החשב הכללי, שווי נכסי הדיור הציבורי, ששייכים לנו הציבור, הוא כ-16 מיליארד שקל. זאת לאחר מכירת החיסול של הדיור הציבורי, גריעה של כ-40 אלף דירות מהמאגר, מכירת אלפי דירות בשוק החופשי בסתר במחירים שערורייתיים, העברה של כ-3 מיליארד שקלים מכספי מכירת הדירות לאורך השנים במסגרת הסכמים מפוקפקים, הסכם התקשרות עם עמיגור שנחתם ב-2010 לשבע שנים בהיקף של 474 מיליון שקלים. הסכם התקשרות שנחתם עם עמידר בדצמבר 2011 לתקופה של חמש שנים בהיקף של 858 מיליון שקלים. התקשרות משנת 2012 עם עמידר בהיקף של 150 מיליון שקל נוספים, ועשרות מיליוני שקלים שנלקחו בכל שנה מהדיירים החלשים ביותר במדינה.
***
בניגוד למתרחש כיום במאבק הציבורי על תמלוגי הגז, למשל, צריך להבין כי מדובר בבזיזה של עשרות מיליארדי שקלים מכספי הציבור מאז הקפאת חוק הדיור הציבורי ב-1998 ועד היום, כל זאת הרחק מהעין הציבורית, ללא שום סיקור, ובלא שאיש נדרש לתת על כך את הדין. לצערנו, נותר לנו רק לדמיין מה היה יכול להיות השווי של מאגר הדירות הזה לציבור, אם היו משקיעים את הכספים בנכסים חדשים, כפי שדרש החוק, ומתחזקים את הקיימים כמו שצריך.
אם נחזור לשר הבינוי, הסיבוב האמיתי שנעשה עלינו לא מתחבא דווקא בהכרזה הנוכחית, אלא במספרים הנוספים שמתחבאים מאחורי הסחות הדעת שמשווקים לנו. נכון לדצמבר 2014 נכנסו לקופת המדינה כ-400 מיליון שקלים ממכירת הדירות בשנה האחרונה, ובמשרד הבינוי התחייבו כבר ב-2014 שמהכספים הללו ירכשו לפחות 250 דירות חדשות בשנה. כמה דירות חדשות נרכשו מאוקטובר 2013, מועד הפשרת החוק?
לפני חודשיים פרסם משרד הבינוי הודעה לעיתונות וציין שהוא "גאה" בקצב רכישת הדירות: 64 דירות נקנו ועוד "קרוב ל-150 דירות ב"הליכי רכישה". עכשיו כלל לא ברור מה קורה עם שאר הכסף שמתקבל ממכירת הדירות, האם הוא ישמש לרכישת עוד דירות, או יילקח לטובת מימון פרויקטים אחרים.
בכתבה בערוץ 10 על מסע יחסי הציבור הקצר של השר בבניין דיור ציבורי בנצרת עלית, נרשם רגע משונה במיוחד. המצלמה קלטה את השר משוחח עם פקיד לא מזוהה, שמסביר כי "על פי נוהל, אי אפשר לקנות דירות חדשות". שר הבינוי עונה: "בסדר, הנוהל השתנה. אנחנו משנים את הנוהל, זה הסיפור". יכול מאוד להיות שהשיחה בוימה בעבור המצלמה, אבל מעבר לשקריות של מה שנאמר בה (דירות חדשות דווקא נרכשות על פי הנוהל), היא חושפת את הנקודה הבעייתית ביותר: שינוי הנהלים התכוף שנעשה על גבם של דיירי הדיור הציבורי, הזכאים הממתינים בתור ואלפי המשפחות שמבקשות להיות מוכרות כזכאיות.
כך למשל הסביר השר שבמשרד יתמקדו ברכישת דירות במסגרת חוזה החכירה מול הקבלנים, מכיוון ש"רכישת דירות יד שנייה לצורך הגדלת מלאי הדיור הציבורי אינה ריאלית, משום שבעלי דירות לא ממהרים למכור אותן לממשלה, ומשום שהן יקרות יותר מאשר ממחירה המשוער של דירה בפרויקטים על אדמות מדינה". אבל רק ב-15 באפריל יצא משרד השיכון במכרז חדש שביקש להרחיב את שירותי רכישת הדירות מיד שנייה, הוא פנה לחברות תיווך נדל"ן, חברות מאכלסות ומשרדי עורכי דין כדי שיגישו הצעה.
מדובר פה בכסף גדול, בכמיליארד שקלים שאושרו כבר ביולי 2014 בוועדת הכספים לצורך רכישת דירות מיידית לטובת זכאי הדיור הציבורי, כשהחברות שיזכו במכרז יגזרו לעצמן גם עמלה יפה. אז מה יקרה עם המכרז עכשיו? האם כספי המכירה של הדירות ישמשו לקניית דירות יד שניה, אולי יוסתו לטובת תקציב הרכישה של דירות חדשות מידי הקבלנים, או אולי בכלל יחזרו לקופת האוצר ולא נודע שבא אל קרבו? אי אפשר לדעת.
***
השאלות הללו מביאות אותנו לנקודה הכספית השלישית. לפני שנה, ביולי 2014, התגאתה מירי רגב – אז בתפקיד יו"ר ועדת הפנים – שתמורת הפלת ההצעה ש-5 אחוזים מכל הבנייה בישראל תוקצה לדיור ציבורי, השיגה מהאוצר 400 מיליון שקלים לשיפוץ דירות הדיור הציבורי. החישוב היה שנדרשים כ-400 מיליון שקלים כדי לשפץ כ-12 אלף דירות שנמצאות במצב קשה. חישוב הגיוני יחסית שמתקצב כ-33 אלף שקלים לשיפוץ דירה בממוצע. אלא שעכשיו גלנט מכריז שהמשרד יקצה בחמש השנים הקרובות כ-40-60 מיליון שקלים לטובת שיפוץ של 20 אלף דירות, לצד כספים ייעודיים לשיפוץ שיילקחו מתגמולי עמידר.
אני מודה שאני קצת מבולבל, מה קרה ל-400 מיליון השקלים שהובטחו לשיפוץ כתקציב עצמאי נוסף, ולמה הכסף נלקח כעת מתגמולים של עמידר, זאת אומרת מכספי דיירי הדיור הציבורי, שהיו יכולים לשמש לקניית דירות?
בעצם, מעבר להצהרה על תוספת לשיפוץ מתקציב המשרד, גלנט לא מציין את כלל הסכום שיוקצב כעת לשיפוץ. בהקשר הזה חשוב להזכיר שרובן המוחלט של דירות הדיור הציבורי נבנו לפני כשלושים שנה, לא שופצו מעולם כראוי וסובלות ממצב תחזוקה ירוד ביותר. בדיקה של מבקר המדינה מ-2010 העלתה שב-90 אחוזים מהדירות שנבדקו נמצאו ליקויי תחזוקה ובנייה, בכשליש מהדירות נמצאו "מפגעים העלולים לסכן חיי אדם", ובשליש נוסף – מפגעים חמורים, ש"אם לא יטופלו כראוי יוחרפו עד כדי סכנה לחיי אדם". לכן ההערכה שרק כ-20 אלף דירות דורשות שיפוץ משמעותי שעלותו גבוהה מאוד, היא ככל הנראה, הערכת חסר.
אבל אולי אחד הדברים הכי חמורים הוא שהשר לא עושה את הדבר היחידי שלא רק שלא עולה כסף, אלא יכול להציל מיליארדים מכספי ציבור. נדרשת בדיקת עומק של כל פעילות הדיור הציבורי לפני שהוא מזרים עוד מאות מיליוני שקלים לבצה העכורה הזו. נקודת פתיחה טובה יכולה להיות דו"חות מבקר המדינה בעשר השנים האחרונות בנוגע להתנהלות החברות המשכנות, המכרזים לקבלנים פרטיים, תחזוקת הדירות, גביית כספים מהדיירים, העברת מיליארדי שקלים בהסכמים מפוקפקים, מכירת אלפי דירות דיור ציבורי לקומבינטורים בשוק החופשי במחירים מגוחכים ועוד ליקויים חמורים שאיש לא נתן עליהם את הדין.
במקום להורות על צוות בדיקה חיצוני שיבדוק כיצד הגענו למצב הנוכחי, איך אפשר יהיה למנוע את המשך בזיזת הכספים ומה מתרחש בחברות המשכנות (רק לשם השוואה, לפני כחודש גלנט מיהר להקים ועדה לבדיקת ליקויים המעכבים פיתוח תשתיות בראש העין) – הוא מתייצב לפוטו-אופ בנצרת עילית עם מנכ"ל עמידר; וממשיך לקדם תוכנית שהופכת אותה לחברה "יזמית" המובילה פרויקטים של פינוי בינוי. הדו"חות והפרסומים המתארים את ליקויי הניהול של עמידר וההתעמרות בדיירים ב-15 השנים האחרונות, יכולים למלא כמה ספרים עבי כרס.
אם באמת כל כך חשוב לשר "לעמוד מקרוב על התנהלות הדיור הציבורי", אולי כדאי לו לקפוץ לקריית אונו השבוע, כדי לראות איך מתנהל פרויקט פיילוט כזה של עמידר, שבו לא מאפשרים לדיירי דיור ציבורי לקבל את הדירות המגיעות להם, ומונעים מהם לחזור לדירות החדשות שנבנות במקום הדירות שבהם התגוררו. אולי אז יוכל, מלבד שחרור הצהרות פופוליסטיות, להתחיל לפעול לטובת הציבור והנכסים שעליהם הוא מופקד. ועל זה נאמר כנראה, אשרי המאמין.