בשני הליכים משפטיים שונים, פעם בבית משפט השלום ופעם בבג״ץ, הכריעו שופטות כי חיים רמון איננו עבריין מין. בפעם הראשונה הקביעה הופיעה בהליך שהרשיע את רמון בעבירת מין, ובפעם השניה בדעת המיעוט של השופטת ארבל, שחשבה שיש לבטל את המינוי שלו לשר ומשנה לראש הממשלה לאור הרשעתו במעשה מגונה. ארבל כתבה בפסק דינה:
״חה"כ רמון הורשע בעבירה המצויה ברף התחתון של עבירות המין. מדובר באירוע שאכן נראה חד פעמי, נקודתי, ונמשך שניות ספורות. במכלול הנסיבות, הגם שההרשעה הינה בעבירת מין, סבורה גם אני, כבית משפט השלום, כי אין לראות בו עבריין מין.״
ואכן, על סמך הקביעות האלה, השתכנע רמון שלמרות שעבר עבירת מין, הוא אינו עבריין מין. הוא הצליח להפעיל מספיק לחץ בתביעת ההשתקה שהגיש נגד הדר שגיא, יו״ר תא ״תל אביביות״ באוניברסיטת תל אביב, על כך שכינתה אותו ״עבריין מין״ במכתב מחאה נגד העסקתו כמרצה. אתמול, חמישי, פורסם כי השניים הגיעו להסדר בהליך גישור, במסגרתו שגיא נאלצה להכריז כי לא היה מקום לכנות את רמון ״עבריין מין״, והוא מצדו צריך לקבל את זכותה לפעולות מחאה ומאבק על עמדותיה. על פניו זו נשמעת כמו תוצאה הוגנת ומתפשרת, אבל האמת היא שהכוחנות ניצחה.
מהו ״עבריין מין״?
עבור רובנו, הקביעה של שתי השופטות נראית תמוהה. איך אפשר בנשימה אחת לקבוע שאדם אשם במשפט פלילי במעשה מגונה, ושהוא לא עבריין מין? הציבור מתייחס לעבריינות ככינוי שאפשר לייחס לאדם רק אחרי שהורשע, וההקפדה על זה מגיעה בדרך כלל מאנשי ״משפט השדה״ שנלחמים מלחמת חורמה בעדויות של נפגעות הטרדה ופגיעה מינית שנחשפות בתקשורת או ברשתות החברתיות בשנים האחרונות. כלומר, סטנדרט הזהירות במונח ״עבריין מין״ הוא לגבי כל אלה שעוד לא הוכח מעל ספק סביר במשפט פלילי דווקא (ולא למשל, בהליך משמעתי בעבודה, או בתביעה אזרחית, או בגישור או בפשרה, או בהצטברות של 15 עדויות שונות ויותר) – שעברו עבירות מין. ואם אכן זה הסטנדרט – המשמעות היא שמרגע שאדם כן הורשע, כבר מותר לנו ביתר נוחות לכנות אותו ״עבריין מין״ בלי לדאוג שיאשימו אותנו בהכפשות, משפטי שדה, או רחמנא לצלן, לשון הרע. הרשעה במשפט פלילי, כך חשבנו, נותנת לנו את הרשות והחופש לקרוא לאדם שפגע מינית באדם אחר בכינוי שמתאר את מעשיו.
בוא חיים, בוא. תבע אותי, חיים. תבע אותי כמו שהחדרת את לשונך לגרונה של חיילת, כשאתה היית שר. הורשעת במעשה מגונה. מעשה מגונה הוא עבירת מין. מי שמורשע בעברית מין הוא עבריין מין. בוא תנסה אותנו. בוא. אנחנו הטרור הפמיניסטי. @ramonhaim
— Keren Greenblatt (@Kerensnotfunny) May 31, 2018
אז תביעת ההשתקה של חיים רמון הביאה למטרה המיוחלת, והדר שגיא חזרה בה מהכינוי "עבריין מין".
זו הזדמנות מצויינת להזכיר שחיים רמון, שהורשע בעברת מין, תבע סטודנטית שכינתה אותו "עבריין מין".
— Kulan-כולן (@TogetherKulan) January 11, 2019
אבל אז בא חיים רמון. האמת היא שקצת קשה להאשים אותו שהוא נשען על האמירות המוזרות של השופטות המכובדות. אחרי הכל, כל אדם שבית המשפט נותן לו הנחה על מעשיו הרעים יבקש להתעטף בהנחות האלה ולנסות להפחית מההוקעה הציבורית שעלולה להתרחש כלפי עבריינים. אז אם קשה יותר לבוא אליו בטענות – קל יותר לבוא בטענות אל אותן שתי שופטות.
המונח ״עבריין״ מופיע המון בחוק בישראל. ברוב המקרים במבנה קבוע – בראשית הפסקה, ״עבר אדם עבירה לפי סעיף זה…״, ובהמשכה מכונה אותו אדם ״עבריין״. ככה פשוט. אדם שבנה מרפסת לא חוקית – הוא עבריין בניה. אדם שגנב פרטי אשראי של אחר – הוא עבריין אשראי. כלומר שהדר שגיא, ובעצם כולנו, שהנחנו שאדם שעבר עבירה הוא עבריין – צודקים. החוק לא מגדיר שעבריין הוא אחד שעבר מספר עבירות מאותו סוג, ש״דבק בו דפוס עברייני״ (מתוך פסק הדין של רמון בשלום), או כל דרישה מצטברת או חמורה אחרת. אז מה בעצם גרם לארבל ולשופטי השלום לקבוע שאין לראות ברמון עבריין מין?
כנראה שאם הפרקליטות הייתה מאתגרת את הקביעה הזו, זה היה מחייב את השופטים והשופטות לבצע בחינה משפטית של המונח ״עבריין״, שהייתה מביאה לתוצאה אחרת. וזה לא משום שהיו מוצאים שלרמון כן יש דפוס של עבירות מין. באותה העת לא היו (למיטב ידיעתנו) עדויות על אירועים נוספים שהוא לכאורה מעורב בהם כפי שיש כיום.
התוצאה הייתה שונה כי אי אפשר לקרוא את הפרשנות המאוד ״סלנגית״, מאוד יומיומית, מאוד תלויית תרבות של אותם שופטים ושופטות את המונח ״עבריין מין״ במקרה של רמון, אל תוך השימוש המשפטי, המילולי והברור של המונח. ההתייחסות של שני פסקי הדין האלו למונח ״עבריין״ היא אסוציאטיבית – עבריין הוא אחד שחי חיי פשע, חבר במשפחות פשע, או אחד כזה סדרתי. ודאי לא אדם בעל שיעור קומה כמו רמון, שתרומתו הציבורית כה חשובה עד כי מינו אותו לשר ומשנה לראש הממשלה למרות שהורשע במעשה מגונה.
באותו נושא
ועוד הערה אחת על תפיסתם של השופטים בשתי הערכאות – בשני המקרים נתלו השופטים ב״שניות ספורות״ שהמעשה נמשך בהן. יש עבירות ונסיבות שבהן משך הזמן משנה מאוד. למשל, אם כליאת שווא נמשכת עשרים דקות, לעומת אם היא נמשכת שבוע או שנה, זה משנה מאוד את טיב העבירה. אבל אם התרחש רצח עם מוות מיידי, הוא אינו חמור פחות מרצח באמצעות פגיעה באיבר לא חיוני בו תהליך המוות נמשך דקות ארוכות. גם אם משך זמן עבירת המין עלול בנסיבות מסויימות להשפיע על מידת חומרתה, הוא ודאי לא השפיע על השאלה אם בוצע או לא בוצע מעשה פלילי. ההיתלות בזמן הקצר שנמשך המעשה מדגישה עד כמה תפיסת עולמם של השופטים לגביו תלוית תקופה ותובנות תרבותיות על חומרה, אך לא הייתה צריכה להביא למסקנה שרמון איננו עבריין למרות שהורשע בעבירה.
המחאה נגדו מוצדקת
המעניין הוא, שדווקא השופטת ארבל, שהדגישה את הסברה שאין לראות ברמון עבריין, הגיעה למסקנה שיש לבטל את המינוי לשר, וכי המינוי פוגע באמון הציבור ואינו סביר. פסק הדין הזה עסק רבות בדמותו המוסרית ואופן התנהלותו של רמון:
״קביעותיו של בית משפט השלום בעניינו של חה"כ רמון קשות הן, וכאמור ביניהן קביעות באשר לעיוות וסילוף האמת, אי אמירת אמת והתנהלות המכוונת להכפשת המתלוננת. אכן, לא רק ההרשעה והקביעות השיפוטיות בנוגע למעשה העבירה יש להן חשיבות, אלא גם ההתנהלות בניהול המשפט. העובדה שמי שהורשע לאחר שנקבעות בעניינו קביעות כה קשות, אך כהרף עין לאחר שסיים לרצות עונשו שב לכהונה ציבורית ואף זוכה למשרה בכירה יותר, שיוקרתה רבה יותר, אינה סבירה. היא משקפת גישה נורמטיבית שקשה להשלים עמה.״
עדנה ארבל שופטת בית המשפט העליון בשנים 2004–2014
היועץ המשפטי לממשלה דאז עמד על עמדתו שבית המשפט היה צריך להצמיד להרשעה של רמון קלון, ובכך למנוע ממנו לחזור לשירות הציבורי, אך מסיבות שונות החליטו בפרקליטות לא לערער על גזר הדין. כלומר שאותן ערכאות ואותם גורמים בכירים במערכת המשפט שרמון כה נתלה בעמדתם שאין לראות בו עבריין מין, קבעו גם שהוא שיקר מעל דוכן העדים, התנהל באופן המכוון להכפיש את המתלוננת, ולא הביע חרטה על מעשיו עד לשלב בו היו צריכים לגזור את עונשו, אז היה לו אינטרס ברור לעשות זאת.
רמון הצליח להשתיק את שגיא על יסודות סמנטיים, ועל קביעה שיפוטית, שלעניות דעתי היא טעות משפטית של ממש. ייתכן שאם היו לשגיא את המשאבים להיאבק עד הסוף, הוא היה מפסיד בתביעתו נגדה.
אבל חשוב לזכור את מכלול הנסיבות. רמון הוא אדם שהורשע בעבירת מין. הוא אדם שבית המשפט סרב לבטל את הרשעתו בשל התנהלותו הכוחנית במהלך המשפט, נסיונותיו להכפיש את המתלוננת נגדו, סילוף ועיוות העובדות. הוא אדם שמעמדו לא נפגע כתוצאה ממעשיו הפליליים והוא שב לחיים הציבוריים במשרות בכירות ובהשמעת קולו בתקשורת ומעל במות ציבוריות נוספות. הוא אדם חזק מאוד שתבע בתביעת השתקה סטודנטית שהביעה מחאה על כך שניתנה לו משרת הוראה יוקרתית באוניברסיטה. אלה העובדות. זה האדם. שום תביעה ושום הסדר גישור לא ישנו את העובדות.
[mc4wp_form id="1006521"]
