ביום שלישי שעבר פרסם מבקר המדינה יוסף שפירא את חוות דעתו בנושא השימוש שעושה משטרת ישראל במכשיר שליטה חשמלי מסוג טייזר. את חוות הדעת הוא פותח במלותיו של דוד בן גוריון: "השוטר הוא הגילוי הראשון, המתמיד והיומיומי, בכפר ובעיר, של שלטון המדינה. בדרך ששלטון זה יתגלה על ידי השוטרים, על נקיון כפיים, חריצות, אהבת המולדת, אהבת האומה, עזרה לעולים חדשים ומסירות לתפקידים הקשים המוטלים על המדינה יווצר יחס חדש לא רק לשוטר אלא גם למדינה ולחוק".
את המלים האלה שמעתי בניסוח קצת אחר כשישבתי לפני כחצי שנה בבית משפחת סלמסה, כמה שבועות לאחר שיוסף בנם האמצעי נמצא ללא רוח חיים בתחתית מצוק בבנימינה, לאחר שלטענתם הותקף ומאוחר יותר הוטרד על ידי שוטרים מהסביבה. הסיפור הובא כאן ולאחר שפורסמו סיפורים דומים בכלי תקשורת אחרים הוחלט על דיון מיוחד בוועדת הפנים שיעסוק בנושא. בדיון השתתפו ח"כים, ביניהם דב חנין, מירי רגב, פנינה תמנו שטה ושמעון סלומון; ואזרחים – ביניהם גם בני משפחת סלמסה. בנצ'יאלמלק, אחותו הגדולה של יוסף מספרת שיצאו לא מסופקים מהדיון בשל קוצר הזמן: "לא סיפרנו את כל מה שהיה לנו לספר כי הגיעו עוד אנשים וניסו לתת מקום לכולם, אני לא רוצה להגיד שאנחנו מאוכזבים כי אני כן מאמינה שזו התחלה שתסמן את ההמשך של המאבק באלימות שוטרים".
כשלושה שבועות לאחר כינוס הוועדה אומר דב חנין כי עלתה בה תמונה קשה של יחס מפלה אל יוצאי אתיופיה ושל אלימות משטרתית מזעזעת כלפיהם, נשמעו סיפורים מזעזעים של אנשים שנשברו כתוצאה מהיחס המשטרתי. עוד הוסיף כי תשובות מח"ש והמשטרה היו לחלוטין בלתי משכנעות וכי גזענות מקוממת תמיד יש אך תופעות שלה במשטרה מסוכנות במיוחד.
חוות הדעת של מבקר המדינה הוכנה בעקבות פנייה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה נוכח תלונות רבות ושיח ציבורי ער על שימוש מופרז באקדח הטייזר. ראוי לציין שהדו"ח אינו מעמיק ביחס לשיקולים גזעיים בשימוש יתר של שוטרים באלימות, אך הוא כן נוגע בנושא. הדו"ח בעיקר מתייחס לשימוש בטייזר, להגדרתו (או אי- הגדרתו), ולשיקולים המנחים בכתיבת נהלי השימוש בו. הסקירה, כצפוי, מעט מטרידה.
חוות הדעת, בשורה התחתונה, מעלה תחושה שמישהו עשה עבודה מעט רשלנית. עוד עולה ממנה כי המשטרה לא עקבה באופן שוטף אחר השפעות חריגות של שימוש בטייזר ע"י שוטריה ולא בדקה השפעות אשר תוארו במחקרים שונים שנעשו בעולם. כלומר, אף שנעשו ונעשים מחקרים בלי סוף על כלי האל-הרג, טייזר, משטרת ישראל אינה עוקבת אחריהם באופן שוטף ואינה בודקת השפעות חריגות של המכשיר לעומק.
*
המבקר שוזר בחוות הדעת שלו כמה פסקאות הנוגעות לתפישתו את תפקידה של משטרה במדינה דמוקרטית. הוא מדגיש את העובדה שמשטרה מתפקדת פירושה אזרחים שמוותרים על חלק מזכויותיהם ברמה המיידית על מנת לקבל הגנה שוטפת – "הכוח והסמכויות שנתנה המדינה בידי משטרת ישראל מצויים בבסיסה של האמנה החברתית הלא כתובה בין המדינה לתושביה. מושכלות היסוד של מדינת חוק מושתתים על כך שאזרחי המדינה מוותרים על כוחות וזכויות המוקנים להם מכוח 'המצב הטבעי' לטובת עיצוב 'מצב מדיני' שבו ניתן לריבון מונופול להשתמש בסמכויות, בהן אף סמכויות פוגעניות, במטרה לשמור על הביטחון האישי והאינטרס הציבורי". הוא ממשיך וטוען כי וויתור זה אין פירושו משטרה שעושה בכוחה שימוש לא מוצדק, בריוני. לפי חוות דעת המבקר, האיזון הזה הופר בשנים האחרונות – ולטייזר יש תפקיד משמעותי מאוד בכך.
המבקר מתאר איך"בתיק תלונה נוסף שבו נחשד שוטר כי השתמש בשוקר החשמלי ללא שום הצדקה הומלץ להעמיד את השוטר לדין משמעתי בגין עבירה של התנהגות שאינה הולמת…. הוא הוסיף כי החשוד מסר שלפעמים הוא מפעיל את הטייזר בצחוק מול חברים ושוטרים וכי החשוד אינו מדווח על הפעלות הטייזר, כנדרש בהנחיות". במקום אחר הוא כותב כי "במרץ 2012 ניתן גזר דין בעניינו של ראש משמרת סיור שהוציא טייזר שהיה ברשותו, אמר 'אני מת לנסות את זה על מישהו' ובה בעת הצמידו למצחו של מתנדב בתחנת המשטרה והפעילו" במקום אחר הוא כותב כי "בשנת 2014 דן בית המשפט המחוזי בתל אביב באירוע שבו הופעל טייזר כנגד אזרח 24 פעמים"ובמקום נוסף "בתאריך 1.3.11 סמוך לשעה 23:45 במהלך פעילות משטרתית לאכיפת החוק למניעת עישון….. המתלונן סירב להציג תעודה מזהה ובין השניים פרץ ויכוח…. לבסוף כבלו בידיו וברגליו. בהמשך, תוך כדי הובלת המתלונן הצמיד הנאשם את הטייזר לגבו של המתלונן והפעילו כשוקר חשמלי".
אבל בריונות של שוטרים בודדים לחוד ומדיניות משטרתית לחוד. חוות הדעת ממשיכה ומדברת על הבדיקות שנעשות במשטרה למשתמשי הטייזר. כלומר, לא נעשות- הטייזר הוא מכשיר חשמלי ואלקטרוני, המתעד כל לחיצה ולחיצה על ההדק שלו, ולמרות שעם תוכנת מחשב פשוטה, הנמצאת ברשות משטרת ישראל, אפשר בקלות לראות את 585 הלחיצות האחרונות במכשיר, מבקר המדינה מדווח שבדיקות אלה לא נעשות: "נמצא כי מאז חלוקת התוכנות למחוזות לא היה שימוש בנתונים שנשמרו בטייזר, אלא אם כן נדרש מידע לחקירת מח"ש. כמו כן המשטרה לא הכינה תוכנית פיקוח ובקרה ולא ביצעה ביקורות יזומות לבדיקת המידע בכרטיס הזיכרון של הטייזר באמצעות התוכנות שנרכשו". אילו המשטרה היתה מפעילה את התוכנה שברשותה, טענתה של משפחת סלמסה כלפי השוטרים במשטרת זכרון יעקב- כי ירו בבנם בטייזר – היתה יכולה להתברר בקלות.
התוכנה להורדת הנתונים מן הטייזר למחשב נרכשה על ידי משטרת ישראל בינואר2012 כדי לאפשר פיקוח ובקרה על התקלות ועל השימוש המבצעי במכשיר. לאחר שהמבקר קובע כי על המשטרה לעקוב אחר הנתונים ולהתחקות על אופן הפעלת הטייזר והנסיבות בהן משתמשים בו השוטרים, הוא מוסיף כי לאיסוף הנתונים יש גם חשיבות ברמה המבצעית, בגלל שהטייזר הוכנס לא מזמן למערכת ועדיין לומדים את השימוש בו, למעקב ולדוחות מסודרים יהיה חלק משמעותי בקבלת ההחלטות בגיבוש הנחיות השימוש בו בעתיד.
ארי רמז כותב טור ומקבל מתקפת הודעות שטנה
*
למשפחת סלמסה יש תלונות רבות על האופן שבו פעלה מח"ש; הפסקה בדו"ח המבקר הנוגעת בטיפול בתלונות על השימוש בטייזר מופיעה כבר בעמודים הראשונים: "מח"ש מסרה למשרד מבקר המדינה רשימה ידנית של 115 תיקי תלונה, ש-105 מהם שנכללו בה ושטופלו משנת 2009 ועד מאי 2014 היו בגין פעולות הקשורות לשימוש בטייזר. רק בכ-10 אחוזים מהם ננקט הליך פלילי או משמעתי, יתר התיקים נסגרו בשל חוסר עניין לציבור, חוסר אשמה או חוסר ראיות". בהמשך המבקר מדבר על הבעיות המערכתיות, לאחר שנמצאו לא מעט בעיות פרטניות של שימוש שוטרים בטייזר של על פי הנחיות ונהלים: "אולם נמצא כי המשטרה לא גיבשה מערכת סדורה לקליטת המידע המצוי בתיקי מח"ש ולניתוחו באופן מערכתי ופרטני כדי להפיק לקחים וליישם את המסקנות העולות מתיקים אלה". והדובדבן שבקצפת – "חלק מהמידע של מח"ש בדבר תלונות שהוגשו כנגד שוטרים חשוף לפני מחלקת המשמעת של המשטרה אך אינו חשוף לפני קצין טייזר ארצי. ולכן הוא אינו מודע לחקירות ולבדיקות הנעשות במח"ש כנגד שוטרים שמורשים להשתמש בטייזר".
יוסף סלמסה ז"ל
אפשר לחזור על הפסקה הזאת שוב: קצין טייזר ארצי אינו מודע לחקירות הנעשות במח"ש כלפי השוטרים המשתמשים בטייזר. ו"מאחר שקצין טייזר ארצי אינו מעודכן באופן שוטף בדבר חקירות ובדיקות של מח"ש כאמור, שוטרים שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין שימוש בטייזר שלא כדין ושוטרים שמח"ש המליצה להעמידם לדין משמעתי המשיכו להחזיק בטייזר ואף השתתפו באימוני רענון". (הדגשה שלי) גם השוטרים שנגדם הגישה משפחת סלמסה את התלונה עדיין עובדים במשטרת זכרון יעקב, אף על פי שעל פי העדויות ולכאורה, הם פעלו בניגוד לנהלי השימוש בטייזר ואף על פי שמתקיימת נגדם חקירה.
*
ברמה הכוללנית יותר, מצד אחד עולות טענות רבות על הנזקים הבריאותיים של הטייזר וגם ומצד שני מחקרים שטוענים כי אין לטייזר כל השפעה רפואית. המחקרים הם לכאן ולכאן ולקוראים בוודאי אין היכולת לשפוט, אולם בדו"ח מופיעה שורה מאוד מטרידה: "סקירת הספרות הרפואית מעלה לכאורה מחלוקת עמוקה בין המצדדים בבטיחותו של האקדח לבין אלו המצביעים על הסכנות הרפואיות הטמונות בו. מסתבר כי קיים קשר ישיר בין מקור המימון של המחקרים הרפואיים לבין תוצאות שהתקבלו בהם… לפיכך יש לפקפק בהצהרת היצרנית ולפיה האקדח בטוח ב-99.75 אחוזים מהמקרים שבהם נעשה בו שימוש".
כאן מצטט המבקר מתוך מאמר שפירסם בעיתון "הארץ" יו"ר הלשכה לאתיקה רפואית הפרופ' אבינועם רכס שמביע התנגדות לשימוש בטייזר, בשיחת טלפון אמר רכס שהפגמים שהתגלו בדו"ח המבקר ובדיון בכנסת מדגישים את התפישה לפיה הטייזר הוא נשק חם לכל דבר, וההתייחסות אליו צריכה להיות בהתאם. כמו שהמשטרה אינה צריכה להשתמש בנשק חם באופן חופשי, כך גם השימוש בטייזר צריך להיות מוגבל.
אך הטענה של המבקר אינה כלפי המחקר הרפואי או מזמינו אלא כלפי משטרת ישראל שהסתפקה במחקרים הללו ולא המשיכה לעקוב אחר מחקרים נוספים ובעיקר כלפי קצין הרפואה הראשי של המשטרה, אשר הכין מסמך מקצועי רפואי ובו אסמכתא שתוכל לבסס את עמדת המשטרה בנושא. במסמך הוא ציין שמחקרים מראים כי פציעות שוטרים וחשודים פחתו במידה ניכרת מאז הוכנס הטייזר לשימוש בארצות הברית, וכי 12 מחקרים רפואיים ולימודי שטח שביצעו גורמי ממשל ואוניברסיטאות אמריקאיות מלמדים כי אין סיבה ששימוש בטייזר יביא לידי פיתוח בעיות רפואיות.
המבקר בחוות דעתו אומר שלמרות דעתו של הקרפ"ר, המחקרים הרפואיים שנעשו בעולם אינם חד משמעיים ועולה מהם תמונה מורכבת לגבי ההשפעות הבריאותיות של המכשיר והאפשרות שהוא מסכן חיים. לפי דעתו של המבקר, על הקר"פר ועל המשטרה לאסוף את כלל המחקרים כדי לקבל את התמונה המלאה ואתה את ההחלטה המיטבית: "מן הראוי כי עמדתה הכתובה של המשטרה בנושא תכלול גם התייחסות למחקרים שמסקנתם היא כי השימוש בטייזר עלול לסכן חיים בנסיבות מסוימות". ולא חסרים כאלה; רק ב-2013 מת צעיר במיאמי לאחר שנתפס מצייר גרפיטי ונורה מאקדח טייזר במהלך המרדף.
*
חוות הדעת מעלה עוד מספר נושאים, ביניהם ההגדרה של המכשיר ככלי אל-הרג ולא ככלי ירייה, נראה כי למבקר לא נוח עם ההגדרה הזאת והוא לא כל כך בטוח שהמשטרה עשתה עבודה יסודית לפני שקיבלה את ההחלטה. הוא מצטט קביעה של בית משפט המחוזי בתל אביב השנה שבו הופעל טייזר כלפי אזרח 24 פעמים: "מכשיר הטייזר נמסר לשוטרים לצורך ביצוע תפקידם והוא משמש תחליף לאקדח שבכוחו להרוג אדם…. לאחר שנחשפה בפני ביהמ"ש הקלות הבלתי נסבלת בה משתמש שוטר במכשיר הטייזר שלא לצורך, ומאחר שאין מדובר באירוע הנוגע למרחב מסוים של המשטרה או למחוז מסוים אלא למשטרה בכללותה, מן הראוי לרענן את הנהלים המתייחסים לשימוש בטייזר, להפנות תשומת לב השוטרים לכך ששימוש בטייזר דינו כדין השימוש באקדח וכי השימוש בו נועד כאמצעי אחרון בלבד ולא כאמצעי ראשון". המבקר נותן עוד שלל דוגמאות בנוגע להגדרת הטייזר, ביניהם חוות דעת של ראש מעבדת נשק במשטרה, מיוני 1998, כי מדובר בכלי נשק.
הוא מייחד גם פרק לנוהל השימוש בטייזר, ששונה באוקטובר 2013, מנסה לעמוד על ההבדלים בין הנוהל הישן לנוהל החדש ומגלה כי בשנה שחלפה לא עמדה משטרת ישראל בחלק מהנהלים. בהמשך הוא כותב על הצורך בפרסום הנוהל לקהל הרחב, ומביא ציטוטים מתוך דיונים שהתקיימו במשטרה בעניין: בעוד היועץ המשפטי של המשטרה תמך בפרסום הנוהל, אגף המבצעים התנגד. בדיון בנוכחות המפכ"ל בדצמבר 2013, הורה דנינו לפרסם את הנוהל במלואו. עד היום לא פורסם הנוהל במלואו לציבור אלא נשלח אל הגורמים המבקשים אותו בלבד.
אבל יש מי שדואגת להפיץ אותו, היא בנצ'יאמלק סלמסה. בשיחת טלפון היא מספרת שבזמן האחרון היא חשה אופטימיות: "איפשהו זה משמח שזה עולה למודעות, שעכשיו ילדים ונוער יידעו את הזכויות שלהם ואיך צריך להתנהג מול המשטרה". בחג הסיגד של הקהילה האתיופית הפיצה המשפחה דף זכויות "זכותון" מיוחד שאותו חילקו בין המשתתפים, על זכויותיהם מול משטרת ישראל. "זה מרגיע ומחמם את הלב שאנחנו לא מוותרים ויש אנשים שתומכים ועושים עבודת קודש ואני שמחה שהגענו לכנסת, יוסי היה אומר לאמא שלי כשהיא היתה מחפשת אחרי אבא שלה – 'אמא אל תדאגי יום אחד אנחנו נגיע לכנסת. אני אדבר, את תדברי ויימצאו את סבא'. אז גם אני אומרת שאנחנו כבר הגענו לשם ורואים שמתחילים בשינוי. גם אם זה עניין עכשיו שפנינה (תמנו שטה) אומרת שמהיום שוטרים שהולכים לבית אתיופי יגיעו עם מישהו שיודע לתרגם. יש נקודות זכות ואנחנו, דודה שלי ואני ואחי, אומרים מה אנחנו היינו רוצים שיהיה. זה הדברים האלה, שההורים שלנו לא שולטים בשפה, והשוטרים יכולים לבוא בלי צו ולהפוך להם את הבית… זה נקודות שהם יכולים לשנות ולרענן".
*
לאחרונה נפתח מחדש במח"ש התיק הנוגע ליחס המשטרה כלפי יוסף סלמסה ובני משפחתו. בשבועות האחרונים עוסקת המשפחה בקיום צעדה מבנימינה ללשכת המפכ"ל במטה הארצי של המשטרה בירושלים. חפציו של יוסף, שהוחרמו מהזירה שבה נמצאה גופתו, עדיין לא הוחזרו למשפחה בשל החקירה על נסיבות מותו שעדיין מתקיימת.
המשפחה עדיין זועמת, עדיין לא מבינה למה לא נתנו לה לראות את הגופה של יוסף עוד כשנמצא, וסימני השאלה עדיין מהדהדים: "איך הוא התאבד? הוא קפץ מהגדר? אותו שוטר שאמר 'יוסף סלמסה שם קץ לחייו', אני רוצה שיגיד לי בדיוק איך שם קץ לחייו", אומרת בנצ'יאמלק סלמסה. "אנחנו הלכנו וראינו שאין קשר בין הגדר שנפל ממנה לאיפה שיוסי נמצא, זה צד ימין שם צד שמאל. אם הוא התאבד למה לא נתנו לי לראות את הגופה? אין פה התאבדות. יש פה מחדל. גם כשהלכנו ביום ראשון לאבו כביר לא נתנו לנו לראות כי 'הגופה לא במצב טוב'. אם זה לא משהו שקשור אליהם אני אומרת לך עם יד על הלב הם יכלו להראות להורים את הגופה. את יודעת מה זה הורה? לי כואב בתור אחותו שלא זכיתי לראות מה קרה לו. את יודעת מה זה להורים שכל החיים להיות בייסורי מצפון שלא ראו את הילד שלהם שקבור שם?"
"מתוך דף הפייסבוק לזכרו של יוסף סלמסה"
חוות הדעת של המבקר מסתיימת במלים: "ראוי להביא את דברי בית המשפט (מפי השופט חיים לי-רן): 'ראוי לזכור, כוחו של השוטר ושל משטרה במדינה דמוקרטית אינו טמון לא באלה, לא באקדח טייזר, ולא בכלי נשק אחר שברשותו, אלא, בראש ובראשונה, ברמתם האנושית והמוסרית. על הנגזר מכל אחת מאלה. אלה מבצרים את חוסנם ואת כוחם האמיתי של השוטרים, וממילא אף של הארגון אליו הם משתייכים. אלה הם שמגבירים את אמון הציבור במשטרה ומבססים אותו… אל לו לשוטר לנטוש ערכי אנוש ומוסר בסיסיים ואוניברסליים, כזכותו של כל אדם לחיים ולכבוד, יהא מוצאו אשר יהא, ויהא הוא עבריין ככל שיהא. הדבר הוא בנפשה של חברה דמוקרטית ששמה עליה שוטרים כדי להגן עליה, ונתנה בידיהם, לצורך זה, סמכויות נרחבות'".