לפני שבוע אספו את חפציהן יונית לוי וקרן ברנס, הממתינות לדירה של הדיור הציבורי כבר מעל לעשור, והתמקמו עם ילדיהן באוהלים מול האחוזה המפורסמת של שר הבינוי, יואב גלנט, היושבת במושב עמיקם. אליהן הצטרפו מספר פעילות הדיור הציבורי, ביניהן הפעילה מיטל כהן. הישיבה מול ביתו של גלנט מתוכננת להיות ממושכת מאד, והיא מצטרפת לניסיון קודם של הנשים בחג שבועות, לעורר את שר השיכון. אז הן ישבו במהלך החג כולו מול ביתו. גם אז, נראה היה שמדובר בנשים שקופות.
יונית לוי, אחת מיושבות המאהל, נאלצה לעזוב את הדירה שלה בתחילת החודש. לפניה לא פחות מ-10 שנות המתנה לדירה של דיור ציבורי. יושבת נוספת במאהל, קרן, עומדת בפני שמונה שנות המתנה. עד שאלה יחלפו, היא כבר תאבד את הזכאות שלה, כי ילדיה יחצו את גיל 21.
- אני יודעת שזו עבירה, אבל הילדים צריכים גג
- נשים בדיור הציבורי: מפוחדות, מאוימות, מרגישות אשמות
- את הכתם הזה אי אפשר לטייח- עדויות של דיירות עמידר
"זו סוג של שיטה", מספר כהן, שמגוללת בפניי את סיפור המאהל והיושבות בו. "יש לי במאבק נשים שאיבדו את הזכאות שלהן, נשארו עם 500 ₪ לסיוע בשכר דירה, וכל זה תוך שהן ממתינות לדיור ציבורי. הילדים גדלים, מורידים להן חדר בזכאות, ועוד חדר, ועוד חדר… ואז גם את הזכאות עצמה – הן נשים בוגרות ללא עבודה, והסיכוי להשיג קורת גג הוא אפסי. שלא נדבר על זה שמעל גיל 21, רוב הילדים עדיין גרים בבית, אבל הזכאות לדירה מתבטלת".
כהן, דיירת דיור ציבורי בעצמה, מספרת שמהלך חייה, עברה בין לא פחות מ-56 דירות. "מהיום שבו נולדתי אין לי יציבות בחיים. גדלתי בלי מיטה קבועה ובלי חברים קבועים ובלי עיר קבועה. נדדתי עם אמא שלי ממקום למקום. וכשאתה עובר ממיטה למיטה ומדירה לדירה, ואתה לא יודע לאן תלך, ובעל הדירה בא לדפוק בדלת… זה משפיע על ילדים ברמות. היום, כל אישה שמקבלת את הזכות שלה לקורת גג, ואני רואה אותה ואת הילדים שלה מאוכלסים בבית – זה מבחינתי תחבושת ויוד ומרפא לפצעים שעברתי בחיים שלי כזכאית לדיור ציבורי וכילדה שממתינה לדיור ציבורי. וזה המון".
בשבועות הקרובים נתלווה למיטל במאהל נשות הדיור הציבורי ונביא את סיפוריהן של הנשים שנמצאות שם ושעלולות להצטרף למעגל מחוסרות הדיור.
"לא ייתכן שאישה ממתינה 14 שנה לדירה"
יום שני, 4/7/16
"הסיפור שלנו מתחיל באוקטובר האחרון, חג סוכות. זו הייתה פעם ראשונה שישבנו מול הבית של השר גלנט, והסברנו לו שתוך שנה, קרן ברנס ויונית לוי עפות לרחוב", מספרת מיטל כהן, פעילה מוכרת בדיור הציבורי.
"קרן היא מנתניה, ויש לה ארבעה ילדים, כאלה שעוד לא עברו את גיל 21 ואחד שעבר את גיל 21. כשכולם יעברו את גיל 21, היא יכולה להגיד להתראות לזכאות שלה. בעבר היא סבלה מאלימות מאד קשה של המשטרה נגדה עד רמת חשש לחייה. היא ברחה למשפחה שלה בנתניה, ונאמר לה שבנתניה היא תקבל דירה בקלות. רק אחרי שעברה לשם, גילתה שלפניה שמונה שנות המתנה לדירה. הזמן משחק נגדה, עד שתקבל דירה – היא כבר תאבד את הזכאות שלה".
יונית, לעומתה, ממתינה כבר 14 שנים לדירה בחולון. היא נמצאת במספר 10 בתור לדירה. בעלת הדירה שלה ביקשה את תשלום שכר הדירה שלושה חודשים מראש – תשלום שהיא לא יכולה לעמוד בו. "הפתרונות של משרד השיכון לא עוזרים, הם לא נותנים פתרון קבע. כל שלושה חודשים לעבור דירה – זה גם ריהוט והובלות… וכל הזמן הזה את חסרת כל", מספרת כהן.
"הילדים חסרי סבלנות, מייבבים הרבה, משתעממים. זה לא נעים להם"
"אנחנו רוצות דירה. אומרים שמשרד השיכון רכש 40 דירות, לא ייתכן שאישה שממתינה 14 שנה בתור, לא תקבל את הזכות שלה לבית. 14 שנה! עברה ממספר 11 ל-10. בחורה עם ילדים שזקוקים לקורת גג. צריך לשקם את הדיור הציבורי, לרכוש דירות. אומרים להן, לכו לגור בפריפריה – איך אישה, עם כל המשקעים, יכולה להיעקר מהמסגרת שלה בחיים לירוחם? לדימונה? במה הן יעבדו? ממי יקבלו עזרה? הנה, מיקי אזולאי שנמצאת כאן, עברה מעפולה לתל אביב – ומאז היא לא מתפרנסת, היא לא מכירה אף אחד. אי אפשר לעקור נשים מהסביבה שלהן ולהגיד תסתדרו. זה פשוט להתנער שוב ושוב מאחריות".
עד מתי תישארו פה?
"אנחנו אין לנו לאיפה ללכת, נישאר עד שיעיפו אותנו. אתמול לא עשינו כלום וניידת ביקשה שלא נתקרב לבית של גלנט למרות שזו זכותנו לצעוק פה מול הבית שלו. יש לי פה את הזכותון למפגין, הראיתי להם ואמרתי להם שאנחנו לא עושים דברים לא חוקיים. עוד לא עשינו כלום, אנחנו רק בהתארגנות עם הילדים. היינו צריכים להתארגן על הכל, לא ניגשנו לשם בכלל – באה ניידת, עלתה לבית של גלנט, ירדה אלינו ישר ואמרה לנו, אל תתקרבו לבית שלו".
"בלילה – בחושך – אנחנו נסגרים באוהלים"
יום חמישי, 7/7/16
"היום הגיעה למאהל עוד משפחה – שמחה ביטון שמחכה לחלופת דירה, כי היא לא יכולה לחיות איפה שהיא עכשיו, עם שניילדים כי היא מאוימת שם על ידי בן זוגה", מספרת מיטל כהן, פעילת דיור ציבורי. "גלנט בא לברך אותנו לפני יומיים בבוקר טוב, דיברנו איתו והסברנו לו שנמאס לנו לרדוף אחרי משרד השיכון ושאין לנו ברירה אלא להיות ברחוב. הוא לא הגיב, מה הוא יכול להגיד לנו? שהוא מקווה שהמצב ישתפר".
"בלילה – בחושך – אנחנו נסגרים באוהלים, עושים מדורה בערב עד שהיא נכבית ואז הולכים לישון. בשבת אמורים להגיע כמה נאבקים ונאבקות לעשות לנו קבלת שבת. אנחנו מקווים שזה לא רק לכתוב בפייסבוק כי התרגלנו שבשעת מעשה כולם בבית. אנחנו די הרבה אנשים שם עכשיו.
"הילדים בהתחלה התלהבו מהקמפינג, אבל בחום הכבד הם חסרי סבלנות, מייבבים הרבה, משתעממים. זה לא נעים להם. החושך בלילה גם מפחיד. מי שקצת גדול מבין יותר אבל זה קשה בלי להתקלח, ובלי שירותים אמיתיים. יש כאן מעין שאנחנו מתקלחים בו אבל בלי סבון כדי לא לזהם את המים.
"התנאים קשים, אבל מה נעשה? אני מניחה שגלנט ייצא אלינו שוב, כמו שיצא עכשיו כדי להצטלם איתנו, מקווה שהוא יביא גם פתרונות. לא יודעת יותר מזה. אנחנו רוצים שאת מצב החירום הזה, של אישה שנמצאת ברחוב – ישנו. ובהמשך שיפעלו גם לשינוי מדיניות. הוא הבטיח 5% בנייה וזה לא קורה. הוא הבטיח רכישה של 1,000 דירות לדיור ציבורי וזה לא קורה".
את חושבת שזה יגרום לגלנט להילחץ?
"לא יודעת. האמת שכך או כך אין לנו לאן ללכת. זה לא משחק – באמת אין לנו בית, זו המציאות".
"נשים לא נאבקות כי הן פוחדות שייקחו להן את הילדים"
שישי-שבת, 8-9/7/16
"בשישי בערב הגיעו אלינו מלא פעילים ופעילות ובני משפחה", מספרת מיטל כהן. "ארגנו שולחן ויין ומלח וחלות ועלינו למעלה עם שלטים, ליד פתח הבית של השר. עשינו קבלת שבת, עשינו קידוש ושרנו שירים של שבת וזהו. הוא לא יצא ולא הגיב, ואני אפילו לא בטוחה שהוא היה בבית.
"נשרף לנו הפרוז'קטור, יש פה חושך מוחלט עכשיו, אין לנו הרבה חשמל והילדים מאד מפוחדים, כל ערב הם מתחילים לבכות שהם רוצים הביתה. יש חושך וזה ילדים קטנים ואין לנו באמת לאן להביא אותם – אין בית.
"אין לנו ברז מים, אנחנו הולכים להתקלח במעין, אבל זה לא באמת מקלחת כי אין סבון. אני עד אתמול מיום ראשון לא באמת התקלחתי, אבל אתמול מצאנו גינה ציבורית שיש בה ברז מים ושירותים, זה היה פתוח ואני מקווה מאד שלא יסגרו לנו את זה. אפילו חשבתי להשאיר להם פתק שלא יסגרו לנו את זה כי זה המקום היחידי שאנחנו יכולים בערך להתקלח, כי אין לנו מקום אחר.
"אין לנו תאורה עכשיו, וגם לא אספנו קרשים למדורה כי היה שבת. אז יש לנו אלתוש ופליט ואנחנו הולכים לישון מוקדם. כל משפחה יש לה כמה אוהלים שמסודרים בקבוצות. עכשיו חשוך מאד וזהו גמרנו את היום, מאד מאד חשוך כאן. לא פעם ולא פעמיים גם עברו פה שועלים, על נחשים אנחנו פשוט משתדלים שלא לחשוב.
"חשוב לי שיבינו שאנחנו נמצאים באמצע שום מקום – לא מתוך בחירה, זהו, אין ברירה, אנחנו על הסף. נשארנו ללא קורת גג. אנשים פה ברחוב. אין גמרנו, אין בית. אחת הבנות פה גם מאוימת על ידי פקידות סעד – כי הילדים באוהלים. מחר היא אמורה להגיע לכאן, וזה טוב – אני אשמח לדבר עם פקידת סעד באמת".
מה תגידי לה?
"אם היא כל כך רוצה לעזור, עדיף שתעזור עם קורת גג ולא תאיים ותחליש אותנו – ותפגע בדבר הכי יקר שלנו. ושתדעי שזו אחת הסיבות שנשים לא נאבקות, כי הן חוששות שייקחו להן את הילדים. הרווחה צריכה לדאוג לנו לדיור ציבורי ושכירות סוציאלית.
"אנחנו נישאר כאן עד שיביאו קורת גג. זו המציאות, אין להן בית".
תגובת משרד הבינוי והשיכון (10/7/16):
מאז כניסתו לתפקיד, שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט, הנחה את גורמי המקצוע במשרד לרכז מאמצים בתחום הדיור הציבורי, לאחר הזנחה רבת שנים. לצורך כך, מוקצים השנה מעל מיליארד ש"ח לרכש יחידות דיור ציבורי ולשיקום מבנים. מתחילת כהונת הממשלה הנוכחית נרכשו 745 דירות בכל הארץ, זאת לעומת 6 דירות בלבד בשנת 2014.
בשנה האחרונה אף שופצו ואוכלסו כ-600 דירות שעמדו ריקות במשך עשרות שנים, בכל רחבי הארץ, לאחר שהוחלט להגמיש עבורן קריטריונים. למעלה מ- 2,089 דירות אוכלסו במערך הדיור הציבורי באמצעות החברות המשכנות, בשנה האחרונה. מדובר בגידול של 21% באכלוס ביחס לשנת 2014.
בנוסף, המשרד חתם על הסכם היסטורי יחד עם משרד האוצר, הסוכנות היהודית ועמיגור לבניית 2,638 יחידות דיור, בכ-20 יישובים בארץ, ב-5 השנים הקרובות. לראשונה, הוחלט להקדיש 100 מיליון ₪ לרכש דירות עבור נכים רתוקים לכסא גלגלים, ברשימה נפרדת מרשימת הממתינים הכללית.
השר גלנט הורה לאחרונה לעצור לאלתר את כל פינויי דיירי הדיור הציבורי עד אשר ועדה מיוחדת שמוקמת לצורך העניין תגיש את מסקנותיה. בתחום שכר הדירה, השנה הוחלט על תוספת של 600-900 ₪ מדי חודש למשפחה עבור השתתפות בשכר הדירה מטעם המשרד. כמיליארד וחצי ש"ח מוקדשים לתשלומי שכר דירה לזכאים.
בנוסף, השר גלנט החל בהתנעת תכנית רב שנתית, להמרת הסיוע בשכירות להשתתפות במשכנתא, כך שהדירה תעבור לבעלותו של הדייר, עם סיום תשלומי המשכנתא. זאת, כדי להוציא משפחות ממעגל העוני בטווח הרחוק.
רקע על המפגינות:
משרד הבינוי והשיכון מעניק לגברת יונית לוי 3,900 ש"ח מידי חודש, על מנת להקל על הנטל הכלכלי הכרוך בשכירות, עד לקבלת דירה בדיור הציבורי. לאחרונה, נציג המשרד, פנה אל בעל הדירה של גברת לוי, ובקש להאריך את חוזה הדירה, עד למציאת פתרון. בעל הדירה הסכים לבקשה, גברת לוי דחתה את ההצעה.
כמו כן, הוצע לה סיוע במציאת דירה חלופית להשכרה, תוך מתן העברת תשלומי שכר הדירה מהמשרד ישירות לבעל הדירה. גם הצעה זו נדחתה על ידי גברת לוי.
גברת קרן ברנס התגוררה בדירת דיור ציבורי בנתיבות. היא ויתרה על זכאותה לאותה דירה, תמורת הבטחת שווא לקבלת דירה אחרת בנתניה, שלא על ידי גורם רשמי של משרד הבינוי והשיכון, ולכן נכנסה מחדש אל תוך רשימת הממתינים. לגברת ברנס מועברים בכל חודש 3,900 ₪ לטובת שכר דירה. גם לה הוצע על ידי נציג המשרד סיוע בתהליך מול בעלי הדירות, אך היא סרבה לקבל עזרה זו.
*ברשימת הממתינים לדיור ציבורי נכון להיום 2,644 ממתינים חסרי דירה.
