יש איזה כלל ברזל בחברה הישראלית שאומר שאם יש לזה ראשי תיבות, כנראה שמדובר בכסת"ח (עוד ראשי תיבות). אני חושב שהנוהג הזה נולד בצבא, אבי-אבות הכסת"ח וממציאו הרשמי – וגוף ששמו גם נכתב בראשי תיבות. במערכת האזרחית לא פראיירים, וקלטו שמה שעובד לצה"ל עם ראשי תיבות בטח יעבוד גם להם. אני משער שכך הומצא במשרד החינוך המושג תל"ן – תוכנית לימודים נוספת. הרי אף אחד לא יעז לפגוע בתקציב התל"ן, פן ייפול עליו פצמ"ר ואז איך יהיה כסת"ח אחרי החזל"ש?
כמו רוב ההורים במערכת החינוך הישראלית, השבוע הוזמנו לאסיפת ההורים לפתיחת השנה בבית הספר של הגדולה, אחרי שמוקדם יותר כבר היתה אסיפת ההורים לפתיחת השנה בגן של הקטנה. ההזמנות לאסיפות ההורים האלה בדרך כלל מגיעות עם המשפט המצמית "לא לשכוח להביא פנקסי צ'קים". הן מגיעות גם עם המייל שמבשר בכמה כסף – באמצעות מוסדות החינוך הממלכתיים כקבלני משנה לגבייה – מצפה מאתנו משרד החינוך להשתתף בחינוך החינמי-לפי-חוק של הילדים שלנו. השם שהם נותנים לזה, תל"ן, הוא בעצם סוג של הודאה בכישלון, תוך העברת רגשות האשם להורים:
משרד החינוך אומר להורי ישראל משהו די פשוט, בעצם: "הורים יקרים, אנחנו יודעים לספק חינוך גרוע לילדים, ויודעים שהם הדבר הכי חשוב לכם בחיים. ככה זה, ואין מה לעשות. מה שכן, אם אתם זורמים ולא תתקמצנו על הילדים שלכם, יש לנו פה מסלול עוקף חינוך גרוע ובו אתם יכולים לקנות שיעורי אקסטרה בלי שנקרא לזה ככה ואז הילדים שלכם אולי לא ייצאו אהבלים גמורים בסוף 12 שנות הלימוד שלהם".
בכספי התל"ן אפשר לקנות הכל: תגבורי אנגלית, לימודים בחצאי כיתות, השקעה יתרה בחשבון, ואפילו שמעתי על שיעורי קוסמות שיש באחד מבתי הספר במרכז השנה. התל"ן הוא המחליף הלא-רשמי שאושר בבג"ץ לתשלומי ההורים שהיו מקובלים עד סוף שנות ה-90 – תשלומים שנפסלו בשורה של עתירות ובהחלטות של משרד החינוך עצמו על בסיס הטענה שהם לא שוויוניים ומייצרים חינוך שונה לחזקים כלכלית ולמעוטי היכולת. ברגע שקראו לזה "תוכנית לימודים נוספת" ולא סתם "תשלומי הורים", אפשר היה לומר שזה מעין חוג או העשרה במסגרת בית הספר, ואז אפשר להגיד לבג"ץ שמשרד החינוך נותן את אותו חינוך רע לכולם – אז אין להורים שידם אינה משגת על מה להתלונן. למעשה, וזה ברור לכולם, תשלומי התל"ן ממש לא באים לכסות את העלות האמיתית של השיעורים האלה, אלא דרך שבאמצעותה בתי הספר שורדים כלכלית ומשלימים הכנסה – כי משרד החינוך מקצץ להם כל הזמן.
והשלמת ההכנסה הזאת של בתי הספר, היא לא עסק זול להורים – בכלל-בכלל לא.
יושבים? קבלו: 13,500 שקלים היא העלות השנתית של הצהרונים לשתי הבנות שלי, אחת בכיתה ב' ואחת בגן חובה (כ-800 ו-550 לחודש, בהתאמה, כפול 10 חודשים). כ-1,000 שקלים תעלה כל אחת מהן עבור "קייטנה" ביולי, זאת אומרת 2,000 שקלים נוספים. בגן חובה של הקטנה צריך להוסיף עוד 750 שקלים עבור סל תרבות, חוגים ודמי שכלול. בבית הספר של הגדולה צריך להוסיף עוד 906 שקלים עבור סל תרבות (99 שקלים), מסיבות ופעילות כיתתית (24 שקלים), מסי ועד ארצי (3 שקלים), מחשבים ואינטרנט (50 שקלים), פעילות חברתית וקהילתית (100 שקלים), פיתוח סביבה לימודית (100 שקלים), ותל"ן על שיעורי אנגלית בחצאי כיתות ופינת טיפול בחיות (506 שקלים).
אחסוך לכם את המאמץ של להוציא מחשבון. זה יוצא 17,156 שקלים בשנה. שוב: שבעה עשר אלף, מאה חמישים ושישה שקלים בשנה עבור שתי ילדות במערכת החינוך הממלכתית (לא מיוחד, לא אנתרופוסופי, לא דמוקרטי, לא אמנויות – סתם בית ספר עירוני וסתם גן עירוני) – וכל זה לפני שקנינו להן עיפרון אחד, ילקוט, תלבושת אחידה או אפילו לחמנייה אחת בשביל סנדוויץ' אחד לארוחת עשר אחת; וזה בלי שדיברנו על דמי ועד כיתה ומתנות למורים ולגננות וכל אלה, אבל בואו נגיד שאלה לא חובה (בניגוד לעיפרון ולסנדוויץ'), ונתעלם מהם לגמרי.
אדם שמרוויח משכורת ממוצעת במשק צריך להשקיע את הנטו של חודשיים וחצי עבודה כדי לעמוד בתשלום הזה. מחצית מאזרחי ישראל מרוויחים את השכר החציוני שעומד על פחות מ-5,800 שקלים ברוטו, מה שאומר שהם צריכים לשעבד את הנטו של כמעט חמישה חודשים כדי לעמוד בהוצאה הזאת על חוק חינוך חובה חינם.
אז נכון, תיאורטית אפשר לוותר על צהרון בבית הספר או בגן ואפשר לחזור למודל הישן והטוב של גבר או אשה הנשארים בבית או עובדים במשרה חלקית בזמן שהדור הבא קונה לו חינוך במוסדות הממלכתיים ואז אוספים אותם בשעה אחת בצהרים מבית הספר והגן. הבעיה היחידה עם המודל הזה, וזה קצת מעיק, זה שלא מרוויחים מספיק כסף בצורה הזאת. זה מוזר, אני יודע – אבל מתברר שכשלא נמצאים בעבודה – לא מקבלים על זה כסף. מהסיבה הזאת המודל הישן והטוב הזה פשוט לא ריאלי אלא אם ההורים בישראל הם לא בקטע של לפרנס את הילדים שלהם ולתת להם כל מיני דברים שהם בגדר מותרות כמו אוכל, למשל.
רציתי לבדוק אם אני משלם הרבה או מעט ביחס למקומות אחרים, ומסקר קצר, וממש לא מדעי או מחייב, מתברר שאני משלם סכום סביר. בת משפחה שגרה במודיעין, למשל, משלמת כמעט 4,000 שקלים יותר ממני עבור ילדה בכיתה ו' (ללא צהרון) וילדה בכיתה ב' (עם צהרון "מסובסד"). הורים ברמת השרון שהבן שלהם לומד בכיתה ד' סיפרו לי שהתל"ן אצלם עולה 2,681 שקלים, ובנוסף לעוד 1,100 שקלים צהרון זה מגיע לסכום של 13,681 שקלים בשנה עבור ילד אחד – כששמעתי על זה בירכתי על ששפר עלי מזלי ושהבנות שלי עולות רק קצת יותר – ביחד.
צריך להיות הוגנים ולציין שבכל מכתב תל"ן מדגישים השולחים שאין חובה לשלם את הסכום הזה, ויש גם פסיקה של בג"ץ שקובעת שגם ילד שהוריו לא שילמו את תשלומי הרשות האלה ישתתף בכל הפעילויות, וגם לציין שכמעט כל מוסדות החינוך מציעים הנחות למשפחות המצויות בקשיים כלכליים – אבל ברור שמשרד החינוך, באמצעות מחלקת הגבייה שפתח בכל בית ספר ובכל גן עירוני, שם את ההורים במצב בלתי אפשרי מבחינה מוסרית:
הרי אם לא נשלם, איזה מין פרצוף יהיה לנו מול שאר ההורים ובעיקר מול המורים? איך נדע, בוודאות, שלא ייגרם נזק לילדינו ולו רק כי המנהל או המנהלת יודעים שהוריו של הילד שלנו לא שילמו? אולי בגלל זה הוא לא ישתתף בהצגה של חגי תשרי? אולי בגלל זה המורות ינזפו בה יותר? ובכלל, זה די מביך להודות בכך שקשה כלכלית, וגם איזה מין הורה הוא זה שלא ייחנק כלכלית כדי שילדיו יזכו לחינוך הטוב ביותר, בעיקר כשהוא יודע שהחינוך הרשמי והבסיסי – לפי עדות משרד החינוך עצמו, באמצעות פעולותיו – הוא לא משהו?
החודש הסכים שר החינוך לקצץ יותר מחצי מיליארד שקלים מתקציב משרד החינוך בלי קרב, כי יו"ר המפלגה שלו שהוא גם שר האוצר ביקש, ולא נעים לסרב למי שעל גבו הגעת למשרה הזאת. "היתה מלחמה", הסביר אז שר החינוך לכתבים, "וכל משרד צריך לתרום את חלקו".
בישראל יש כ-2 מיליון תלמידים, אז חישוב פשוט מגלה שבחצי מיליארד שקלים אפשר היה לבטל כמעט את כל תשלומי התל"ן במערכת הממלכתית. אפשר היה למנוע ממנהלי בתי ספר להמציא שמות יצירתיים ("פעילות חברתית וקהילתית") להשלמת ההכנסה שהם נדרשים לייצר כדי להחזיק מוסד חינוכי ברמה סבירה שמכבדת אותם ואת התלמידים שהם מחנכים. בסכום הזה אפשר היה למנוע מהגננות בישראל לרדוף אחרי ההורים כדי שיביאו את הצ'קים בבוקר, כי צריך לשלם לחוג ריתמיקה. אפשר היה לחסוך מההורים בישראל מאות שקלים בשנה. אפשר היה להקטין את הסכומים המופרכים שאנחנו נאלצים לשלם עבור חינוך בסיסי, מעבר למסים שאנחנו משלמים ממילא למדינת ישראל.
התכוונתי להציע בפסקה הזאת שלא נשלם השנה תל"ן. שכל ההורים יגידו לשר החינוך שאנחנו לא הגורם שאמור לעשות השלמת הכנסה לאפס מאמץ שהוא עשה כדי לשמור על תקציבים ולדאוג שהם יגיעו לילדים שלנו. התכוונתי להציע מרד הורים על פרינציפ. להביא את שי פירון למצב שבו הוא יתחנן לחברו לקואליציה נתניהו ולחברו לסיעה לפיד לקבל תקציבים – כי ההורים האלה פסיכים ומוסדות החינוך קורסים מתת-תקצוב.
אבל אז הבנתי שאין שום סיכוי שפירון יעשה את זה, ממש כמו שאין סיכוי שלפיד ידאג לדיור מוזל, וממש כמו שאין סיכוי שנתניהו ידאג למשהו שבאמת מעניין את אזרחי ישראל כמו יוקר המחיה והמשכורות הנמוכות. זה פשוט לא איכפת להם. "צריך להוסיף הרבה מיליארדים לביטחון" אמר השבוע ראש ממשלת ישראל בערך בזמן שהמייל שדורש תל"ן נשלח אלי מבית הספר. אזרחי ישראל נמצאים די נמוך בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל והממשלה שלה.
לא נורא. בעוד 11 שנים הבת הבכורה שלי תתגייס לצבא. לפחות שם, אני יודע, התקציב הממשלתי יהיה ראוי.