אמנם שמעתי את הבשורה לפני 12 ימים, אבל אני עדיין לא מצליחה להשתחרר ממנה. כבר 12 ימים שבכל בוקר בקומי ממיטתי, בצחצחי שיניי, בהכיני קפה, אין יומי כתמול שלשום. חדווה מוזרה נכנסה אל לבי, מתרוננת בבית החזה ועולה אל גרוני, מותחת את שרירי פני ויוצרת קמטוטי עונג סביב עיניי.
אל תסתכלו עלי ככה, אני יודעת שכולכם אתי – הלוא ישראל דורגה במקום ה-11 במדד האושר העולמי! מקום 11! פותחת את העשירייה השנייה! אין מנוס מלהכיר בעובדה שאתם מאושרים. כן, גם את שמצקצקת שם עכשיו – את מאושרת.
שם קליט יש ל"מדד האושר", לא משאיר אותך אדיש. הרמה להנחתה למנסחי הכותרות. רק שזה נשאר שם. כותרת. אנחנו מקום 11? ארה"ב אחרינו? יוהו, תראו אותנו מחייכים והולכים. אבל חוץ מכותרת סקסית, כל מה שיש כאן זה מדד רווחה יחסי בפרמטרים מוטים תרבותית שתוצאותיו די צפויות.
מה אומר הערך הנקוב מספרית: ישראל, מקום 11, 7.28 נקודות? זה משקלל את יונתן התל-אביבי? את מחמוד מביתוניא? את זלמן שניאור מבני ברק? זה ממוצע? אושר בישראל בא ממקום פריבילגי יחסי של להיוולד במקום הנכון ולהורים הנכונים – יהודי, מעמד הביניים, בעל דירה והכנסה חודשית מעל הממוצע, בעל תואר אקדמי ואם אפשר אשכנזי.
אפשר כמובן לקיים דיון פילוסופי על מושג האושר, אבל זאת לא הנקודה. בינינו, הכל עניין של זווית ההתייחסות.
עקרונית, אם אבחן את מצבי מול אוכלוסיית העולם, ברור שאני נמצאת באחוזון העליון של האושר. אגב כל עוד אני בעולם המערבי, אין ממש חשיבות לשאלה באיזו מדינה אני גרה. זו דרך נהדרת לעודד מישהו – "תראה את כל המיליארדים הבאמת מדוכאים שמצבך טוב מהותית משלהם". נקודת התייחסות נכונה בהחלט, לגיטימית ואופטימית, תמיד טוב להיכנס לפרופורציה, ועם זאת לעתים יש בזה מעט נחמה.
***
מהו "מדד האושר"? ובכן, זהו פרויקט של אוניברסיטת קולומביה בארה"ב, שסוקר 158 מדינות בעולם. מה המדד מביא בחשבון? תל"ג לנפש, תוחלת חיים, רמת שחיתות במדינה, קשרים חברתיים וזכויות אזרח. מן הראוי לשים לב שהבחירה במדדים הספציפיים האלה מייצרת במידה רבה את התוצאות. מדדים אלה יעדיפו מראש מדינות מתועשות על פני מדינות נחשלות.
הרשו לי לעצור ולהציע שנפנה את מבטנו לטיהי (דמות בדויה), בת 19, נשואה באושר ואמא טרייה לתינוק שהיא מניקה בעודה יושבת על מפתן בקתתה. רוח נעימה נושבת על פניה ומייבשת את שערה הרטוב לאחר מקלחת.
טיהי מאושרת. הרבה יותר מאושרת מריקי כהן מחדרה שאולי שותה עכשיו קפה במטבח שלה ומכינה סנדוויצ'ים לבית הספר. בעלה יצא עוד לפני שהיא התעוררה, כדי להקדים את הפקקים. גם ככה כבר כמה ימים המצב ביניהם מתוח בגלל השאלה איך גומרים את החודש. רק שלטיהי בטנזניה, על פי המדדים, הרבה פחות טוב מלריקי ה"מאושרת".
ובכל זאת נתנתק מהדימוי שאני תקווה שהדגים את הנקודה. מה באמת ההשפעה של המדיניות או התל"ג על מידת אושרינו כאזרחים? היא הרי יותר ממזערית. המדדים האלה מעידים על רמת חיים ואם נשווה את התנאים הבסיסיים בישראל, ברור שהם גבוהים יותר מאשר בטוגו (לפי "מדד האושר" שם גרים האנשים הכי אומללים). אבל מה אם היינו נשאלים על יוקר המחיה? יכולת הקנייה? הדיור? הרפואה הציבורית? הפרמטרים של מידת החירות האזרחית או השחיתות הציבורית אינם ברמת האושר. אושר יהיה הגשמה עצמית אם נחשוב על פירמידת הצרכים של מאסלו, בעוד שחירות אזרחית היא ברמה בסיסית יותר של תחושת ביטחון.
מידת החירות האזרחית? לא שאלה טובה לשאול אותי בשבוע של הפגנה בתל אביב שהסתיימה באלימות. לא שאלה טובה לשאול אותי כשאני מסבסדת כל יום מכספי את משחת השיניים הכשרה שהרבנות טרחה והכשירה בעבורי מבלי שאבקש, או כשאני חושבת על החירות שלי שלא להתחתן אזרחית בישראל, או על זכויות אדם שנרמסות בשטחים בשמי, או על "חוק הלאום", או על אפליה יום-יומית של אזרחים ערבים – זו לא ממש שאלה לשאול אותי בשום יום, שבו השיח הדמוקרטי הולך ומצטמצם.
מדד השחיתות הציבורית? לענות על זה תוך כדי דיווחים ממשפט אולמרט? זה כמו לדבר על מוסר בשבוע שבו התפרסמה ההטרדה המינית בכיכובו של לירן חג'בי. להזכיר את תיק ההתנהלות במעון ראש הממשלה שהפרקליטות משקשקת ממנו? אולי נדבר על ראשי ערים מורשעים?
מבלי להיכנס לנושא התל"ג והאנטגוניזם שהוא מעורר כמדד שמשקף משהו מעבר להתפתחות כלכלית, הנה לכם שני פרמטרים שנכנסים למדד האושר ואני בספק לגבי מידת השפעתם האישית. הם מדד טוב לרווחה אזרחית ברמת התשתיות וברמת המעורבות של המשטר והממשל בחיי האזרח. ברור שיש להם השפעה על תנאי החיים, קיים מתאם בין הדברים – יש קשר אך הוא קשר מתווך, לא יותר.
יתרה מכך, מתוצאות המחקר עולות בעיות של תוקף, למשל העובדה שמרבית הנשאלים בישראל טענו כי הסיבות לאושרן אינן קשורות לשאלות שנשאלו. שנאמר, הבו לי מדד טוב יותר. נקסט.
***
מיקומה של ישראל במקום ה-11 ב"מדד האושר" הוא מז'אנר הקלישאה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אנחנו תמיד יכולים להסתכל מנקודת התייחסות גרועה, ולמצוא דרך להציג משהו בצורה טובה יותר. זה רק עניין של שיווק.
מרוב שישראל דמוקרטיה, בשעה שאני יושבת וכותבת את הדברים האלה, יש אנשים בירושלים ששוקלים ברצינות לתת לאיילת שקד את משרד המשפטים. אם תהיה ממשלה היום, זו ממשלה שההסכמים הקואליציוניים שבה ישקפו שתי אג'נדות – עקיפת בג"ץ וצמצום כוחו, והמאבק בתקשורת.
ספרו לי עוד על הדמוקרטיה המאושרת הזאת שלכם. ובואו לא נגיד מילה על ח"כ אורי מקלב, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. תגגלו. אתם יודעים מה? אל תגגלו, כנראה עדיף לחיות באשליה. אנחנו מקום 11! בעולם! תנו לאושר לשטוף אתכם. שכנוע עצמי זה לגמרי לא רע. חייכו.
קרן הבר היא בעלת הבלוג אוטוביוגרפיה של חירות אומנותית