קליבלנד
בבוקר שאחרי הבחירות הגשם הסוער פסק, אך קליבלנד עדיין נראית אפורה, קודרת ובודדה. גם השמיים שלה, וגם הרחובות, שריקים מאמצעי תעמולה ומבני אדם שמתקשים לקבל את התוצאות. אני נוסע לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בעיר ובכלל בארצות הברית, היכל התהילה של הרוקנרול. לכבוד הבחירות מוצגת שם התערוכה Louder than Words, שעוסקת בקשר בין פוליטיקה אמריקאית למוזיקה, שבעיקר מחתה נגדה. בין השאר מוצגים הנשיאים (הדמוקרטים) שהיה להם קשר עמוק עם כוכבי המוזיקה – קנדי וסינטרה, קרטר ונלסון, קלינטון ומייקל ג'קסון ואובמה ו…. די כולם. וגם נשיאים (רפובליקנים) שספגו מחאות חוזרות ונשנות מצד מוזיקאים (ספרינגסטין ורייגן, בונו וג'ורג' בוש, ועוד).
בתום הסיור אני פוגש את ג'יל, שעובדת בחנות המזכרות. היא דווקא מרוצה מאד מהתוצאות של ליל אמש. "הגיע הזמן שמישהו קצת פחות נחמד ויותר בוגר ייקח את הנשיאות", היא אומרת, "אין לי רחמים כלפי אלה שתמכו בהילרי. הגיע לה להפסיד, הזמן שלה עבר". ומה את חושבת על התערוכה, שאלתי. "זה היה פעם, והמחאות של פעם בסוף מה קרה להן? חוזרים לאותו דבר. אז כמה זה עזר ולמי זה עזר? תתנו צ'אנס לטראמפ, מה אכפת לכם?".
מאוכזב מדבריה של ג'יל חזרתי ל"מגרש הביתי" שאימצתי לי בקליבלנד – הקמפוס של האוניברסיטה המקומית – כדי לבדוק מה הלך הרוח שם. "אני חושב שזה לא נורא כל כך שטראמפ נבחר", אומר לי בן, "אתה מדבר פה עם אדם שמבחינתו הנשיא הכי טוב היה שחקן. אני מאוד רייגניסט, למרות שנולדתי אחרי הנשיאות שלו. צריך אדם של אמצע הדרך, שתופס מעצמו חזק. אני אופטימי למה שיקרה באמריקה עכשיו".
אז שתיים אפס לטובת טראמפ? איך יכול להיות שלא שמעתי את הקולות האלו לפני הבחירות? "אני מאוד מאוכזבת, ופוחדת שטראמפ יבטל לי את ויזת הלימודים, כי הוא לא אוהב זרים", אומרת מנאסי היפה שהיגרה מהודו. "התחלתי עכשיו שנה שנייה בתואר השני שלי בכלכלה. מאכזב לשמוע כמה שממש לא מקבלים ואוהבים אותך בארצות הברית".
"מאכזב לשמוע כמה שממש לא מקבלים ואוהבים אותך בארצות הברית". מאנסי
אני ממשיך להסתובב בקמפוס ופוגש את מלאני, שאומרת בפשטות "נשלים עם זה". מבחינתה, זה מה שהעם בחר ולכן אי אפשר למחות. אחריה אני פוגש את פרקר. "כבר נמאס לי לדאוג שהעם הזה יהיה נחמד לכולם", הוא אומר, "בוא נודה על האמת, הוא לא נחמד. האמריקאים גזענים. לא כולם עמדו לצדנו כשירו למוות בטרוור מרטין, או בפעמים האחרות שנרצח מישהו שחור על ידי המשטרה. אני רוצה לסיים את התואר שלי, וללכת מפה. לטובתי". קבוצת סטודנטים ליד מציעה הסבר אלטרנטיבי למפולת של אתמול. "אולי טראמפ קנה את הבחירות? זה לא מופרך שהוא יעשה כזה דבר", אומר מארק. "אם הוא היה משחד, היו עולים על זה", משיב חברו לספסל הלימודים מייק. "מה שיותר מדאיג, זה שהם ממש הם זכו בכל הקופה – גם בבית הנבחרים, גם בסנאט. נראה לי שאמריקה רוצה להיות כמו פעם, ולא לעשות הרבה למען הרבה אזרחים שרוצים להיות חלק ממנה", מוסיף מייק בייאוש.
"לא חשבתי שהאמריקאים יהיו כאלה מטומטמים ויבחרו אותו לנשיאות". הפגנה במרכז קליבלנד
אני יוצא מהקמפוס ועולה על האוטובוס שם אני פוגש את מייגן, שכבר לא אכפת לה ממה שקרה בבחירות. "זה לא משנה, זה לא שחיי תלויים בזה. שתי האופציות הן די חרא בעיני, לעומת אובמה. המועמד הבא, אם הוא רוצה להיות דמוקרטי, שיהיה כוכב. לא יודעת מי, אבל עדיף שהוא יהיה צעיר ואטרקטיבי, לעומת דונלד טראמפ".
בכיכר פאבליק סקוור אנחנו רואים כמאה צעירים וצעירות שלא מבזבזים זמן, וכבר מתחילים במחאה נגד הנשיא הנבחר. סיסמאות כמו Black Lives Matters ו-Not My President. ריק, שפגשתי בבוקר הבחירות, נראה חסר חשק במיוחד. "לא חשבתי שהאמריקאים יהיו כאלה מטומטמים ויבחרו אותו לנשיאות. אנחנו באמת מדינה נוראית". צועדת אחרת היא דינה, שפגשתי במסיבת הבחירות בבר הגייז. "אני עדיין שבורה ממה שקרה", היא אומרת, "בא לי למצוא מישהי עם אזרחות קנדית ולהגר לשם. אני גמרתי עם ארצות הברית שהחליטו לעשות שוב 9 ו-11".
השמש יורדת על קליבלנד, ועל אוהיו, כך נראה, מתחילה לרדת ההבנה שנתנה את הנשיאות למי שמקדם שנאה וגזענות. "אמריקה מלאה באנשים נוראים", אומרת אחת המפגינות, "America was never great".
"אני גמרתי עם ארצות הברית שהחליטו לעשות שוב 9 ו-11". אחד מהשלטים בהפגנה