דמיינו לעצמכם עולם שבו אתם מתפטרים מהעבודה שלכם, וכמה חברים טובים ועלומי שם מחליטים שאתם לא צריכים לעבוד אבל עדיין צריכים לקבל משכורת, אותה משכורת גבוהה שלה הייתם מורגלים בעבודה ההיא שעזבתם. דמיינו לעצמכם שכל מה שאתם צריכים לעשות למען המשכורת הזאת הוא פשוט שום דבר, ויש לכם את כל הזמן והמימון שבעולם כדי להתכונן לרגע שבו תוכלו לחזור לעבודתכם הקודמת ולאותה המשכורת ממש. נשמע כמו חלום מתוק ובלתי אפשרי? זה תיאור מדויק של המציאות שבה חי השר לשעבר משה כחלון מאז שהתפטר מכנסת ישראל לפני בחירות 2012.
מיד לאחר התפטרותו דילג כחלון לאוניברסיטת הרווארד לקורס מנהיגות בן 8 שבועות. כחלון שילם 68,000 דולר מכיסו הפרטי (כך דיווח) עבור הקורס היוקרתי – הוצאה לא קטנה בכלל. משכורת הנטו הממוצעת של שר בממשלה בשנת 2012 עמדה על כ-25,000 שקל בחודש (הנה תלוש המשכורת שפרסם השר מיכאל איתן, חבר באותה הממשלה), כלומר שכר שנתי של כ-75,000 דולר לפי שער מקסימלי של 4 שקלים לדולר. המשמעות היא שכחלון שילם עבור הקורס במסצ'וסטס כ-90 אחוז משכרו השנתי נטו, לכל הפחות. עבור מי שאינו מוכר כבעל הון משמעותי, מדובר בהוצאה שספק אם רבים היו מסתכנים בה.
מתמקם בתשובה-לנד
כחלון שב לארץ במאי 2013 עם הבטחה להפוך לראש מנהל מקרקעי ישראל. תוצאות הבחירות הבטיחו את משרד השיכון לבית היהודי, ולכן לא זכה לג'וב הנכסף. הוא מצא את עצמו בלי עבודה ובלי הכנסה קבועה – אבל פה נכנסו לפעולה בעלי ההון עלומים ואלטרואיסטים שהחליטו לממן את ההפסקה בקריירה של איש הציבור.
כחודש וחצי אחרי חזרתו לארץ של כחלון יצאה הודעה ממכללת נתניה ולפיה יוקם במכללה מרכז שטרם הומצא לו שם (ולימים יקבל את השם "המרכז לרפורמות ומנהיגות") בראשותו של משה כחלון. "קיבלתי על עצמי לכהן כיו"ר המרכז לרפורמות ממשל ומנהיגות", אמר אז כחלון לעיתון כלכליסט, "מתוך ראייה והבנה שחשוב לשמור על השיח החברתי-כלכלי למען קידום החברה הישראלית על כל מאפייניה. במרכז ניצור את הבסיס של הרפורמות אשר יטיבו וישפרו את חייהם של אזרחי ישראל״.כחלון מכהן בתפקיד מאז ועד היום.
מכללת נתניה היא מכללה פרטית שאינה מתוקצבת ולכן אינה מחויבת להציג את מקורות המימון שלה מעבר לחובה בחוק העמותות להצגת מאזן כללי. הידיעה על הקמת המרכז החדש, דיווח כלכליסט בכתבה אחרת, פורסמה בטרם נמצא מימון למרכז החדש. למרבה המזל, המכללה לא היתה צריכה לחפש יותר מדי: את המימון למרכז, לרבות המימון לשכרו שלו, הזהה למשכורת של חבר כנסת, השיג כחלון בעצמו מאנשי עסקים עלומים שאת זהותם הוא מסרב בתוקף לחשוף. הפרטים האלה נחשפו בדצמבר האחרון בעיתון דה מארקר ובפלוג של העיתונאית טל שניידר. "המכללה גם נשענת על תורמים נדיבים. שמו של אחד מהם, נתנייתי בנשמה, חקוק בכל מקום", כתבה שניידר ביולי 2014. "מי שהולך לרגע לאיבוד במכללה הקטנה מוצא עצמו מיד בין ׳אודיטוריום תשובה׳ לבין המרכז לרפורמות ומנהיגות שנתרם על ידי תשובה (וגם על ידי נוחי דנקנר, אגב). מכללת נתניה היא ממש תשובה-לנד".
צילום: טל שניידר. באדיבות "הפלוג"
המכללה: לא שייך לתקציב שלנו
אז מי הם אותם אנשי עסקים טובים ומיטיבים שהחליטו לממן את שכרו של כחלון בעלות חודשית של עשרות אלפי שקלים ומדוע אנשים נטולי אינטרסים כאלה לא תורמים גם למימון המקום הכי חם? ניסינו לבדוק.
אין יותר מדי תוכן בדף האינטרנט של המרכז לרפורמות ומנהיגות. מי שייכנס ללינק ימצא שם את רשימת ועדת ההיגוי של המרכז (תכף נחזור אליה), כתבה ישנה של חדשות ערוץ 2 תחת התווית "פעילות המרכז", שורה של כתבות מפרגנות לכחלון תחת הלשונית "פרסומים בתקשורת" (ללא אייטמים כלשהם הנוגעים לפעילות המרכז עצמו), ותמונה אחת ויחידה של ישיבה במרכז תחת הלשונית "תמונות".
בלשונית "צור קשר" באתר ניתן למצוא את המספר של אסתי, המזכירה של המרכז. התקשרנו. תפסנו את אסתי רגע לפני שיצאה מהעבודה ושאלנו אותה אם היא יודעת מי מממן את המרכז שבו היא עובדת. אסתי הסבירה שהיא רק עונה לטלפונים ולא ממש מתעסקת בדברים כאלה והציעה שנתקשר לגזברות המכללה. בגזברות אמרו לנו שבאתר רשם העמותות ניתן לקבל את הדו"חות הכספיים כי המכללה היא אמנם פרטית אך היא גם עמותה רשומה עם אישור מנהל תקין מהרשם. כשאמרנו לגזבר שענה לנו שהמרכז אינו שייך לתקציב המכללה וכי המימון של המרכז אינו מופיע בדו"חות הכספיים ביקשו מאיתנו לחכות רגע ונתנו לנו לשמוע מוזיקה של המתנה.
"אני לא יכול להמשיך לדבר איתך על זה", אמר האיש מהגזברות שהרים מחדש את השפופרת אחרי כמה דקות. "המרכז הזה באמת לא שייך לתקציב המכללה, ואני לא יודע להגיד לך מי מתקצב אותו. דבר ישירות עם כחלון", ואז הוא ניתק.
מתוך חדשות ערוץ 2
ועדת היגוי? אני?
חזרנו לרשימת ועדת ההיגוי של המרכז. היא מורכבת מרשימה מכובדת מאוד של אישים מתחום ראיית החשבון, הבנקאות, המנהל הציבורי והאקדמיה. ניתן למצוא בה בין השאר גם את אלי סולם, מנכ"ל התנועה לאיכות השלטון, את ראש עיריית נתניה מרים פיירברג ואת גל הרשקוביץ שהיה ראש אגף התקציבים. אחד מחברי ועדת ההיגוי, רועי פולקמן, יוצב בשנת 2015 במקום התשיעי ברשימה של כחלון לכנסת. אחד אחר, אבי דרכסלר (מי שהיה ראש מנהל מקרקעי ישראל, התפקיד שבו כחלון חשק כל כך) הורשע בשנת 2014 בהעלמת הכנסות של כ-780 אלף שקל.
כשראינו את שמותיהם של אלי סולם ונילי אבן חן מהתנועה לאיכות השלטון היינו משוכנעים שהם בוודאי יידעו מי מממן את המרכז שהם חלק מוועדת ההיגוי וההנהלה שלו.
אלי סולם, אנחנו מנסים להבין מי מממן את המכון למנהיגות במכללת נתניה. בדקנו עם מכללת נתניה ואומרים שם שהמכון לא קשור לתקציב. ראינו שאתה חבר בוועדת ההיגוי.
"(צוחק) לא, זה באמת… היו כמה ישיבות שרצו שאני אבוא ולא השתתפתי באף אחת אגב. אין לי מושג אז אני לא יכול לעזור לך בכלל. היתה רשימה שהם ביקשו שאצטרף ואייעץ וכל זה ולמעשה שלחתי נציג מהתנועה במקומי, אתה יכול לדבר איתה – זאת נילי אבן חן. לא הייתי אפילו פעם אחת בישיבה ואין לי מושג מה קורה שם".
עו"ד נילי אבן חן מהתנועה לאיכות השלטון – את בוודאי תדעי לעזור לנו ולהגיד לנו מי מממן את המרכז למנהיגות של משה כחלון. את הרי רשומה כחברת ועדת ההיגוי.
"אני ממש הולכת לאכזב אותך. אין לי מושג. אני אגיד לך באיזה כובע אני נכנסתי לסיפור הזה. לא זוכרת אם הייתי בשתיים או שלוש פגישות, נראה לי ששלוש פגישות, שבהן הזמינו אותי להיות חלק מאיזה צוות מקצועי שדן בנושאים מקצועיים שהתנועה גם מעורבת בהם. בעיקר הגעתי בכובע של נושא הבנקאות והריכוזיות בשוק ההון. מי שאירחה את הכנס זאת פרופסור רות פלאטו-שנער אם אני לא טועה. היא (כך לפחות אני הבנתי) פרופסור בתחום הבנקאות והיא מרצה שם במכללה ומבחינתי היא נתנה את המקום (לפחות זו היתה תפישתי) שמגיעים כאילו למקום האקדמי שהיא נותנת לו".
זאת אומרת שמבחינתך זה היה מין פאנל אקדמי שבו את באה לדבר ולא ועדת היגוי של המכון. כי כאמור את רשומה בוועדת ההיגוי.
"אני נורא רוצה להיזהר. אולי ביקשו ממני להיות חלק מוועדת היגוי ונתתי את הסכמתי? לא יודעת להגיד לך. אני יכולה להגיד לך במה אני השתתפתי ומה אני עשיתי. הגעתי לנתניה בין פעמיים לשלוש, אני נוטה לחשוב ששלוש, לשולחן עגול שהיו בו אנשים שחלקם גם מהתחום ועלו נושאים מקצועיים כדי לגבש איזשהו תוצר (כך הבנתי) של ניירות עבודה שאיתם אפשר יהיה להתקדם בעשייה ממשית. בסיכומו של דבר, אני לא שותפתי בהמשך של המפגשים האלה אם היה לזה המשך. מעבר למפגשים שבהם היה מין סבב כזה וכל אחד הביע את דעתו".
אז לא היתה לך אינטראקציה נוספת איתם.
"כן, היו שלוש פגישות, ולא היתה לי אינטראקציה נוספת. אלה היו פגישות מקצועיות כדי ללבן נושאים מקצועיים ולגבש איזושהי עמדה שהרעיון היה שזה יהיה משהו יישומי. לקחת את זה ולהפוך את זה לחקיקה, ואמור להגיע עם זה בסופו של דבר לקובעי המדיניות ולייצר שינוי".
דיברו באיזשהו שלב על הגורם המממן של המכון? כי אנחנו מנסים לברר מי מממן אותו.
"לא. הראש שלי אף פעם לא בדברים האלה. אני באה לפורום מקצועי, כי הרי כל אחד מאיתנו בא עם כובע מקצועי ולאף אחד לא שילמו. אני נמצאת בפורומים כאלה בלי סוף: יש פורום ארגונים שמתכנס בשאלה כזאת, ופורום שמתכנס בשאלה אחרת ויש בארץ כל כך הרבה פורומים כאלה. מי מממן זה לא משהו שעלה וגם אתה יודע, יש לפעמים שאני כן מבררת ושואלת כשאלה ארגונים שאני לא מכירה. פה הוזמנתי למכללה, ופרופ' רות פלאטו-שנער היתה בפרונט. זה מקום אקדמי שאני מכירה בו את האישיות האקדמית שנמצאת במקום. אם היית שואל אותי בזמנו הייתי מניחה שהמכללה מממנת את זה".
סולם ואבן חן ממש לא לבד בעניין הזה. גם אנשים אחרים הרשומים כחברי ועדת ההיגוי של המרכז בראשו עומד כחלון לא ידעו שחברים בה והניחו שהם באים לכנסים מקצועיים במכללת נתניה. רובם גם ביקשו ששמם לא יופיע בכתבה כששמעו שמטרתה לברר מהיכן הגיע המימון למרכז. איש מהם לא ידע לענות על שאלת המימון, אך כולם הדגישו כי לא קיבלו שכר או כספים כלשהם מהמרכז שמממן את משכורתו של כחלון במכללה.
פנינו לפרופסור רות פלאטו-שנער שרשומה גם היא כחברת ועדת ההיגוי. פרופ' פלאטו-שנער היא פרופסור למשפטים ועומדת בראש המרכז לדיני בנקאות במכללת נתניה ועמדה בראש שלושת הפאנלים שבהם השתתפה עו"ד אבן חן. שאלנו אילו מסמכים, מחקרים או ניירות עמדה הוציא המרכז תחת ידיו ופרסם בשנתיים האחרונות, ומי הגורמים שמממנים אותו. לא קיבלנו תשובה.
חיפשנו בכל מקום פרסום אקדמי או פרסום נייר עמדה כלשהו של המרכז למנהיגות בראשות משה כחלון – ולא מצאנו כאלה. גם ארגונים שעוסקים ביוקר המחיה לא ידעו לספר לנו על משהו שיצא מהמרכז הזה ונוגע בצורה כלשהי לסיבה הרשמית לקיומו כפי שהיא מנוסחת באתר הרשמי שלו: "יצירת תכניות מעשיות וגיבושן, לצורך שינוי דרמטי ושיפור כל התחומים המרכזיים בחיינו".
זאת אם כן התמונה המצטיירת מהבדיקות שערכנו: בעלי הון עלומים, שאת שמותיהם מסרב כחלון לחשוף בכל תוקף, מימנו מרכז שנראה כי הישגו העיקרי, אם לא היחיד, הוא שכרו האישי של משה כחלון. משכורת זו, שעלותה המינימלית היתה מיליון ורבע שקל במשך שנתיים, קיימה את כחלון בזמן ששהה מחוץ למערכת הפוליטית והכין את הקרקע לקראת חזרתו לממשלה כשהוא מנופף בדגל המלחמה במונופולים. מי הם אותם בעלי הון? מה האינטרסים שלהם? בראשן של אילו חברות הם עומדים? כמה ישראלים יכולים להרשות לעצמם לתרום מאות אלפי שקלים לטובת שכר של מישהו שאינו עובד עבורם? כמה אנשים מקבלים שכר נטו של עשרות אלפי שקלים מבלי שירגישו חובה מוסרית להחזיר טובה למי שמימן אותם למרות שלא עבדו אצלו באופן רשמי?על השאלות האלה צריך משה כחלון לענות. בינתיים הוא מסרב לעשות כן.
תגובת דובר מפלגת כולנו
דובר המפלגה עמרי הרוש מסר כי רשימת התורמים של המרכז מורכבת מאנשים לא מוכרים שאינם מעוניינים להיחשף בתקשורת. בנוסף, הציע הדובר שנבוא לראות את רשימת התורמים באופן אישי ודיסקרטי.
עוד מסר הדובר כי המרכז קיים כנסים רבים (הפרטים עליהם נמצאים גם באינטרנט) ופרסם תכנית מקיפה על הבנקים שפורסמה גם בתקשורת. גם תכניות נוספות של המרכז עומדות היום לרשות המכללה.
3/12/15
חצי שעה אחרי שפרסמנו את הכתבה בשבת, קיבלנו את התגובה הבאה מעמרי הרוש, דובר מפלגת "כולנו":
היום, בוקר יום שלישי, אנחנו תוהים כמה זמן עוד יידרש כדי לפרסם את רשימת התומכים וסכומי הכסף שתרמו? אנחנו כאן. ממתינים.
4/2/15
בראיון בתכנית הבוקר של גיא זהר ברדיו 103 הטיח כחלון האשמות בתקשורת שעוסקת ב"שטות הזאת", ואז חשף כי העביר את רשימת התורמים ל"עורך של שרון שפורר" (ככל הנראה סמי פרץ, עורך דה מרקר) ולרביב דרוקר. הרשימה הועברה אליהם בתנאי שלא יחשפו אותה, אולם לאחר התכנית פנה כחלון אל דרוקר ואמר לו שניתן לפרסם. ממבט ראשון נראה כי אינה מלאה אולם אנחנו עוסקים כעת בניתוח שלה ונעדכן.
הנה הרשימה כפי שהופיעה בבלוג של דרוקר:
