מסביב יהום הביבי, הפיד עולה על גדותיו מזעם ויאוש, העוולות נערמות זו על זו ומטואטאות במהרה כדי לפנות מקום למערום חדש. הראש מתפוצץ מדאגות וניסיונות להערים על החיים ותחקירים מזעזעים מתפרסמים חדשות לבקרים.
בתוך כל היופי הזה יושבת השמאלנית הפנויה ומנסה לאפס את עצמה: היא נשארת? היא נלחמת? יש עדיין על מה? אולי עדיף לה פשוט להניח את הכל, לארוז את עצמה ולנסוע מכאן? לנסוע לבד זה קל. לכאורה. ואפרופו הלבד אולי זה בדיוק זמן עכשיו לעשות עוד מאמץ? היא אמנם כבר מקשישה ורוב העסק בנפילה אבל עדיין נשאר בה קצת חן ואם תטריח את עצמה ותחתור למגע אז אולי? אולי אולי? אבל את המאמץ הזה, כאן או שם? אי שם? לעשות שינוי בכל הרבדים, לתת הזדמנות לגורל להתנער, לחיים להשתפר, אולי החוץ יתן אפשרות להתרענן ולנוח קצת מהטירוף? ואולי מתוך הרעננות תצוץ בה פרסונה חדשה? אולי בחוץ היא תפגוש סוף סוף את האחד שחמק?
כי אהבה, זאת יודעים כולם, היא תרופה כמעט להכל, או לפחות לרוב, ואולי בעצם לכלום אבל תמיד אמרו והיה אפילו כתוב, וביותר ממקום אחד, שעדיף לעבור את החיים בשניים ושמי שאוכל לבד מת לבד. והשמאלנית הפנויה לא רוצה למות ובטח שלא לבד ולאכול היא ממש אוהבת כך שיוצא שלא תמיד בלסה בקבוצה… השמאלנית הפנויה מחליטה שעכשיו הגיע זמנה.
*
אלא שהימים ימים שבטיים, איש איש בשבטו מגודר – יולדים לבד, אוכלים לבד, מתים… נו כן. והשמאלנית הפנויה בבעיה, השבט שלה הוא הקטן מכולם ולא מספיק שהוא קטן הוא הולך ומתמעט כי איש הרי אינו רוצה למות לבד ודעות, כך מסתבר, הן עניין מסוכן. מסוכן וגמיש, רבים פורשים דווקא עכשיו, זולגים מעדנות לצדדים, כלומר למרכז, כך שהשמאלנית הפנויה מרגישה שבשבט קטן כל כך כמו שלה יוצא שהיא בסך הכל כבר די מכירה את כולם. מייאש, לא נכחיש, והשעון דופק ותכף כל העסק נגמר, אפילו ביבי אמר, שעל חרבנו ושלנצח איראן אבל השמאלנית עכשיו בקריזה, ממוקדת מטרה, מה גם שיש שמועות שאי שם בארץ, נניח בחיפה, עמק חפר או בישובים שמפוזרים במדבר, נותרו עוד כמה ספסימנטים מהשבט שאינם מוכרים לה, אז היא מנסה להבין איך היא תוקפת את הבעיה.
"טינדר" לוחש לה מכר, וחברת שבט אחרת אומרת, "כן, טינדר, נו יה עצלנית, טינדר, מה יש לך להפסיד? שימי על טווח מרבי וסעי". "אם לא תצאי בן אדם", מוסיפה חברה שלישית בעצבים, "איך לעזאזל תגיעי למקומות נפלאים?". השמאלנית הפנויה מגרדת בראשה, כל הוירטואליה הזו זה הכי לא בשבילה, כלומר הכי כן בשביל פאן ופטפוט אבל ליותר מזה – צריך ריח וצריך יציבה, כולה מה אפשר באמת להבין מתמונה? היא מוותרת, בין השאר כי היא עוד זוכרת איך פעם כבר ניסתה ושזה לא עבד לה בכלל. וכך היא מכלה עוד קצת מזמנה על קריאה, עבודה, על בינג'ינג מתיש של סדרות מהעולם הסמי-שפוי שבחוץ, וגם על עיון מדוקדק וארוך באתרי קוסמטיקה קוריאנית שם לא ברור לה אם תמצא מזור לעורה התשוש או שאולי תפגוש בטעות בזנבות של ציונות? (שלה אבדה לאחרונה, המוצא הישר, ובכן, מוזמן), בקיצור השמאלנו-פנויה שוב שוקעת אל תוך החיים עצמם. אבל החיים, הם הרי גלגל, ואחרי עוד סיבוב עם עצמה, היא חוזרת שוב לאותה התחושה. התחושה שיאללה, יש לצאת מאזור הנוחות. קדימה שמאלנית פנויה, אין לך ברירה – הורידי אפליקציה והתחילי באקציה.
*
שמש אביבית בשמיים, ציפורים מצייצות על אנטנות, האפונה הריחנית פורחת באדניות המתפקעות מכל טוב של שתילה, השמאלנו-פנויה יושבת על כיסא במרפסת שלה ובוהה באפליקציה המומה. בהתחלה היא לא מבינה על מה היא מסתכלת… לא יכול הרי להיות שזה מה שהיא רואה. וזה נכון, היא לא מכחישה, שבזמן האחרון יש איזו תחושה של התדרדרות בראייה, רק לפני כמה ימים שמרה השמאלנית על תינוק של חברים וגילתה שכשהיא משעינה אותו על כתפה הוא מתחיל להיטשטש, יתכן בהחלט שזה תינוק מקולקל, חושבת השמאלנית לעצמה, מצד שני יתכן שהעין שלי כבר ישנה, כך או כך העיניים הרי עדיין רואות, גם אם מטושטש את מה שמולן, מסכמת בינה לבינה ומחליטה שזה מקרי האימג' המוזר הזה שמולה. היא לוחצת על האיקס ועוברת לתמונה הבאה. ולזו שאחריה גם, ולמשך כמה מועמדים הכל באמת שוב בסדר, כלומר רגיל ומה שציפתה: מצעד מקובל של בחורים בדרגות שונות של חביבות שכן או לא בעניין של קשר ואהבה. והיא כמעט שוקעת שוב למיון הענייני: "ארוך טווח" "קצר טווח" "בבקשה בלי שמנות", "בלי ילדים" "ובלי מח גם", אבל הנה הופה, עוד פעם… עוד אחד.
איור: יואל הרצברג
עכשיו השמאלנית הפנויה עוצרת הכל, היא מסירה את משקפיה ובוהה בתמונה מקרוב, טוב טוב, אפילו קצת צובטת את עצמה כי הסמליות הזו ההרואית/עלובה, ובכן, יכולה בשקט גמור להתלהק לתוך חלום, לא חלום שלה אבל חלום, כלשהו, של מישהו משבט אחר אולי. אבל זה לא חלום, כתם כחול במקום הצבוט מתפשט על ירכה והשמאלנית הפנויה ערה (!). ערה ערה ערה. הנה היא יושבת במרפסת, אוחזת בחוזקה בתקווה שאך בקושי גוייסה, והיא בוהה בדגל שמציג את עצמו כמועמד… כן. דגל ישראל באפליקציית הכרויות, דגל ישראל שמעוניין, או שאינו מעוניין, היא לא תדע אלא אם כן תלחץ על הלב, תגלה עניין שיאפשר בדיקה כמקובל אם יש התאמה. בין הדגל לבין עצמה.
אלא שהשמאלנית הפנויה, בררנית שכמותה, לא מעוניינת בדגל ישראל. היא גם לא כל כך מעוניינת שהדגל יהיה מעוניין בה. דגלים, באופן כללי, לא באמת עושים לה דבר, לא ביום יום וגם לא במיטה, בטח שלא כשהיא מחפשת אהבה. אז היא שוב לוחצת על איקס ועוברת לתמונות הבאות רק כדי להיעצר שוב המומה – הפעם זה לא רק דגל, לא, הפעם יש שם תמונה של בן אדם, לכאורה. גבר. כנראה מחפש אהבה. אבל איך ימצא אהבה כשאת פניו המטושטשים מעטר מגן דוד ענק? שואלת את עצמה השמאלנית הפנויה שאלת תם, כי בשלב הזה היא כבר מוטרדת, מוטרדת ממש – כמה עבד על זה הבחור המחפש? על השילוב הבלתי מתפשר בין פניו המסוקסים למגן הדוד התכלכל? האם למד בשביל זה גרפיקה? השקיע בקורס ערב? או שאולי למד און ליין? חבר לימד אותו איך להצליב בין התמונות? אקסית? אולי ידידה? האם ישב בלילה בלי שינה, מייחל לאהבה זמנית או קבועה, בעודו מייצר במיוחד את האימג' המהמם כי זה מה שידוג לו אותה? יפתה? יקרב? יפגיש אותו סוף סוף עם אותה אשת חיק מבוקשת ללילה או יותר?
השמאלנית הפנויה מתחילה לחשוד שיש כאן מגמה כלשהי והיא עכשיו מעבירה במרץ את התמונות, תמונה תמונה, עוד דגל ועוד אחד, כל הארץ דגלים דגלים, כחול ולבן, גלים גלים, דגלים ניצבים, גאים, איתנים, מציעים לה תשוקה, ואהבה ובעיקר נאמנות בלתי מתפשרת כי בלי נאמנות את הרי בוגדת. ואתה גם. והשמאלנית הפנויה ממשיכה ומדפדפת, יורדת לרזולוציות הקטנות והמפתיעות של העניין, כי לא רק דגלים בודדים מחכים לה שם, יש גם דגלים שבחורים לצידם – גבר קטן קטן אוחז בדגל גדול גדול, ועוד גבר, חייל, מאובק, במדבר, עם כל הגדוד, חברים טובים ותומכים, מאחוריו, מניפים את הדגל, ביחד, כחול ולבן, והנה עוד דגל, יותר תכלכל מכחלחל, והוא נמצא רק 13 קילומטרים אוואי מכאן והוא ישמח לדרינק, איתה, כן, יש התאמה, אם כי על ה BMI של האישה שלו הוא לא מוכן להתפשר, כך הוא מודיע באסרטיביות של דגלים ומייבש לה את החשק לחצי התורן ואף למטה מזה. והנה עוד דגל שלא מחפש משהו רציני רק עוד כיבוש, כי קשה להיגמל. ואחד שרוצה בחורה נאמנה שכבר יש לה ילדים משלה אבל שתהיה נגישה ותמיד זמינה, ודגל קטן ודגל גדול ודגל עם מסגרת שחורה מסביבו והופה הנה גם צילום של תג יחידה. היי, זה מיוחד, תג יחידה. תג יחידה שמשדר בטחון, עם סמל גדול של צה"ל, הצבא המוסרי בעולם, נעתקת הנשימה – מה עוד יכולה בחורה פנויה לבקש לעצמה!?
*
בשלב הזה השמאלנית הפנויה כבר מאוד עייפה והיא סוגרת את האפליקציה. ליבה אומר שבין כל הדגלים האלה יהיה לה מסובך להתמקד ולמצוא סתם בחור נחמד, עם שכל, עם הומור ועם לב מצויין, נראה לה שזה יהיה מאוד קשה לאתר אותו בלי שיניח שם, בין כל הדגלים הכחול לבן, תמונה מחמיאה של עצמו כשהוא חובק את דרכונו הזר.
*
נ.ב.
יש למישהו את המספר של פרויד? אני מחפשת בשביל מדינה. תודה.