חלומו הגדול של עם ישראל הוא לעשות מכה – כלומר להשיג את הפרס הכספי הגדול בכמה שפחות מאמץ. תדליקו רדיו ותשמעו מדי כמה דקות את אראלה ממפעל הפיס מפתיעה מנוי נרגש. תדליקו טלוויזיה ותראו שם דיווח על חייהן הנוצצים של גל גדות/בר רפאלי או כל בר מזל אחר שזכה לחיים מפוארים וגדושים, הרחק מהחיים מלאי הקשיים והדיכאון הכלכלי שאופף את רובנו.
גם ג'ורדן בלפורט חלם על המכה. הוא החל את דרכו כברוקר צעיר בחברת השקעות גדולה, אותה נאלץ לנטוש לאחר שסגרה את שעריה בעקבות נפילת הבורסה. בלפורט הסתפק בסחר במניות נחותות עד שפיתח שיטה למכור המון מניות להמון אנשים ולעשות מזה המון כסף. בגיל 26 עשה את המיליארד הראשון שלו, התגרש מאשתו הראשונה ונישא לדוגמנית. הרבה דולרים וקוקאין זרמו שם. הצלחתו המסחררת לא חמקה מעיני ה-FBI, שגילה ראיות להרצת מניות והלבנת הון. בלפורט נכנס לכלא ולחובות עתק.
בתחילת שנות ה-2000 הוא השתחרר ממאסר והחליט לשנות את דרכיו. היום הוא מרצה עסקי שמנסה ללמד את ההמונים איך למכור להמונים אחרים. אתם בטח מכירים את הסיפור מהסרט המופתי "הזאב מוול-סטריט" בכיכובו של לאונרדו דיקפריו ובבימויו של מרטין סקורסזה.
אבהיר משהו על עצמי: אני לא מבין כלום בכלכלה, נאדה. בקושי הצלחתי להשיג ציון "עובר" בשלוש יחידות מתימטיקה, וגם זה קרה אחרי ניסיונות רבים. גם אחרי המחאה החברתית, כשאנשים יצאו לרחובות ובאמת התחילו לדבר על הון-שלטון וקפיטליזם, ההשכלה הכלכלית שלי התבססה בעיקר על סרטים כמו "שיטת השקשוקה" ו"מגש הכסף". קשה לומר שאני נחמיה שטרסלר. אבל גם אני הייתי שמח למצוא את הדרך המהירה אל האושר. אני, למשל, מאושר כשאני מוצא כסף ברחוב, גם אם זה שקל ובטח אם זה שטרות. כשהפרס הגדול בלוטו היה 56 מיליון שקל גם אני שלחתי טופס, וכשזכיתי ב-300 שקלים הייתי ממש מאושר.
להרצאה של "הזאב מוול-סטריט" אני מגיע בהנגאובר אחרי סופ"ש ארוך של מסיבות פורים בזו אחר זו. יש בי תקווה שאדי האלכוהול שעדיין עולים ממני יגיעו לאפו של בלפורט ויפתו אותו לחזור לחייו הקודמים והסוערים. את התחפושת של פורים החלפתי בחליפה עסקית רשמית. מציפורניי נדף ריח חזק של אצטון שבו השתמשתי כדי להסיר את הלק שמרחתי לכבוד שלל אירועי פורים. חשבתי שכולם יהיו בחליפות, אבל כשאני מגיע להיכל מנורה מבטחים ב-10 בבוקר אני די מתאכזב לגלות שאני היחיד שבא בחליפה רשמית ונעלי עור. כל הגברברים האחרים, בוגרי רייכמן ודומיו, התייצבו בחולצות טריקו רגילות וג'ינסים צמודים. היו שם אפילו אנשים עם קרוקס, יימח שמם.
אני מתחיל להסתובב במסדרונות היכל הכדורסל בין דוכנים שונים שמדברים אלי בסינית: שוק ההון, השקעות, בורסה, כיצד להצליח בעסקים, כיצד למשוך לקוחות, וכמובן דוכן שמוכר את האוטוביוגרפיה הנודעת של בלפורט. באחד מהדוכנים הללו אני רואה קאווה. למה לא לפתוח את הבוקר במשהו קליל ומשכר, אני אומר לעצמי. המחיר הוא שאני נאלץ לקרוא פלייר על משהו שקשור בשוק ההון. מחוזק בקאווה אני נכנס להיכל ומתקדם לשורות הראשונות. הכרוז קורא לקהל להיכנס, המאבטחים מכוונים את האנשים שקנו כרטיס זול יותר לפרקט, אבל הם מנסים לחזור ליציע.
אנחנו כבר באיחור של 20 דקות ואני מתקרב לבמה. בדרך אני חולף על פני ארקדי דוכין, האיש שגלגולו העגום כטאלנט של בנק עושה עוול למורשתו המוזיקלית. גם מיכל אנסקי פה, עדיין מנסה להשתקם מהשערורייה של מסעדת "אחד העם 1" והסתבכותו של השותף, איש העסקים אמיר ברמלי.
אני מתיישב ליד איתמר, סוכן ביטוח מגבעתיים באמצע שנות ה-50 לחייו. איתמר החליט לעשות הסבה מקצועית לקואוצ'ינג. בימים אלה הוא עוזב את העבודה שבה בילה ב-20 השנים האחרונות. הוא לא מת על אורח חייו חסרי המוסר של בלפורט, אבל הוא בא לכאן ללמוד ולהתפתח כאדם ועל מנת שיוכל להדריך אנשים איך לקבל סדר בחיים ואיך להישאר באמצע הדרך.
ד"ר שכנוע נגד מיסטר מנטור
ואם כבר מדברים על אמצע הדרך: כמה הגיוני שמי שמנחה את האירוע הוא הסמל האולטימטיבי של אמצע הדרך בתרבות הישראלית – אקי אבני. כולנו יודעים למה דווקא אקי נבחר לתפקיד. אי שם, בתקופה שגל גדות עוד הייתה בחטיבת הביניים, אקי אבני היה התגשמות החלום הישראלי: האיש שעשה מכה גדולה בהוליווד בתפקידים קטנים בסדרות פעולה כמו "24" ו"ג'אג". אבל השנה עכשיו היא 2016. גל גדות כובשת את הוליווד בתור וונדר וומן ואקי אבני מעלה לבמה את מופע החימום המוזר שנקרא "מלחמת הכוכבים".
מתברר שהכוכבים הם שני אנשים. מבחינתי מדובר בשני אלמוניים, אבל בשוק העסקי מדובר בכוכבים די גדולים: ניר דובדבני וד"ר יניב זייד בעימות ראש בראש. דובדבני הוא המנטור המוביל בישראל למיקסום מכירות והצלחה עסקית. הוא מריץ סדנאות תחת הכותרת "עשרת המפתחות להצלחה בעולם המכירות" וגם פרסם את הרב המכר "בסוף יצא לך ארנב". מולו ניצב ד"ר זייד, המכונה גם "ד"ר שכנוע". הוא מרצה כבר 13 שנה וצבר לא פחות מ-1500 הרצאות בארבע יבשות ואפילו הגיע למקום ה-3 באליפות העולם לנואמים (מה?). גם הוא פרסם רבי מכר, בהם "לדבר בפני לקוח", "לדבר בפני קהל" ו"שכנעת אותי" (מה?, מה?). שניהם מלווים חברות, אנשי עסקים ומוסדות אקדמיים וממשלתיים.
מופע החימום כולל 5 סבבים של עימות. אקי אבני מציג לכל אחד שאלה ונותן לו 6 דקות כדי להשיב עליה. בין השאלות: כיצד להצליח לשכנע לקוח ולסגור אתו עסקה? איך זה ש-90% מהעסקים בישראל לא מצליחים לשרוד חמש שנים? למה אנשים בני 20 עד 40 מחליפים עבודות במרץ? מה ההבדל בין לסגור עסקה עם ישראלי לבין לסגור עסקה עם מישהו מחו"ל?
נראה לי שהניצחון הוא של ד"ר זייד. הוא מצליח לדבר לעניין וללב של הישראלי הממוצע ומצליח להפיח רוח אופטימית. תוך כדי הוא מבקר שיטות עסקיות שמסתמכות על פייסבוק ותוקף את בני דור ה-Y. גם דובדבני מדבר על הדכדוך הישראלי, וטוען שהחשיפה ברשתות החברתיות מעוררת קנאה בין הישראלי לבין שכנו. מבחינתי, הדרמטיות שבטיעוניו מורידה אותו לעמדת המפסיד. הוא מסיים את העימות בטריק זול: ריקוד טראנסים דמוי הריקודים בסרט של סקרוסזה.
קבלו אותו בטפיחות חזה סוערות
והנה אנחנו מגיעים לאירוע עצמו. אקי אבני מציג את ג'ורדן בלפורט כמי שהצליח להגיע מאפס לפסגת עולם ההשקעות ואז עשה הרבה מאוד טעויות וגם ושילם על כך. וכן, אקי מבקש מהקהל שנברך את בלפורט בנהמות וטפיחות על החזה– כמו שעושים עובדיו הנאמנים בסרט.
העובדים של בלפורט נוהמים כי הם רוצים להרוויח עוד כסף ולחיות חיים ראוותניים בג'ונגל של וול-סטריט. מה רוצים 2000 האנשים שנוהמים עכשיו באולם הכדורסל שעבר מבעלות של חברת סלולר פינית לחברת ביטוח מקומית? ומה עושה שם המסתנן, שעומד בין מגוון של יאפים ישראלים ונוהם כאילו היה שד טזמני במתחם הבורסה?
בלפורט עולה לבמה הישר אל זרועותיו של אבני ומחבק אותו. הוא קוטע את הריקודים והנהימות ומכריז שהריקודים הללו מעולם לא התרחשו במציאות. טפיחות החזה והנהימות, אגב, נולדו אחרי שסקורסזה התלהב מאלתור של השחקן מת'יו מקונוהי, הבוס של בלפורט בסרט.
בלפורט פותח את הסדנה בסיפורו האישי. הוא לא מזכיר את טעויותיו ומחדליו הפליליים לאורך כל הסשן (ובאופן מפתיע – גם לא בגרסת האינטרנט של ההרצאה). עיקר הסדנה מוקדש ליישום עקרון ה-Straight Line. כל מכירה, כך הוא מסביר, צריכה להתנהל בדרך דומה. המוכר חייב לסגל גישה של ביטחון עצמי גבוה ולהאמין שהלקוח יקנה את המוצר.
כן, זו כל הסדנה. והיא נמשכה 6 שעות. ראוי לציין שהשיטות של בלפורט נוסחו בשנות ה-80', ובכלל לא בטוח כמה הן מתאימות לשנת 2016, עם כל השיווק האינטרנטי שעליו דיבר ד"ר זייד. המתרגמת הסימולטנית לעברית לא עמדה בקצב ולא בכללי התחביר. בלפורט סיפר כיצד גידל תריסר מחבריו הוותיקים, שחלקם לא סיימו תיכון אפילו, והצליח להפוך אותם לברוקרים מצליחים. הוא מכנה אותם "פורסט גאמפים", כדי לרמוז לנו שהם קצת מפגרים, ולא מזכיר שחלקם גם הגיעו לכלא אחרי שהיו שותפיו לפשע.
ה"פורסט גאמפים" של בלפורט
כמו כל יהודי טוב, בלפורט מספר שתמיד רצה להגיע לישראל. אבל היהודים-ישראלים, לדבריו, הם די חיות, ובגלל זה הם משהו מיוחד. בהמשך הוא מתייחס לישראל כאל מוצר חיוני שנמכר כסחורה – שהיא מדינה לעם היהודי – שמושכת קהל מסוים שרואה בה משהו נחשק ששווה לקנות אותו ולנהל אתו יחסים ארוכים. ואז פשוט מקרינים לנו את הסצינה שמסכמת את כל הפילוסופיה של בלפורט.
גם אתם יכולים לצפות בה .
מתנת הנישואין הכי רומנטית שיש
עם סיום הקרנת הסצינה אנחנו יוצאים להפסקת צהריים. אני רואה את התורים ליד מסעדות הגורמה ארומה ומקדונלדס ומחליט להתאוורר לכיוון שכונת התקווה, הכי רחוק שאפשר מבלפורט. מתלווים אלי מור ויואב, זוג בוגרים טריים של המסלול למנהל עסקים ברקנאטי. לפני חודש הם התחתנו והחברים של מור נתנו להם כרטיסים לסדנה של בלפורט בתור מתנת נישואין.
הם דווקא נהנים מהאווירה, שומרים על ערנות ומרגישים שהם לומדים ומחזקים את הביטחון. אנחנו מתיישבים במזנון כרמלה המיתולוגי ודנים בשאלה האם המסרים של בלפורט רלבנטיים לשוק הישראלי. יואב אומר שהקהל הישראלי כבר פחות מאמין במסרים של הזאב מוול-סטריט, ואני מסכים אתו. אני לא מאמין שיש במדינה שלנו אנשים שמתפתים לקנות מניות בגלל שורה של סיסמאות ריקות ונאומי מוטיבציה על בטחון עצמי.
אנחנו חוזרים להיכל. בלפורט מספר עכשיו על הבמה איך לימד את דיקפריו להשתמש בטונים הנכונים ובמניפולציות שנכנסות ישר ללבו של הלקוח. כן, צריך בטחון עצמי, וגם להיות תמיד מטופח כי זה גורם ללקוח לבטוח במוכר ובחברה שמאחוריו. כל מה שחשוב, הוא מסביר, זה לסגור את העסקה בקשר ישיר עם הלקוח. אחרי שהעסקה נסגרה הלקוח יכול להידפק כמה שבא לו. אני נזכר בתקופה הקצרה מאוד שבה הועסקתי בטלמרקטינג של מחלקת מינויים של עיתון גדול בישראל. עשיתי עבודה כושלת במיוחד ופרשתי אחרי חודש. בינתיים, בלפורט, היהודי שסרח, זורק הערה נגד האנטישמיות של מל גיבסון כדי להעלות לנו את המוראל. והנה – מה אתם יודעים – מקרינים לנו שוב את הסצינה מהסרט, הפעם עם הסברים של בלפורט בלייב.
כאן תוכלו לראות את הזאב מלמד את חבריו המפגרים איך למכור.
כשבלפורט עולה לבמה בפעם האחרונה הוא מצטרף לקהל בביצוע הנהימות המפורסמות מהסרט, ואז מזרז בזו אחר זו שקופיות שמסבירות איך צריך לדבר עם לקוחות. מתברר שצריך לשדר שפת גוף נכונה. הוא גם מדבר "סף הכאב" של הלקוחות, במיוחד על כאלה שמצאו עצמם נזקקים למוצר מיידי, נגיד אנשים שהתקלקלה להם המכונית באמצע הדרך. וזהו. תמה הסדנה של "הזאב".
לזכותו של בלפורט ניתן לומר שיש לו הרבה כריזמה והומור. אין ספק שאת המוצר שהוא עצמו הוא יודע למכור. ספק אם בלי הסרט הוא היה מצליח למרק את חטאיו ולהנחות סדנות יקרות. לדמות בגילומו של דיקפריו היה המון חן. "הזאב" הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שמכר לאנשים מוצר באיכות נמוכה כאילו היה מוצר יוקרתי ועשה מזה כסף. גם על הסדנה של בלפורט האמתי אנשים שילמו סכומים לא קטנים בכלל למען משהו שהיו יכולים לראות בחינם ביוטיוב או בסטרימינג.
בעודי עושה דרכי החוצה אני שומע את עדי שישבה מאחורי מקללת. היא מתעצבנת על סכום הכסף שהוציאה כדי להשתתף בסדנה של עוד כמה נאומי מוטיבציה, שכבר ראינו בקולנוע ובאינספור סדנות אחרות.
בתור מי שצפה ב"זאב מוול סטריט" שש פעמים, גם המסתנן מרגיש כמי שקיבל קצת מנת יתר. כשבלפורט יורד מהבמה בסביבות שש בערב מתחילות לזרום ידיעות על ביטול מתווה הגז, וחיוך גדול עולה לי הפנים. יותר גדול מהחיוך שבלפורט העולץ לא הצליח להעלות על פניי. והנה יצחק תשובה וראש ממשלתנו מקבלים סטירת לחי לפנים. אני חותם את היום הזה בדרך הכי ראויה ומתאימה לכיסי: אייס-קפה טעים בקופיקס.
תודה רבה לחברת Cashflow, שהפיקה את האירוע הזה והכניסה את המסתנן למקום מלא בחלומות טובים