בפורים שעבר פרסמנו כאן את "למה התחפשתי השנה לסקסית". השנה אנחנו רוצות לשאול – ואם אני סקסית, אז מה? בפורים רבים מרשים לעצמם להשתטות ולשחרר קצת תת מודע, בחורים מתחפשים לנשים ונותנים דרור למאוויים כמוסים שלהם, נשים נוטות להתלבש בצורה יותר סקסית מאשר הן מרגישות בנוח ביום-יום. אבל כבר למדנו שאין טוב בלי מי שיודע להתעלק עליו: נראה שחג פורים – אפילו יותר משאר הימים בשנה – הוא יום חג להטרדות המיניות.
אולי בחסות האלכוהול ובכסות הכסות, נעלמים גם המעצורים המעטים שהם למדו לשים לעצמם, ומטרידני ישראל ששים להגיד מה בדיוק הם חושבים על התחפושות שלנו ועל מה –לא חלילה מי, מה – שמתחתיה, וכל המפרט הרי זה משובח.
יום שישי, מסיבת צהריים. כולם יפים ומחופשים, חוגגים את החופש ואת הזכות להשתחרר. תחפושת המיני-מאוס שלי כוללת שמלת מיני שחורה שלא יוצאת הרבה מהארון, הדוקה וקצרה.
אני הולכת לשירותים במסיבה, לתקן את האיפור שלי, אודם אדום ואף שחור. השירותים, בדיעבד לצערי, יוניסקס. מחוץ לתאים ממתינים אנשים להיכנס, ואני מול המראה, רוכנת לעברה. פתאום אני מרגישה את ההרגשה שכל אישה מכירה – מבטים ננעצים. אני לא רואה מי זה, אבל מרגישה אותם מטפסים על כל הגוף שלי. התחושה לא נעימה ואני מיד מתיישרת, מותחת את השמלה בקצה אחד למטה ובאחר למעלה, כי אני זאת שצריכה להסתתר, כמובן.
פורים הוא היום היחיד בשנה שבו אנחנו מרגישות שאנחנו יכולות להתלבש איך שבא לנו
אני פונה מהמראה והנועץ מתגלה אליי. כשהוא מולי, המבט שלו לא משתנה. הוא סוקר אותי כמו שסוקרים סחורה בשוק. מכל עבר. "את בובה אמתית", אומר בעל המבט הדוחה. הוא סיים לבחון, ועכשיו משתף אותי בציון שקיבלתי.
נשים בוודאי מבינות איך הרגשתי באותו רגע, אז אגיד בשביל הגברים: הרגשתי דוחה. הרגשתי לא נעים, לא בטוחה, ובעיקר הרגשתי אשמה – למה רכנתי למראה, למה לבשתי שמלת מיני, למה הייתי סקסית מדי.
חזרתי לרחבה. עכשיו השמלה מרגישה קצרה מדי והדוקה מדי. היה לי לא נוח בבגדים שכמה דקות לפני הרגשתי בהם נוח מאד. הייתי צריכה לגייס את כל הפמיניזם שלי כדי ליהנות שוב מהמסיבה. "לא, נשים שמתלבשות ככה לא "מבקשות את זה"", שיננתי לעצמי, "הן בטח לא מבקשות להיאנס, אבל הן גם לא מבקשות לקבל ציונים על המראה שלהן מגברים זרים עם מבטים דוחים".
אז בפעם הבאה שאתם שומעים (או גרוע יותר, מספרים) בדיחה דבילית על איך בפורים נשים אוהבות להתחפש לאחות-זונה או שוטרת-זונה או מיני מאוס-זונה, תחשבו על זה שבדיוק כמו גבר שרוצה להיות קצת אישה – פורים הוא היום היחיד בשנה שבו אנחנו מרגישות שאנחנו יכולות להתלבש איך שבא לנו, ואין מצב שמישהו, דוחה ככל שיצליח להיות, מצליח לחרב את רוח החג. אנחנו יכולות להתלבש חשוף, צמוד או קצר, להרגיש סקסיות, למתוח את הגבולות, כי זה היום שבו "מותר".
עכשיו נשאר לטפל בכל השאר הימים שבהם מישהו קובע לנו את ה"מותר" בעזרת המבטים, המילים, ונעיצה עקבית של תחושת האשמה הארורה הזו עמוק בנפש הנשית.