"נסיגה והשהיה" הוא סוג של קרב שאינו התקפה ואינו הגנה. הוא נועד לשנות מצב, לבדוק חלופות, להטעות, לאסוף מודיעין ולהתארגן באופן שונה למאבק הבא הצפוי ממילא. בשלוש השנים האחרונות מנהלת ממשלת ישראל קרב נסיגה והשהיה בסוגיית תאגיד השידור ורשות השידור.
הרגע לשינוי השידור הציבורי כבר כאן – תגובת התאגיד
בשנים הללו הוקמו למעשה שני "ארגונים עוינים": האחד, שמחפש את דרכו לעלות לשידור לאור הבטחות החוק וגיוס האנשים והציפיות, והשני הוותיק, שמחפש להישרד לאור המסורת והוותק ותחושת חוסר הצדק הנגרם למאות אנשיו שמפוטרים בחקיקה אגרסיבית.
מחד הובטחו גדולות ונצורות עם חקיקת חוק ארדן לפני שלוש שנים, ומאידך עומדת מציאות בעייתית המוכיחה שאל "הקרב" הזה, על השידור הציבורי, נכנסה ונגררה הממשלה בדרכים לא ראויות.
מבקר המדינה בוודאי יפרסם את הדוח שלו בעוד שנתיים או שלוש, והוא לא ימצא "צוק איתן" של מקצועיות, יעילות ואמינות, בהקמת הגוף המשדר החדש. הנה העובדות:
1. החוק היה בנוי מראשיתו על הנחות שקריות– הובטח להקים שידור ציבורי מנותק מהפוליטיקה, אך זה לא קרה. התאגיד לא ממומן ברובו מכספי אגרה, כלומר מהציבור, אלא מכספי משרד התחבורה והשלמות מהאוצר ולכן תלוי באופן מוחלט בשרי האוצר, התחבורה והתקשורת, הוא תלוי בפוליטיקאים. הובטח "לבטל את האגרה" אך בפועל נמשכים תשלומי אגרה.
2. לוח זמנים לא סביר– ביולי 2014 נקבע בחוק שבמרץ 2015 תיסגר הרשות ויוקם התאגיד. היה ברור שאי אפשר להקים גוף שידור בתוך שמונה חודשים.
3. ועדות איתור פיקטיביות– נקבע בחוק, שהבכירים בתאגיד ייבחרו בוועדות איתור בראשות השופט קמא. והנה הם נבחרו, אבל אחרי חודשים ספורים הם פוטרו או התפטרו: סמנכ"לית משאבי אנוש, גל שטרנברג; מנהלת חטיבת החדשות, שלומית אברהם גלוברזון; מנהלת חטיבת הטלוויזיה, דינה לניר; סמנכ"ל הטכנולוגיה, אודי הלמן הכהן, ועוד.
4. חוסר מוכנות – מנהלי התאגיד הבטיחו לציבור ולכנסת ובמכתב רשמי לממשלה שהתאגיד מוכן לשידור. עדיין לא הופקו התכנים שיהוו אלטרנטיבה איכותית לרשות השידור, לא גויס כוח האדם המתאים והתאגיד מגייס עובדי קבלן, שרשרת הניהול טרם התייצבה ובכיריה נבחרו שוב בהליך מזורז רק לפני חודשיים. התקשרויות רבות עם ספקי תכניות וציוד הוצאו ללא מכרז, בהליכי פטור ממכרז רחבים שנימוקיהם לא ברורים ולא בדוקים. התאגיד לא ישדר מירושלים, ומעברו לירושלים לוט בערפל נדל"ני וטכנולוגי.
5. מי שהמליץ על פירוק הרשות, הוא המרוויח העיקרי– השר ארדן מינה את המפיק הפרטי רם לנדס ליו"ר ועדה שבדקה את נושא השידור הציבורי והמליצה על סגירת הרשות. היום חברתו של לנדס צפויה להפיק תכנים עבור התאגיד.
6. הליך "קליטת" עובדי רשוה"ש– מתנהל בצורה לא מקצועית, תוך השפלת עובדי הרשות.
"רימו אותנו", אמר ח"כ עיסאווי פרייג' בדיון בוועדת הכלכלה בחודש שעבר. לא כוכבים רימו, כמאמר ביאליק, אלא שרים שהביאו את החוק השקרי לכדי חקיקה. ואם החוק נעשה במרמה צריך לבטל אותו.
חוק ארדן נבנה על בסיס הסתה מתמשכת נגד עובדי הרשות. במקום לימוד של דוחות מבקר המדינה שנכתבו אודות ההנהלות השונות והסקת מסקנות מקצועיות כלפיהן, רצה השר ארדן את הקרדיט על ביטול האגרה לצורכי הפריימריז. יחד עם שר האוצר דאז לפיד, הלך למהלך לא מקצועי ולא דמוקרטי שאת תוצאותיו אנו חווים כיום – פיטורים המוניים של מאות עובדי הרשות, וכאוס מוחלט בהקמת הגוף החלופי.
הדרך היחידה לשקם את השידור הציבורי אינה המשך הדרך ההרסנית, אלא פנייה לדרך חלופית הגיונית. דימוי: שאטרסטוק
כשהמדינה הגיעה במספר הזדמנויות לוועדת הכלכלה ולבג"צ וטענה שהאריכה את מועד ההקמה של התאגיד (חמש פעמים מאז מרץ 2015 עד אפריל 2017), היא לא התייחסה כלל לביצוע המהלכים והצעדים המעשיים שנדרשו להקמת התאגיד, אלא רק למשך הזמן הנדרש לכאורה להקמה.
מובן שגם משך הזמן הנדרש לא היה ריאלי לביצוע אותם צעדים. קרי: הקמת מוסדות הניהול – דירקטוריון, בחירת מנכ"ל ושרשרת ניהול, קביעת חזון ונהלים, בחירת אנשי המקצוע במגוון תפקידים במכרזים, הקמת התשתית הטכנית לשידור, הקמת התשתית המקצועית של עיתונאים בתחומים השונים, טכנאים, מפיקים, אנשי שידור וניהול במאות תפקידים, הפקת התוכן הנדרש בז'אנרים השונים ובעיקר הצגת גוף שידור מקצועי אלטרנטיבי מנוסה ואיכותי.
מדוע יש לסגת מהחוק, להשאיר את הרשות ולבטל את התאגיד?
1. בעיותיה של הרשות היו בעיות ניהול, לא איכות העובדים. דוחות מבקר המדינה האחרונים מצביעים על בעיות ניהול ספציפיות בנושא ההתקשרויות החיצוניות להפקות מקור. בדוח נוסף קבע המבקר כי המנכ"ל "הטמיע תרבות ניהול קלוקלת" (שקלאר 2009).
2. הנהלת התאגיד לא למדה את בעיות הניהול שהיו ברשות השידור, והיא חוזרת עליהן.
3. הרשות היא גוף מקצועי. היא התייעלה וצמצמה במאות עובדים את היקף כוח האדם בשנתיים האחרונות. כשהיא מנוהלת בידי גורם מקצועי המפוקח על ידי שופט, אין מינויים לא מקצועיים ואין חריגות תקציביות. בהליך תכנון רציני ניתן להצטמצם בכוח האדם בשנתיים הקרובות, וגם פרישה טבעית מחד וקליטת כמות מוגבלת של עובדים צעירים מאותו תאגיד "עוין" יכולה לשפר את מצבת כוח האדם.
4. הרשות מעסיקה אנשי מקצוע בכל פלטפורמות השידור שהיא אחראית להם. אין שום סיבה לזרוק את כולם הביתה רק בגלל הגחמה הפוליטית של ארדן "לסגור לפתוח".
בדיון הנכחי על גורלו של התאגיד מול גורלה של רשוה"ש, עלו שוב ושוב הביטויים של "מאבק על חופש העיתונות", ו"ניתוק מהפוליטיקה". אם נניח בצד את האינטרס הפוליטי של חלק מבעלי העמדה הזו נגד נתניהו ונבחן את כל הסוגיה בעיניים מקצועיות, הרי מגוחך לומר שהתאגיד הוא מבצר הדמוקרטיה וחופש העיתונות. גוף שעוד לא שידר דקה אחת ולא התמודד לשנייה אחת עם מה שעיתונאי הרשות מתמודדים כבר 48 שנים בטלוויזיה ו-80 שנה ברדיו.
השיח העצוב הזה מתנהל כאילו עובדי הרשות לא נאבקו על חופש העיתונות, לא שרדו מאבקים על תכניות ומשדרים מול הוועד המנהל והמליאה שמונו על ידי פוליטיקאים, וכאילו המועצה של התאגיד והמימון של משרדי התחבורה והאוצר – הם אלה שמבטיחים חופש עיתונות. זו פארסה ברנז'אית ותו לא.
ממשלת ישראל יכולה כעת לעשות רק דבר אחד מקצועי – להביט על כל הפרשה מתוך האינטרס הציבורי ולא הפוליטי, בעיניים אנושיות. זריקת כל עובדי רשות השידור על ניסיונם הרב במגוון התכנים והמקצועות היא לא מהלך של ייעול, אלא של הרס. הדרך היחידה לשקם את השידור הציבורי אינה המשך הדרך ההרסנית, אלא פנייה לדרך חלופית הגיונית. השארת רשות השידור על כנה, שיקומה ושילוב רכיבים מסויימים מהתאגיד לתוכה.
מתאגיד השידור נמסר בתגובה: "למרות כל הניסיונות של גורמים רבים לחבל במוכנות התאגיד בכל דרך אפשרית, כאן מוכן לשידור רציף ומלא בכל פלטפורמות השידור, החל מיום התחילה הקבוע כיום בחוק 30.4.17.
משרד התקשורת אף קבע, במסמך מתחילת דצמבר 2016, כי "התאגיד נמצא בשלבים מתקדמים של הקמה ומוכנות לשידור", וזאת לאחר שצוות מקצועי בראשות מנכ"ל המשרד שלמה פילבר ערך סיורים ובדיקות במערכות התאגיד.
התאגיד כאן מאייש את התפקידים ובחירת ההפקות על פי כל כללי המנהל התקין, בוועדות איתור ומכרזים על פי חוק ומשיקולים מקצועיים והתאמה לתפקיד בלבד. לנגד עניינו אנו רואים רק את טובת הציבור בישראל שזכאי לקבל שידור ציבורי נקי, עצמאי ומגוון.
רם לנדס מסר בתגובה: הוועדה בראשותי סיימה את עבודתה לפני יותר משלוש שנים. מאז ועד היום לא הייתה לי כל מעורבות במה שמתרחש בתאגיד השידור הציבורי. כשהתמניתי לתפקידי חתמתי על הסכם, כפי שמקובל בשירות הציבורי, המונע ממני התקשרויות עם רשות השידור לתקופה של שנה מיום הגשת הדו״ח. עיסוקי הוא יצירה והפקת תוכן איכותי לפלטפורמות השונות שמשדרות בישראל. קשה להבין את הדרישה שגם אחרי שחלפו יותר משלוש שנים מאז שסיימתי את תפקידי הציבורי, אהיה מנוע או מוגבל מלעסוק בתחום העיסוק שלי.
הכותב הוא מנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון של רשות השידור